סוף עונת הלימונים ביהדות התורה

גורם בכיר באגודת ישראל הזהיר השבוע מפני תוצאה של תפקיד בכיר ובלעדי לסיעה המרכזית פלוס ח"כ נורווגי כבקשיש, כאשר בשול הדרך נותרים שלושה חברי-כנסת אגודאים מיתר הסיעות החסידיות, בתפקידים זוטרים

יהדות התורה
יהדות התורה
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

אלה לא חמוצים אלא לימונים. נכון יותר לומר לימון, ד"ר גיל לימון, יועצו הבכיר של היועמ"ש שמצא עצמו השבוע מדבר סינית עם עורכי-דינו של נתניהו, בעוד הבוס אביחי ממריא ליפן, לכנס נגד השחיתות באומת החרקירי. מהלימון הזה נתניהו מצליח לעשות פעם אחר פעם לימונדה, כאשר מבלי לומר מילה, הוא מוכיח לפרקליטות באמצעות סנגוריו מיהו בעל-הבית האמיתי במדינה, לעת עתה. בקדנציה הזאת תיפול ההכרעה הסופית וכולנו נדע האם נחזה בסוף עונת הלימונים, המנדלבליטים והניצנים, או שמא בקצו של האיש שהשתלט לבן גוריון על משבצת ראש-הממשלה הראשון.

מי שבונה על ניצחון מוחץ של נתניהו – מוזמן להכין פופקורן ולתכנן צפייה בסדרת פיינל-פור מותחת שתוכרע רק במשחק האחרון. ביבי מוביל בשלב זה, אך צריך לזכור כל הזמן שיחסי הכוחות אינם שוויוניים. בעוד נתניהו נלחם על חירותו – גופו ובשרו, הרי שהמערכת המשפטית נלחמת על חירותה המופשטת – אידיאולוגית בלבד. זה אומר מחד שביבי יהיה הרבה יותר חד וממוקד, אך זה אומר גם מאידך שהצד השני – המורכב מאינספור גורמים משפטיים המתבצרים בעמדות כוח – יוכל להגיב בפעולות תגמול, בלי לחשוש מתוצאה של כליאה מאחורי סורג.

די להתבונן בשרשרת הלהטוטים של ראש-הממשלה מאז הוכרזו תוצאות הבחירות – כדי להבין לאן מיועדות פניו של הקוסם. בסדרת פעולות שהוא נוקט באמצעות פרקליטיו מעוכבי השכר, נתניהו הופך את הפרקליטות ואת מוסד היועמ"ש ללעג ולקלס. מנדלבליט ולימון, ניצן ובן-ארי נראים לרגעים כאותם שרים בממשלות נתניהו שנראו כאילנות חסונים עד לרגע שבו קוצצו לגובה הדשא. את השימוע אליו ייחל בערב הבחירות כאל בוא המשיח, הפך נתניהו השבוע למחזה גרוטסקי כששולחיו של מנדלבליט לא מורשים לבוא בפתח משרדיהם של פרקליטיו, וכל זה עוד בשלב שבו פרקליטיו עוסקים בצרכיו באמונה, בתקווה שיהא מי שישלם שכרם ולא רק בעולם הבא.

הסחבת הנתניהוהית היא חלק מתוכנית העבודה של עוז לתמורה בטרם פורענות. הוא מסרב להעביר את החומרים שדורשת ממנו ועדת ההיתרים ומעכב כל התקדמות בהליך המשפטי, כמו היה ח"כ מיהדות התורה שזיהה חילול שבת במסגרת מופעי החקירה. המטרה של נתניהו לבצר חקיקתית את חסינותו בטרם יורה היועמ"ש על הגשת כתב אישום – נראית קרובה להשגה.

הברדק הגדול עוד לפנינו, כאשר השותפים חובשי הכיפה כבר הבהירו לראש-הממשלה שבכוונתם לשתף פעולה עם כל תהליך שיאזן את יחסי הכוחות בין הכנסת לממשלה: חקיקת פסקת התגברות חלומית – גם על החלטות ממשלה ולא רק בנוגע להחלטות הכנסת – ברוב קליל של 61 ח"כים (בעוד בשעתו דובר על 70 כיעד תחתון); צמצום דרסטי של זכות העמידה בבג"ץ, שינוי הליך בחירת השופטים ושינוי פניה של הוועדה לבחירת שופטים – והדובדבן שבקצפת, תיקון חוק החסינות והחזרת המצב לתקופה שלפני 2005, כאשר ועדת הכנסת ולאחריה המליאה, יידרשו להסיר אקטיבית את חסינותו של ח"כ שמוגש נגדו כתב אישום. ייתכן מאוד שגם כמה נחקרים חרדים, ימצאו עצמם כצדיקים שמלאכתם נעשית על-ידי אחרים.

אי אפשר לזלזל כלאחר יד בטענות נתניהו. היועמ"ש – ולא רה"מ, התעקש להניח על השולחן את כתב החשדות ובכך הפך את הבחירות לסוג של משאל עם. למעלה ממחצית העם בחרו בתנועות הימין מתוך שאיפה ברורה לראות את נתניהו מוסיף ומכהן חרף החשדות – שבעיני רבים אינם חמורים ויכולים להיות מוטחים כמעט בכל פוליטיקאי מכהן בישראל. השבט אמר את דברו. אם היועמ"ש יכפה מציאות אחרת, הרי שאמון הציבור שבג"ץ פסק בעבר בשמו, ייפגע קשות, אם נותר עוד במה לפגוע אחרי מטח היריות מכיוונו של רה"מ.

נכון לאמצע השבוע נתניהו מסתער על היעד המשפטי הבא: משרת מבקר המדינה. בש"ס החזיקו השבוע אצבעות לנתן אשל – המאור הגדול שעיניו צופיות לכל – ובנו עליו כמי שיספק את הסחורה ויעצור את מצעד האיוולת של מועמד שנוי במחלוקת לתפקיד מבקר המדינה. אם שר משפטים מהשמאל כיוסי ביילין השכיל בעבר לכפות את עמדתו על נשיא העליון בשעתו אהרון ברק ולמנוע את קידומו של שופט כעודד אליגון לביהמ"ש המחוזי, הרי שמראש-ממשלה בן ברית כנתניהו מצופה לכל הפחות להסיר מסדר היום את מועמדותו של מועמד כדיסקין, שנתפס באמירות ביקורתיות נגד גורמים חרדיים. ביקורת נגד החרדים ותפקיד מבקר המדינה – לא חייבים לדור באותה כפיפה.

 ואתם תחרישון

"כשהוצאנו חצי מיליון חרדים לרחובות ירושלים לפני עשרים שנה בדיוק, בהפגנה נגד הבג"ץ, אפילו אנחנו לא השמענו את הקולות שנשמעים היום", הגדיר השבוע סגן השר בממשלת המעבר מאיר פרוש, את דרך החתחתים שבה בחר הבג"ץ לצעוד בשני העשורים האחרונים.

"את הנזק ששופטי בג"ץ עשו לעצמם בדעת הקהל במשך שני העשורים האחרונים, אף אחד מאויבי שלטון החוק לא היה יכול לעולל", הוסיף פרוש והסביר, "אם בעבר הדרישות לריסון התערבות הבג"ץ היו מגיעות מאיתנו ונבלמות על-ידי השותפים מהימין, היום אנחנו רק צריכים לשבת בשקט ולראות איך מלאכתנו נעשית על ידי אחרים. אפילו כחלון, שלא הסכים בשום פנים לחוקק את פסקת ההתגברות, משמיע כיום קולות אחרים".

במשחקי הכס של בית המשפט העליון – החרדים מוצאים עצמם במפתיע כתומכים פאסיביים בהדחת השליטים המשפטיים. לפני קצת יותר משנה (17.4.18, בי"ס לפוליטיקה 'התקווה החרדית'), הובאו כאן הוראותיהם של מרן הגר"ח קנייבסקי ומרן הגרי"ג אדלשטיין לחברי הכנסת של דגל התורה להיזהר מלהביא לחקיקת 'פסקת התגברות' ייעודית לחוק הגיוס. "אם פסקת ההתגברות תחול רק על חוק הגיוס זה לא יהיה לטובה אלא לרעה, כי יאמרו שהחרדים נגד בג"ץ", הובא כאן בשעתו הציטוט מפיו של הגרי"ג אדלשטיין, "צריך לתמוך בזה רק אם פסקת ההתגברות תהיה כללית על עוד חוקים", אמר החכם – העדיף מנביא, במבט לאחור. אזהרות דומות נשמעו בעבר הרחוק יותר מפיו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. דור דור ודורשיו.

אם בעבר הזהירו גדולי ישראל את חברי הכנסת מפני הפיכת הציבור החרדי לאויב בית המשפט העליון, הרי שכיום ברור לכל שהחרדים עברו מהמושב הקדמי – לאחורי. הם לא יקפצו מהרכב תוך כדי נסיעה ולא יביעו מחאה כשהנהג ישבור בחדות ימינה. כטרמפיסט הזוכה מההפקר, הם ייהנו מנסיעת חינם ויאחלו לעצמם שהנהג יוריד אותם חינם אין כסף ביעד שהם היו מוכנים לשלם עבורו מלכתחילה – מחיר מונה מלא.

החידה המולדובית

הפצצה שהפיל איווט ליברמן עם הכרזתו בישיבת הסיעה כי אין בכוונתו להסכים לשינוי של אות בהצעת חוק הגיוס – הכתה בהלם ותדהמה את החברים החרדים בישיבות הסיעה המקבילות של ש"ס ויהדות התורה. המסרים שהם קיבלו בימים האחרונים מסביבתו של רה"מ היו שונים בתכלית. בסוגיית הגיוס, ניתן להם להבין שיש עם מי ועל מה לדבר, עד שבא ליברמן והכריז כי מבחינתו קו ההתחלה הוא גם קו הסיום.

אם איווט רק היה רוצה לחפש סולם, סולמית אפילו, הוא היה יכול להציג את ההצעה שהלכה והתגבשה בין החרדים לרה"מ. ההצעה המדוברת משמרת את עקרונות הצעת החוק שהגיש משרד הביטחון, בשינויים קלים שבמרכזם – העברת האחריות לקביעת היעדים במקרה של אי-עמידה בהם, מהכנסת לממשלת ישראל. גם בעניין הזה, ליברמן היה יכול להצביע בנקל על שיפור לעומת הצעת החוק שנפסלה בשעתו בבג"ץ, ובמסגרתה האחריות ליעדים הייתה בידי שר הביטחון לבדו.

הכרזת ה'אף שעל' של איווט והצהרתו כי ימתין לניסוח ההסכמים עם החרדים, גורמת לחרדים להסס שבעתיים בטרם חתימה. אם איווט מתכוון לעמוד במילתו, הוא עוד עלול להפוך כל אות חתומה למלחמת תעמולה של הקמפיין הבא.

על פניו, ואחרי שניצל בעור שיניו מאחוז החסימה, אין לאיווט כל סיבה הגיונית להעמיד עצמו מחדש למשפט הציבור. גם אם יקבל עוד מנדט בגלל הכתרתו על ידי עצמו כאדמו"ר החילוני של הימין – שום קונסטלציה לא תציב אותו בעמדה משפיעה יותר מזו שהוא מתייצב בה כיום, כשמפתחות ה-61 בידיו. פוליטיקאי מתוחכם כאיווט מבין היטב, שקיימת גם האופציה של היפלטות מהמערכת הפוליטית סטייל בנט ושקד. תחזית ולפיה הבוחר הימני עוד ינקום בו על טרפוד ממשלת ימין, היא לא פחות ריאלית אם וכאשר יחליט לשבור את הכלים וללכת לבחירות.

יש מי שתולה את נסיגתו מההבנות שהסתמנו בניסיון למנוע מתניהו לבנות את חומת המגן המשפטית ולהביא לירידתו מהבמה. אם יש מישהו שיכול להפוך קונספירציה למציאות, זהו איווט ליברמן ומה עוד שאצלו כבר למדנו, כי ההיגיון הנורמטיבי לא משחק תפקיד. על שאלת ה-61, מה באמת רוצה איווט, תינתן תשובה רק בזמן הפציעות ועד אז אל תאמינו לאף מילה. בש"ס נזכרו איך בפעם הקודמת, דרעי כשליח מטעם עצמו שפעל בשמו של החבר איווט, שכנע את נתניהו שלא להתקדם מול בוז'י הרצוג ולהותיר את תפקיד שר החוץ לליברמן. דרעי עשה זאת רק לאחר שהרים טלפון לאיווט והבין ממנו כי פניו לממשלה – בה בשעה שליברמן ערם בליסטראות אותן החל ליידות תכף ומיד עם הרכבת הממשלה החדשה, בלעדיו. שעון החול של 14 יום הולך ואוזל, זיעת השותפים ניגרת מהפנים ורק המולדובי קר הרוח נהנה מכל דקה.

 אהבת חינם

עד שליברמן יאמר את דברו והפן האידיאולוגי בסוגיית הגיוס יוכרע – מתנהל לו המו"מ עם החרדים על הג'ובים והתופינים בסוג של נדמה לי. בסביבת ראש-הממשלה היה מי שהגדיר השבוע את המו"מ ככזה שמתנהל בשני ערוצים. האחד גלוי עם יהדות התורה. השני – חשאי עם ש"ס. "על כל כותרת של אחד משמונת ח"כי יהדות התורה, מתקיימות לפחות שתי שיחות או פגישות בין ראש-הממשלה ליו"ר ש"ס", הוא אמר – והתרפק על הגן הספרדי. הבכיר העריך שלפחות במישור הפרסונאלי גם התוצאה תהיה בהתאם עם עדיפות ברורה לתנועה שהגיעה לחדר כשהיא יודעת מה היא רוצה, קודם כל מעצמה ורק אחר כך מתנועת השלטון שהיא סוחרת מולה.

מעבר לסוגיית הגיוס וענייני דת ורפואה – עם דרישות כספיות כמעט שוויוניות לשני התחומים – סוגיית הג'ובים שיחולקו לשמונת החברים, טרם נפתרה. "הבעיה היא לא אצלנו אלא אצל החרדים האשכנזים", אומר גורם בצוות המשא-ומתן, "יש תחושה שיותר ממה שהחברים רוצים לדאוג לעצמם, חשוב להם שלחברים האחרים לא יהיה תפקיד בכיר משלהם. ההוא לא רוצה לראות את החבר המדורג נמוך יותר סביב שולחן הממשלה. ליצמן לא רוצה לפרגן לפרוש תפקיד של סגן מלא-מלא שישווה את המעמד של שניהם. קקופוניה כזאת של קולות לא נשמעת כיום אצל שום שותפה פוטנציאלית אחרת. אפילו סמוטריץ' ופרץ מסתדרים יותר טוב".

עם כזאת אהבת חינם, אין מה לבוא בטענות לשועלי הקרבות בליכוד שמנצלים את התופעה עד תום ומדברים עם החברים האשכנזים על תיקים חינמיים במדרג נמוך, כמו איכות הסביבה והתיירות. השבוע נזרקה לחלל האוויר גם הצעה משודרגת לקבלת תיק הכלכלה, כשהמעונות יוכללו בתוכו בחזרה. אם החברים מיהדות התורה היו מנהלים ערוץ קצת יותר פתוח מול יו"ר ש"ס, הם היו מכדררים את ההצעה בחזרה. כשר כלכלה, מצא עצמו דרעי מצא מוזמן לאינסוף פגישות עם שרי כלכלה כשהוא נאלץ לצחצח את האנגלית, לפנות מקום בקיבה לפגישות מרובות תקריב – ולסבול מתצוגות גרפים בלתי פוסקות. את השקל שניתן לייעד לציבור שבשמו נשלח לכנסת ולממשלה, הוא התקשה למצוא וברח מהמשרד כל עוד רוחו בו כשסילבן שלום פינה את לשכת שר הפנים.

הכלכלה הזאת, היא קלקלה, אך הקללה תרבוץ על יהדות התורה מבית אם לא תשכיל להסתדר בינה לבין עצמה. גורם בכיר באגודת ישראל הזהיר השבוע מפני תוצאה של תפקיד בכיר ובלעדי לסיעה המרכזית פלוס ח"כ נורווגי כבקשיש, כאשר בשול הדרך נותרים שלושה חברי-כנסת אגודאיים מיתר הסיעות החסידיות, בתפקידים זוטרים ובלתי משמעותיים. "זה לא יעבור בשתיקה ויחייב תגובה", אומר הגורם האגודאי. בסיטואציה נפיצה ומורכבת שכזאת, אין פלא שהממשל האמריקאי הכריז על הגברת הכוננות בסביבה.

ממוצ"ש למוצ"ש

עד ליום ראשון השבוע בזיון האירוויזיון הפך לחזות הכל – כאשר החברים ביהדות התורה הסבירו כי הם נאלצים לסבול משבוע של חסרון תיק עד שיחלוף האירוע. "אנחנו דומים לאותו שופט שנתן פסק דין לפינוי הסוכה בתוך שבעה ימים", הגדיר זאת בראשית השבוע, במנגינה של זמר וואקלי נוגה, אחד מחברי יהדות התורה. ביום שני התברר, כי את המנגינה הקואליציונית אי אפשר להפסיק, גם לא למראית עין ותוך המתנת זמן של "בכדי שיעשו". כשפצצת הזמן של איווט מוטלת בחדר עם פתיל קצר ל-14 יום, פגישת מו"מ בהולה עם רה"מ היא כבר בגדר פיקוח נפש הדוחה את כבוד השבת.

בתוך יהדות התורה נשמעים קולות של ביקורת, מפני אי הכרת מגבלות הכוח של היהדות החרדית במדינה חילונית. "הרי כל האירוע הזה שהתקיים בעבר בירושלים, עבר לתל-אביב בין השאר בגלל הדרישה שלנו להימנע מחילולי שבת בבירת ישראל", אומר אחד מח"כי יהדות התורה, "נתניהו רץ להגיע להבנות מול חמאס בגלל חשיבות האירוע לתרבות הישראלית ומגבלות הכוח שלנו בעניין הזה ידועות וברורות. עשינו מה שיכולנו וחבל שיש מי שרץ להציג לפני הרבנים מציאות שונה שלפיה יכולנו להשיג יותר".

בקרב עסקני השבת העצמאיים, נשמעים גם קולות אחרים. לעיניו של אחד מגדולי ישראל שזמנו נמדד בשניות ולא בדקות, הונחו השבוע כותרות היומונים החרדים עם השוואה של גודל הפונט בנוגע לכותרות שבין שבת לחול. אחד העסקנים שעושה את ימי החולין שלו שבת, סיפר גם על המסרים שקיבל ממשרד התרבות ולפיהם, חברי-הכנסת החרדים הם האשמים המרכזיים. "אם היו מבקשים מאיתנו לפנות לתאגיד השידור האירופאי מהרגע הראשון ולבקש למען המסורת היהודית לנסות ולצמצם את חילולי השבת – יש סיכוי גדול שהמענה היה חיובי, דווקא בגלל שמדובר בעניין דתי ולא מדיני. זה לא קרה ולהיזכר בזה ברגע האחרון, אחרי שהכל תוכנן ונקבע, זו חכמה קטנה. מה שעובד עם החלטורה הישראלית, לא מקובל בתרבות האירופאית, שם תכנון זה תכנון וזמן זה זמן".

כדי להצליח על הבמה – בזירה הפוליטית כמו בתחרות זמר אירופית – צריך להתחיל להתכונן מהרגע הראשון ולא האחרון. ומי שלא טרח והכשיר לבבות החל ממוצ"ש, מה לו כי ילין בבין השמשות על חילול השבת.

 

השארת תגובה