להתבלט באהבה עזה לתורה

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

פרשת במדבר נקראת תמיד לפני חג מתן תורה. ובפי צדיקים היא נקראת:  "שבת דרך ארץ" כי הרי דרך ארץ קדמה לתורה. מה יש בפרשה שבו נמנים בני ישראל הקשור למתן תורה? זאת ועוד, הרי עיקרה של הפרשה היא מניינן של בני ישראל וסדר הדגלים והליכתם, מדוע נקראת פרשה זו על ענין לכאורה 'טפל' מקום אמירת הפרשה ולא מהותה?

י"ל שהמדבר אינו דבר טכני אלא מהותי מאד, והוא הקשור למתן תורה. וכך אמרו חז"ל: "וידבר משה אל ה' במדבר סיני", למה ניתנה תורה במדבר? ללמדך: מי מקיים את התורה? מי שמשים עצמו כמדבר זה שהכול דשין בו –תורה ניתנה לו במתנה. (במדבר רבה, עירובין נד א).

וכך מפרש ה'שפת אמת' זי"ע: "קודם קבלת התורה צריכין לתקן המידות ולהיטהר כדי שנוכל לקבל קדושת התורה. לכן יסדו ללמוד מסכת אבות בימים אלו, כי כל אלו המוסרים ותיקון המידות מלבד שהן נאים לעושיהם, עיקר הכוונה בתיקון המידות צריך להיות כדי להיות כלי אל התורה".

הגאון הקדוש רבי חיים חזקיה מדיני זיע"א בעל ה'שדי חמד' התבלט מאד באהבתו העזה לתורה. עוד בהיותו אברך צעיר, היה משכים קום, מתיישב בבית המדרש והיה לומד בדבקות כשעיניו לא משות לרגע מהספר המונח מולו.

מראה זה שבה את ליבו של עשיר אחד מבני העיירה שהיה מעריצו מאד ותומך בו. אחד מנכבדי הקהילה שהיה אף הוא מבאי אותו בית מדרש לא סבל את הערכתו של העשיר דווקא אל אותו אברך צנום וקנאתו העבירה אותו על דעתו עד שהחליט לעשות מעשה.

באחד הימים בשעת בוקר מוקדמת כשר' חיים חזקיה כבר שקוע עמוק בלימוד , הגיעה המשרתת הגויה כבכל יום לנקות ולהכין את בית המדרש. לפתע ללא התראה מוקדמת פרצה אל הרחוב בצווחות: "הצילוני מבן הבליעל היושב בתמימות מאוסה בבית המדרש ומבקש להתנכל אלי!". מהומה קמה ברחוב, זעזוע ותדהמה שלטו בכולם. קבוצה של 'לוחמים לדבר ה" ובמרכזה אותו בן בליעל הלהיטו את הרוחות וסחפו רבים בלהט דבריהם. "נלך אל בית העשיר ונדרוש על אתר לסלק מבית המדרש ומן העיר את אותו פושע"…

העשיר מיד נענה, אולם אמר כי יבוא בעצמו אל בית המדרש ויברר פשרם של דברים. סבו כולם עקבותיהם אל עבר בית המדרש. על מקומו ישב צעיר אחד, זה שבשלו קם והיה הסער הגדול, מולו פתוח ספר וכל כולו בתוכו, אפילו עיניו לא הורמו. וכך המתין אותו עשיר כמחצית השעה כשהוא בוחן אותו. ואז דפק על הבימה דפיקה נחרצת והכריז: "בושו והיכלמו! היאך תעזו לדבר על איש קדוש זה? הביטו על פניו, לא אקבל את דברי הבלע והריני להזהיר לבל יהין עוד איש לדבר באדם מורם מעם זה". על אתר סולקה אותה משרתת נוכרייה ונראה כי הדברים שבים לסידרם.

בבוקרו של יום הגיעה המשרתת מתייפחת אל בית המדרש. "יסלח לי כבודו" התחננה, "הלא יודע אתה טוב ממני כי עלילה מרושעת היתה זו. פלוני מבני הקהילה פיתני בממון לעשות כן, וכעת אין לי מקור פרנסה ומבקשת אני להתוודות קבל עם ועדה לספר הדברים לאשורם בפני כל בני הקהילה, למען ידעו כולם על מי רובצת האשמה, אולי יתרצו להשיבני לעבודה".

לימים סח הגאון: "רגש הקלה פשט בי לשמע דבריה, הרי רק אז יוסר הכתם המכוער מעלי ויתוקן חילול ה' הנורא שהתגלגל על ידי. אולם היה זה אך לרגע קט. משהעמקתי לחשוב נחרדתי: אם מכאיבך חילול ה', אמרתי בליבי, הלא תדע כי בווידויה יתחלל שם שמים ביתר שאת, כאשר יתברר כי יהודי מוכן לטפול עלילה בזויה כזו על לומדי תורה. וכי תיקון יהא כאן לכבוד ה' או תיקון לכבוד עצמך?.

מיד ידעתי את אשר אעשה. וכך אמרתי לה: 'אם תתמידי בשתיקתך ולא תוציאי לרבים את קלונו של אותו יהודי, אני מבטיח לך כי אדאג לך לפרנסה אחרת אצל אחד מעשירי העיירה'. אותו רגע שבישרתי לה כי נמצא מקום עבודה עבורה, חשתי במאור תורה מופלא הנפתח מול עיני ומאז לא פסק לעולם. התורה כמו ניתנה לתוך ידי במתנה גמורה".

מי שמתנהג כמדבר אזי זוכה לקבל את התורה כמתנה, ונפתחים לו שערי שמים.

השארת תגובה