איפה נמצא הר סיני?

שנים לאחר שהתקיים בו המעמד הנשגב בתבל, מתחבטים חוקרים רבים בזיהוי מקומו של ההר הקדוש שבו ניתנה התורה לעם ישראל • אינספור מחקרים בוצעו תוך כדי צעדה של אלפי ק"מ לאורכו ולרוחבו של העולם, המחקרים סותרים – אבל לנו יש את התשובה

הר סיני
הר סיני

יסוד וסוד הקיום של עם ישראל הוא ה'תורה הקדושה'. חג השבועות, הוא החג המסמל ביותר את היותנו לעם. חג מתן תורה הוא היום בו ירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני – ההר אותו מתארת התורה: "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו השם באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד".

האירוע החשוב ביותר בתולדות ההיסטוריה היהודית, מתן התורה, התרחש בהר סיני – עד כאן הכול ברור.

ובכל זאת, לא נשתמרה מסורת מדויקת באשר לזהותו ומיקומו של הר זה. מסתבר שכבר בזמן חז"ל לא ידעו להצביע על ההר המדויק. הדבר אינו צריך להפתיע, שכן הר סיני נמצא בלב הישימון המדברי, הרחק ממקום יישוב, ובלא יישוב אנושי רצוף אין מי שישמר את המסורת. מלבד זאת, חשיבותו של הר סיני הייתה חד-פעמית ולא נשמרו בו כל דיני קדושה לאחר שבני ישראל עזבו אותו והמשיכו בדרכם.

למרות זאת, במרוצת הדורות נעשו מאמצים רבים לנסות לזהות את הר סיני עם אחד ההרים המצויים בחלקיו השונים של מדבר סיני ואף מחוצה לו.

בכתבה שלפנינו ננסה גם אנחנו לתרום את חלקינו בניסיון לפענח תעלומה זו. בשל כך יצאנו אל המקורות והבאנו לפניכם מקבץ מן המחקרים אשר נחקרו ע"י חוקרים מן ההיסטוריה.

כל האפשרויות

'הר סיני' המכונה בתורתנו גם 'הר חורב' הוא שמושל אזור הרים אליו הגיעו על פי המסורת שנים עשר שבטי ישראל בחודש השלישי לאחר יציאת מצרים בו הם הקימו את אוהליהם למשך כשנה, המסע המפותל מים סוף לנקודה זו נמשך באורך של כמאתיים ק"מ. על פי הכתוב בתורה מחניית רפידים הלכו בני ישראל לכיוון האתרים המזוהים היום בשמות 'ואדי סולף' 'ואדי א-שייח', 'מישור א-רח'ה' , 'מדבר סיני', ושם חנו 'נגד ההר'.

לפי הנלמד בתורתנו הר סיני ממוקם במדבריות צין ופארן, וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. כאשר שהו בני ישראל בקדש, שקדש הוא במדבר פארן אך במקום אחר צוין שהוא שוכנת במדבר צין. מיקומם של שני מדבריות אלו והיחס ביניהם לא ידוע באופן שאפשר לקבוע את מיקומם המדויק, אם כי גבולותיהם מוגדרים יותר בתנ"ך.

לפי המסורת שבידינו במהלך חנייתם בהר התקיים המעמד הנורא 'מעמד קבלת התורה'. במהלך מתן תורה הפכו עם ישראל לעם סגולה. ועד לאותו מעמד כפי שכתוב בתורה היה ההר שומם, ומעמד קבלת התורה קידש את ההר הזה. ובשיאו הוזהרו בני ישראל 'הגבל את ישראל וקדשתו לבלתי נגוע בהר הזה'. לאחר סיום מעמד קבלת התורה. הוסר קדושתו ונהפכה להר מן המניין.

השם 'הר סיני' ומשמעותו

משמעות שם 'הר סיני' נתון לוויכוח, יש הקושרים את שמו של ההר לסין, אל הירח של המזרח הקדום לפי המקרא שהר סיני מצוי בגבותיו של מדבר סיני.

יש לשים לב שמדבר צין, מדבר סיני, נזכרים במקרא כמקומות נפרדים: מדבר סמוך ביותר לארץ ישראל שם התחילו המרגלים במסעם לתור את הארץ, ועם ישראל הגיעו לשם רק בשנה האחרונה של השהות במדבר, לעומת זאת למדבר סין הגיעו חודש

לאחר יציאת מצרים: וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בפסוק זה מוזכר בפירוש שסיני הוא במקום אחר. וכך גם בסדר המסעות בפרשת מסעי".

יש אומרים שמקומו המדויק של הר סיני מקום קבלת התורה אינו ידוע באופן מכוון, על מנת למנוע את הפיכתו למקדש,. זאת בדומה למיקומו של קברו של משה רבינו בהר נבו שבמואב שעל פי המסורת לא נודע מיקומו מסיבה זו.

הר כרכום

עוד מההשערות שעלו במשך השנים ע"י חוקרי היסטוריה הוא 'הר כרכום' שהוא הר בנגב הדרומי, בו התגלו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכיאולוגים ואומנות סלע. ההר מזוהה ע"י הארכיאולוג עמנואל ענתי כהר סיני שבמקרא. הר כרכום היה הר קדוש באלפים הרביעי והשלישי שלפני הספירה כאשר אנשים רבים בנו את מקום מגוריהם למרגלות ההר תיאור דומה נמצא בתורה לגבי האיסור לעלות להר. זיהוי זה שנוי במחלוקת בקהילה הארכיאולוגית.

ד"ר צבי אילן הציע לזהות את סרביט אל-ח'אדם עם הר סיני. גם זיהוי זה שנוי במחלוקת בין החוקרים.

ג'בל אל-לווז

תיאוריה נוספת מציעה את הר ג'בל אל-לווז שבערב הסעודית בארץ מדין הקדומה. על פי הצעה זו חצו בני ישראל את סיני עד נואיבה או עד ל'שארם א-שייח', שם חצו ת ים סוף והמשיכו אל ג'בל אל-לווז לא הרחק משם. ויש לציין שכל זיהוי של הר סיני באזור מדין הוא חלש, ואלו חלק מהסיבות: 1. המרחק בין ארץ גושן לארץ מדין הוא כ-450 ק"מ. ואין טווח זה תואם את הכתוב בתורה בדבר קרבתו של הר סיני לארץ מצרים.

  1. כאשר משה מבקש מחובב בן רעואל {יתרו} להצטרף לעם ישראל במסעם במדבר מסרב יתרו: "ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך". ואם הר סיני שוכן במדבר הוא נמצא בתחום מגוריו של יתרו ואינו תואם את הפסוק הנ"ל.
  2. זיהוי ההר באזור זה אינו תואם את תיאור מסעו של עם ישראל לחצי האיי סיני המוזכר במקרא, ומתחמק מזיהוים של התחנות והמדבריות הנזכרות במהלכו.

ד"ר ויטאקר טוען בתוקף כי ג'בל אל-לווז הוא הר סיני: "ההר וסביבתו תואמים את תיאור הר סיני הקדוש יותר מאשר מועמדים אחרים לכבוד. כשאני מסתכל על כל המידע שפרוש בפניי, אני רואה מספיק ראיות שתומכות בכך שג'בל אל-לווז הוא ההר המבוקש. מסקנותיו של סגן שר העתיקות אינן נכונות ויש לבחון מחדש את הראיות".

ויטאקר אינו לבד. גם מכון מחקר התנ"ך BASE תומך במסקנותיו. מייסד BASE וחוקר המקרא בוב קורנוק נסע בעצמו לערב הסעודית כדי לעקוב אחר מסלול יציאת מצרים. הוא אמר בתגובה: "המסע הניב שפע של ראיות חדשות המצביעות על כך שמצרי טיראן, שבפתחו של מפרץ אילת, הייתה נקודת המעבר של עם ישראל ביציאת מצרים ושג'בל אל-לווז הוא הר סיני האמיתי".

ג'בל סין בישר

השערה שהועלתה ע"י פרופסור מנשה הראל הציע לזהות את 'ג'בל סין בישר' הנמצא בחלקו המערבי של ואדי סודר במערב סיני, כהר סיני שבמקרא. זיהוי הר סיני ואתרים נוספים במסלול יציאת בני ישראל ממצרים מתוארים ע"י הראל בהסתמך על הפסוק במקרא. השערה זו מפורטת בספרו של הראל "מסע סיני" שזכה בפרס 'יד יצחק בן צבי'.

הראל מבסס את טענותיו על כך שההר נמצא במרחק של כ-75 ק"מ מאזור המזוהה ע"י כארץ גושן, ולטענתו מרחק זה מתאים לכתוב בספר שמות "מהלך שלושת ימים". כלומר הליכה של כ-25 ק"מ ליום. ומחזק את טענתו גם בהתבסס על שם ההר: סין-סונא (תורה בערבית) ו-בישר – בשורה, כלומר מקום אשר ניתנה בו בשורת התורה.

ג'בל חלאל

מספר חוקרים הציעו לזהות את ג'בל חלאל כהר סיני שבתורה. מיקום ההר מתאים לדעתם לתיאויות של "המסלול הצפוני" של יציאת מצרים. בחירתו נבעה מסמיכותו היחסית לעין קודיראת ולעין קדיס שחלק מהחוקרים זיהו עם קדש ברנע המקראית. מושל סיני הבריטי בשנות ה-30 של המאה העשרים התבסס גם על שם ההר שפירושו בערבית "מותר" ובהקשר של הקרבת קורבנות "קדוש וחוקי".

ג'בל מוסא

הזיהוי הידוע ביותר ממקם את הר סיני בג'בל מוסא. לפני שסיני הפכה לג'יהאדיסטן ניתן היה לראות מטיילים ישראלים מכתתים את רגליהם במעלה 750 המדרגות התלולות המוליכות לפסגת ההר. אותם מטיילים כנראה לא ידעו שעבודת הפרך שלהם הייתה לחינם. הסבירות שהר סיני שוכן בג'בל מוסא, היא בערך כמו הסבירות שהוא שוכן בז'בוטינסקי פינת השומר.

ד"ר אביגדור שחן, מומחה ללימודי ארץ ישראל, מסביר שהקישור בין הר סיני לג'בל מוסא הומצא על ידי נוצרייה זקנה בשם הלנה לפני 1,500 שנה. "הלנה הייתה אימו של הקיסר קונסטנטינוס שליט האימפריה הביזנטית", מספר שחן. "בערוב ימיה היא החליטה לבקר באתרים הנוצריים בארץ ישראל. היא הצטרפה לשיירת גמלים שעשתה את דרכה ממצרים לארץ ישראל. באחד הלילות התרשמה מיופיו של רכס ההר הסמוך והחליטה בליבה כי לבטח זהו ההר עליו קיבל משה רבנו את התורה. מכיוון שכך ראוי לכנותו מכאן ואילך 'ג'בל מוסא'. כך נולדה האגדה כי הר זה ולא אחר הוא הר סיני האותנטי. הקיסר, בנה של הלנה, הורה לבנות במקום מנזר".

מתברר כי אותה הלנה גם התחילה את הנוהג של שפיכת אשפה בשיפולי הר הבית, על מנת להסתיר את שרידי הכותל המערבי. בקיצור, אוהדת יהודים גדולה היא לא הייתה, ועם זאת משום-מה הזיהוי שלה להר סיני נתפס כאוטנטי ואמיתי.

אך ההצעה המקורית ביותר שייכת ללא ספק לאביגדור שחן עצמו, הסבור שהר סיני אינו אלא… הר קלמינג'רו, ההר הגבוה ביותר ביבשת אפריקה.

נקרת הצור

בנביא מסופר שכאשר אליהו הנביא ברח מאיזבל, אשת המלך אחאב, הוא ברח ארבעים יום וארבעים לילה עד אשר הגיע "עד הר האלוקים, חורב", ושם הוא נכנס אל מערה – שהיא אותה "נקרת הצור" עליה מסופר בתורה שבה ראה משה את כבודו של הקדוש ברוך הוא. אולם מאז ימי אליהו הנביא, לא נודע מיקומו של הר סיני.

הרבי מליובאוויטש והר סיני

בתחילת שנת תשי"ז, 1956, מצרים הלאימה את חברת "תעלת סואץ" שהייתה בשליטתן של בריטניה וצרפת, סגרה את מיצרי טיראן לתנועת כלי שיט ישראליים, ובכך שיתקה את נמל אילת. במקביל, המדינה הערבית הענקית התעצמה צבאית ורכשה נשק רב מצ'כסלובקיה, וכל זה הוביל את בריטניה וצרפת לשכנע את ישראל לצאת למלחמה נגד מצרים.

מדינת ישראל הצעירה יצאה לקרב המוכר בשם "מבצע סיני", או בשמו השני "מבצע קדש", במהלכו היא כבשה את חצי האי סיני, פגעה בתשתיות הצבא המצרי והשמידה את קיני מחבלי הפדאיון ששרצו באזור.

כשחיילי צה"ל כבשו את חצי האי סיני, חלקם הגיע גם אל אחד ההרים שלדעת החוקרים מזוהה עם הר סיני. אחד מאותם חיילים היה דוקטור משה בהרב, שנרגש מאד מהעובדה שהוא זוכה לדרוך במקום בו (אולי) עמדו אבותינו לפני כשלושת אלפים שנה. לבו הגביר פעימות מהמחשבה שייתכן והוא עומד במקום בו העם היהודי נוצר כעם, במקום בו קיבלנו את התורה. הוא עלה בהתרגשות אל ההר, אל המקום בו (אולי) עמד משה רבינו, שהוא נושא את שמו, וקיבל את התורה.

אולם, בעלותו למעלה, בניגוד לציפייה שהייתה לו לחוש התעלות רוחנית, איזו שהיא התרוממות רוח מיוחדת – הוא לא הרגיש כלום. רק אכזבה. הוא לא הרגיש שזה ההר, שזה הר סיני.

לאחר שחזר משה מהחזית לביתו, שלח מכתב לרבי מליובאוויטש, בו הוא ביטא את תחושותיו לגבי זיהויו של ההר.

במכתב חוזר "בקשר למה שכותב שכשעלה על ההר שאומרים עליו שהוא הר סיני, לא הרגיש שזהו אותו ההר" כותב לו הרבי כך: למיקום הגיאוגרפי-פיזי של הר סיני אין משמעות מיוחדת, משום שכל חשיבותו של הר סיני היא שקיבלנו עליו את התורה, וזה מקבל משמעות כאשר שומרים את התורה כנדרש, כשהיא נעשית חלק מהחיים שלנו.

התורה – ממשיך הרבי וכותב לחייל – היא "תורת חיים", היא מהווה עבורנו הוראה ודרך לחיים. התורה היא גם "תורת עולם", הוראותיה נצחיות, לעולם, עבור כל יהודי, בכל זמן ובכל מקום.

האמת היא – מסביר הרבי – שכל יהודי בנפשו פנימה קשור לתורה, גם אם לפעמים נראה שהוא מתנהג קצת אחרת.

ובמאמר המוסגר זוהי אכן סוד ההצלחה של שיטת חב"ד: לקרב כל יהודי מתוך אהבת ישראל, בדרכי נועם ובשבילי האהבה, ולהחזירו לתורה שניתנה על הר סיני, בלי לטשטש ולהסתיר את האמת של התורה. כך, לא יוצרים אצלו דבר חדש, לא כופים עליו משהו שלא שייך אליו, אלא בסך הכול מסירים את הכיסוי המסתיר על הקשר האמתי הפנימי שלו עם התורה.

והרבי מסיים את מכתבו בסיכום מעשי: לא די בהבנת התורה או ברגש החיובי שיש ליהודי לתורה, צריך להביא את הכול למעשה בפועל, לקיום המצוות, כי זוהי תכליתו של האדם.

כך שאם ישאלו אתכם "איפה בדיוק הר סיני?" – תוכלו להצביע על מיקומו המדויק: הוא נמצא בדיוק כאן, במרכז הלב, במקום בו הנפש שלי ושלך קשורים עם התורה.

אבל זה לא מספיק. צריך לרדת מההר, או, יותר נכון: להביא את ההר אל החיים, אל היומיום, ובמעשה בפועל להתנהג על פי ההוראות שקיבלנו בהר סיני מהקדוש ברוך הוא.

תגובה אחת
  1. הר סיני חייב להיות במדיין.
    הרי "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה".

    יעלה על הדעת שהוא לקח את הצאן מאות ואלפי קילומטרים???

השארת תגובה