עד שתהא שַׁלְהֶבֶת עולה מאליה

שיחה מרגשת וייחודית עם הרב אברהם ישראל קליין, אשר זכה ויחד עם איש החזון והמעש הגאון ר' עזריאל טאובר זצ"ל הפיץ את דבר ה' בכל קצוות תבל, וערך את עשרת כרכי "פרקי מחשבה"

רבי עזריאל טאובר
רבי עזריאל טאובר
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

היה זה באמצע הרצאה, אחת מיני אלפים אשר נמסרה ע"י הרב טאובר זצ"ל, המיקום: מלון ניר עציון אשר שוכן על הר הכרמל מבינות לעצים המשקיפים ממעל. באווירה הפסטורלית – השבתית המרוממת, עשרות משפחות וזוגות נתקבצו ובאו לשבת סמינר שאורגן ע"י 'שלהבת'. היו שם החל מ'עמך' פשוטי עם, לבעלי-בתים, אנשי עסקים, ועד למגידי שיעור וראשי ישיבות, כאשר לכולם מכנה משותף אחד, לשמוע מצוף אמרותיו הידועים של הרב טאובר, ולזכות לשאוב מהבאר מים חיים וזכים לתוככי החיים הסוערים והמאתגרים.

באמצע ההרצאה השלישית שלו שנערכה במוצ"ש, נשלח לי פתק מעזרת הנשים, מאשה שהגיעה לסמינר, ומבקשת להעבירו להרב טאובר. הפתק איכשהוא התגלגל אליי מתוקף התלוותי אליו, ובו היא מספרת כי חיי הנישואין היו קשים עליה עד למאוד, וכבר כמה וכמה פעמים שכמעט, אבל כמעט, נפרדה החבילה, אולם כמוצא האחרון, התחילה לשמוע שיעורים של הרב טאובר, הנמסרים מתוך רוגע ושלווה ובהירות העניין, והנה אני כאן עם בעלי! שנינו המשכנו את חיי הנישואין בזכותך! ועל כך, תודה.

אם תרצו, אלו הסיפורים שנלוו לתופעה שפשתה בציבור החרדי בעשרות השנים האחרונות ושמה "הרב טאובר", הייחודיות שלו התאפיינה בשימת הדברים על השולחן באופן הכי פשוט. הכי שווה לכל נפש. וביחד היה מנתח את הדברים, מאיר באור יקרות חלקים מעומעמים, מחשיך חלקים מיותרים, ומוצא מסילות ללב השומע. והתוצאה – אלפי יהודים שהחדירו בליבם את האמונה האמיתית בלבב שלם, מאות זוגות שחייהם שבו למסלולם, מאות נערים שהתדרדרותם נמנעה עקב שיחה לבבית עם הרב טאובר. המסרים האמתיים שקלחו מפיו, האמת הפשוטה כפי שהיא, מצאו את מקומם ופעלו את פעולתם.

מנדל"ן לסמינרים

הרב טאובר כהיום הינו מושג. איך הכל התחיל.

הרב טאובר היה בהתחלה איש עסקים ונדל"ן, אולם שם שמים תמיד בער בליבו מאז עבר את מוראות השואה כילד קט, העיבה עליו העובדה, שמצד אחד יש יהודים רבים שאינם מכירים ביהדותם, ורחוקים המה מהיהדות כרחוק מזרח ממערב, ומצד השני עומד לו הקב"ה בכבודו ובעצמו, ומסבב נסיבות ומגלגל גלגלים כדי לקרב את בניו אליו, וממילא ראה בזה חובה על עצמו לגרום נחת רוח לבוי"ש, ולהשיב אליו לב תועים ונשבים.

באחד הימים גילה את ארגון ערכים, שהיה מקיים סמינרים לציבור שאינו שומתו"צ, לאחר שפנו אליו להתרימו למען סמינר נוסף שהם עתידים לקיים, בירר וחקר, ועלה בידו כי בעבור 150 דולר אפשר להציל נשמה מישראל, אפשר לקרב עוד נשמה לאבינו שבשמים, ר' עזריאל התלהב מהרעיון ועל אתר הבטיח תרומתו לכסות את כל הוצאות השבת, לא זו אף זו אלא שהתחיל להשתתף בסמינרים אלו תוך כדי שהוא נוטל חלק בהרצאות שנמסרו, בתחילה היה מוסר שיעורים בדרכו של הרב הגרמ"ד וייסמנדל זצ"ל, בשיטת "דילוגים בתורה" רמזים נפלאים בתורה ע"י דילוג בפסוקים ואותיות בתורה, שיטה שנוסדה ע"י הרב וייסנדל בתקופת היותו בגטו בשואה, תחת המכונה ההשמדה הנוראית.

מה הניא אותו לפעילות רחבת היקף זה?

את המנוע לפעילות הענפה שהקיפה תבל, הוא רכש ממורו ורבו הרב וייסמנדל. הרב וייסמנדל – כל כולו היה בתחושת לקיחת אחריות על כלל ישראל בכל המובנים, גשמי ורוחני, בתקופת הרת עולם – השואה, ניער את עצמו מעפר ופעל והפעיל והקים מערכת הצלה היקפית בדרך חתחתים ובלי עזרה וסיוע מגורם רשמי הציל מאות יהודים והוציאם מתוככי גרמניה הנאצית אל מחוצה לה. בנוף הישיבתי היה הרב וייסמנדל חריג, בהנהיגו שיעורים בספרי השקפה ועמקות המחשבה. על פי מודל זה לקח הרב טאובר ע"ע את תפקיד המפיץ האמונה בעולם.

הרב טאובר תמיד הסתובב בתחושת אברהם אבינו בשעתו, שעבר מעיר לעיר להפיץ אמונת אלוקי ולקרב יהודים לאבינו שבשמים.

העמיד תלמידים הרבה

יום אחד שם הרב טאובר אל ליבו כי עולם התורה זקוק לדיינים מומחים נוספים עקב המחסור הקיים, הרב טאובר היה אז במצב כלכלי לא פשוט, העסקים התחילו להסתבך והוא כיהודי מאמין שאין מקרה בעולם, אץ רץ לגאון רבי יעקב הלל ושאלה בפיו: מסתבר, קובע הרב טאובר. שבשביל הצלחה בעסקים צריך גם לתת, עד היום הענקתי סכומים גדולים לצדקה, כעת הנני מרגיש שבשביל שהעסקים יתחילו קצת להתרומם הנני זקוק להעניק מכספי יותר מכפי יכולתי!, צדקה שכזו בוודאי יעשה רושם. הרב הלל יעץ לו להקים את מכון אהבת שלום שהינו עד היום מכון להוראה המוציא תחת ידו עשרות דיינים מומחים בעניני חושן משפט ביניהם הרה"ג נפתלי נוסבוים ועוד.

אל מפתן המכון המדובר, פסע לו יום אחד, אברך צנום מראה, ליטאי בהוויתו, גאון בתורה תלמידם של ראש ישיבת ליטא, וכל חשקו להשתלם במקצוע ההוראה ולהורות הוראה לכלל ישראל. עם היפגשו עם הרב טאובר, ניצץ זיק בין שניהם, הרב טאובר ראה בו בעל מבטא רחב שיצליח להופכו לשופר של הקב"ה, לאברך הזה קוראים הרב שמשון פינקוס זצ"ל, השאר כבר היסטוריה.

השניים חוללו מהפכה בשדה החרדים, כשהמוטו המרכזי של הרב טאובר הייתה הטמעת ההשקפה המחשבתית בתורת האמונה בתוך האוכלוסייה החרדית, ישנם הרבה חרדים שנולדו בתוך ההוויה החרדית, וכל כולם אומר יהודי מאמין. אך בלבב פנימה האמונה לא מוצקה, זה כי אבא שלו היה מאמין וסבא שלו היה מאמין. הרב טאובר בא לשנות. בא ללמד למה אנחנו רוצים את היהדות, מה טוב בו, מה הוא מוכר. להתחיל להתעמק, לחשוב חשבונו של עולם, לאזור אומץ ולדבר על עניני אמונה וקרבת אלוקים. ולא חסך בשום אמצעי כספי ורוחני בשביל המטרה הנעלה.

גם כשהיה מדובר בתת תנאים, זוכרני שבתות שערכנו בקרית ספר ובביתר, לציבור החרדי שאין באמצעותו לשלם עבור מלוני יוקרה, התנאים שם היו תת תנאים, בבתי ספר מוזנחים, ללא אוכל ראוי, אולם לא הרב טאובר זה שירים ידיים, במתק לשונו הפך את השבת לגן עדן עלי אדמות. גם במקומות הנ"ל זכה להאיר את אור האמונה וההשקפה הברורה.

איך נהייתה ההיכרות ביניכם?

היה זה קרוב משפחה שדיבר איתו פעם בעניני רפואה, הרב טאובר התעניין אצלו על עורך שיוציא לאור את הרצאותיו, הקרוב משפחה הציג אותי, ומאז לא משה ידי מתוך ידו ובמשך שתים עשרה שנה הייתי הולך איתו לכל הסמינרים בארץ שהיו עורכים ארגון "שלהבת" שבראשה עמד.

זכורני בעת שקיבלתי לידי את החומר הראשון לקראת הוצאת הספר הראשון "פרקי מחשבה", הוא דיבר בלהט כה גדול עד שהיה נדמה כי יש לו את התרופה למחלת הסרטן, ומשראה כי עניני העריכה מושכים זמן משצפה, פנה אליי ואמר: יש לי תרופה למחלת הסרטן, האם היית מתעצל בייצור ובשיווק? אתמהה? יש לי תרופת החיים ששמה אמונה! אפשר להציל בזה כ"כ הרבה יהודים מרדת שחת, חייבים להוציאו לאור ולהפיצו כמה שיותר מהר ובדחיפות יתירה. דירבן בחכמה.

שיחותיו היו נאמרות ברחבי הארץ ובמקומות רבים בעולם, שיעוריו קנו להם שם ומוניטין בעולם התורה והם תופסים מקום נכבד אצל המוני בית ישראל, שומעי לקחו נמנים על כל גווני הקשת והם מהוים ציבור רחב ביותר, וזה מה שהקנה לספרי "פרקי מחשבה" את הייחודיות בפופולריות שלו.

בין איש לאשתו

הספר השני שזכינו להוציא לאור עסק בחיי הנישואין, פרק שלם מחייו הקדיש להשכנת שלום בין איש לאשתו, קם ונסע לכל קצה בעולם בשביל מטרה זו, ומסר את נפשו על העניין הזה, ואספר על אנקדוטה מעניינית. הרב טאובר היה תמיד אומר כשגדלים ילדים טובים בס"ד, לא בהכרח זה בזכות שני ההורים. לפעמים התחתן בעל עם אשתו שהיא עצלנית, לא מוכשרת, משוחחת כל היום בטלפון, והבעל מחליט החלטה ובמקום להצית מריבה ולהעיר לה יומם ולילה, נוטל את עול הבית כולו על עצמו, מנקה, שוטף, מלביש את הילדים ומכבד את האישה כאילו היא חזות הכל. הרי ברור לנו שבזכות הבעל זכה לבנים טובים.

בבית השני הדברים בדיוק הפוכים, האישה חרוצה, מוכשרת עם ראש על הכתפיים, ואילו הבעל שליימזל, בטלן, ובכל מקום שידו מונח פושט הוא את הרגל, ואילו האישה תחת אשר תכעס על בעלה יומם וליל ותעכיר את האווירה, בוחרת היא באומנות השתיקה, ומגבה אותו בכל עת ועידן ומחמיאה לו בכל עת אשר הוא מצליח ואפי' בדבר קטן וזניח. מוכרח להיות שהילדים בזכותה יצאו הגונים וראויים.

פעם אחת בא אליי זוג, מספר הרב טאובר. ששני הדוגמאות עם האופי הכי נוגדני התנקזו בזוג אחד, ועוד בימי השבע ברכות עלתה הספינה על השרטון. נפגשתי עם בני הזוג, ולרגע אחד חשבתי אולי הקב"ה התבלבל בחוטים? כאלו נוגדנים בין אחד לשני? שיהיו כ"כ הפוכים האחד והשני. התברר לי שכל אחד בא מהבית שסיפרנו לעיל, הבעל בא מבית שהאבא לא היה עושה כלום ורק זוכה למחמאות, והוא ציפה אף הוא לא להושיט יד ולעזור, ואילו האישה גדלה בבית שהאמא לא תפקדה ורק זכתה לכבוד מלכים והציפיות היו בהתאם.

אזרתי אומץ ואמרתי להם, תשמעו טוב, אם כאלו ילדים טובים כמוכם יצאו מההורים שלכם, כל אחד עם הסיפור שלו, ואם הקב"ה זיווג אתכם יחדיו, בוודאי שאם כל אחד יתעלה על עצמו, ויבטל ציפיותיו ויתחיל להתנהג בהתאם, הרי שלילדים מאירים את העולם תזכו. ובכך השלים ביניהם והזוג חי באושר עד היום הזה.

כללו של דבר הוא היה אומר, את חיי הנישואין אי אפשר לעבור ולפסוע, מבלי חיזוק באמונה. הרבה קשיים היו יכולים להיפתר אם שני בני הזוג היו חיים בחיי אמונה ונושמים את השם, מתוך ידיעה שיש בורא ומנהיג לכל הברואים והמעשים.

הספר "פרקי מחשבה – נישואין" זכה והפך לרב מכר וספר חובה בכל בית יהודי ומדריך חתנים, סיפרו לי כמה מדריכי חתנים שאינם מעוניינים להדריך חתן בטרם יעבור על הספר עבור ושוב. כי זהו בסיס גדול, ומורה נבוכים בחיי הנישואין. היה לו גישה מאוד ייחודית, מצד אחד הוא היה מדבר עניינים הדורשים עמקות ומחשבה, וחתירה למקור העניין, ומצד השני היה 'מנחית' את הדברים בצורה הכי פרקטית שיכול להיות והכי מציאותי לתקופת זמננו. לא נבהל לומר את האמת על השולחן, ולדבר בגובה עניים לראות איך אפשר לפתור את הבעיה.

הספר הזה זכה לחולל פלאים. סיפרו לו הרבה זוגות שהחליטו להיפרד, ולהשאיר אחירם חורבן וגל של עצמות, אך עם הרצאותיו וספריו, החליטו לתת צ'אנס לעצמם וזכו לעלות על דרך המלך.

פעם הגיע אליו אברך דובר אידיש ובקשה בפיו: יתרגם נא הרב את ספריו  "פרקי מחשבה" מעברית לאידיש, רוב הציבור באמריקה איננו מבין את שפת העברית ובכך יזכה יהודים רבים נוספים מצוף אמרותיו, הרב טאובר הסתכל עליו, וענה לו מניה וביה, תתרגם אתה ותמכור, אדרבה!, נרעש הלה מתשובתו והסביר שיש כאן עניין של זכויות יוצרים, אי אפשר סתם לתרגם ולמכור, הרי החומר שייך למישהו שעמל עליו. ענה לו ר' עזריאל ונראה שזאת הייתה עמוד התווך של חייו, – זה לא שייך לי! זה שייך להקב"ה, לכלל ישראל, כל רצוני היא שיתרבה כבוד שמים כמה שיותר. קח, תתרגם והפץ.

המצא מנוחה נכונה

יחיד היה בדורו החסיד ר' עזריאל טאובר זצ"ל, בהחדרת נבכי האמונה, בליישר עקמומיות שבלב, בשיחותיו הנפלאות, במתק פיו ובלשונו הנפלא היה מרתק אלפי שומעים, משך אליו את אוזני האנשים הכריות והצמאות לכל לחלוחית של אמונה, אשר נפשם חשקה להתעמק בנבכי המחשבה, להכיר באמונת אלוקי עולם.

הייתה לו גישה לפתור קשיים של אנשים גם בבעיות נישואים וגם נושרים מעולם היהדות, היו לו שיעורים וחוגים קבועים עם ילדים פגועי מוח וכדו' חשוכי בנים, רווקים גרושים, כל האנשים האלו, הסתובבו אצלו ורכשו כלים לחיים חדשים ומלאי שלווה וביטחון.

פעמים רבות היו מזמינים אותו טרם יציאת נשמתו של יהודי, הרב טאובר בשיא השלווה והרוגע, היה ניגש ושואל בשלומו, מסביר לו את מה שעתיד להתרחש, מאיר לו את העניין מכל צדדיו, מוודא שיבקש בקשות אחרונות לפני פטירתו, ובכך היה מסדר את ראשו של החולה, והיה נפטר בשלוות הנפש. רבים רבים היו כאלה, והבנים היו מוקירים לו טובה שגרם למנוח מנוחה נכונה ושלוות הנפש טרם יציאת נשמתו ובכך השלים את תפקידו עלי אדמות.

זכורני שיהודי היה נצרך לעבור ניתוח מסובך בחייו, הזמינו בני משפחתו את הרב טאובר שירגיעו בדברים ויעודדהו, ניגש אליו הרב טאובר, והסביר לו כי כתוצאה מן הניתוח יכול להיות שלוש תוצאות, האחד, שתצא ותבריא ותחלים מן המחלה בה נחלת, ועליך להודות להשי"ת ולהללו בכל מאודך. השני, שחלילה תיפטר מן העולם, ולא תזכה לקום מן הניתוח. באם אופציה כזו תצא לפועל, עליך לדעת להתוודות, לצוות את שהנך חפץ, ולבקש סליחה ממי שצריך, ולהכין את עצמ למעבר לעולם שכולו טוב. השלישית, שאכן תצא מן הניתוח מבלי כל תוצאה חיובית ותחזור כלעומת שבאת ותתמודד הלאה עם המחלה. עליך לדעת גם בכיוון הזה שרופא כל בשר הוא וח"ו מלהתייאש. כך המשיך והפשיט לו את עניני האמונה בהשי"ת, כדי בשכל תוצאה שתהיה שיהיה ערוך ומוכן לכך. בני המשפחה יצאו משתוממים איך יקירם נכנס לפתאום לחדר הניתוח בשלוות הנפש בניגוד לשעה לפני כן בהיותו מרועש ומפוחד כולו. כי ביידעו שערוך ומוכן הוא לכל התפתחות והכל תלוי בה' לבדו.

שאלתי אותו פעם, היאך הנך מעז לומר לאדם שלא יבריא, שפן ימות. מהיכן האומץ להעלאות דברים מעין אלו על שפתיך אל מול חולה המשווע לדבר חיזוק, ענה לי הרב טאובר במלא חוכמה, זוהי הנקודה. להאיר לו את נבכי מחשבותיו לסדר לו את כל האופציות ולתת לו כיוונים חדשים על מה לחשוב, אינני רבי שיכול להבטיח בריאות, אני כן רוצה שהבן אדם ידע את מה שלפניו מתוך צלילות הדעת, ובכך זה ישפיע באופן חיובי על הטיפול.

בעיית הנוער הנושר

גם בענייני חינוך היה הרב טאובר חד בדרא, לירד לעומקם של דברים ומתוך כך היה שולה פנינים יקרים ומציל נשמות מרדת שחת, סיפר לי אברך שבא פעם לפני הרב טאובר ושאלה בפיו: יש לו נער מתבגר בבית והחל להתדרדר במדרון חלקלק, לפני כמה ימים בא הנער אליי ובקשתו בפיו, ישלם נא אבי על סרט שהנני חפץ לחזות. האם אני אמור לתת יד לפושעים, האם אני שכל ימי גידלתי אותו במסירות ובאהבה מצווה להעניק מכספי לדבר עבירה. כיצד היית מתנהג לו היית מתמודד עם בן שכזה.

השיב לו הרב טאובר תשובה מאוד פשוטה אך גאונית בפשטותה, התשובה מתחלקת לשניים, אם הנער, והיה ולא יקבל כסף ממך, ילך ויגנוב, הרי שתפקידך למנוע ממנו לפחות את מספר העבירות, וא"כ אם בתיתך לו את הסכום הנחוץ לו, יעבור עבירה אחת פחות, הרי שהוא עדיף.

אולם באם לא תעניק לו מכספך, הרי שלא ילך, תסביר לו את סיבת סירובך באופן כדלהלן: הרי אני יהודי, המקבל עלי עול מלכות שמים באהבה, אני וכל כספי משועבדים לעבודתו ית"ש, אם התורה מצווה עלי שדבר זה אסור, אין ביכולתי לשנות מכך פסיק ולזוז מיניה. אינני יכול להעניק מכספי לעוברי עבירה. עבד אברהם אנוכי. בהסבר דלעיל תחדיר לו, שלא מפני שאינך אוהבו, אינך חפץ לממן לו את חפצו כי אם התורה הק' בה אנו דבקים אוסרת זאת. ובכך הציל נשמה יהודית נוספת. לעולם לא היה נסוג ולא נרתע, היה מקבל נערים רבות להכוונה ובאף אחד מן הפעמים לא הרים ידיים, לא התקפל ולא ויתר הרי נשמה יהודית מונחת על כף המאזניים, ובאמצע המלחמה ניכנע ונרים דגל לבן? היה מזדעק.

העיד על עצמו הרב טאובר באוזניי, שלאחר תקופת המלחמה חושך ואור התערבבו בערבוביה נוראה, החושך כיסה את עין הכל, האמונה היוקדת דעכה באופן נוראי, עד כדי כך שבשכל שבוע הייתי שומע על חבר נוסף שפרק עול מלכות שמיים, היו ניסיונות קשים ומרים, אך דבר אחד החזיק אותו מעל פני המים: העובדה שהוריו אהבו אותו בכל לב ומאוד, וחפץ היה להשיבם נאמנה באהבה נחת עד בלי די.

היה מרבה בשיח עם הורים לאהוב את ילדם בכל מחיר, גם אם נולד פגוע, או חסר איבר, היה משנן תמיד, כי הילדים שלנו הם לא נכס פרטי, הם נכס של הקב"ה, אתה רק הפקיד ששומר על זה. אם עשית את כל המוטל עליך, במסירות, באהבה, בנאמנות, גם אם עשית טעיות בשגגה בדרך, הרי שאינך אשם בכלום. את תפקידך מילאת ואת משימתך ביצעת. מכאן והלאה אין מקום לדאגה ולמרמור, תפקידנו לעשות ככל אשר ידינו מגעת, והשכלתנו יכול להושיע, כך היא דרכו של עולם ואסור לנו לערב עניני מצפון על טעיות שביצענו. הוא היה אומר, כל זוג מבטיח לעצמו, אני. לא יעשה את הטעיות של ההורים שלי, אבל מה שהם לא קולטים, שנכון, הם לא עושים את אותם טעיות, אבל הם מייצרים טעיות חדשות. כי אין בעולם הזה מושלם.

באה שבת – בא הרצאה

הסמינרים, משוש חייו – בהם השקיע את כל מרצו בראותו כי העת המתאים ביותר להחדרת המסרים הינו – יום השבת עת שכל יהודי באשר הוא פנוי ממלאכתו, וראשו נקי ומוכן לשמוע ולקבל, להאזין ולהשתתף בסידורו של שבת – סמינר. וכך היה סדרו, עשרות משפחות היו באות לסוף שבוע ארוך במלון יוקרתי, בסמינר ממוצע השתתפו כשמונים משפחות לערך, ולעיתים אף יותר.

הרבה פעמים בפרט בתקופה הראשונה טרם הפציע לאור עולם והיה אפוף תהילה, שזוגות היו באים עם מחשבות ספקניות, האם הכסף שהם השקיעו ישתלם? האם נכונה להם אכזבה?, ור' עזריאל בטבעיות היה אומר: אני מבטיח לכם שתצאו מהשבת עם פה פעור, ובטעם של עוד. ומי שבכל אופן לא יחוש שקיבל את מלוא התמורה, יקבל את כספו בחזרה מכספי האישי. למותר לציין כי אחרי ההרצאות שנשמעו מפיו במשך השבת, שוב לא היו ספקותיהם מנקרים במוחם, ואף חזרו שוב ושוב לימי הסמינר, ולא זו אף זו, אלא שכל שבת, היינו שומעים מהמשתתפים על מהלכים חיוביים שביצעו בחייהם, שינויים שהכניסו לדרכם עקב השבתות שחוו, אין אחד שלא שמע ממנו הרצאה ולא שינה את דעתו, כל אחד בנקודה הספציפית לו.

כי מול המסרים רצופי האהבה ששתל הגאון ר' עזריאל זצ"ל בכל פינה ברחבי תבל, לא יכלו השומעים לעמוד בפני האמת שבקעה מגרונו בלהט אש, והיו ליבם מתחמם, ומבקשים וכמהים לשוב אל מקור מחצבתם.

פעמים רבות שנלוויתי אליו לשבתות, ניגשו אליי אנשים באומרם אלי: זה הפעם השלישית/הרביעית, שהנני בא לכאן: 'זה התחנת דלק שלי לחיים'! התבטאו.

במהלך כל שלושת ימי הנופש היה ר' עזריאל לוקח את אומנתו בידו והחל בהרצאה מרתקת שנמשכה על פני כמה שעות ברציפות! אך ראיתי זה פלא, אף אחד לא קם והלך! הדברים היו מושכים את הלב כדבורים אל הכוורת, היה פורס את משנת האמונה ממצה אותו מכל כיוון, והיו לועסים אותו הדק היטב עד אשר היו הדברים ברורים ונהירים כנתינתן מסיני, כן היה מקיף בדבריו עוד רבים מתחומי החיים חינוך הילדים, שלום בית שהרבה להתעסק בה, מהלכי החיים בהשקפה הנכונה, והיה שופע משפיע, טופח על מנת להטפיח והיו הדברים קולחים ממעמקי ליבו, כדבר איש אל אחיו, ויצאו מן הלב ונכנסים אל הלבבות, רבים רבים התקרבו במהלך אותם שבתות אל האיש הזה ואל דמותו המאירה, בסיום השבת היו שביקשו לקבל על עצמם את מרותו אך בביטול היה נענה להם, ומשיב כדרכו – " אני נותן לכם את ההתחלה – את הכיוון ואתם מפה תמשיכו לבד", זאת מכיוון שלא אבה להקהיל על עצמו עדת מעריצים והיה חדור שליחות לקרב עוד ועוד, לזכות יהודים אחרים.

כך גם בסיום שבתות סמינר, הייתי מוצא אותו דקות ספורות לאחר עריכת ההבדלה, והנה הוא עומד על מפתן רכבו מניע לדרכו, מעולם לא ציפה ולא ייחל לברכת יישר כח, להוקרה והערכה.

עם ייחודיותו של דורנו והכמיהה להתעלות אמיתית, חשו רבים צמאון אדיר ללמידה ולהרחבת אופקים ביסודות החשיבה היהודית, רבים שואפים להכיר לעומקה את השקפת התורה תוך שימת דגש מיוחד על הרלוונטיות של הדברים לדורנו אנו. בהרצאותיו היו מתווספים תוכן וחיות פנימית לחיינו היהודים היום יומיים כתוצאה מכך קל לנו יותר לשמוח עם מה שאנחנו. להיות מודעים לעצמינו, להכיר את גודל חשיבותינו ותפקידנו בתקופה עולם זו.

גם בני עליה רבים שהשתתפו בסמינרים חשו כי השבתות בסמינרים אלו מהוות רגעים בלתי נשכחים של התעלות והתרוממות נפש, השבתות נתנו להם כוח ואומץ רב, בנפתולי החיים, לעמוד כצוק איתן באמונת אומן, ולהכיר בבוראם בחיי היום יום.

האי חסיד, האי עניו

מפליא היה בענוותנותו ובצניעות מעשיו, מעולם לא רצה שידעו כי הוא העומד מאחורי המפעל הגדול שמארגן והרבה פעמים אף מממן את הסמינרים, במונסי הקים ר' עזריאל את ישיבת "אור שמח" לבעלי תשובה, לראשונה על אדמת ארצות הברית, הוא רכש שטח בכמה מיליוני דולרים, בנה את בנייניה, ושילם מכיסו את כל הוצאות הישיבה, אך מעולם לא עשה את עצמו בעל הבית עליו. כך גם הייתה התנהגותו בעת שהתחיל את השבתות עיון ליהודים חרדים, ולא רק לבעלי תשובה, כאשר אלפי יהודים השתתפו במאות סמינרים שערך בשלושים שנות פעילותו, ולו עצמו לא ביקש ולו כלום.

כי כאמור לא הכבוד היה מנת חלקו, לא התהילה היא זו שדחפה אותו לקיים הרצאות על פני תבל, וגם לשיעורים עם מתי מעט משתתפים לא היסס לבוא ועל כך מסופר: פעם בהיותו בירושלים, ניגש אליו אברך וטענתו בפיו: 'למה ניגרע? אין ברשותי די צרכיי, ואין ביכולתי מבחינת אמצעים כספיים, להגיע לשבתות העיון המתקיימים במלוני יוקרה, אולם צמא אני לחיזוק, ואף אני רוצה לזכות לשמוע אמרי נועם'. השיב לו הרב טאובר, מוכן אני לבוא ולדרוש בכל מקום אשר תוכל ותחפוץ! ועוד באותו השבוע הגיע לבית מדרשו בה מתפלל האברך ומסר שיעור נרחב.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שלפני כמה שנים, כאשר החובות של ארגון 'ושננתם' עלו והשתרגו מעל לראש, פנה לאחד מהתורמים הגדולים לעולם התורה וביקש ממנו לקחת על כתפיו על עול ארגון זה, משגיששו אצלו האם יחפוץ שהמפעל ימשיך להיות בנשיאותו, נחרד למשמע אוזנו, אינני מבקש מאומה ואינני זקוק שלום קרדיט, והס גם מלהזכיר את שמי כהוגה ויוזם, אני חרד מדבר אחד שהמבחנים ייפסקו! מעבר לכך איני מעוניין בדבר.

וכמנהגו עלי אדמות בכל ימי חייו היה מקים ומבסס מפעלי ענק של תורה ואמונה, ולאחמ"כ היה מסתלק ונותן לאחר את המפתחות, לא שלט היה תלוי על הבניין וכן לא מודעת תודה וברכה, אבן זכרון, או מעמדי הנצחה, בנינים על גבי בנינים בנה מכספו, ארגונים אחד אחר השני הקים, אולם במקום היחיד שמוזכר שמו, הינו לאחר פטירתו על לוחות השיש שעל קברו. העיקר בעולמו היה להרבות כבוד שמים ואת זה הוא זכה לעשות בשיא העשייה.

סוף דבר, את צוואתו השאיר לנו ובה ביקש ולו דבר אחד, שהסמינרים השוקקים חיים ימשיכו וספריו אשר עוררו הד בעולם יוצאו לאור עולם ויזכה יהודים נוספים להתקרב אל אבינו.

השארת תגובה