ביטוח נפשי עם ביטחון פיזי

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

בפתח פרשתנו מתארת התורה תמונת מצב של עולם יהודי ללא דופי, שענייניו מתנהלים בסדר מופתי. כל בריותיו חיים בהרמוניה נפלאה אלו עם אלו, ולאף אחד אין מחסור כלשהו, והתורה מדגישה כי מצב אידיאלי זה יושג אם וכאשר עם ישראל יעמוד בדרישות הרוחניות של בורא העולם ויתמיד בקיום התורה והמצוות: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו ועשיתם אותם" כי אז "ונתתי גשמיכם בעיתם".

המפרשים ביארו ששרשרת הברכות האמורות בפרשה אינה באה כשכר על קיום המצוות, כי הרי שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, אלא שזוהי תוצאה ישירה מקיום זה. אם בני האדם חיים את חייהם בצורה נאותה , גם סדרי בראשית עונים לעומתם באותה מטבע. המציאות מתפקדת בהתאם להנהגתו של האדם, אם מיטיב את דרכיו העולם טוב יותר. מאידך גיסא, אם האדם חוטא ופוגם, גם הטבע מגיב באותה הצורה ואף הוא פועל בצורה לקויה ופגומה.

בתוך רשימת התוצאות של "אם בחוקותי תלכו" נאמר הפסוק (ויקרא כ"ו,ו') "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם". ונשאלת השאלה, כלום העובדה ש"חרב אינה עוברת בארץ" אינה יוצרת מאליה מצב של "ושכבתם ואין מחריד". כמה כמהים אנו למצב זה שחרב לא תעבור בארץ? כמה חרדות היו מסתלקים מאיתנו אילו אכן היינו יודעים בוודאות שהסכין תשמש אותנו אך ורק לחיתוך אוכל ולא חלילה לפגוע ולהרוג? ברור הדבר ששני אלה "ושכבתם ואין מחריד" ו"חרב לא תעבור בארצכם" חד הם ומהווים תנאי אחד לרעהו. מדוע, אם כן, מוסיפה התורה וכותבת "ושכבתם ואין מחריד" אחרי שכבר כתבה "וחרב לא תעבור בארצכם"? הרי יש בזה לכאורה כפל לשון מיותר?!

זאת ועוד, חכמינו ז"ל בתורת הכהנים ובמס' תענית (כ"ב) אומרים כי הבטחת התורה "וחרב לא תעבור בארצכם" כוללת גם חרב של עמים אחרים הנלחמים זה בזה, ואפילו חרב של שלום. איזה מקום ישנו עוד לחרדה אחרי שהחרב נעלמת מן הנוף?

כ"ק האדמו"ר בעל "באר משה" מאוז'רוב זצ"ל ביאר זאת שהכתוב רומז לנו על "ואין מחריד" אחר, על חרב שאינה פחות מסוכנת מזו שיש לאויב הפיסי שלנו, ואף קשה מזו. זו חרב שרודפת את האדם גם על משכבו בלילות, גם כשהתריסים מוגפים, וזוהי החרב של קנאת  איש מרעהו ששורשה נעוץ בחוסר ההסתפקות במה שיש ובפזילה המתמדת לכיוון הזולת. ועל כך צריך ברכה מיוחדת מן התורה. כי כשאין אדם מסתפק במה שיש לו ואינו שמח בחלקו הרי שלא מתקיים אצלו מצב של "ושכבתם ואין מחריד". כי אז, גם ביום וגם בלילה טורדת את האדם מחשבות קנאה שאוכלות את ליבו. וכבר אמרו חז"ל במסכת אבות שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם.

"אם בחוקותי תלכו"-מבטיחה לנו התורה- "ושכבתם ואין מחריד" דהיינו שכולם ישבעו ויהיו שמחים בחלקם. וזהו מה שנאמר (קהלת ה', י"א) "והשובע לעשיר איננו מניח לו לישון", שהרי אמרו חכמינו ז"ל כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים. לעולם אין אדם שמח במה שיש לו. כאן, בברכות שבפרשת בחוקותי מבטיחה לנו התורה שה"שובע" שבו יתברכו ישראל לא יהיה מאותו סוג שובע שעליו נאמר "איננו מניח לו לישון". ה"שובע" יהיה שובע של ממש, שהאדם יסתפק במה שיש לו, וזהו "ושכבתם ואין מחריד".

"ושכבתם ואין מחריד": זה מכוון להסתלקות החרדות הנפשיות התוקפות את האדם כתוצאה מקנאה בעושרו ורכושו. ואילו "וחרב לא תעבור בארצכם" זוהי הבטחה על הביטחון הפיסי של יושבי הארץ. כך שאין בזה כפל לשון אלא שתי ברכות שמביאות אותנו לשלווה נפשית ופיזית.

יה"ר שיקוים בנו הבטחות אלו לשלום מבית ולשלום מחוץ.

השארת תגובה