רגע של אי שימת לב

"ויצא בן אשה ישראלית והא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי, ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל, ויביאו אותו אל משה" (כד, ו-יא)

צוריאל קריספל
צוריאל קריספל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

מהיכן יצא? מבית דינו של משה יצא מחוייב, בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו, מה טיבך לכאן? אמר להם, מבני דן אני, אמרו לו, "איש על דגלו לבית אבותם" כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחויב, עמד וגידף (רש"י).

התורה הקד' באה כאן ללמדנו, שאפילו אדם כזה הנמצא במדרגה מרוממת מאוד, כמו שמצינו בתרגום יהונתן, שאת השם הקדוש שאותו הוא קילל הוא שמע בהר סיני מתוך קולות וברקים, גם הוא עלול להגיע לשפל המדרגה, לירידה תהומית כזו, צעד שיברך את השם המפורש רח"ל.

והתורה מקדימה, "ויצא", המעשה התרחש כשיצא מבית הדין, הוא סבר שהצדק איתו, ואילו הדיין הכריע לא כמותו, ואז, ברגע אחד של אכזבה וכעס, ובמילים ספורות, איבד את כל עולמו!

הדברים פשוטים ונוראים, והם נוגעים לנו מאוד בחיי היום יום, איזה אסון יכול אדם להמיט על עצמו ברגע אחד של תסכול.

תאונה לוקחת שנייה אחת! ואותו אדם ששוכב בבית החולים חודשים ואף שנים מספר, "טיילתי שעות רבות, הכל הלך כשורה, רגע אחד כמימרא של אי זהירות ונפלתי לתהום", בגלל אותו רגע קטן התהפכה כל צורת חייו מן הקצה לקצה.

וכך ממש ברוחניות, ייתכן שיהיה יהודי כשר, ואף תלמיד חכם גדול, וברגע אחד כמימרא, ובמילה אחת כל חייו משתנים עליו ומתהפכים מן הקצה לקצה.

המתבונן בזה שואל מה לעשות, איך באמת נשמרים? הרי זה בא כל כך בהפתעה ובאופן פתאומי! הרגע הקודם היה רגע של שלווה, ולפתע הגיח איזה פגע רע והרגיזו עד מוות, וברגע אחד הכהו באגרוף או פלט איזו קללה, על איש או אישה, על תלמיד או רב… מה באמת עושים?

אחת מן התשובות היא, תפילה! באמת צריכים סייעתא דשמייא מיוחדת להינצל מהשעות הרעות, ועל זה אנו מבקשים, "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו", "מלפנינו", זו התאווה, שיודע מה עומד לפניו וקשה לו לבלום, "מאחרינו", זה הכעס, שהוא כמו שודד רוצח שבא מאחוריו בהפתעה ובשנייה אחת מפילו, ועוד לפני שהספיק להוציא הגה מפיו הכבר שוכב הוא על הרצפה, וזו בקשתנו, אנא ה' הושיענו מכל אלה.

וברש"י מובא כן פירוש נוסף, שהמגדף התבונן בפרשה שלמעלה, וכתיב, "ביום השבת ביום השבת יערכנו", לגלג ואמר, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, שמא פת צוננת של תשעה ימים?! רגע אחד של צחוק וליצנות, "זרק בדיחה", לפעמים מילה לא יפה, לפעמים מילה של בזיון התורה או ת"ח, לא צריך יותר ממילה אחת, "רק התבדחתי"…

עלינו לדעת שעולמנו הוא כמו כביש סואן, ואדם נוהג בו את "מכונית" חייו במהירות מסחררת, רגע של אי שימת לב – כעס, או קלות ראש ואי רצינות, עלול להמיט אסון עליו ועל סביבתו, ורגע של "תפילת הדרך", מצילו בכל מיני פורענויות המתרגשות ובאות לעולם.

בברכת שבוע טוב ומבורך

צוריאל קריספל

 

השארת תגובה