"דינה זילבר לא אויבת העם"

ראיון אישי מרתק • על העבודה לצד דרעי, על המפלגות החרדיות, על רגע ההשבעה: "מרגיש כמו משקל 10 טון נופל על הצוואר" • וגם: השדולה שהקים עם מרצ ורע"מ תע"ל

משה ארבל
משה ארבל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

משה ארבל לא תכנן ככה את מסלול חייו. הצעיר מלא האמביציות הספיק בשנות לימודיו בכולל להוציא סמיכה לרבנות, משם המשיך ללימודי תואר ראשון ושני במשפטים, לקראת לימודי דוקטורט. איכשהו, אחרי מסלול קצר מאחורי הקלעים של מפלגת ש"ס, הוא מצא עצמו חבר כנסת, ועדיין מתקשה להתמודד עם אור הזרקורים.

ארבל, 35, גדל בפתח תקווה, בן לאילנה ולרחמים, פעיל ש"ס ומ"מ יו"ר המועצה הדתית בעיר לשעבר. הוא למד בת"ת 'שארית ישראל', המשיך לישיבת 'נחלת דוד' ולאחר נישואיו קבע את מושבו בבית המדרש של 'כסא רחמים'.

"אחרי שסיימתי התמחות בבית משפט השלום ברמלה, נרשמתי ללימודי דוקטורט באוניברסיטת חיפה, ואז חבר משותף הכיר לי את ח"כ יואב בן צור, שהציע לי להיות יועץ חקיקה שלו, בלי להתעסק בפוליטיקה חלילה, רק בנושאים מקצועיים", מתאר ארבל. "התלבטתי מאוד, הייתי במסלול אחר לחלוטין, אבל היכולת להשפיע ברמה של המדינה ולהוביל תהליכים חברתיים בעיקר, גרמו לי להגיד כן. משם הכל היסטוריה".

את טבילת האש הראשונה שלו עשה כשהמפלגות החרדיות היו באופוזיציה בתקופת ממשלת נתניהו-לפיד-בנט. למרות שלכאורה היה כמעט נטול השפעה, ארבל רואה בתקופה ההיא את אחד השיעורים הגדולים שלו: "למדתי את הערך העצום – שלדעתי הציבור שוכח – בניסיון הפרלמנטרי האדיר של חברי הכנסת החרדיים. אנשים כמו ועקנין, איציק כהן וגפני, עשו דברים מדהימים".

בימים ההם ניסה שר האוצר יאיר לפיד לקדם את חוק מע"מ אפס. בראשות וועדת הכספים עמד ניסן סלומיאנסקי, שניסה בחוסר הצלחה להכין את החוק. "בדרך כלל, כששר רוצה לקדם רפורמה הוא מגיע לדיונים בוועדה. לפיד לא טרח להגיע, ומה שהח"כים החרדיים עשו כאופוזיציה היה בית ספר לעבודה פרלמנטרית". בסופו של דבר, החוק אכן לא עבר.

באותם ימים הקים שר הרווחה מאיר כהן (יש עתיד) את ועדת אלאלוף למלחמה בעוני. בתרגיל פרלמנטרי מבריק, לקח משה ארבל את המסקנות שהוגשו לממשלה, פירק את כל ההמלצות והגיש אותן אחת לאחת כהצעות חוק. "מדי שבוע היינו מעלים הצעה ושר הרווחה שהקים את הוועדה, נאלץ להסביר למה הממשלה מתנגדת. יותר משזה היה משעשע והביך את הקואליציה, היה לנו סיפוק גדול שהצלחנו להעביר, שעות לפני פירוק הממשלה, חוק לתקצוב אבחון פסיכודידקטי לילדים נזקקים", כך ארבל.

אחרי שנה וחצי, עם כניסתה של ש"ס לממשלה היוצאת, נקרא ארבל ע"י אריה דרעי לשמש כראש מטה לשכתו במשרדי הפנים, הנגב והגליל.

איך נראית העבודה במחיצת דרעי?

"אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה דורש המון כוחות ותעצומות נפש, מסיבה פשוטה – השר לא מסוגל להכיל בינוניות. הוא אדם שמדייק בפרטים בצורה בלתי רגילה, אתה יכול להעיר אותו באחת בלילה, לשאול אותו מהי נוסחת מענק האיזון של הרשויות המקומיות והוא ידע לומר בע"פ. גם אנשי מקצוע, פקידים, אנשי אגף התקציבים באוצר, כשנכנסים לישיבה איתו מכינים את עצמם כי מבינים שאי אפשר להיות בערך. זה מצריך ממך להיות כל הזמן דרוך, עדיף להגיד 'לא יודע' מאשר לומר נתון לא מדויק, אבל זה הוציא מכולנו את המקסימום".

ארבל מציין כי למרות הקושי, היכולת לעבוד לצדו של דרעי מיטבית: "אם יש שר שנותן ליועצים שלו לעשות את העבודה הוא דרעי. ברגע שהוא נותן את אמונו באנשים שלו, הוא נותן להם לעבוד באופן יוצא מהכלל. זכיתי לאמון רב שבא לידי ביטוי לא בללכת עם דרגות על הכתף אלא באחריות כבדה".

אם זה היה תלוי בו, ארבל היה נשאר מאחורי הקלעים. הוא המתין לתיקון חוק המאפשר לשרים למנות משנה למנכ"ל במשרת אמון ותכנן להישאר באלמוניותו. אבל שאז הודיעו לו כי ממתין לו מקום ריאלי ברשימה לכנסת. "זה לא הגיע מיוזמה שלי, זה דרש ממני שינויים הסתגלותיים, דברים שהיו לי זרים, כמו לדבר עם ישראל פריי מ'קו עיתונות'… לפני זה נהניתי מהאלמוניות".

איך הרגשת ביום השבעת הכנסת?

"אחריות מאוד כבדה. בעבר משפטים כמו 'עבדות אני נוטל' היו נשמעים לי מהצד כסוג של קלישאה, אבל כשזה מגיע לעצמך, אתה מרגיש כמו משקל 10 טון נופל לך על הצוואר. אם גרמתי רגע של קורת רוח להורים שלי, בעיקר לאבא – היה שווה".

בזמן שח"כים חדשים מנסים לכבוש את הכותרות בהצהרות מתלהמות, מפתיע משה ארבל במסרים מכילים. כשהוא נשאל על האתגר המרכזי שלו בכנסת, עונה ארבל: "חז"ל אומרים שהלכה נפסקה כבית הלל בגלל שהם היו בעלי ענווה והקדימו דברי בית שמאי לדבריהם. ההזדמנות הגדולה היא לייצר שיתופי פעולה דווקא עם ברי הפלוגתא שלך. מאד קל להפוך את השיח לרדוד, כל מערכת הבחירות הייתה כמעט ללא מצע רק פרסונלית, דיברו על אנשים לא על דרך ומהות. יש לנו הזדמנות להכיר את בעלי המחלוקת, להמשיך לחלוק עליהם אבל להכיר את הסיפור שלהם, לדעת לומר אותו, להבין מה כואב להם".

תן דוגמה

"אני למשל לא חושב שדינה זילבר (המשנה ליועמ"ש לממשלה, האחראית לחוות דעת שאוסרות הפרדה במרחב ציבורי, י. פ.) היא אויבת העם, חד משמעית. היא קמה בבוקר ליום עבודה ומאמינה שהיא מקדמת טוב למדינת ישראל, זאת האמונה שלה. אלא מה, יש בינינו מחלוקת על גבולות הגזרה, איך הדברים צריכים להיראות. הכי קל למשוך את הדברים לוויכוח אישי, אבל אני חושב שכשאנחנו דנים על המהות, על הסיפור של השני, מבינים מה באמת תפיסת העולם שלו, ואז מביעים עמדה שונה – אפשר להגיע להישגים הרבה יותר משמעותיים".

ביום הראשון לכינון הכנסת ה-21, יצר ארבל שיתוף פעולה ראשון. יחד עם ח"כ מיכל רוזין (מר"צ) וח"כ אוסאמה סעדי (רע"מ תע"ל), הקים שדולה למלחמה בתאונות דרכים. "הרי זה נגע שכואב לכולם, למה שלא נשתף פעולה? נבחרנו לייצר חיבורים, על ה-20% שבמחלוקת – נישאר חלוקים, 80% מהדברים אנחנו רואים עין בעין – אין סיבה שלא נעבוד יחד".

יש תחום מסוים אותו אתה מתכוון 'לאמץ' בפעילות בכנסת?

"חשבתי על זה בעבר, זה מאוד פריבילגי לקחת נושא אחד, לטפל בו ולקבל חיבוק תקשורתי. אבל בסוף הציבור שלח אותי לכנסת והציבור יחליט מה כואב לו, הציבור משלם לי את המשכורת והוא יחליט על מה אעבוד. להתעסק בדבר אחד כי זה מה שימתג אותך, פוגע באינטרס של הציבור".

מהי קואליציית החלומות מבחינתך?

"נכון להיום ובשים לב לשחקנים הקיימים, לא רואה היתכנות לממשלה של יותר מ-65 הידועים לנו. אין לי ספק שעם הזמן, כשנושאים כבדים כמו גיור וגיוס יבואו על פתרונם, נחתור לממשלה רחבה, זהו אינטרס לאומי".

בתחילת הדרך הוצגת כנאמנו של הרב מאזוז בש"ס, האם אתה אכן כזה או שהפכו אותך לניצב במריבה לא לך?

"אומר זאת כך: מטעם ש"ס לא יצאה הודעה רשמית בנוגע להיותי נציג של גורם כזה או אחר. כל חברי הסיעה הם נציגים של מועצת החכמים בלבד. יחד עם זאת, אישית אני רואה עצמי תלמידו של הרב מאזוז, ראש ישיבה, ת"ח, גאון בתורה, למדתי תקופה לא קצרה בביתו, זכיתי שהרב ישתתף בשמחת אירוסיי. אהבתי לתלמידי חכמים לא תלויה בשיקול פוליטי כזה או אחר".

יש לך דוגמה לנציג בולט במפלגה, מישהו שאתה רואה בו דוגמה אישית?

אחרי הרהור קל, הוא בוחר: "דווקא מי שהתקשורת החרדית עשתה לו עוול במיתוג שלו לאורך שנים, השר יצחק ועקנין. אם ייצא לך לדבר בהזדמנות עם היועמ"ש של הכנסת איל ינון, תשמע מה יש לו לומר על ועקנין כפרלמנטר ותופתע. מלבד הניסיון והתבונה, יש לו יכולת נדירה מאד לקדם חקיקה והוא אכן קידם חקיקה משמעותית מאד. עם ישראל חייב לו הרבה".

על שאלה אחת בלבד מסרב ח"כ משה ארבל להשיב. מתוקף היותו איש מקצוע ונאמן ליו"ר, הוא הפך לחבר בצוות המו"מ הקואליציוני אך הוא אינו מוכן להתייחס מכל וכל לנעשה בו. "אני עו"ד והחלתי על עצמי חיסיון מלא של יחסי עו"ד-לקוח", הוא אומר ספק ברצינות ספק בהומור. על פי פרסומים דרעי אסר על נציגי המפלגה להתראיין בנושא, אך ארבל מסביר כי "כדי שמו"מ יביא תוצאות מירביות הוא צריך להתנהל בחדרים הפנימיים לא בתקשורת".

לסיום, בגיל 35 אתה ח"כ, איפה נפגוש את משה ארבל בגיל 50?

"בעזרת ה' ובתקווה שתפילותיה של אמי תתקבלנה – חוזר לכולל".

תגובה אחת
  1. שיגעון גדלות של ח"כ צעיר ובטוח בעצמו יתר על המידה…
    דינה זילבר היא בעלת אג'נדה ברורה לקלקל את רוח היהדות בשליחות ה"הקרן החדשה הידועה לשימצה'

השארת תגובה