בדרך לקואליציה: סוחט מי שסוחט אחרון

סגן תחת שר מכהן הוא כעציץ היונק את חיותו מאדמת לשכתו של השר – רביץ ז"ל ביכה על ההחמצה הגדולה והעריך כי בתחום הדיור – הציבור החרדי לא ימצא מזור בקדנציית נתניהו

ליברמן וביבי צילום עמוס בן גרשום לעמ
ליברמן וביבי צילום עמוס בן גרשום לעמ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

עשרים וארבע פגישות שידוכים קיימה יהדות התורה עם החתן נתניהו עד שחתמה על הסכם בן עשרות סעיפים בשנת 2015. פגישה אחת בלבד התקיימה בסבב הנוכחי, עד למועד כתיבת השורות. ב-2015 יהדות התורה הייתה המפלגה הראשונה שחתמה עם נתניהו על הסכם קואליציוני. ליברמן אמור היה להיות החותם האחרון, וההברזה שלו כזכור – בדקה התשעים, הובילה את נתניהו לחתונת דמים ממנה יצאו בנט ושקד ברכוש גדול עם תיקי החינוך והמשפטים. במו"מ קואליציוני, כך למדנו, סוחט מי שסוחט אחרון.

מה שהיה – לא יהיה עוד, ולא רק בשל התפוגגותם של בנט ושקד מהזירה. נתניהו אינו יכול להותיר את איווט כגלגל רזרבי לממשלת 61. איווט החדש הוא האיש שבלעדיו אין ממשלה. רגע לפני שפונה מהזירה כבנט ושקד – הייתה לו עדנה.

ליברמן, כך דומה, נהנה מכל רגע של חרדה חרדית. תשמעו סיפור, סיפור צדיקים מפיו מפיק המרגליות של איווט ליברמן לשביעי של פסח. מדובר במעשה ניסים (ולא משה ניסים, אודותיו עוד ידובר). מעין קריעת ים סוף בזעיר אנפין. את סיפורי הצדיקים בחר האדמו"ר מנוקדים להעלות כהגיגים על דפי מוסף החג של מעריב, משל נתבקש לשכתב לרגל החג את פינת הסיפור החסידי בגיליון שיחת השבוע.

תחת הכותרת "שנאת חינם" הביא איווט את "סיפורו של הריבניצער, שראה שליחות בהשכנת שלום בין יהודים". שורו, הביטו וקראו: "נולדתי וגדלתי באזור שבו פעלה דמות יהודית רוחנית מרתקת, שרבים מיהודי ברית המועצות נשאו אליה עיניהם. עבורי היא גילמה סמכות דתית ומוסרית כאחד. לאיש קראו חיים זנדוויל אברמוביץ', ולימים נודע כ'הריבניצער' (הרבי). זכיתי לברכתו בברית המילה ובבר המצווה והערצתי אותו כילד וכנער. הריבניצער היה תלמידו האהוב של הצדיק משטפנשט. למרות הדיכוי והאיסור על כל פעילות יהודית דתית מצד המשטר הסובייטי, בריבניצער לא נגעו. כנראה שאורח חייו והתנהלותו של האיש, כמו גם הסיפורים הרבים על תכונותיו המיוחדות, גרמו לנציגי המשטר להתייחס אליו ביראת כבוד".

מספר סיפורי הצדיקים מקישינב ממשיך לתאר במשפטים מליציים את מעלותיו התרומיות של הריבניצער עד שלרגע נדמה כי איווט ולא עמיתיו החרדים, יגיש תכף ומיד את הצעת חוק יסוד לימוד התורה והחסידות, וידרוש את חקיקתה המהירה: "מעל לכל", מסכם איווט, "זכה הרבי להערכה ולהערצה מצד כל יהודי האזור בשל פעילותו כמשכין שלום בין יהודים, שבכך ראה שליחות. הרבי היה יוצא מביתו ביום ראשון השכם בבוקר ומתייצב בכל מקום שבו שמע שקיים ריב בין יהודים. מעולם לא היה מחכה להזמנה, אלא פשוט הגיע למקום ולא עזב עד שהשכין שלום".

איווט בעל ההליכות והנימוסים התפרסם ברבים כמי שמיישם את משנת הצדיק ולעולם לא יפספס הזדמנות להרבות שלום ומחלוקת. ככזה, הוא מוסיף ומשתפך אודותיו של הצדיק ולסיום אף מתאר בגילוי לב, כיצד השתטח על קברו במונסי כמה ימים לפני הכרעת הדין במשפטו. "כשיצאתי משם הרגשתי הקלה, וכנראה שלא במקרה", מתאר איווט במשפט קלאסי של יהודי מאמין – ולא רק בעצמו.

הסיפור נפלא, התיאור מליצי – חסידי יותר מליטאי, אבל ההקשר והלינקג' מעידים שמדובר במשלי שועלים ערמומיים. גם סנגורם של ישראל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב היה מתקשה ללמד זכות על המשך המאמר שבמסגרתו עורך איווט השוואה בין דמותו האהובה של הרבי לדמותה של "העסקנות החרדית" – מוטיב שיאיר לפיד אוהב לעשות בו שימוש ממתג ומתסיס. אם אלה הם מסקנותיו של הבן שזוכר ומספר – עדיף לנו זה שאינו יודע לשאול.

הצליל של איווט צורם, אך מרתיעה לא פחות היא האוקטבה שהוגבהה. עד כה דיבר איווט על הגיוס לבדו – במה שניתן היה לפרש כענייניות של שר ביטחון לשעבר שהניח על השולחן בשלהי תפקידו הצעה מאוזנת ובכלל לא רעה. ערב החג הובאה כאן הצעת הפתרון ולפיה התיקונים בחוק הגיוס יוגשו מטעם משרד הביטחון – במה שיקל על הצדדים להתגמש. הצעות פתרון יצירתיות לא פחות שהשמיע השבוע יו"ר צוות המו"מ מטעם הליכוד יריב לוין, עשויות היו לנטרל גם כן את המוקש הגדול – הבטחתו של ליברמן שלא לשנות מילה ופסיק בחוק.

מזור אפשר לאחל רק למי שתר אחר תרופה. הבעיה הגדולה היא שאיווט מצידו לא מחפש סולם אלא מוסיף לטפס על העץ. בסופו של אותו מאמר שפרסם בערב החג, כמו בפרסומים הנוספים מאז, ליברמן מתמקד בסוגיות ליבה נוספות בלתי פתירות ונראה כמי שהתאהב במיתוגו מחדש כאדמו"ר של הימין החילוני. נוסף לאשרורו מחדש של מתווה הכותל, הוסיף ליברמן את הדרישה לאישור מתווה הגיור של משה ניסים, שעבור המפלגות החרדיות הוא כחמץ גמור שעבר עליו הפסח – ולא תחת ידי הגוי. אסור באכילה ובהנאה. איווט דורש כעת, להעביר את מתווה ניסים כחלק מההסכם הקואליציוני. הגברת הלהבות מצידו רק מגדילה את השאלה הנצחית מה רוצה איווט – שאלה שמעסיקה כמעט את כל ממשלות ישראל מיום כניסתו של ליברמן כחבר-כנסת למערכת הציבורית.

ניסיון העבר מלמד שמעולם לא הוכרזו בחירות חדשות תכף ומיד לאחר פרסום התוצאות. גם איווט מצדו, הלך עד לקצה אך לא טרפד בעבר הקמת ממשלת ימין שבה ישבו החרדים. בקדנציית 2013 הוא היה שותף פאסיבי, בעל כורחו, לווטו שהטילו בנט ולפיד על צירוף החרדים. את הקדנציה הקודמת הוא פתח מהאופוזיציה, מתוך ידיעה שהממשלה תחזיק מעמד גם בלעדיו. דומה היה שאיווט הבין מלכתחילה כי הצטרפותו בעיכוב של כמה חודשים, תאפשר לו לחבור לנתניהו מעמדת כוח, מבלי שידבק בו הכתם של טרפוד הקמת ממשלת ימין. בסביבתו של נתניהו מעריכים כי ברגע האחרון, ולא דקה לפני, איווט ייתן יד לפשרה שתאפשר את הקמת הממשלה, גם אם במחיר מופקע.

איווט יסחוב את כולנו עד לפי התהום של הרגע האחרון. נתניהו כמו שותפיו הטבעיים החרדים, היו מקבלים עליהם את השבועות המסויטים הצפויים לנו באהבה, אילו רק היו יודעים שהוא אכן ייעצר שם.

יבנה וסגניה

לא רק על ליברמן נשאלה השבוע השאלה – מה הוא רוצה, למען השם. התשובה לתמיהה מה רוצה יהדות התורה – בתחום הגיוס בעיקר, ברורה וידועה, בשינויי גרסה כאלה ואחרים בין דגל לאגודה, בכפוף להכרעות מועצות גדולי התורה. במישור הפרסונלי לעומת זאת – מדובר בתעלומה. בעוד בש"ס היעדים ידועים למדי, כשהמטרה היא להסתער על כמה שיותר תפקידים ביצועיים, הרי שביהדות התורה המטרה טרם הוגדרה. ועדת הכספים כבר רשומה בטאבו על שמו של משה גפני, ואת תפקיד סגן שר הבריאות מלא-מלא, גולש עד למסדרונות חדרי המיון, איש לא מתכוון לגזול מידיו של ליצמן.

השאלה הגדולה היא מה יהא על השאר, ומדובר בעיקר בשני הבכירים הנוספים של דגל ואגודה, מקלב ופרוש. על פי סדר החלוקה החדש, הרי שמקלב אמור לקבל את התפקיד הבכיר תחילה, אולם ביהדות התורה נמצא מי ששואל מדוע להנמיך ציפיות מלכתחילה ולא לדרוש את ועדת הכספים פלוס שלושה סגני שרים ביצועיים במעמד שר.

לפי כל החישובים, הרי ששלושה תפקידי סגן במעמד שר מגיעים ליהדות התורה בדין. אם כחלון על ארבעת מנדטיו לא מסתפק באחד משלושת התפקידים הבכירים ודורש שר נוסף, ואם לאיווט לא מייעד נתניהו רק את משרד הביטחון לבדו. אם לאיחוד מפלגות הימין מיועדים שני תפקידים בכירים כחינוך ושיכון ואם לשמונת המנדטים של ש"ס תינתן הארץ ומלואה – אין כל סיבה שיהדות התורה תסתפק בסגנות בתואר ובסיפוח בכירי ח"כיה לנחלה שבה זכו אחרים.

יודע כל פקיד זוטר כי תפקיד סגן שר תחת שר מכהן, כמוהו כסגן ראש עיר התלוי למחייתו ולפרנסתו ברצונו הטוב של מעסיקו. מידת השפעתו של הסגן הדומיננטי ביותר, תהיה פחותה תמיד מנוכחותו של ראש מטה השר במשרד. סגן תחת שר מכהן הוא כעציץ היונק את חיותו מאדמת לשכתו של השר – וממקומו המצומצם ידאג תמיד שמא הנקב בעציץ ייסתם. לכפות על אנשים פעלתנים ודומיננטיים כאורי מקלב וכמאיר פרוש תפקיד של סגן בתואר ללא ממלכה משלהם זהו עוול כפול: הן להם והן למצביעים.

בסביבתו של אחד מבכירי יהדות התורה נשמעה השבוע האמירה "היהדות החרדית תסתדר גם ללא הנוכחות של אורי בישיבות הממשלה". אורי (מקלב) יכול לראות בכך מחמאה וגם את ראשי התנועה אין טעם לדרוש לגנאי בעטיה של אותה אמירה. במשפט הזה אומנם גלומה ההנחה שלליצמן ולגפני אולי נוח יותר שבעלי התפקידים הנמוכים בסיעה ישונמכו תחת שר מכהן. אלא שגפני וליצמן אינם ביבי שלא נותנים לדשא לצמוח בסביבתם.

אפשר לדבר רבות על התנהלותם ארוכת השנים כלפי הזוטרים מהם, אך בשילוב הידיים האחרון ערב הבחירות, חרף המשקעים הלא פשוטים של הבחירות המקומיות, הוכיחו חברי סיעת ג"ל המיתולוגית ולא בפעם הראשונה שברגע האמת הם יודעים לשים לנגד עיניהם את טובת התנועה. הציבור אמר את דברו ותיגמל ובגדול, אך גם גפני וליצמן יודעים שייבחנו לא רק על פי התוצאה המוצלחת בבחירות, אלא גם בהתאם לתוצרים ההשוואתיים שישיגו במו"מ הקואליציוני. המבחן היחיד להצלחה או לכישלון – יהיה בהשוואה לקנה המידה של חלוקת השלל הקואליציונית של שאר הסיעות.

"אל תהתלו בנו ואל תקחו אותנו כמובן מאליו", אמר השבוע אחד מחברי צוות המו"מ של יהדות התורה ליו"ר צוות המו"מ של הליכוד, השר יריב לוין, "ליצמן אומנם הפך את משרד הבריאות ממשרד שאף אחד לא רוצה בו למשרד בעל חשיבות בינונית, אבל אין מה להשוות בין המשרד הזה למשרדי הביטחון או האוצר שאתם עומדים לחלק לראשי מפלגות קטנות מאיתנו בהרבה, בתוספת תיקים נוספים".

קשה לקבל מצג שווא ולפיו התעקשות על קבלת תפקיד ביצועי משמעותי למקלב, תבוא על חשבון התפקידים ליתר החברים. עמידה נכונה על הדרישה לקבלת שלושה תפקידים ביצועיים, לגפני, לפרוש ולמקלב, נוסף על ועדת הכספים, תתפרש כהתניה מושכלת, הגיונית ובעיקר שוויונית. ומה עוד – שעבור נתניהו מדובר בדיל חלומי. סגני שרים, גם כשהם מכהנים כשרים בפועל, אינם נכללים במצבת השרים הרשמית. נתניהו מקבל כאן מתנה (!) שמאפשרת לו לחלק ביד נדיבה שלושה תפקידי שרים נוספים לח"כי הליכוד – על מכסת יהדות התורה.

לנציגי יבנה וחכמיה יש לדאוג לתפקידים משמעותיים ולא במסגרת חלוקת תארים פוליטיים ריקים מתוכן, כסגניהם של שרים חילוניים ודתיים לאומיים. תנו לנו את יבנה וסגניה, ולא תחת שעבוד מלכויות של מפלגות אחרות.

תקרת רביץ

בלשכתו החדשה והמרווחת של יו"ר דגל התורה התכנסו במוצאי חול המועד חברי-הכנסת של התנועה לישיבת סיעה מאולתרת. על סדר היום עלתה במלוא חריפותה המצוקה הבוערת ביותר של רבבות מצביעי התנועה, הורים לזוגות צעירים שלא מוצאים מנוח לנוכח זעקת הילדים שמתקשים להשיג קורת גג לראשם וקרקע מוצקה למדרך כף רגלם.

הפתיח הזה לא נלקח מאירועי השבוע החולף אלא מצוטט מהטור שנכתב כאן לפני קצת יותר מעשר שנים, ב-21.10.2008, במוצאי חול-המועד סוכות שבו נדחתה הצעת ציפי לבני להקמת ממשלה עם החרדים. הלשכה המדוברת, היא לשכתו של הרב אברהם רביץ ז"ל והקרב הציבורי שתואר היה האחרון שניהל בהאי עלמא. רגע לפני שהנר כבה, השלהבת ריצדה ונצנצה.

באותם רגעים נדירים נרשמה אחדות דעות בין שתי הקולגות שיחסיהן ידעו עליות ומורדות. דבריו של גפני תוארו כאן בשעתו בנחרצות לא פחותה מאשר אלה של רביץ, רעהו המבוגר לייסוד דגל התורה. "מה הרווחנו מאמירת הלאו ללבני?" שאל גפני והפנה את האצבע לעברו של יו"ר ש"ס דאז אלי ישי, "אם יש כאן חשיבה אמיתית על צורכי הציבור החרדי אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מה השגנו". בחלוף עשור התחלפו להם גם יושבי-הראש בש"ס כשהמותקף מאז הפך לקמפיינר בהתנדבות של יהדות התורה. מסתבר שהמתיחות מול יו"ר ש"ס ברגעי חלוקה, תישמר ותישאר תמיד ללא קשר לזהות העומד בראשה.

"ביבי", אמר מוישה וצוטט כאן בשעתו, "לא ייתן מחצית ממה שלבני הסכימה כעת לתת. וגם אם הבטיח לאלי ישי עולם ומלואו, אנו יודעים מה שוות הבטחותיו". גפני לא התייחס באמירותיו הנחרצות לסוגיית הגיוס, וגם לא לגיור – שנוסחאות הקיום שלהן היו ידועות באותה שעה – אלא למצוקת הדיור. המסמך שניסחה דגל התורה והתקבל על דעת סיעת קדימה, היה הפתרון הנרחב והמפורט ביותר שהוכן כאן בעשור וחצי האחרון. מלבני הם שמעו אמן, מנתניהו הם קיבלו את ההרצאה הזכורה על האיש הרזה שנושא את האיש השמן.

הנה מה שנכתב כאן בשעתו ולצערנו נותר רלוונטי כאילו לא חלף לו עשור מוחמץ: יו"ר התנועה הרב רביץ, כאוב במיוחד. קטני אמונה יתלו זאת בעובדה שהקדמת הבחירות היא תחילת הסוף מבחינתו, אך רביץ, כדרכו, מתייחס לנושא בענייניות נטולת אג'נדה אישית: "מה הרצון הזה לתקן את העולם? וכי אנחנו צריכים לדאוג לקצבאות של כלל ילדי ישראל, כולל מוחמד בן פאטמה מאום אל פאחם? הגיע הזמן שנדאג לעצמנו. רק לעצמנו. מותר לנו להיות אגואיסטים".

אם יש דבר מה שצריך לעמוד בראש סדר היום, הרי זה נושא הדיור. חשבון מתמטי פשוט מעלה, כי הוזלה בתחום זה עולה לאין ערוך, על כל הישג שיושג אי פעם בתחום הקצבאות. אז נכון, הרווח אינו מיידי, אבל בראייה אל מעבר לקצה החוטם מדובר בסכומי עתק. אם נכפיל את סכום ההוזלה בסך עשרות אלפי שקלים ליחידת דיור, במספר הילדים בבית אשר עול רכישת הדירה עם נישואיהם רובץ על כתפי הוריהם, נגיע לסכומים ששום קיצבה לא תוכל להדביק.

כאן מדובר בדרישה שעוברת מסך. גם הגיונית וגם כלכלית. לכל ברור כי הציבור החרדי צריך לגור היכן שהוא. גם מהבחינה הכלכלית, האוצר יכול לספק את צרכינו באמצעות שחרור קרקעות מדינה במחירים סבירים, מבלי שהוא נדרש להכניס יד לכיס, מה שגורם לתקשורת לצאת מיד בריקודים ובמחולות.

סגן שר השיכון לשעבר הרב אברהם רביץ, ניסח טיוטת הבנה, שאומצה על ידי אנשי קדימה במסגרת המו"מ ובמרכזה מספר סעיפים מרכזיים: יחודש השיווק הייעודי לחרדים במסגרת תוכנית 'מחיר למשתכן'; יימנע מראשי ערים מלקבוע את אופי השכונות שייבנו בתחומם – על מנת שלא לאפשר לראשי עיר חילוניים לעצור את השתלטות החרדים; וכן תחודש שיטת השיווק באמצעות עמותות. רביץ אף ביקש לעטוף זאת באריזה לא חרדית בעליל, כשהציע להכריז על "מבצע לאומי לפתרון מצוקת הדיור בדגש על אוכלוסיות מיוחדות".

עד כאן תיאור מדברי הימים, בטקסט שנכתב כאן בשעתו מפיו של הרב רביץ ונותר רלוונטי ואותנטי בחלוף עשור. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

דירה להזכיר

הרב אברהם רביץ ז"ל ביכה על ההחמצה הגדולה והעריך כי בתחום הדיור – הציבור החרדי לא ימצא מזור בקדנציית נתניהו. אחרי עשור בו דמותו של הרב רביץ נותרה רק בזיכרון, ניתן לסכם בכאב לב גדול כי האיש צפה למרחוק כשתחזיתו התממשה בדייקנות, המעוררת השתאות ובעיקר עצבות.

שלוש קדנציות חלפו כאשר בשתיים מהן הציבור החרדי היה חלק אינטגרלי מהשלטון. בקדנציית 2009 נמסר משרד השיכון לידי שר מש"ס, אריאל אטיאס, מאישי הציבור המוכשרים שידעה הנציגות החרדית. אטיאס עשה כל שלאל ידו אך לא זכה לשיתוף פעולה מגבוה, וזאת בלשון המעטה. שר השיכון מש"ס נתקל לאורך כל הדרך בשר אוצר לעומתי, יובל שטייניץ, שקפץ את ידו ומסמס כל יוזמה שהוצאה בצידה, כעושה דברו הקפיטליסט של שר העל הכלכלי נתניהו. העלילות תוארו כאן בהרחבה בשעתו כמעט מדי שבוע, כשידם של הח"כים החרדים קצרה מלהושיע. (במאמר המוסגר, הרי שבהיבט החרדי יש לציין בהוגנות שהניתוח שביצע אטיאס בחריש הצליח – כשהחולה מת לא בגלל רשלנות הדוקטור אלא בשל הזלזול של הפציינט).

את קדנציית הביניים ב-2013, בה סבלנו מנחת זרועו של שר אוצר עוין שהשליך אותנו אל מחוץ לגדר – נזכור ללפיד ולא נשכח. חוק מע"מ אפס כזכור, ביקש להפוך את החרדים לבנים חורגים. גם כאן יש להזכיר למען הצדק ההיסטורי, כי נתניהו כראש-הממשלה נאלץ לתמוך בעל כורחו במהלך, אך לא נעמד על רגליו האחוריות ונתן את הסכמתו לבסוף להעברת ההצעה המפלה. מי שטרפדו את הליכי החקיקה בפועל, בגופם ממש, היו החברים החרדים בוועדת הכספים, במהלך שסימן את תחילת הסוף של קדנציית העוועים הכושלת של לפיד במשרד האוצר.

הגענו אל הקדנציה האחרונה. מהפכה לא קרתה, אך כחלון בהחלט חולל קסמים לרבבות זוגות צעירים שזכו בהגרלות מחיר למשתכן ונהנו מהנחות של מאות אלפי שקלים. הציבור החרדי התבונן על רשימות הזוכים בעיניים כלות, ולא נהנה אפילו מפירורי העוגה. בז'רגון של נתניהו אפשר לקבוע אפוא בדיעבד שהרב רביץ ז"ל היה הראשון שזיהה. ראשון וגם אחרון.

למעלה מעשור חלף וכאילו כלום לא השתנה. בימי חול-המועד התכנסו עסקני דגל התורה כדי לטכס עצה ולהציג לראשי המפלגות החרדיות מסמך דרישות לפתרון מצוקת הדיור. המסמכים כבר קיימים חברים, המצוקה ידועה והצעות לפתרון לא חסרות. כל מה שצריך זה לשנות את סדר העדיפויות ולהעביר את הדפים מתחתית הערימה – לראש רשימת הדרישות.

 

השארת תגובה