מה (לא) נשתנה?

אלי פולק
אלי פולק
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"נו, מה אתה אומר? היכן השינוי המיוחל שדיברת עליו?!" זו פחות או יותר הייתה הסניטה אותה קיבלתי מסביבותי בשבוע החולף, ולא בכדי. תחושתי קודם הבחירות ועוד לפנים הייתה, כי ככל הנראה במערכת בחירות זו ייראה גל שינוי ביחס לדפוס ההצבעה החרדי. חשבתי לתומי כי הפעם יביעו החרדים העובדים בהצבעת מחאה את תחושותיהם כלפי הממסד הקיים אך ולשווא. אין ספק, לא נעים להישאל שאלה כזו בטח אם אתה דעתן, הנה, אך לפני רגע דומה היה לך כי דעתך יש לה על מה שיסמוכו והנה בחלוף שבוע – יבש חציר, נבל ציץ.

אולם, למרות הרושם הראשוני העז, ולמרות היתרון הגלום בשיעור פרטי זה בצניעות שקיבלתי, חושבני כי מבט מעמיק יותר יראה כי לא זו בלבד שהשינוי אכן קורה, אלא שהוא קורה באופן בריא, מתון ומחושב. ניתן היה לראות כיצד הדבר מתבטא בנימוקים השונים אותם העלו אנשים, כאלו אשר בימים כתיקונם לא היית מעלה בדעתך כי יצביעו למפלגות חרדיות.

אם לפנים הנימוק היה די אחיד – "ועשית ככל אשר יורוך" – הרצון למלאות את ציוויים של חכמי הדור וגדוליו, עתה – גם בקרב הרוב הגדול שהעדיף להצביע מסורתית – ניתן היה לשמוע נימוקים מנימוקים שונים: רצון לתמוך בבני המשפחה הנהנים מפועל ידי המפלגות החרדיות, אמונה כי ללא המפלגות החרדיות אין הציבור החרדי יכול להתקיים כראוי ועד תפיסת ההצבעה כמוכיחת שייכות וזהות משפחתית ממש.

לאמיתו של דבר, צורת התנהגות שכזו הינה קלאסית לציבור החרדי. המבנה הציבורי החרדי בנוי כגלדי בצל – במרכז עומד האדם הבודד אך הוא אינו לבד, הוא חלק אחד ממארג משפחתי המהווה בעצמו חלק ממארג קהילתי המהווה בגופה חלק מיצירת ציבור שלם.

גם בתוככי כל רכיב ורכיב, כל חלק וחלק, קיימת היררכיה פנימית – של הבן כלפי האב, של התלמיד כלפי ראש הישיבה, של הקהילה כלפי המרא דאתרא המתווה את דרכה – זהו מבנה בר קיימא, יציב, משרה ביטחון. די להתבונן כיצד נראית האפשרות החלופית של חברה המקדשת את האינדיבידואל לבדו על מנת להסיק את המסקנות.

אין פלא אפוא כי לא נראתה נהירה גורפת של מצביעים למפלגות שאינן חרדיות במוצהר. האיש החרדי גם אם הוא עוסק לפרנסתו, האישה החרדית גם אם היא חולשת על צוות עובדים, עדיין – רואים הם את עצמם כחלק ממכלול, ממרקם חברתי. אין הם רואים לנגד עיניהם רק את עצמם בלבד אלא שיקול הדעת שלהם מקיף יותר, מורכב יותר.

יצא לי השבוע לשוחח עם חבר טוב, מופנם ושקול בדרך כלל. בצער ובתסכול הוא תינה לפני את רגשותיו, את העובדה שהוא מצביע במודע וברצון חופשי לאנשים שאין לו בהם אמון, פרסונות שהוא לא מצפה מהם למאומה. עדיין, ככלות הכל, חוש האחריות והזהירות הטבעית שבו גרם לו להפטיר כדאשתקד. "אם יש מישהו החושב" אמר. "כי הציבור החרדי יוכל לתפקד ללא המפלגות הללו, הוא טועה טעות מרה. איש במפלגות הכלליות לא יבין את צרכיו של ציבור זה כמו האנשים הללו שגדלו בתוכו". לא יכולתי שלא להבין את נקודת המוצא הזהירה שלו.

על פניו זהו מצב מלכוד – פוליטיקאי היודע שהציבור בכיסו לא יתאמץ לתקן את דרכיו ומאידך הצבעת מחאה עלולה להוות סיכון.

על פניו.

מסתבר כי טוב הדבר שקיים קומץ אנשים המקדמים יוזמות ומציפים דברים הטעונים תיקון על פני השטח, כאלו שיוזמותיהם מאלצות את ההנהגה הקיימת להשיב, להצטדק ולפעול. באופן כזה המערכת בכללה אינה קופאת על שמריה ומתנוונת, אלא נעה באיטיות ובאופן מאוזן אט אט קדימה. זהו עדיין מצב עדין, מצב המעלה שאלות ציבוריות כבדות אשר קצר מצע טור זה מלשוטחן, אך עם כל זאת זהו מצב שינוי טוב, טוב מאד אפילו.

"והגדת לבנך" – זהו הצו הכללי, המצווה המרכזית של חג הפסח אותו נחוג השבוע. בדרך צחות ניתן להבחין כי התורה מצווה עלינו להגיד לבנינו, כלומר לשמר את המסורת והמסגרת, את ההמשכיות, לספר את שקרה בעבר, אולם אין היא מגדירה לנו כיצד להגיד – דבר זה היא מותירה לחופש ההחלטה שלנו. יכולים אנו לבטא את הסיפור בדרכים רבות ויצירתיות, אין מגבלה על דרך הסיפור. דומה כי יפה משתלב מסר עתיק זה עם לקחיו האקטואליים של השבוע – גם כאן כוחות יצירתיים רוצים לבקוע חוצה ומרוסנים אך לא מבוטלים תחת המסגרת המסורתית. זוהי שמרנות במובנה הנכון של המילה – לא לקיפאון, כן לתזוזה איטית, שקולה ומדודה קדימה.

חג פסח כשר ושמח!

רכז אקדמי – אחראי מניעת נשר ומנהל פרויקט המכינות קצרות הטווח

השארת תגובה