בחירות? זה הזמן ל'געגועים למרן'

מרן הרב עובדיה צילום יעקב כהן
מרן הרב עובדיה צילום יעקב כהן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

ראיתי אתמול, את ראש הממשלה נתניהו עומד שם, כשמסביבו עדת כתבים מצפה למוצא פיו כמו שועלים רעבים.

עד שניה לפני הגעתו עוד רצו ספקולציות רבות בין הכתבים הרבים שהיו בחדר, בדבר השאלה, מהו המסר אותו ינסה ביבי להעביר, ובעיקר באיזה סגנון הוא יעשה זאת.

ואז ביבי נכנס לחדר. הוא עמד שם ליד הפודיום, אדום וקצת מיוזע (לא משנה הסדר), מנסה להעביר את המסר – באמצעות הציבור – הישר אל תוך ליבו של ידידו הוותיק אביגדור ליברמן.

הוא ברר את מילותיו, נזהר שלא לפגוע ושלא לעקוץ יותר מדי ("רק 48 הכתבים שהיו בחדר הבינו את המסר"), ורמז בצורה חד-משמעית, שאם חלילה נלך שוב לבחירות – הכתם הזה ירשם על שמו של ליברמן לדורות.

שמעתי אותו אומר: "לפני חודש וחצי העם אמר את דברו הוא רוצה ממשלת ימין, ואנחנו צריכים למנוע בחירות מיותרות, יקרות, בזבזניות. אין שום סיבה בעולם לשתק את המדינה לעוד שנה וחצי, כשהפתרון מונח לפנינו".

ראיתי אותו מנסה לשכנע, להפציר ואפילו לזעוק בתחנונים לליברמן, כי על כולנו, ועליו בעיקר, מוטלת החובה להמנע מסיבוב בחירות נוסף.

בשעת כתיבת השורות, טרם ידוע אם יצליח ראש הממשלה במאמציו ובשכנועיו, אבל כשראיתי כל זאת, נזכרתי באדם אחד, שבטוח היה מצליח.

מרן רבנו עובדיה יוסף זיע"א

נזכרתי במרן שהיה אלוף העולם בלדבר ללב של אנשים. אלוף!

קשה שלא לשכוח את השבועות שלפני בחירתו של הראש"ל דהיום, בנו, הגר"י יוסף שליט"א, כאשר מרן רבנו הגדול קיבל אליו לביתו חכי"ם וחכיו"ת מכל הסוגים והצבעים, ללא הבדל דת וגזע, ושכנע אותם לתמוך בבנו.

קשה לשכוח, וכפי שמזכיר זאת הגר"מ מאזוז שליט"א רבות בשיעוריו, את הקבלת פנים שהיה עושה לשחקני הכדורגל, מברך אותם מלא ברכות, בסבר פנים יפות, ואז מספר להם כאילו בדרך אגב, על המתנה ושמה שבת שהעניק לנו הקב"ה.

מרן היה אמן הרגש, ידע איך לדבר ישר ללב. ולא משנה איזה סוג לב היה לאדם שמולו.

לא אתפלסף מדי, אבל נדמה לי שאחרי שרבותינו ראו לדרוש את הפסוק "את ה' אלוקיך תירא" – לרבות תלמידי חכמים, אז גם אנחנו נוכל אחריהם להשתמש באותו דימוי גם כלפי חכמת הנפש העצומה שהיתה בלבו הגדול של מרן, "אשר רוח אלוקים בו" – שידע להלך בדרכיו של בורא עולם, להלך ברוחו של כל אחד ואחד.

הוא ידע היטב איך מתחברים לאנשים, איך מדברים לאנשים, ובעיקר איך משפיעים אליהם.

 

כולנו עומדים המומים כעת. אומרים שמאז קום המדינה לא היה דבר כזה: ראש ממשלה מכהן לא מצליח להשתמש בשיעור הזמן שקיבל גם לאחר ההארכה שקיבל מהנשיא (ריבלין, לא טרמאפ. הנשיא טראמפ כידוע לא מגביל את ביבי בזמן ב"ה…).

אני שומע את כל הפרשנים מתפלאים, איך דבר כזה קורה?!

איך יתכן שמי שהצליח בבחירות באופן כה משכנע, לא מצליח לסגור הסכם קואליציוני?!

לא יתכן שראש ממשלה שמקבל מהציבור את המנדט להרכיב את הממשלה – לא מצליח במשימה הזו!

ובאמת כולנו משתהים, האם יעלה על הדעת שבפעם הראשונה בתולדותיה תתפזר הכנסת – עוד לפני שהתכנסה?!

עוד לפני שהעבירה אפילו חוק אחד?!

האם הכנסת ה-21 אמורה להיות הכנסת הקצרה ביותר בהסטוריה, שאל פרשן אחד הערב ב'קול ברמה' (הרדיו של מרן, אגב).

אני שומע את כל זאת ופשוט מאד מתגעגע למרן. מרן שהיה ממיס לבבות.

מרן שיבוא ויגיד: "רבי אביגדור, לא תעשה ככה, הקב"ה נתן לך כח לא כדי שתפריע לממשלת ימין". ואז באקט של 'זעקה גדולה ומרה', יקרע מרן את מסמך '5 הדרישות של ליברמן', "כן, ככה יקרע ה' את כל הגזירות הרעות ממך ומכל בני משפחתך, בזכות שאתה תומך בלומדי התורה, 'ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך', אם אין לנו תורה אין לנו חיים".

אגב, זה שמרן אולי יקרא לו לרגע "רבי אביגדור", יבינו במיידית כל תלמידי מרן, אין בזה כדי להפוך אותו לכשר בקהל.

אכן, באזני כולנו, עדיין מהדדות מילותיו של מרן בערבי בחירות, שרצה למנוע מציבור יהודים מסורתיים להסחף אחריו, ולכן, הוא לא חשש מלהטיח על ראשו, את מה שהוא חושב באמת עליו ועל מצביעיו.

[ציטוט קצר מדב"ק: "אלו אנשים שאין להם תורה, אנשים שרוצים נישואים אזרחיים, חנויות חזיר וגיוס בני ישיבות. חלילה לא יתמכו בהם, זהו איסור גמור. מי שיעשה כך, עוונו גדול מנשוא. מי שעושה כך תומך בשטן, ביצר הרע". ולצערנו ישנם רבים שרק עכשיו מתחילים לרדת לסוף דעתו ולהבין את עומק דברי קדשו של מרן].

אבל מה שמדהים הוא שהכל ידעו, גם ליברמן עצמו, שההתקפות החריפות הללו בערב בחירות, כמו גם מילות הפיוס והגישה הפייסנית והלבבית – כולם נובעים מאותו מעיין טהור של לבו הקדוש של מרן.

לכן, למרות כל המילים החריפות, עדיין ידעו כולם שאת מרן צריך לכבד. כולם ידעו שמילותיו – ולא משנה אם יש בהם התקפה או ברכה – נאמרים עמוק עמוק מתוך הלב פנימה. מתוך דאגה לתורה. מתוך נהמת הלב הכואב.

וזו הסיבה שבעת הצורך, תמיד הצליח מרן למצוא מסילות ללבו של כל אדם שהיה ממולו.

כל אדם.

מתגעגע למרן שיקרא אליו למעונו את מיכאל ביטון מ'כחול לבן' או את אבי גבאי מ'העבודה' (שיהיה ברור, מרן לא היה מקבל את השם הזה 'המחנה הציוני', תאמינו לי שהוא היה נשאר עם המותג 'העבודה', כמו שהוא נשאר עם הכינוי 'טמפו' ל'קוקה קולה'), יעניק להם כמה צ'אפחות חמות ויבטיח להם מקום איתו בגן עדן.

[ולא, אל תתפלאו, לעומר ינקלביץ הוא לא היה פונה, ועליה הוא לא היה בונה. הבנתו הדקה בנפש האדם, שזו גם היתה תכונה מאד בולטת אצלו, היתה מביאה אותו לאבחנה הפשוטה, כי היא האחרונה שיש סיכוי לרכך, משום שהיא דוקא באה ועשתה את התהליך הזה, מתוך הכנה שעלולים ללחוץ עליה, ומלכתחילה הציבה 'קונטרה' פנימית שלא להשתכנע ולא להילחץ מכל הפניות שעלולות להיות בעתיד].

מרן יביא לאורחים המכובדים שלו, את דברי הגמ' שאומרת, שתשעה יהודים שנמצאים בבית הכנסת ומחפשים עשירי, אותו אחד שמגיע ומשלים להם מנין, נחשב עליו כאילו הוא בעצמו לבד כמו "מנין שלם", כי בזכותו אפשר לומר קדיש, "ככה גם אתם", אני 'שומע' את מרן אומר, "בזכות שאתם תבואו איתנו "לעזרת ה' בגיבורים", בזכותכם תהיה לנו פה ממשלה טובה, שתוכל לעזור לתורה ולעם ישראל".

את ההמשך כולכם יודעים.

הם בודאי היו משתכנעים ומצטרפים לקואליציה, אין בזה שום ספק.

ולא, לא בגלל שמרן היה יודע 'לעשות פוליטיקה', הוא היה רחוק מזה מאד. פשוט מרן היה איש שעשוי מאש להבת שלהבת שידע והאמין בדברים שלו בצורה כ"כ חיה ומוחשית, עד שהיה יודע איך להדליק ולהבעיר את האש והלהט שבוערים אצלו, בתוכו, לליבו של בין שיחו, וכך להעביר את המסר שלו בצורה מושלמת.

אני מתגעגע למרן גם מעוד סיבה.

אני מתגעגע אליו, בשביל הנער הצדיק והעוצמתי יענקי רוזנברג הי"ו.

אתם יודעים מה מרן היה עושה אחרי הסיפור הזה של השוטרים המסואבים שרמסו את עלם החמודות הלזה?!

נכון, הוא ודאי היה צווח ותוקף את המשטרה על התנהלותה האטומה והדורסנית, ועל הדרך מאחל כמה איחולים חמים לאותם שוטרים ערלי-לב, איך לא רעדה נפשם לדרוך ולבעוט בלבו של ילד טהור מישראל.

אבל זה לא העיקר.

מרן, היה מקבל במעונו את יענקי החמוד, יחד עם הוריו, בוכה איתם ביחד, כואב איתם את ההשפלה, ובעיקר מחזק ומברך את יענקי שלא יפחד מהם, לא ירא ולא יחת.

הוא היה מדבר איתו, כן, לאט לאט, ככה עד שיבין (למרות המוגבלות הקלה), הוא היה מוודא בצורה מלאה, שהטראומה הקשה הזאת תלך ותמחה מלבו.

הוא לא היה עוזב אותו, עד שהוא היה מעניק לו ספר "ענף עץ אבות" עם הקדשה חמה ולבבית, ומשרטט בתוכו בכתב ידו המסולסל: "לכבוד ידידי היקר והנעלה, אוצר כלי חמדה, רבי יענקי רוזנברג שליט"א. יהי רצון שתעלה מעלה מעלה".

כותב השורות זכה להיות במעונו של מרן בשעה שהגיעה למעונו הילדה רחל אפרת אטיאס תחי'. הילדה הקטנה מצפת, שנותרה לבדה לפליטה מכל משפחתה שנספו בתאונת דרכים בדרך לטבריה. היה זה לפני שבע שנים, כשנה וחצי לפני פטירתו. ממש בתקופה הזו של ערב חג השבועות (סיון תשע"ב). {אפשר לצרף לטור תמונה מתוך הקישור הזה: http://www.bhol.co.il/news/729824, בשעתו אתה היית אחד העורכים שם}

 

נכנסנו אל הקודש פנימה, יחד עם הגאון הרב רפאל כהן שליט"א, ומצמרר היה לראות את לבו הבוכה והמלטף של מרן בשעה שהוא מברך ומנחם את הילדה ואת משפחתה החדשה. איזה לב רחום, חם ואוהב. מעבר לגאונות הנדירה, להתמדה בלתי נתפסת, לזכרון בלתי אנושי. מעבר למרן המנהיג, היה גם מרן החנון והרחום עם הלב האדיר שיצא אל עם ישראל, נשא את משאם, כאב את כאבם ובכה יחד איתם.

"נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם". כן, זהו מרן, אבינו רוענו הגדול, שחסר לנו כ"כ בימים אלו.

בואו, אחי, נלך בדרכיו. לאהוב, לכבד, לאחד, לחבק.

לדעת לדבר אל מי שנמצא מולו (ולא משנה מי זה היה), בצורה שהוא ירגיש וישמע את הלב.

רק כך נצליח בעז"ה להביא קצת מרגוע ללב העם הטוב הזה שלנו.

השארת תגובה