הצעיר שקפץ למים כשהגשר קרס

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

פרשת השבוע פותחת בפסוק: "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא" (ויקרא כא, א) וכבר שאלו רבים מדוע כתוב הכהנים- "בני אהרן", וכי ייתכן כהנים שאינם בני אהרן?

מבאר כ"ק אדמו"ר מצאנז בעל השפע חיים זצוק"ל שאחת מתחבולותיו של היצר הרע היא לייאש את האדם ע"י ענווה פסולה. הוא אינו אומר לאדם: הפסק להתפלל, רק משכנעו שאינו מתפלל בכוונה. כיון שהגעת מאוחר לבית הכנסת, מה ערכה של מחצית התפילה? או הבט בתפילתו הזכה של רעך, לעולם לא תגיע לדרגה שכזו! היצר אף לא מסיתו שלא ללמוד תורה, רק מזכיר לו בשעת השיעור את עייפותו ורוב טרדותיו. הוא משקיע את היהודי בתהומות הייאוש, ומכאן הדרך קצרה לרדת לשאול. מול יצר רע זה צריך להילחם.

מסופר על גשר עצום ממדים שהוקם מעל נהר גדול באחד מאזורי התיירות השוקקים שבאירופה. הגשר היווה מוקד משיכה לתיירים ולהמון העם, ושקק חיים ברוב שעות היממה. אולם יום אחד קרס הגשר בקול רעש אדיר וחזק, והפיל למצולות הנהר את כל ההולכים על גביו. זעקות שבר, אנדרלמוסיה נשמעו מכל עבר לנוכח האסון הכבד.

צעיר אחד, מציל במקצועו- אשר נקלע למקום, לא איבד עשתונותיו וקפץ לתוך הנהר וחתר בדקות ספורות לעברם של הטובעים. ואז הוא שומע קולות: "שוטה שבעולם, בשביל מה קפצת למים, הרי ממילא לא תוכל להציל את כולם!"

כמובן שטפשים ושוטים הם המה הזועקים. וכי אם אין אפשרות לעשות את הכל, אזי עדיף שלא לעשות מאום. קולות אלו הם הזעקות של היצר הרע. קורה שנופלים, אבל מוכרחים לדעת לקום, ולא להתבוסס בתוככי הנפילה ולהוותר בה.

בגמרא במסכת סוטה (מז.) מובא מעשה אשר מלמדנו לאן יכול היאוש להוביל. ינאי המלך הרג בחמתו את כל תלמידי החכמים שבדור, משום שביקש להיות כהן גדול, אך אחד מן החכמים התנגד לכך מספק ייחוס. ינאי זעם על כי מפקפקים בייחוסו, והוציא את גזר הדין הנורא. רק שני תלמידי חכמים נותרו לפליטה, אחד מהם היה שמעון בן שטח- גיס המלך, והשני רבי יהושע בן פרחיה שברח למצרים.

כעבור תקופה, נודע לרבי יהושע כי ניתן לשוב לארץ הקודש, והחל חוזר. בדרכו התעכב באכסניית דרכים. נח בה, השיב את נפשו במאכל ובמשקה, ושיבח מאד את בעל האכסניה אודות הכנסת האורחים המופלאה שנהג בו. קפץ אחד מתלמידיו וקרא: לא נאה היא האכסניה! והחל מונה את פגמיה… על אתר נידה אותו רבי יהושע בן פרחיה מקבוצת תלמידיו.

בכל יום ויום היה בא התלמיד בא אל בית רבו ומבקש מחילה, אבל רבי יהושע ידע כי עדיין לא הגיע הזמן. מי שביזה את רבו ברבים וסותר את דבריו בחוצפה עליו לרצות עונשו!

פעם אחת הגיע התלמיד בדיוק ביום אשר נתכוון בו רבי יהושע לקבל סליחתו ולהשיבו למניין. אולם באותו הזמן עסק רבי יהושע בקריאת שמע, וכמובן שלא יכול היה לענות. לפיכך רמז לו באצבעו כי ימתין. אלא שהתלמיד קיבל רמיזה זו כסירוב נוסף, והתייאש מהסליחה, מרבו. ואמר לעצמו: אם חיי עולם הבא הפסדתי, מדוע אפסיד אף עוה"ז? יצא החוצה ראה לבנה, והחל עובד לה עבודה זרה.

בהמשך הוסיף לחטוא עוד. חטא והחטיא את הרבים בעוונות חמורים. לימים נעשה הוא אבי אבות הטומאה מייסד הנצרות, מי שדם ישראל נשפך כמים בעטיו, אם בעלילות הדם, אם בתקופת גרוש ספרד והאינקוויזיציה, במסעי הצלב ובכל דור ודור עד ימינו אנו.

אמר רבי שמעון בן אלעזר: מה עלינו ללמוד ממעשה זה? שתהא יד שמאל דוחה וימין מקרבת, בכדי שחלילה לא ייפול שום איש מישראל לזרועות הייאוש.

לעומת זאת, מאלפים הם הסיפורים המפעימים המתארים את הפכו של הייאוש. את הימין המקרבת של גדולי ישראל: מתנגדים רבים היו לו לרבי הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א. פעם אחת עבר ברחוב ומאחד הבתים שפכה עליו אישה דלי של מי שופכין… וכך כשהוא נוטף מכף רגל ועד ראש, נכנס לבית הכנסת וקרא אל מול ארון הקודש: "ישראל עם קדושים הם! ראו נא אישה כשרה העושה רצון בעלה…"

הצדיק המפורסם רבי מנדל גפנר זצ"ל מירושלים, היה ידוע כמי שמקדים בשלום כל אדם מישראל, ותמיד האיר פניו ואמר מילים טובות לכולם. פעם בלכתו פגש יהודי אשר צרות רבות פקדוהו ל"ע, וכמעט שלא זכה לראות פינה של נחת בחייו. ניגש אליו רבי מנדל בחיוך רחב וברכו לשלום, התעניין בהרגשתו, ונותר לשוחח עמו עוד כהנה וכהנה.

לימים סיפר אותו יהודי אומלל: רבי מנדל הצילני ממוות בטוח! באותה תקופה עצמו צרותי ממני, וחשתי כי אינני יכול עוד לעמוד בהן. לפיכך מיהרתי בדיוק באותו הזמן לעבר בניין גבוה כלשהו, כדי לעלות לראשו ח"ו ולשים קץ לחיי. אולם בדרך פגש בי הרב גפנר. חייך לעומתי, התעניין בשלומי, והניא אותי על ידי כך, מבלי שידע מהמעשה החמור…

מפרש הרבי מצאנז את הפסוק בפתח פרשתנו על פי זה,  "אמור אל הכהנים בני אהרון". הרי הכהנים בעומדם בעזרה, עשויים היו לראות בכל איש ישראל הבא להתוודות על חטאו, בעל עבירה גמור, ולהתייחס אליו בהתאם לכך, ואז חלילה יכול היה הייאוש לעשות שמות בכל העם. לכן אמר הכתוב: "בני אהרן". מה היה אהרן? אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות א, יב). ממקום גדלותו הוא התחבר לכל יצורי הקב"ה, הקדים בשלום כל אדם וקרבן לתורה. וזה נדרש מהכהנים להיות ממשיכי דרכו של אהרון הכהן ולהתייחס גם לחוטאים כבניו של הקב"ה.

נלמד כולנו מן הכהנים בני אהרן: לבחור בדרך הימין המקרבת, לרומם ולא להשפיל, ולהצעיד את עם ה' בדרך הישר.

השארת תגובה