השבוע עמד המשא ומתן הקואליציוני סביב מה שכולם קוראים לו משבר. חברי כנסת ושרים הזדעקו, אמרו שישנה אפשרות סבירה שנלך שוב פעם לבחירות.
צריך להבין, שתי המפלגות איתן יש בעיות לכאורה בגלל הדרישות. הן מפלגות שאסור להן ללכת שוב פעם לבחירות. בעיקר ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. ליברמן אמנם משחק אותה קשוח במשא ומתן הזה, אבל הוא יודע היטב שהדבר האחרון אותו הוא צריך עכשיו זה בחירות חוזרות. לכן, אל להן למפלגות החרדיות למצמץ מולו בעניין חוק הגיוס. הוא יכול למתוח את החבל, אבל הוא לא יכול לקרוע אותו.
בסופו של דבר, תקום כאן ממשלה שתהיה בנויה למעשה מאותן מפלגות (חוץ מבנט שקד) שהיו בממשלה הקודמת. את הפייק משבר עם ליברמן יפתור כנראה המבוגר האחראי בממשלה הזו, אריה דרעי. דרעי, שספג בעבר לא מעט ביקורת על החברות האישית שלו עם ליברמן, יציל בעצם עכשיו את המשא ומתן המקרטע הזה. ימצא נוסחה סבירה שתהיה מקובלת גם על יהדות התורה וגם על ליברמן, ובא לממשלה הזו גואל.
חוק החסינות
חוק החסינות אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו רוצה להעביר (לפי הפרסומים בשיתוף עם בצלאל סמוטריץ) הוא חוק שמותר לו שיעבור בכנסת. לא מזמן, התקיימו כאן הבחירות. בבחירות הללו היה ברור לכל אזרחי ישראל במה ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד לכאורה, וכשזה היה ברור לכולם, הם החליטו בכל זאת לבחור בו להמשיך ולהנהיג את המדינה יחד עם המחנה הלאומי.
עכשיו זו זכותו המלאה להעביר את החוק הזה. זה לא מה שמקעקע את יסודות הדמוקרטיה. אם העם נתן בו את אמונו פעם נוספת למרות כל החשדות שמסביבו, יתכבדו נבחרי העם עכשיו ויעשו את רצון הבוחר.
כל הקולות הזועקים גיוועלד עכשיו בעקבות החוק הזה, צריכים לזכור, את הכל מכריעים בקלפי. ומכיוון שהיתה הכרעה כזו לא מזמן, לא יעזרו כל זעקות הגיוועלד הללו. כך נראית דמוקרטיה, העם בוחר והכנסת מחוקקת חוקים של נציגי העם. הצד שהפסיד בבחירות רוצה לצייר זאת עכשיו כאילו יש כאן פגיעה בדמוקרטיה, אבל זו מהות הדמוקרטיה. על זה הרי הלכתם לבחירות. חלק מהקמפיין ומרכזי בו, שהיה נגד נתניהו. זה שצריך להחליף אותו כי הוא שקוע בחקירות. העם ראה זאת, הבין, ובכל זאת בחר אחרת. יואילו עכשיו נציגי האופוזיציה להסתכל על הקואליציה שאוטוטו תקום ולהבין איך מנהלים מדינה.
לגבי החוק עצמו, אפשר להתווכח עליו. יותר נכון רצוי להתווכח עליו. אבל הגיע הזמן באמת שכל ראש ממשלה שיהיה כאן, שינהל את המדינה בזמנים קשים וקלים כאחד. שינהל את המדינה ללא כל צורך לתת תשובות לחוקרי המשטרה בכל כמה שבועות בתיק אחר. אין כאן הימלטות מדין. יש כאן רצון אמיתי ושפוי של ראש הממשלה לנהל את המדינה עם כל המורכבות והבעיות במשרה מלאה.
לכן, אם יצליח נתניהו להעביר את חוק החסינות יהיה זה הישג. הישג לא רק עבורו, אלא הישג לכלל אזרחי מדינת ישראל. ראש הממשלה צריך לעסוק רק בענייני המדינה ולא מעבר. כשיסיים ראש הממשלה את כהונתו (גם זה יקרה יום אחד) יתייצב לתת את גירסתו בפני בית המשפט. כאמור לא הימלטות מאימת הדין יש כאן, אלא שפיות.
האמת והשלום אהבו
השבוע פרסמה תנועת ש"ס הודעה משותפת לה ולאגודת ישראל על כניסה לקואליציה בעיר אלעד. ההודעה הזו לא מפתיעה. הכתובת הייתה על הקיר מראש, לכל היו ברור שבסופו של דבר אחרי שהבחירות הוכרעו לפני מספר חודשים – שש"ס תיכנס לקואליציה של ישראל פרוש.
נכון, הטענה של ש"ס היא ראויה, צודקת ונכונה. העיר הזו (אלעד) היא עיר עם רוב ספרדי מובהק. לעיר הזו מגיע ראש עיר שמייצג את רוב התושבים שם באלעד. אבל, לש"ס היו במשך חמש שנים את כל האפשרויות ללמוד את השטח לעומק, להעמיד נציג מתוך העיר אלעד שיוכל בבוא יום להתמודד על ראשות העיר ולנצח.
מה שהיה זה כבר נגמר, אבל עכשיו עם הפנים קדימה. טוב עשתה ש"ס שהתעקשה שהיא ורק היא מטפלת בכל פניה של כל קהילה ספרדית בעיר. אם ישכילו הנציגים הספרדים בעיר למנף את הכוח שהם מקבלים עכשיו בזכות ההסכם שהושג, אזי בעוד קצת פחות מחמש שנים נראה את אלעד שוב פעם עם ראש עיר ספרדי ראוי וטוב.
המון דם רע נשפך שם בעיר בעקבות פסילת הרב יצחק פינדרוס מההתמודדות, זה לא רק זה. הפילוגים והרצון לעשות צדק גרמו להרבה מאוד מחלוקות בתוך העיר. אבל עכשיו עם ההסכם הזה שהושג, הגיע הזמן שנבחרי הציבור בעיר יעבדו בשביל התושבים. רק בשביל התושבים באחווה ובאחדות.
מאבד עשתונות
קריאתו של יאיר לפיד לליברמן להצטרף לממשלה שלו מלמדת על איבוד עשתונות. לפיד, שלא מסוגל לקבל זאת שהוא אמנם עומד בראשות מפלגה גדולה אבל אינו בשלטון. ממציא מספרים חדשות לבקרים, כל פעם בנושא אחר.
בשבוע שעבר הוא אמר בראיון לכלי תקשורת שאברך מקבל 7,800 שקל מהמדינה. נתון מופרך לחלוטין. אברך מקבל מהמדינה בין 700 ל800 שקל (תלוי תקציב), אבל זה לא מה שיגרום ליאיר לפיד להתנצל. האיש מתוסכל כאמור מכך שהוא כנראה יראה שלטון רק מספסלי האופוזיציה. לכן הוא גם עכשיו מדמיין שיש לו 55 חברי כנסת וכל מה שחסר לו זה ליברמן.
ליברמן כאמור לא יצטרף לממשלה כזו ויפיל ממשלת ימין. אין לו את האופציה הזו, ולכן כל איומי הסרק והתרחישים הדמיוניים שאתם שומעים עכשיו, נועדו לדבר אחד בלבד וזה שיפור עמדות במשא ומתן הקואליציוני.