על סף פיצוץ: איראן וארה"ב מקשיחות עמדות

האם איראן אחראית לפגיעה בספינות שעברו סמוך למצרי הורמוז? מדוע העבירה ארה"ב נושאת מטוסים ומפציצים כבדים לאזור? ואלו השלכות צפויות בישראל?

המפרץ הפרסי
המפרץ הפרסי
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

השבוע דיווח משרד החוץ של איחוד האמירויות כי נעשו פעולות חבלה בארבע ספינות משא מסחריות אזרחיות מכמה מדינות. האירוע התרחש בקרבת המים הטריטוריאליים של האמירויות סמוך לנסיכות אל-פוג'יירה. בהודעה נטען כי לא היו נפגעים בנפש וגם לא הייתה דליפה של חומרים מזיקים או של דלק מהספינות. הערכה הרווחת היא כי מי שעומד מאחורי הסיפור הם האיראנים.

מה האינטרס של איראן? בשביל זה צריך לספר את הסיפור מהתחלה ובעצם לחזור לפרישה של ארה"ב מהסכם הגרעין. בעזרת המכון למחקרי ביטחון לאומי, חזרנו לתחילת הסיפור על מנת לעשות סדר בכל הנעשה בימים אלה במפרץ הפרסי: במאי 2019 מסכמת איראן שנה קשה, בראייתה. זאת, עקב פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין והטלת סנקציות אמריקאיות עליה. הסנקציות פגעו בעיקר במגזרי הנפט והפיננסים, וגרמו נזק חמור לכלכלת איראן. בנוסף, ניסיונה של איראן להתבסס ולבנות בסוריה יכולות צבאיות מתקדמות מול ישראל נחל כישלון צורב.

במאי 2018, נשיא ארצות הברית הוציא את ארצות הברית מההסכם הגרעין עם איראן. שנה בדיוק עברה מאז ואיראן כבר לא עומדת בסנקציות שהטילה עליה ארצות הברית. למעשה, בשנה האחרונה איראן התאפקה מלהתבטא בנושא הסכם הגרעין, בכדי לגרום לאירופה להעניק לה פיצוי על הסנקציות של ארצות הברית ובעיקר להמתין בציפייה לבחירות בארצות הברית בשנת 2020, בתקווה שדונאלד טראמפ לא יזכה לכהונה שניה ובמקרה כזה הנשיא הבא יחזור להסכם הגרעין.

אך לא רק שאיראן לא הצליחה לקבל פיצוי, אלא שבחודש האחרון אף ישנה החרפה בכל הקשור לסנקציות שהטילה המעצמה האמריקאית: ביטול הפטורים שנתן הנשיא טראמפ לסין, הודו, יפן ומדינות נוספות, שבמסגרתם התאפשר להן לייבא נפט מאיראן; סנקציות הוטלו על קניית פלדה, נחושת, אלומיניום מאיראן; ובתחום הגרעין – ארצות הברית ביטלה שני היתרים, שאפשרו לאיראן לייצא את עודפי החומר המועשר והמים הכבדים שהיא מייצרת על פי תכתיביו של הסכם הגרעין. מהלך כואב נוסף היה הכרזה אמריקאית על משמרות המהפכה כארגון טרור. המשטר בטהראן הגיע לפיכך למסקנה, שעליו לגבש אסטרטגיה שונה, או לפחות לעדכן את האסטרטגיה – תוך מעבר למדיניות אקטיבית יותר, אם כי מדודה וזהירה.

המצב הנוכחי מעיק על איראן כלכלית בצורה חסרת תקדים ופוגע בכבוד הלאומי שלה ועל כן, איראן מנסה לפעול עכשיו נגד אותם עיצומים כנגדה בכמה מישורים מרכזיים: איראן שואפת לאלץ את מדינות אירופה להעניק לה פיצוי על הסנקציות, פעולה בתחום הצבאי – שאומר לגבות מחיר מארה"ב ומישראל במטרה לייצר הרתעה, ובתחום הנפט – כלומר, איראן מאיימת על ערב הסעודית ועל איחוד האמירויות שגם הן לא תייצאנה נפט אם איראן לא תוכל לעשות כן.

איראן כאמור חותרת לפעולה בכמה תחומים, ואלה האפשרויות שעומדות בפניה: שחיקת הסכם הגרעין – הפרות מינוריות של סעיפיו, בין היתר בהגברת היקף העשרת האורניום או העלאת אחוז ההעשרה; ב. פרישה מההסכם וחזרה לפעילות גרעינית נרחבת, תוך הצבת עשרות אלפי צנטריפוגות בנתנז וחידוש הפעילות בכור באראק, לצד ביטול החתימה על הפרוטוקול הנוסף של סבא"א; ג. פרישה מהאמנה למניעת תפוצה גרעינית, מהלך שיאפשר פיתוח פצצה גרעינית.

בתחום הצבאי לאיראן יש גם כמה אופציות כמו פגיעה בחיילים אמריקאים בסוריה ובעירק על ידי ארגונים תחת חסותה והפעלת טרור במזרח התיכון כנגד אינטרסים של ארה"ב. נניח פגיעה בישראל על ידי ארגונים שתחת חסותה כמו ירי טילים מצד חיזבאללה בלבנון או ארגונים בעזה שכפופים לאיראן. נזכיר שאיראן פעלה בשנות השמונים של המאה הקודמת נגד כוחות המארינס בביירות – באמצעות חיזבאללה – וגבתה את חייהם של מאות. איראן אף מואשמת על ידי ארצות הברית באחריות להרג 500 מחייליה בעיראק לאחר מלחמת המפרץ השנייה, באמצעות מיליציות שיעיות הקשורות ישירות לטהראן והופעלו על ידה.

בתחום הנוגע ליצוא הנפט, איראן איימה לפגוע בחופש השיט במצרי הורמוז (מצר הורמוז מקשר בין מפרץ עומאן שבאוקיינוס ההודי לבין המפרץ הפרסי. בחופו הצפוני שוכנת איראן, ובחופו הדרומי איחוד האמירויות הערביות והמובלעת של צפון עומאן שבחצי האי מוסנדם). בנוסף, איראן יכולה להפעיל את החות'ים בתימן לפגיעה בשייט בים האדום ולפגוע בהפקת נפט בצד הערבי של המפרץ על ידי שיגור טילים, מל"טים ופעילות חבלה, ובכלל זאת באמצעות סייבר.

הצעדים האיראניים והתגובה האמריקאית

בתחום הגרעין: בשלב ראשון, איראן בחרה במדרגה נמוכה של אי-הוצאת החומר המועשר מעל 300 ק"ג, המותרים לה על פי הסכם הגרעין, ומאיימת בהפרה משמעותית יותר בעוד 60 יום. עם זאת, צריך להבין כי איראן אינה מתכוונת לפרוש מהסכם הגרעין, זאת כיוון שההגבלה בזמן של ההסכם משרתת אותה. להפתעת טהראן, מדרגה נמוכה זו לא זכתה לתמיכה אירופית או רוסית ולכן המחישה את הסכנה הגלומה באובדן התמיכה שהיא מקבלת ממדינות אלה מול ארצות הברית.

בשבוע שעבר, מייק פומפאו, מזכיר המדינה האמריקאית, היה אמור להגיע לגרמניה, אולם הוא שינה את מסלולו ונסע לעירק וזאת כנראה בגלל התרעה מודיעינית על אודות ניסיון פגיעה בחיילי ארצות הברית בעירק, זאת במסגרת התחום הצבאי ופעילות טרור שאיראן כנראה פועלת להשגת המטרה. במקביל, בתחום הפגיעה בחופש השייט ויצוא הנפט ממדינות המפרץ: ארצות הברית פרסמה התרעה לספינות סחר של מדינות המפרץ בדבר ניסיונות לפגוע במכליות במצרי הורמוז.

ב-12 במאי התקבלו ידיעות ראשונות מאיחוד האמירויות הערביות ומערב הסעודית על אודות תקיפת ספינות מסחר ומכליות נפט בקרבת המצרים. איש לא לקח אחריות וגם לא נגרם נזק משמעותי, אך המהלך שקוף – פעולה איראנית בחתימה נמוכה, בבחינת רמז ליכולות. ארצות הברית לא נותרה פסיבית לנוכח צעדיה אלה של איראן. בשבוע שעבר, במהלך מתוקשר היטב, נשלחו למזרח התיכון כוחות צבא – נושאת המטוסים "לינקולן", מפציצי בי-52 היכולים לשאת גם נשק גרעיני, וסוללות פטריוט. יצוין שאין אילו כוחות משלוח המתאימים למערכה רחבת היקף, אך בהחלט מדובר במסר שלפיו פעולות טרור איראניות לא תישארנה ללא תגובה, גם אם כירורגית ונקודתית בלבד.

בתנאים הנוכחיים, שני הצדדים מציבים תנאים קשים לחזרה למשא ומתן – ארצות הברית דבקה לכאורה ב-12 הדרישות שהציג פומפאו לאיראן, בעוד איראן דורשת התנצלות אמריקאית וחזרה להסכם הגרעין כתנאי למשא ומתן. עם זאת, שניהם כנראה מבינים שיתכן שבסופו של יום מסלול ההידברות הוא הפחות מסוכן עבורם. אמנם, התבטאויותיהם של אנשי הצבא איראניים היו תקיפות. מפקד במשמרות המהפכה התייחס ב-12 במאי להסלמה, ובפרט להצבת נושאת המטוסים "לינקולן" סמוך לחופי איראן, באמרו כי אם ארצות הברית תבצע מהלך – איראן "תכה אותה בראש", והוסיף כי בעבר הנוכחות האמריקנית במזרח התיכון היוותה איום רציני, אבל עכשיו מדובר בהזדמנות [מבחינת איראן]. לעומתו, הנשיא חסן רוחאני, בנאום שנשא יום קודם לכן, אמר כי המצב באיראן קשה מהמצב בו הייתה הרפובליקה האסלמית בימי מלחמת איראן-עיראק. אפשר שהתבטאות זאת אמורה להכין את דעת הקהל ל"שתיית כוס התרעלה", בדומה למסקנה שאליה הגיע המנהיג העליון רוחאללה ח'ומיני ב-1988 עקב המפלות שנחלה איראן בשדה הקרב מול עיראק, האבדות הכבדות בנפש והפגיעה האנושה בכלכלה. כל אלה הובילו את ח'ומיני להערכה, כי המשך המלחמה יסכן את עצם שרידות המשטר.

גם ממשל טראמפ איננו שש לעימות ושיגר מסר כי מהלכי ארצות הברית הם הגנתיים בתגובה להתרעות שהתקבלו. ראוי לשים לב לשוני במסרים שיוצאים מוושינגטון: בניגוד למסרים תקיפים שהושמעו על ידי פומפאו והיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, הנשיא טראמפ הביע דווקא עניין במניעת פגיעה באיראן על ידי שיח עם הנהגתה. יותר משלוש פעמיים בתוך יומיים ציין טראמפ כי הוא מעוניין ש"יתקשרו אליו… יישבו למשא ומתן ושני הצדדים יוכלו להגיע להסכם הגון". כן הדגיש טראמפ כי ארצות הברית רק מעוניינת שלא יהיה בידי איראן נשק גרעיני. "זה לא הרבה לבקש ונעזור להם לשפר את מצבם הכלכלי… אני מחכה ליום שנוכל לעזור להם.. אנחנו לא רוצים להרע להם, אני רוצה שהם יהיו חזקים ושתהייה להם כלכלה מוצלחת"…. "אם הם יתקשרו אנחנו פתוחים לשיח, אין לנו סודות וכמו לצפון קוריאה יש להם פוטנציאל להיות חזקים מבחינה כלכלית".

במקביל פורסם שהבית הלבן העביר לשוויץ (המייצגת באיראן את האינטרסים האמריקאים) מספר טלפון, שבאמצעותו יוכלו האיראנים לפנות ישירות לנשיא טראמפ. התבטאויותיו אלה של טראמפ, ייתכן שמצביעות על כי הנשיא מעדיף למקד את ההתדיינות מול איראן רק בנושא הגרעין.

השלכות ישראליות

מן הסתם בטווח הקרוב לישראל לא תהיה בעיה שהסכם הגרעין ייפול ואפילו כנראה שהיא תשמח. לישראל חשוב מאוד כי שום ממשל וגם לא ממשל עתידי יהיה שותף בהסכם הגרעין שמביא אסון על ישראל. חזרה של ארצות הברית תהווה לגיטימציה למשטר באיראן והיא תוכל להמשיך ולנסות  לקדם תוכנית גרעין מלאה.

בטווח הקרוב, נראה שממשלת ישראל לא תצטער אם הסכם הגרעין יקרוס בעקבות ההפרות האיראניות אותו ומהלכי הנגד של המעצמות השותפות לו. לישראל חשוב שממשל עתידי בארצות הברית, לרבות מהמפלגה הדמוקרטית, לא יחזור להסכם דווקא בשנים הבעייתיות מאוד שלו, שבמהלכן איראן תקבל לגיטימציה בינלאומית לקדם תוכנית גרעין מלאה.

אומנם המצב הנפיץ סביב המפרץ הפרסי אינו נוגע באופן ישיר לישראל, אולם אם חלילה מלחמה תפרוץ שם, פרשנים מעריכים כי איראן לא תימנע מלערב את ישראל ואף לפגוע בה. בנוסף ייתכן שבעקבות המצב, כאמור שלוחות של איראן עשויות לפגוע בישראל בשליחות איראן.

המרכז לחקר ביטחון לאומי, בו אנו נעזרים, ממליץ לישראל על המדיניות שצריכה להכיל את הרכיבים הבאים: "בטווח מיידי – נדרשות ערנות מודיעינית ומוכנות מבצעית לסכל מהלך צבאי איראני ישיר או עקיף נגד ישראל בכל החזיתות שבהן יש נוכחות איראנית. כן נדרש סיכום אסטרטגיה משותפת עם ארצות הברית בדבר תגובה למהלכים צבאיים איראניים. על ישראל לבחון ולעדכן את פעילות "המערכה בין המלחמות" (מב"מ) מול ההתבססות האיראנית בסוריה, ולהתאימה לשינוי במדיניות התגמול וההרתעה האיראנית", כך אומרים במכון.

עוד טוענים כי "בטווח ביניים – יש להתכונן למקרה שארצות הברית ואיראן תשובנה בכל זאת למשא ומתן, ולהגיע להבנות עם ארצות הברית לגבי מה נדרש לתקן בהסכם הגרעין, ובעיקר לגבי הארכת תקופת הסאנסט (לקראת פקיעת תוקפו של ההסכם), שיפור הפיקוח על מתקני הגרעין האיראניים, טיפול בהיבטי הנשק של תכנית הגרעין, תכנית הטילים האיראנית ופעילותה של איראן להשגת הגמוניה אזורית. עמדותיה של ישראל תיתמכנה על ידי מדינות המפרץ, ומכאן שלפניה הזדמנות לחזק את הקשרים עם מדינות אלו בתחום המדיני, וגם בתחומים נוספים.

"בטווח הארוך – ישראל חייבת להניח שייתכן שאיראן תבחר בגישה מסלימה ותחדש את פעילות הגרעין לצבירה של חומר מועשר ל-20 אחוזים, שתקצר את הזמן האפשרי להגיע לחומר בקיע, ואף להיערך לאפשרות של פרישה איראנית מה-NPT. על ישראל להניח שייתכן שארצות הברית לא תפעל באפקטיביות לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית (שהרי, גם ממשל טראמפ אינו שש למערכה צבאית נוספת במזרח התיכון). על כן, ישראל חייבת לעדכן את תכניות בניין הכוח שלה למקרה שתאלץ להתמודד לבדה עם פריצה איראנית לגרעין. מדובר באתגר תקציבי ומבצעי רחב היקף.

"חשוב לזכור, שהתוכנית הרב-שנתית של צה"ל -"גדעון"- שגובשה בהובלת הרמטכ"ל הקודם, רב אלוף גדי אייזנקוט, הניחה דחייה של לפחות עשור בהכנת המענה לתוכנית הגרעין האיראנית. אולם, ההתפתחויות שנרשמו בהקשר זה בשנה האחרונה ובמיוחד בחודש האחרון מחייבות עדכון משמעותי בתוכנית ותוספת משאבים למערכת הביטחון", כך במכון למחקרי ביטחון לאומי.

תגובה אחת
  1. הכותב מקצוען

השארת תגובה