חיים רצופים בסבל ומכאוב

האדמו"ר מקאליב זצ"ל הפיץ לכל עבר את זיכרון השואה האמיתי ולבטא בעצם קיומו של תקומותו של עולם התורה והיראה בארץ ישראל שאחרי החורבן • בגיל 96 הוא עזב את עולמנו והותיר רושם כביר על כל יושבי ארץ

האדמור מקאליב, צילום יהושע פרוכטר (14)
האדמור מקאליב, צילום יהושע פרוכטר (14)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

רבבות בראשות רבנים וגדולי ישראל דמעו השבוע ביום ראשון אחרי מיטתו של אחד משיירי כנסת הגדולה, כ"ק האדמו"ר רבי מנחם מנדל טאוב זצ"ל מקאליב, שהשיב נשמתו ליוצרה בפתע פתאום, בעת שאיבד את הכרתו בהיכל בית מדרשו ברחוב חנה בירושלים וכל הפעולות של כוחות ההצלה שהוזעקו במהירות למקום ופעלו להחיות את ליבו של צדיק, עלו בתוהו ורבינו ז"יע נלקח לשמי מעל למגינת לבם של יהודים באשר הם ובפרט אלו שזכו להסתופף בצל קורתו של הרבי ששרד את מלחמת העולם האיומה תוך שעבר עינויים קשים כאשר נמנה על ילדי הניסויים של ד"ר מנגלה ימ"ש וכל חייו פעל להנציח ולשמר את זכר הקדושים ולהזכיר לכולנו מהי הגבורה האמיתית של יהודי מאמין ושומר תורה ומצוות.

הרבי זצ"ל נולד במרגיטה שבטרנסילבניה ביום כ' שבט תרפ"ג לאביו הרה"ק רבי יהודה יחיאל מראזלא בעל "עמל יהודה" בן אחר בן להרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע. בברית היה הסנדק זקנו הגה"ק המקובל ר' פנחס חיים מראזלא זי"ע. למד תורה מפי רבותיו והסתופף בצל אבותיו הק' לבית ראזלא. בשנת תרצ"ז נתייתם מאביו ומאמו.

האדמו"ר זצ"ל למד שנה אחת בישיבת סעקליד המפורסמת, ולאחר מכן גלה למקום תורה לישיבת טאשנאד המעטירה שהיתה מפארי הישיבות באותם ימים בהונגריה, בה למדו מאות בחורים בצילו של הגה"ק רבי מרדכי בריסק זצוק"ל הי"ד הידוע בכינויו מהר"ם מבריסק. במקום זה קנה מלא המידה תורה וחכמה ונודע כאחד מטובי בחורי הישיבה.

בכל עת היה מרבה לתאר את אותם השנים בישיבת טאשנאד, כשהוא זוכה לקרבה יתירה ממורו ורבו המהר"ם בריסק זצוק"ל. כבנן של קדושים, בנו של הרה"ק מראזלא זצוק"ל ולמעלה מקודש, היה סועד מידי שבת על שולחנו של המהר"ם מבריסק.

האדמו"ר זצוק"ל סיפר לימים כי באחת מסעודות השבת באו לספר למהר"ם מבריסק כי הדגים בישיבה התקלקלו ולבחורי הישיבה אין דגים לכבד בהם את השבת. כששמע זאת הזיז מיד הצידה את הצלחת ואמר כי אם לבחורי הישיבה אין דגים, גם כאן בבית לא יאכלו דגים.

לאדמו"ר זצוק"ל היה היכרות נוספת עם המהר"ם בריסק, שכן הוא נולד במרגרייטן, שם כיהן ברבנות חותנו של המהר"ם מבריסק הגה"ק ר' שמואל זלמן ויינברגער זצוק"ל. וכשעלה על הפרק בניית אוהל לאביו הרה"ק מראזלא זצוק"ל, היה הוא זה שהורה כיצד לבנות את האוהל, שאגב, עומד על תילו עד היום הזה. בשנת תש"ג טרם החלה השואה בהונגריה נשא את רעייתו הרבנית הצדקנית ע"ה בתו של חמיו האדמו"ר הק' רבי פנחס שפירא מקעכניא זצוק"ל.

שנות רעינו רעה 

עודו נער צעיר לימים שתה את כוס התרעלה כשעברו עליו שנות השואה בסבל וביגון תוך עינויים קשים ומרים. בחסדי השי"ת ניצל בסופו של דבר ויצא ממוות לחיים.

ניסים רבים אירעו לו במהלך ימי השואה, אחד מהם היה, כשנבחרה קבוצה של ארבעה אנשים לזריקה לאש והוא בתוכם. הוא אמר את ה'שמע ישראל' האחרון שלו עלי אדמות, ואז התרחש הנס הגלוי, השער נפתח, נכנסו מספר אנשי אס.אס. שתרו אחרי אנשים כשירים לעבודה. ואז פנה ואמר לחבריו: הבה נברח! והם ענו לו: אם נברח הרי יירו בנו, ואז שאל אותם מה יהיה טוב יותר אם נשאר, ואכן בחסדי ה' ניצל לחיים. כשהיה מספר על כך היה מוסיף, כי הוא רואה לנכון להדגיש גם כיום, עשרות שנים לאחר אותו רגע, כי ח"ו לא היה לו שום ספק, ולא עלתה בליבו ח"ו שום טענה לבורא כל עולמים. "ידעתי באמונת אומן מאבותי ומאבות אבותי, כי מוסרים אנו את הנשמה למי שנתנה", אמר וקולו נשנק בבכי ובדמע באומרו זאת.

תחת אחד השיחים העיד רבינו על ההתעללות של הנאצים הרשעים בו ובשאר היהודים ששהו בגטו וורשה: "לעולם לא אשכח את התקופה הקשה הרצופה חרפת רעב, סבל, מכות ועינויים ללא הרף, שהיו מנת חלקינו בגטו וורשה. אולם, למרות הכל, בכל מקום ובכל מצב לא פסקתי מללמוד ולהתפלל".

לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים בשנת תש"ד, נשלח האדמו"ר יחד  עם כל אחיו ואחיותיו לאושוויץ וכל אחיו נספו שם. הוא שרד אך עבר עינויים קשים וכאוד מוצל מאש נשאר לפליטה היחיד מכל משפחתו כשניצל ממוות לחיים ברוב רחמי וחסדי ה'. לאחר השואה עבר לשוודיה, שם התאחד שוב עם הרבנית ע"ה שהייתה לו לעזר על השנים עד יום פטירתה ביום כ"ד בכסלו תשע"ב.

פריחת התורה בעיר השממה

כעבור מספר שנים עבר לארה"ב. ובשנת תשכ"ג הקים את מרכז חסידי קאליב בראשון לציון. האדמו"ר זצוק"ל טרח בעשר אצבעותיו להקמת קריה נאמנה בדרך ישראל סבא, השקיע את כל כוחו ואונו לשם המטרה הנעלה. יחד עם זאת הקים ישיבה לבחורי חמד כשהוא משמש להם לרבי ולמורה דרך ומשקיע את כל כולו למען עלייתם בתורה ובחסידות. היה זה חידוש כשבשממה הרוחנית של ראשון לציון מתנוססת ישיבה חסידית, אך הרבי עמד בעוז ובגבורה והקים אימפריה לתורה ולחסידות.

בשנת תש"מ העתיק את משכנו לעיר התורה והחסידות בני ברק, שם הקים את מרכז חסידות קאליב ברחוב כהנמן. ובשנת תשס"ב עבר להתגורר בירושלים והקים את האימפריה החסידית ברחוב חנה. בכל המקומות הנ"ל התקיימו פעילויות תורניות רצופות וממקומות הנ"ל יצאו תורה והוראה ויהדות לעם.

בעת עמדו בגטו וורשה הבטיח ונדר לבורא עולם, שכשיזכה להינצל מעמק הבכא, לא ישכח לתת שבח והודאה לקב"ה בתוך קהל עם ועדה, ולנסות בכל מאמצי כוחותיו, שזכר השואה לא תשכח מכלל ישראל.

ואכן, כל ימיו אשר חיה פעל ודאג להרבות את התודעה שלא תשתכח זכר השואה מישראל. הוא לא מצא מרגוע לנפשי, ומיד עם סיום המלחמה עלה במחשבתו כי המשימה המוטלת עליו כעת, היא לנסות לעורר ולעודד, להדריך ולכוון את כלל ישראל, לשוב אל הדרך הטוב והישר בדרך ישראל סבא, ולמען יזכרו את עשה לנו העמלק הנאצי הצורר ימ"ש.

"להקים שם לאחיו"

מרגלא בפומיה היה לומר אשר כל מסכת יבמות נסובה סביב הענין של "להקים שם לאחיו", ואילו בזמננו  הולך ונשכח שמם של שש מליון יהודים מאחינו ואחיותינו, היתכן כזאת?!

מתוך תחושת רגש וכבוד לאחינו שנספו ונעקדו על מוקד קידוש ה' הי"ד לא פסק מלהנציח את זכרם ובכל עת והזדמנו בכל כינוס ומעמד לשם שמים היה מזכירם ברטט והרגשות כל פעם מחדש.

באחד מדרשותיו סביב נושא זה זעק מגרון לבו: "עלינו לעשות כל מה שאפשר על מנת להחזיר יהודים לחיק האמונה ולחיק התורה, שהם חיק החיים האמיתיים והערובה היחידה, שמאורעות השואה לא יחזרו שוב ח"ו. התעוררות לרגע, שנוטעים ביהודי נותנת אותותיה לדורות עולם".

אלפי פעמים נשא דברים בכנסים שונים שאורגנו על ידו או על ידי אחרים. דבריו עוררו לתשובה רבתי בקרב אלפים ורבבות. בסיום כנסים אלה היה מבקש מהציבור שיאמר ביחד 'שמע ישראל' תוך שהוא מסביר את חשיבות אמירת ה'שמע ישראל'. כמו"כ בכל כנסי ה'בר-בי-רב' שנערכו על ידו בכל רחבי הארץ, היה נעמד הציבור כולו על רגליו ואומר 'שמע ישראל'.

רבינו היה מעיד על עצמו, שלעתים רבות הגיע עד כלות הנפש מרוב ההתרגשות למשמע הקריאה הנאמרת באהבה ובמסירות נפש ע"י המוני עמך בית ישראל המוכנים למסור את נפשם למען קדושת שמו יתברך, וכפי שהיה מבקש תמיד מהציבור, שיהיו מוכנים לקפוץ לאש לשם ה' בעת אמירתה. בהקדמה לאנציקלופדיה שחיבר והו"ל מביא את הסיפור על הילד שמלמל לעצמו תמיד את הפסוק 'שמע ישראל' כי היה זה הפסוק היחיד שהספיקו הוריו ללמדו ובזכות זה הוא ניצל.

מפעל הנצחה של איש אחד

כל ימיו הקדיש למען הנצחתם של קדושי השואה, וכאמור, לעילוי נשמתם היה קורא יחד עם קהל אלפים בכל סיום עצרת או מעמד אחר את הפסוק של 'שמע ישראל'. בנוסף לכך ערך מסעות רבות על פני ארצות העולם והלהיב את אחינו בני ישראל שבגולה לחזור בתשובה ולקרב לבם לעבודת השי"ת. היה מדגיש את ערך מסירות נפשם של קדושי השואה ומרתק את קהל השומעים בדברי חיזוק והתעוררות במטרה לקרבם לה' ולתורתו.

בט"ו בשבט בשנת תשמ"ז, נערכה על ידו חגיגה גדולה לציון מלאת י"ג שנים להקמת המפעל הכביר להפצת תורה "בר בי רב דחד יומא". במעמד זה הכריז על אמירת 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' בכל פעם שמסיימים תפילת "עלינו לשבח", לזכר נשמתם של ששת מיליון נשמות ישראל הקדושים והטהורים שיבקשו רחמים עלינו.

בשלב מאוחר יותר, דאג להפצת אלפי סידורי 'שמע ישראל' עם הקדמה מתאימה שנערכה על ידו ופסוק 'שמע ישראל' וכו' ששובץ לאחר "עלינו לשבח" כרוח תקנתו.

בהמשך, לאחר עבודה מאומצת של כשש שנים, יצא לאור על ידו ובהשתדלותו האנציקלופדיה "שמע ישראל" בה תועדו מאות סיפורים של מסירות נפשם של הקדושים הי"ד לקיום תורה ומצות בתוככי גיא הצלמות. רבבות יהודים התעוררו מאד למקרא הסיפורים, וגדולי ישראל הביעו את התפעלותם העצומה כיצד יהודים פשוטים מסרו נפשם על כל קוצו של יוד. לפני שנים רבות, חיבר רבינו את "תפילת הרופא", ורופאים רבים נושאים אותה מדי יום לפני עבודתם.

בר בי רב דחד יומא

בשנת תשל"ד הקים את המפעל להפצת תורה "בר בי רב דחד יומא" במתכונת של יום שלם של לימוד תורה, שהתקבל אצל מאות אלפי יהודים באהדה רבה, וגדולי ישראל גמרו עליו את ההלל. בעקבות יוזמה זו נוסדו ימי לימוד דומים למאותיהם בכל רחבי הארץ.

בתוך מסגרת המפעלים למען כלל ישראל היה הרעיון של "בר בי רב על גלגלים", שכשמו כן הוא שיעורים הנמסרים במהלך הנסיעות הארוכות באוטובוס. אם זה לנוסעי קו 402 המקשר את ירושלים ובני ברק בו היה מוסר את שיעוריו משמשו הנאמן הרב קירשנבוים שהפך להיות החלוץ לרעיון המהפכני ואחד ממגידי השיעור המפורסמים בעולם מעת שהאדמו"ר עבר להתגורר בירושלים והרב קירשנבוים נוסע בכל יום מבני ברק לירושלים, או אם זה בל"ג בעומר אז חולקו חוברות לימוד הדף היומי לרבבות הנוסעים למירון לחגוג את הילולת התנא רשב"י זי"ע.

האדמו"ר אף יזם את הרעיון הכביר של קיום "יום תענית דיבור" ביום הילולת בעל ה"חפץ חיים" – רעיון שזכה לתהודה רבה מזה שנים בקרב כ-200,000 תלמידים בבתי ספר ומוסדות החינוך בארץ, כאשר המחנכים מהללים ומשבחים את המגמה החשובה להטביע בלבות הדור הצעיר את החשיבות הגדולה לטוהר דיבור האדם, כפי שהיא משתקפת במשנתו הגדולה של מרן ה"חפץ חיים" זיע"א, אשר ביום השנה להסתלקותו כ"ד אלול מתקיים המבצע הארצי מידי שנה.

שופרא דירושלים

הקים מערכת מסועפת של 'כוללים' הפועלים בלימוד רצוף החל מהשעה 4 לפנות בוקר ועד השעה 1 אחר חצות הלילה. מאות רבות של אברכים מצוינים שוקדים על תלמודם והוגים בתורה יומם ולילה כשגולת הכותרת של הכוללים הוא הכולל המיוחד "שופריא דירושלים". כולל הערב "שופריא דירושלים" הוקם מתוך מטרה יחודית להעניק לאברכים צעירים ידע הלכתי מקיף בעת בניית ביתם.

הלימודים בכולל בראשותו הינם מקיפים ביותר הכוללים מבחנים תחת השגחתם של מורי הוראה, וכיום כבר ישנם בוגרים שמתמנים כאחראים על האברכים הצעירים החדשים. כל זאת מלבד רשת ענפה של כוללים הפזורים בכל רחבי הארץ, הן בכל הריכוזים החרדיים והן מחוצה להם.

מבין כותלי הכוללים יצאו כבר אברכים רבים לשמש בהוראה בקרב ישראל. מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן התבטא על כוללים אלו שהם ההצלה של הדור.

כן תמך האדמו"ר בתמיכות הגונות לצורך קיומם של כוללים רבים נוספים הפרוסים בכל רחבי הארץ. בראש רשת הכוללים עמד בשנים האחרונות ופעל ללא ליאות למען ביסוסם נכדו ויד ימינו הרה"צ רבי ישראל מרדכי הורביץ שליט"א, שהוכתר על פי צוואתו לממשיך דרכו בקודש בהנהגת הקהילה.

מעשר ברוחניות

פרק מיוחד בחייו היו אותן דרשות שהיה מוסר במקומות שונים בארץ כמו בבתי חולים, מחנות צבא, ולפני עולים חדשים ויהודים מכל גווני הקשת של הציבור הישראלי. הוא מצא שפה משותפת עם כל אלו. בהקשר להנהגתו זו היה רבינו אומר, כי ברגע שחושבים באמת על השני, אזי מוצאים שפה משותפת עם כל אחד, כי הקב"ה נותן סייעתא דשמיא מיוחדת לכך, ובשפת הלב מוצאים דרכים ללבבות הזולת. היסוד הוא, שיש לשכוח מעצמנו ולהתעלות מעל לכל אינטרס כזה או אחר, ואז ה' נותן את הכוחות למצוא מסילו ללבבות של נדחי ישראל. בנוסף לכך קרא לאחרים ללמוד ממנו ולקרב יהודים רבים לבוא ולהסתופף בהיכל המלך ה'. הוא היה אומר על המצווה 'עשר תעשר' שהוא לא רק בממון שיש להפריש עשירי מהממון השייך לכל אחד אלא המצווה היא גם בזמן, שעל כל אחד החובה לעשר מזמנו עבור כלל ישראל, להוציא יקר מזולל, ואין לאף אחד מושג כמה נשמות יקרות מתגוללות באשפתות ורק מחכות שירימום משם. "הקב"ה מחכה שיקרבו אליו את בניו!", היה זועק הרבי בצער.

כבר לפני יובל שנים, עוד בטרם היה אי מי שהעלה על דעתו את המושגים של חזרה בתשובה וקירוב רחוקים. היה זה רבינו שאך אז שתה את כוס התרעלה עד תומה בשואה האיומה והתגבר בעוז ותעצומות, והחל למסור נפשו עבור כלל ישראל. מסירות נפש זו נמשכה ביתר שאת ויתר עוז במשך למעלה מיובל שנים הוא לא שקט על שמריו, ומדי תקופה יזם מפעל כבירים חדש לזיכוי הרבים.

סיפר הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן רבה של מגדל העמק: "פגשתי אותו לראשונה בשנות הל' המוקדמות עת שהה במעון קיט בטבריה. הוא היה מתגורר שם לתקופות, הקים שם בניין למוסדותיו והפיץ תורה ויהדות בטבורה של העיר.

"פעם, כשהייתי במחיצתו, הצביע הרבי מקאליב אל עבר הכינרת ושאל אותי: "מה אלו האורות?". אמרתי לו שזה קיבוץ עין גב. "זה קיבוץ יהודי?", התעניין הרבי. הצעתי לקחת סירה ולצלוח את הכינרת, לראות בעיניים את הקיבוץ

"שכרנו סירה קטנה והגענו תוך דקות ספורות אל מעבר לכינרת בצדה האחר. סובבנו בין רחובותיו השוממים של הקיבוץ ומצאנו ילד יהודי קטן. הרבי מקאליב שואל את הילד: "איפה יש בית הכנסת פה?". עונה הילד לתומו, "פה אין בית כנסת". לשמע הדברים הזדעק הרבי מקאליב: "איך יכול להיות? יהודים יושבים בארץ ישראל בלי בית כנסת? מי כאן בעל הבית?".

"הצעתי לרבי שנלך למזכירות הקיבוץ ונברר את העניין. באותם ימים שימש כמזכיר הקיבוץ, מוּקי צור, סופר עברי, מבכירי תנועת העבודה ומראשי התעשייה הקיבוצית. הרבי מישיר מבט למוּקי ושואל אותו מעמקי לבו: "אין כאן בית כנסת? איך זה יכול להיות? אני באתי מכבשני אושוויץ, ראיתי יהודים שמסרו נפשם לבוראם ואיך ייתכן שיהיה יישוב בארץ ישראל שאין בו בית כנסת לתפילה?"

"סיכמנו עם מוקי שנערוך במוצאי השבת הקרובה ערב התעוררות לכל באי המקום, בשירה ודברי תורה. במוצאי שבת, חצינו שוב את הכינרת וכל הקהל המתין לנו על הרציף. היה זה מחזה מפעים של קידוש השם שאותו לא אשכח כל ימי חיי. פנינו אל עבר חדר האוכל. קבענו מזוזה במקום והרבי מקאליב שר בדבקות ובעיניים עצומות "אתה חונן לאדם דעת". הקהל התרגש מאוד. מעגלים מעגלים של רוקדים נאספו ושרו שעות ארוכות "ישראל בטח בה'". בסיום הערב, למעלה משלושים מחברי הקיבוץ נרשמו לקבלת מזוזה.

"כעבור תקופה קצרה הקים הרבי תנועה של רבנים שייצאו לערי השדה ויביאו את דבר ה', והעמידני כיו"ר התנועה כשהוא מכוון דרכה ונתיבותיה. באותן שנים החל להפעיל את מפעל חייו "בר בי רב דחד יומא" – יום של תורה, והיה סובב והולך בכל הארץ, מדרום לצפון, עבר במפעלים ובאולמות, בשווקים ובחנויות והמריץ ושכנע את האנשים לבוא לשמוע דברי תורה. בכל פעם היה משלב זמרה ושירה.

מדי יום השנה להסתלקות אביו וחותנו, וכן בז' אדר – יומא דהילולא של זקינו אבי שושלת קאליב הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זי"ע היה עורך את שולחנו הטהור ברבים במעמד קהל עם ועדה, ובשנים האחרונות היו נערכים מעמדים מיוחדים בימים אלו לכבודה של תורה ואברכים רבים – צורבי מרבנן היו עוברים לפניו בסך, ומקבלים ממנו תעודה למופת על הצטיינותם בלימודי ההוראה. היו אלו מעמדים מיוחדים שעשו רושם כביר על המשתתפים, ואף רבינו בעצמו נרגש היה עד למאוד מגול יגיעתם של הלומדים הצעירים היגעים כל היום על תלמודם, לכבוד התורה לבש בגדי שבת ונשא את דבריו ברוב התרגשות כראוי ויאה לכבוד התורה ולומדיה.

תורותיו ודרשותיו הועלו על הכתב בספריו "קול מנחם" ו"פניני קול מנחם" על התורה ועל ד' חלקי שולחן ערוך.

החסיד האחרון

יצוין כי האדמו"ר זצוק"ל היה דבוק בלו"נ בהרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א, ועוד בשנים בהם התגורר בארה"ב ערך נסיעה מיוחדת בטלטולי הדרך בכדי לחסות בצילו של הרה"ק מבעלזא זי"ע בימי חג הסוכות, ואף כבדו לעבור לפני התיבה. בהסתלקותו ניתן לומר כי נפטר האדמו"ר האחרון שהיה נוסע להרה"ק מבעלזא ומשתתף בעריכת השולחנות הטהורים.

קשר זה נמשך בעוז ותעצומות גם עם יבלחט"א מרן אדמו"ר מבעלזא, כשהאדמו"ר זצוק"ל היה מגיע פעמים רבות להשתתף, באירועי הקודש בשמחות ובכל עת מצוא בחצר הקודש בעלזא, והתכבד בכבוד הראוי להשמיע מדברותיו ולזמר את הניגון המפורסם "סול א קוקוש מאר" שחיבר זקנו הרה"ק מקאליב זי"ע.

האירוע הציבורי האחרון בו השתתף האדמו"ר, היה כינוס הבחירות 'בעד עמך' של 'אגודת ישראל' שנערך בבנייני האומה בירושלים, מול קהל אלפים וגדולי ישראל קרא הרבי 'שמע ישראל' וקבלת עול מלכות שמים כשהוא מבקש מהקדושים בשמים לפעול עבור הדור הנוכחי. כמו כן הביע את תמיכתו בתחילת החורף במועמדותו של יוסי דייטש לראשות העיר ירושלים. מעבר לכך לא הייתה לו מעורבות פוליטית מיוחדת.

מסע ההלוויה אף עבר דרך ביהמ"ד בקרית בעלזא בירושלים שם המתינו קהל גדול בראשות מרן האדמו"ר מבעלזא שהשמיע דברי הספד.

דגל ירושלים

ראשי ארגון הנוער 'דגל ירושלים' זכו לקרבה יתירה במעונו, במשך עשרות בשנים פיאר את אירועי הקודש של "קרן התרבות דגל ירושלים" עודד ודירבן את מבחני ההלכה הנודעים של דגל ירושלים.

ראשי הארגון סיפרו כי תדיר התעניין ושאל מה עושים למען ה"אידישע קינדער", והיה מראשי המדברים באירועי דגל ירושלים, הבעיר רטט בקהל כשקיבל בצוותא עם עשרות אלפי ילדי ישראל עול מלכות שמים וזעק מקירות ליבו צעקת שמע ישראל שגרמה להתרגשות מרובה בקרב הילדים ובפרט בפני הילדים הרכים שראו מסירות נפש מהי,

השתתף על אף חולשתו הרבה וגם בשנות זקנותו הטריח ובא לפאר את המעמדים ולשאת מדברות קודשו לדור העתיד באירועים בהיכל יד אליהו בתל אביב, הארנה, בניני האומה וקרית יובל בירושלים ועוד.

בשנים האחרונות עודד ודירבן רבות את פעילות ארגון הנוער "פרחי הדגל" הזמין את ראשי הארגון לביתו נאווה קודש וביקש להרבות פעלים למען ילדי ישראל, בכל מקומות מושבותיהם, כל ימיו ראה את העתיד אצל רבבות ילדי ישראל דור העתיד של עמנו, התשובה הניצחת לצורר היהודים ימ"ש שהשמיד שישה מלין יהודים בשנות השואה האיומה ובתוכם כמיליון וחצי ילדים הי"ד.

לפני כעשור שנים שהחלה דגל ירושלים בהרצאות למחנכים ומנהלי מוסדות על השואה כדי להנחילם לדור הצעיר, בירך על היוזמה החשובה ונשא דברים לפני מאות מחנכים ומנהלי מוסדות חינוך על ימי השואה ולקחיה. מתוך חשיבותו הרבה לנושא העניק לכל אחד אחד מהמחנכים את ספרו החשוב "אנציקלופדיה שמע ישראל".

השארת תגובה