כנגד ארבעה בנים – כחול לבן

הם פרצו לתודעה בתפקידיהם הצבאיים והתקשורתיים, וכעת התאחדו במפתיע בניסיון להדיח את ראש הממשלה • רגע לפני שהם מתחילים להנהיג את האופוזיציה – שרטטנו פרופיל לארבעת ראשי 'כחול לבן'

כחול לבן
כחול לבן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

יאיר לפיד

האסוציאציה הראשונה שעולה לרוב החרדים בראש כאשר נאמר השם יאיר לפיד – היא גזרות אכזריות נגד הציבור החרדי, אבל מאחורי הפוליטיקאי שבגללו המפלגות החרדיות התחייבו לא לשבת עם גנץ, מסתתר אדם עם רגשות שעבר כמה טלטלות לא פשוטות בחייו האישיים. ואגב, ממה שמתברר, מעשיו נגד החרדים, היו הטעות הכי גדולה בקריירה הפוליטית שלו שמסתכמת בשש שנים בסך הכל.

היו שראו ביאיר לפיד ממשיך דרכו של אביו טומי לפיד ז"ל, אבל האמת היא שהוא נאבק כל העת להימנע מלהגיע לכישלון הצורב שנחל אביו. יאיר לפיד שמדבר על סחטנות חרדית ועל אי גיוס, זה לא יאיר לפיד שבעצמו לא עשה בגרויות ושירת ככתב צבאי בצבא. את הדרך לפוליטיקה הוא סלל במשך שנים, אך ככל שחולף הזמן מתרחק ממנו חלומו לזכות בראשות הממשלה.

מבית אבא

יאיר לפיד נולד לאבא מוכר – טומי לפיד, יו"ר מפלגת שינוי הידוע. הבית, היה בית פוליטי מובהק מאוד. אבא עיתונאי ולימים מנכ”ל רשות השידור, חבר כנסת, סגן ראש הממשלה ושר המשפטים והאם, שולמית לפיד, סופרת ולשעבר יושבת-ראש אגודת הסופרים הישראלית. כאביו, גם יאיר הבן עבר מסלול דומה של תקשורת ואחר כך פוליטיקה.

בניגוד לאביו, שחי מציאות מורכבת של מלחמת העולם השניה ובנה את עצמו לאט לאט אחרי השואה. יאיר היה נער מרדן ויש מי שמגדירים אותו פרחח. "הוא לא אהב לקבל מרות. עם שיער ארוך ומסיבות. ילד תל אביבי טיפוסי", מגדיר לנו הפרשן הפוליטי בן כספית ממעריב, מי שגם יצר סרט על יאיר לפיד. היו לו הרבה חיכוכים עם אביו ובאופן כללי דמות האב הייתה מאוד דומיננטית אצלו ולא תמיד לטוב. למרות הכל, בן כספית אומר כי לצד הפזיזות שלו והשטויות שעשה, היה יאיר נער מאוד אינטליגנט, מאוד סקרן, מאוד אהוב וחבר טוב.

לאחר מכן, החל את שירותו הצבאי. את רוב שירותו עשה ככתב בעיתון "במחנה", העיתון הצבאי. את שירותו החל בטירונות במערך ההגנה האווירית, לקראת סופה קיבל התקף אסתמה, שהביא להורדת הפרופיל הרפואי שלו. בתחילת מלחמת לבנון הראשונה התלווה לחטיבה 500 של חיל השריון, בעת סיוע להנחתת מסוק ליד אגם קרעון שאף עשן, קיבל התקף אסתמה, אושפז ואז עבר לשרת ב"במחנה". כך לפחות לפי הגירסה היותר מקובלת שפורסמה עד כה.

לפיד השתחרר משירות מילואים בדרגת סמ"ר. לאחר השירות התחתן בפעם הראשונה ואז נכנס לכתוב בעיתון מעריב, בו גם כתב אביו בעבר. אלא שבניגוד לאביו הוא רכש לעצמו חברים ואהדה במערכת. לדברי עמיתיו מאותם ימים, הוא היה עיתונאי מאוד חרוץ שעבד קשה כדי להיות פופולרי. באותה מערכת, אביו איבד את שם משפחתו. "למפל", כך היה שם משפחתו המקורי של טומי לפיד עד שהחל לעבוד במעריב. שם העורך אמר לו כי למפל זה לא שם בעברית וביקש ממנו לשנות את שמו, ויוסף טומי למפל, הפך לטומי לפיד. לימים מעיד יאיר לפיד שאביו התחרט על כך. שכן, הוא היה הבן האחרון במשפחה ומלבדו נותרו רק בנות, כך שטומי לפיד מחק את שם המשפחה למפל.

יאיר לפיד כבר לא נער 'פרחח', בלי בגרויות וכתב בעיתון במחנה, אלא עיתונאי רציני שלא ייקח זמן רב והוא יתחיל לתכנן את מסעו אל הפוליטיקה. "אני בטוח שבדיעבד הוא היה רוצה לשנות הרבה דברים בביוגרפיה שלו – דברים שעשה כמשובות נעורים. נניח השירות הצבאי שלו – לא להיות רמטכ"ל, אבל להשקיע יותר. סיפור תעודת הבגרות וההשכלה שהוא מאוד זלזל בה ואולי בצדק. בסוף הוא הצליח להגיע בכוחות עצמו ללא מעט הישגים", אומר בן כספית.

בהמשך, בשנת 2011, ניסה לפיד לעשות דוקטורט באוניברסיטת בר אילן, אולם המועצה הגבוהה להשכלה, חסמה בפניו את הדרך בעקבות כך שלא הייתה לו השכלה בסיסית. אחרי הכל בן כספית מגדיר אותו כנער "סקרן, הרפתן ושאפתן. השאפתנות באה לו מהרבה סיבות ובין השאר העובדה שהוא לא היה גבוה ונמוכים הם תמיד יותר שאפתנים". בנוסף, בן כספית מספר שתמיד הייתה לו נטייה להשמנה בעקבות אביו. זה הפך אצלו לטראומה והוא עבד הרבה להימנע מכך. "מדובר בבן אדם בעל משמעת אדירה. אם הוא היה שר אוצר שנתיים מבלי להשמין גרם וכל הזמן לאכול ירקות – ולא מדובר בדיאטה חד פעמית, אלא על דרך חיים, זה מלמד על משמעת עצמית אדירה".

בשנת 1993 הוא מגיע לעבוד בערוץ 2, שם הוא מנחה תוכניות שונות, בין השאר תוכנית אירוח בה הוא מראיין את אביו. הוא שואל את אבא שלו מה ישראלי בעיניו וטומי לפיד משיב לו: "אתה". נדמה שהתשובה של טומי לפיד שופכת אור על היחסים ביניהם. יאיר לפיד כאמור היה מרדן ולא אהב מרות. אבל מבחינת אבא שלו, כך נראה הישראלי החדש. אביו כאמור היה ניצול שואה מבוגר מאוד ואילו יאיר הצעיר היה סממן לציוני, איש טלוויזיה ובעל חוצפה ישראלית. למרות הכל, אביו ראה בו גאווה מאוד גדולה.

בשיא הקריירה התקשורתית שלו, הוא הגיש את אולפן שישי בערוץ 2. על פי מקורביו, הוא החל לתכנן את הקריירה הפוליטית שלו בעודו עיתונאי. בסרט של בן כספית, מספרים כמה גורמים כי הוא ישב עם גורמים פוליטיים בעודו בתפקיד והחל לגייס אנשים למפלגתו לעתיד, 'יש עתיד'. אהוד אולמרט סיפר בסרט כי לפיד הגיע והתייעץ איתו מה הדרך להיכנס לפוליטיקה. אולמרט אמר לו שהדרך הטובה לדעתו היא דרך מפלגת קדימה. לפיד לא הקשיב לו והחליט להקים מפלגה בעצמו. אגב, עם אולמרט הוא לא שומר על קשר, למרות שהיה קשר חם בין אולמרט למשפחת לפיד. הסיבה כנראה טמונה בעברו הפלילי של אולמרט וההנחה הזו מתבססת על העובדה כי כל מי שנחשד בפלילים, לפיד מיהר לנתק איתו קשר – כנראה בכדי שלא ידבק בו שם של מקורב לעבריינים.

אביו סבל מניסיונות להדיח אותו מהמפלגה שהוביל, ועל כן, יאיר לפיד הבן כתב תקנון נוקשה במיוחד למפלגתו יש עתיד הנותן לו סמכות גדולה וכוח רב. התקנון לא נוקב בשמו של ראש המפלגה באופן מפורש, אבל ברור שמדובר ביאיר לפיד עצמו והתקנון קובע שהוא יכהן בתפקידו עד סוף כהונת הממשלה בשנת 2020, ולא ניתן יהיה להדיחו. לפיד כבר דאג להאריך את משך הזמן בו לא יוכלו להדיח אותו מהמפלגה. אגב, הבחירה שלו שלא להיכנס למפלגת קדימה בעצת אהוד אולמרט, הייתה משום שהוא חשש שלא יוכל להנהיג את המפלגה בכל עת שיחפוץ. למעשה, לפיד מאוד חרד לכיסאו.

פיתוי המשאבה

הכירו את מרתף ביתו: שם ישנו 'מרתף כתבה'. מחשב, ארונות ספרים וחושך. שם לפיד היה יושב עם סיגרים ומקבל השראה לכתיבתו. המרתף למעשה היה חדר הישיבות כאשר לפיד החל את מסעו אל הכנסת. הוא ישב שם עם אנשי סודו, עם יועציו ודן איתם על המפלגה החדשה אותה הקים. אנשים שנכחו בחדר מספרים כי הוא היה שומע מה יש לכולם להגיד ולבסוף היה מחליט בעצמו – לפעמים ללא שום קשר להמלצות שקיבל.

בן כספית אומר כי כבר בעשור השני לחייו הוא החליט ללכת לפוליטיקה. עד אז הוא אהב מה שילדים אוהבים. "הוא ראה את השגיאות של אביו ואז החליט שהוא ירוץ לפוליטיקה – יעשה את המסלול של אביו, רק בלי השגיאות", כך בן כספית. הוא ממשיך: "לכן הוא גם הקים מפלגה בלתי דמוקרטית בעליל. הוא פחד שיום אחד ידיחו אותו. רק טעות אחד הוא לא למד מאביו ועשה – הוא הסתבך עם החרדים. אני חושב שאם יאיר היה יכול לאתחל את היחסים שלו עם החרדים, הוא היה עושה דברים אחרת".

"הוא לא עמד בהרפתקה של משאבת המנדטים על הגב של החרדים והחרדים לא מוכנים לסלוח לו עד היום. באופן כללי אני חושב שהחרדים כועסים יתר על המידה ואילו יאיר לפיד עשה יותר מידי דמוניזציה. הוא אמנם הצליח להביא בפעם הראשונה 19 מנדטים, אבל עד היום הוא מפסיד על חשבון זה".

הוא תכנן קרוב לעשור את ריצתו הפוליטית. האם זה מעיד על מחסור בערכים ורק ריצה אחרי שררה? "אני חושב שיאיר בחור ערכי מאוד", קובע בן כספית. מי שקצת מכיר את הרשת, היה יכול להיתקל בסרטונים בהם רואים דברים שיאיר אמר ומיד לאחר מכן הסבר למה זה לא נכון. בן כספית אומר כי "יאיר לפיד לא שקרן, אבל הרבה פעמים הוא לא מדייק, הוא מגזים. אבל ללא ספק הוא בחור עם עקרונות חברות ומוסר".

ילדה מיוחדת

אם אנו כבר עוסקים בערכים של לפיד, חובה לציין דבר נוסף: לפיד פעיל בכמה עמותות חסד וביניהם בעמותת "על"ה" לסיוע לבעלי צרכים מיוחדים. זה קשור לעובדה כי ללפיד יש ילדה מיוחדת הסובלת מאוטיזם. הבת שלו יעל, תופסת המון מקום בחייו האישיים. כאשר הוא נשאל בראיון מה הרגע המכונן בחייו, השיב: "שתי נקודות, המוות של אחותי והאבחון של האוטיזם של יעלי שאולי בלעדיהם הייתי מין 'צפונבון' חסר דאגות שלא מבין את הקושי והמורכבות של החיים." לאחרונה היא אף התגייסה לצה"ל ובן כספית מספר לנו שאין אפשרות לתפוס את יאיר לפיד בימי שלישי, כי זה היום אותו הוא מקדיש לבתו.

אשתו של לפיד, ליהיא, כתבה בעבר כך: "אנחנו מעולם לא הסתרנו את יעלי ואת עובדת היותה ילדה עם אוטיזם. כל מי שסביבנו ידע". ואכן, כל מי שמכיר אותם, יודע עד כמה היא משמעותית עבור הזוג. בנוסף, היה רגע בו היא נכנסה לחיי הפוליטיקה שלנו במערכת הבחירות האחרונה. כאשר דודי אמסלם כינה את בני גנץ אוטיסט, ויאיר לפיד הגיב לו במילים הבאות: "להיות הילדה שלי זו קללה בעיניו (של אמסלם). כי בעולם של אמסלם הולכים תמיד על הראש של החלשים. בני גנץ הוא לא אוטיסט מר אמסלם. לא צריך לעצור את האוטו בצד כשהוא משתולל ונושך את אמא שלו. הוא לא גונב אוכל משולחנות של אחרים במסעדה. הוא לא עובר טיפולי שיניים בהרדמה מלאה. ההורים שלו לא ערים בלילות ומנסים להבין מי יטפל בו כשהם יהיו זקנים. אני פוליטיקאי, אני אמור תמיד לדבר יפה. לא הפעם. תזהר ממני דודי, דבר יפה על הילדה שלי."

גם התאונה שהרגה את אחותו מיכלי טלטלה את ילדותו את יאיר, האח הצעיר ממנה, והותירה בו חותם: "גרנו מספיק שנים באותו חדר כדי שאני אדע שהיא פורחת בדיוק בכיוון שאליו את מסובבת את הראש כשאת ישנה". כתב על אחותו. "כל כך הרבה דברים קפאו יחד איתך". בן כספית מוסיף שההורים לפיד, וכמו גם יאיר ואחותו מירב היו מפורקים מהתאונה בה נהרגה האחות. אולם אחרי תקופה הם התרוממו מהאירוע הזה וניסו לשכוח ממנו עד כמה שאפשר.

בנוסף, ליאיר לפיד אחות נוספת, מירב, פסיכולוגית שלא מרבה לעסוק בפוליטיקה, אבל ליאיר יש קשר הדוק איתה. בן כספית מספר לנו שבהכנת הסרט שלו על לפיד, ניסה להסתיר זאת מיאיר לפיד שבסוף גילה… וכשבן כספית ביקש מלפיד מרואיין מטעמו, הוא מיד הציע את האחות מירב.

לשאלה אחת לא מצאנו תשובה במהלך הכנת הכתבה: יאיר לפיד תכנן במשך שנים את הריצה שלו לפוליטיקה. קרוב לעשר שנים. אביו נפטר ארבע שנים לפני שנכנס לפוליטיקה, האם הוא שיתף את אביו הזו? ליאיר פתרונים.

בני גנץ

אנו נוטים לזכור את המבוכות של בני גנץ במהלך מערכת הבחירות, אבל מאחורי הפוליטיקאי גנץ, מסתתרת אישיות בעלת רזומה מרשים בצורה יוצאת מן הכלל. בני גנץ, הפך לסממן של 'רק לא ביבי' ויש הטוענים כי הוא גויס כדי להוריד את נתניהו. אבל זה כמובן לא נכון. כבר בשנת 2000 התבטא גנץ על רצונו ללכת לפוליטיקה במפלגת שמאל או ימין מרכז. כמעט 20 שנה אחרי ובני גנץ עומד בראש רשימה של 35 מנדטים, אמנם לא בראשות הממשלה, אבל הישג מרשים לכל הדעות. בדיעבד ייתכן שהיה מגיע גם לראשות הממשלה – אם לפיד לא היה מסוכסך עם החרדים.

בני נולד ב–1959 בכפר אחים שליד קרית מלאכי, בן לנחום ומלכה. שניהם היו ניצולי שואה, נחום מרומניה ומלכה מהונגריה, ושניהם איבדו כמה מבני משפחתם במלחמה. את הימים שלאחר המלחמה העבירו יחד במחנה עקורים, עד שעלו לארץ. בכפר אחים התיישבו עם קבוצת ניצולים.

כמו ישראלים רבים בני הדור השני, גם ילדותו של גנץ עברה עליו כשצל השואה מרחף על הכל. הרקע של משפחתו היה דתי ואביו חבש כיפה בראשית דרכו, וחזר אליה בשנותיו האחרונות. בין לבין נתן את זמנו לעסקנות ציונית. כבר מגיל צעיר התבלט האב בחוגים פוליטיים. הוא היה חבר מפא"י, שימש יו"ר אגודת המושב, וכיהן בתפקידים בסוכנות היהודית ובתנועת המושבים. בזכות קשריו הצליח להשיג לכפר אחים תרומה של כמה עשרות צריפי עץ, ובאחד מהם שיכן את משפחתו. "מבחינתנו זה היה ארמון", סיפר בעבר גנץ כשנזכר בילדותו.

בכפר הירוק

אביו חשב שהוא מפונק כיוון שהיה בן בין שלש בנות והוא מיהר להכריז בקול רם: "טוב, לא יצא ממנו". בני הקטן לא אהב את הלימודים ולכן נשלח לפנימיית הכפר הירוק. שם היה מרבה להתחמק מהשיעורים ולא ניסה להתמקד בלימודים. בני גנץ – האיש שכמעט ולקח את הבחירות, עמד בפני סכנת סילוק מבית הספר בכיתה י' בגלל הציונים השליליים שלו, אולם עמדה לו גם זכות – אחד הפרמטרים שנמדדו בכפר היה מעורבות חברתית ובזה דווקא גנץ הצטיין. בנוסף, לגנץ יש מחנכת מהכפר אותה הוא לא יישכח לעולם והוא עומד איתה בקשר עד היום, וכך היא מספרת: "אני לא הייתי מוכנה לוותר עליו", היא משחזרת ל'הארץ'. "אני זוכרת איך ישבתי איתו על הרצפה במסדרון ואמרתי לו: אתה אהוד, אתה מועמד למועצת הנוער, אז למה לחבל לעצמך דווקא בלימודים? ובאמת, הוא לקח את עצמו בידיים והרים את עצמו בן רגע".

גנץ אכן נבחר לראשות מועצת הנוער ברוב גדול, שנתיים ברציפות. "צריך להבין שבכפר הירוק לראש מועצת הנוער היו סמכויות נרחבות", מספר לנו ד"ר קובי נווה סיסקו, מנכ"ל הכפר ומי שהיה בתקופת גנץ מדריך בכפר. "כולל זכות לשבת במועצות פדגוגיות. כאלה עוצמות שניתנות בידיים של נער בן 16 יכולות בקלות לגרום להיבריס, אבל לא במקרה של בני. הוא ניהל את המועצה עם אינטגריטי בלתי רגיל, בלי התנשאות ובלי מניפולציות. זה היה אחד המקרים הנדירים האלה, שבהם אתה מביט בנער בכיתה י' ויודע מה צופן לו העתיד".

למעשה, זאת לא פעם ראשונה שבני גנץ עומד למבחן דמוקרטי. גם בכפר הוא עמד למבחן כזה על ידי התלמידים וניצח לפחות פעמיים. בשלב הזה בחיים, בני גנץ הוא כבר לא עוד ילד ש"לא יצא ממנו שום דבר", אלא מנהיג אמיתי שהמחנכת שלו אמרה עליו ש"הוא עוד יגיע לגדולות".

ד"ר נווה, מנכ"ל הכפר, מבקש רגע להסביר לנו איך מתנהל הכפר. למעשה כל תלמיד חייב לקחת על עצמו מטלה כזו או אחרת. טיפול במשק, ברפת ובחדר האוכל (גנץ היה ברפת). מי שניהל את התורנות וקבע את הסדר במקום, חלוקת שעות, איזו מטלה תוטל על כל תלמיד, היה בני גנץ שכאמור היה ראש מועצת הנוער שנבחר ברוב גדול. אנשי הכפר מספרים לנו, שמדובר בסך הכל בנער צעיר, אבל שכולם מעריכים אותו וכל החלטה שלקח הייתה בשיקול דעת מלא.

"הייתה לו חברותיות מאוד בטוחה בעצמה. הוא לא ניסה להתבלט בכדי להשיג את החברויות שלו, אלא זה פשוט הגיע. כי כזה הוא. הוא היה שקט, אבל מאוד דומיננטי ולא רק בשכבה שלו", כך מנכ"ל הכפר הירוק. לפני תקופה, פנה קובי נווה סיסקו אל בני גנץ ומבקש ממנו להיות יו"ר וועד הידידים והבוגרים של הכפר הירוק ותקופה לאחר מכן, מנכ"ל הכפר משתף אותו כי לצורך פעילות ערכית של התלמידים, הכפר חייב להשיג 50,000 ₪. גנץ לא מהסס ותורם מחצית מן הסכום.

בנוסף, מסופר רבות על התרומה שלו לכל מיני אנשים שנפלו לחומרים ממכרים וכמו גם לנוער בסיכון. במהלך שיחות התחקיר שלנו להכנת הכתבה מישהו בחר לספר לנו את ההלצה הבאה שמסתובבת בין מכריו של גנץ: "החבר'ה אומרים אצלנו שלפחות 25 מנדטים של גנץ זה אנשים שהוא עזר להם ברמה האישית"… גם תלמידת הכיתה מהכפר הירוק נאווה מספרת כי "הוא היה מנהיג מגיל 15, מאז שאני מכירה אותו. אני אוהבת אצלו שהוא לא פזיז. אם היו אינטריגות הוא תמיד היה מפשר בין אנשים. תמיד בלט, היה בגובה העיניים ובעל עיניים שמשדרות נחישות ותום. לגבי זו לא הפתעה שהוא הגיע לאן שהגיע. הוא תמיד ידע לסדר דברים, תקתק, לא איבד זמן על שטויות".

לסיכום מי שראה אותו גדל לנגד עיניו אומר לנו כי "ביבי גם לא הפך לראש ממשלה כל כך מוצלח ביום אחד וכי במידה והוא יהיה ראש ממשלה אפשר לישון רגועים"..

קריירה צבאית מפוארת

גנץ מתגייס לצה"ל ומגיע לפסגה, אבל הדרך לשם הייתה מלאה אתגרים. לצד הכבוד והסמכות הבלתי מעורערת, האשימו אותו כמי שהפקיר חיילים בשטח, הוא נאלץ לעמוד מול אלה שלחמו לצד לוחמי צה"ל בלבנון ולהודיע להם שצה"ל למעשה נוטש אותם וזה לא הכל.

הוא התנדב לצנחנים ושובץ בגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. גנץ לחם במבצע ליטני ובמבצע שלכת ובהמשך יצא לקורס קציני חי"ר. עם סיום קורס הקצינים שימש כמדריך בבה"ד 1. בהמשך שימש כמפקד מחלקה בצנחנים בגדוד הנח"ל המוצנח. בשנת 1980, בתפקיד סגן מפקד פלוגה, השתתף במבצע "איש דמים" – הפשיטה המוסקת הראשונה ללבנון. בהמשך שימש כמפקד פלוגה. לאחר מכן יצא להשתלמות של הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") של צבא היבשה האמריקאי.

גנץ שב לישראל מארצות הברית חודשיים לאחר פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, והוצב לתפקיד במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. נוכח המלחמה דרש גנץ להצטרף ללחימה בלבנון ולקבל פיקוד על פלוגה, עזב את הבסיס והצטרף לחטיבת הצנחנים שלחמה בלבנון. שם החליף את מפקד הפלוגה המסייעת שנפצע ולחם בראשה במערב ביירות, בשנת 1983 מונה למפקד פלוגת ההנדסה החטיבתית (פלחה"ן) וכשסיים את תפקידו כיהן כסגן מפקד יחידת שלדג, ובהמשך כסגן מפקד גדוד 890.

בשנת 1987 מונה למפקד גדוד 890 ("אפעה") בחטיבת הצנחנים, והשתתף כמפקדו בארבע היתקלויות עם מחבלים בדרום לבנון. שנים אחר כך עדיין החשיב גנץ את הפיקוד על הגדוד כשיא בקריירה הצבאית שלו. בשנת 1989 מונה למפקד יחידת שלדג. במהלך כהונתו ביחידת שלדג, פיקד בין היתר על כוחות היחידה באבטחת "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. בשנת 1992 מונה למפקד עוצבת חצי האש, חטיבת צנחנים במילואים. ב-1994 מונה למפקד חטיבת יהודה באוגדת איו"ש. בשנת 1995 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, והוביל אותה בפעילות המבצעית בלבנון, ובכלל זה במבצע מרכבות האלים. לאחר מכן יצא ללימודים אקדמיים בארצות הברית. לאחר סיום לימודיו מונה באוקטובר 1998 למפקד עוצבת אתגר – אוגדת מילואים בפיקוד הצפון.

גנץ הוא בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל, ובוגר קורס בכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית בצפון קרוליינה (גנץ הוא אחד הקצינים היחידים בצה"ל שהשתתף בסדנת הישרדות של יחידת העילית האמריקאית הכומתות הירוקות).

במאי 1999, בעקבות נפילת תא"ל ארז גרשטיין, מונה גנץ למפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), ושימש מפקדה האחרון של היחידה עד נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון במאי 2000. בספטמבר 2000 מונה למפקד אוגדת איו"ש, ושימש בתפקיד עד יולי 2001. בתקופת כהונתו פרצה האינתיפאדה השנייה, ובין השאר התרחשו אירועי קבר יוסף והלינץ' ברמאללה. בזמן שמדחת יוסף נפצע בקבר יוסף נמנה כמפקד האוגדה עם מקבלי ההחלטה שלא לשלוח כוח חילוץ משוריין צה"לי דקות לאחר פציעתו. ועדת חקירה של צה"ל שמונתה בעקבות האירוע בראשות האלוף יורם יאיר קבעה שהמפקדים הבכירים נהגו כשורה בהתאם לנסיבות שהיו בשטח.

ביולי 2001 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד הגיס הצפוני. באפריל 2002 מונה למפקד פיקוד הצפון. ב-8 בנובמבר 2005 מונה למפקד זרוע היבשה, ומילא תפקיד זה במהלך מלחמת לבנון השנייה. גנץ סבר כבר בתחילת המלחמה כי יש לבצע מהלך קרקעי רחב היקף ולגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את מוכנות צה"ל למהלך שכזה. כמו כן היה גנץ זה שהעלה את הרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל. לאחר המלחמה היה גנץ אמון על יחידות זרוע היבשה. בדצמבר 2007 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית. באוקטובר 2009 מונה לכהן כסגן הרמטכ"ל.

הקרב על הרמטכ"לות

לקראת סיום כהונתו של הרמטכ"ל, גבי אשכנזי, נמנה גנץ עם המועמדים להחליפו. מינויו לתפקיד לא היה מובן מאליו. אשכנזי הרי הסתייג ממנו עוד כמפקד היק"ל, וגם כאלוף פיקוד צפון לא חל מהפך בהערכתו אליו. ב–2002, כסגן הרמטכ"ל, הצטרף אשכנזי לביקור בצפון של שר הביטחון בנימין בן אליעזר, בעקבות ירי של חיזבאללה לעבר ישראל. בן אליעזר שאל את האלוף גנץ מה לדעתו התגובה ההולמת לירי. גנץ השיב שאין לו תשובה, משום שטרם הספיק לגבש את עמדתו. בדרך חזור אמר אשכנזי לבן אליעזר שאי אפשר היה לצפות מגנץ לתשובה אחרת. זה האיש, הסביר. כרמטכ"ל, העדיף אשכנזי סגן "שיידע להרים טורייה", וסבר שגנץ אינו האיש למשימה. לבסוף, מינה אותו מתוך אילוץ. גנץ מצדו העמיק את ההיכרות עם עבודת המטכ"ל, ונערך למינויו האפשרי ליורש.

בראשית 2011, כשדבר מינויו הפך ממשי, פורסמה בישראל היום כתבה על "פרשת הבנייה הלא חוקית של סגן הרמטכ"ל". גנץ, התברר, בנה מרפסת דק בביתו ללא אישורים, וגלש לשטח הציבורי. שני אנשים שהיו קרובים אליו מספרים שהפרסום גרם לו לאבד את שלוות הנפש, ותגובתו חרגה מכל פרופורציה. מנסים לחסל לי את הקריירה, הוא היה משוכנע. כשפורסם מסמך הרפז, שאחד מסעיפיו היה "יצירת קמפיין שלילי לבני", ביקש לשוחח עם שר הביטחון ברק. הוא תיאם פגישה, התחרט, תיאם מחדש ושוב חזר בו. כשברק תבע לדעת במה מדובר, טען גנץ שמנסים לסכל את מועמדותו, אך התקשה להציג לכך ראיות. ברק השתומם על הפגישה הזאת. היא בוודאי לא הוסיפה לגנץ נקודות במירוץ לרמטכ"לות.

ואמנם, ברק ייעד לתפקיד את גלנט. לאחר ההכרזה על המינוי, נערך גנץ לראיון אצל אילנה דיין, מתוך כוונה למתוח ביקורת חריפה על ברק ונתניהו. בפגישות המקדימות עם צוות "עובדה" נתן ביטוי לבטן המלאה שלו, אלא שאז התערבו אנשי אשכנזי והפצירו בו לסגת, בנימוק שלא יאה לקצין בכיר להתבטא כך. גנץ אכן סכר את פיו, ונדמה שאלמלא כן לא היה מתמנה לרמטכ"ל. אגב כך הוא למד שיעור באיפוק תקשורתי, שהפך לאסטרטגיה בקמפיין הנוכחי שלו. באוגוסט 2011 התמודד צה"ל עם מתקפת הטרור בדרום ישראל. ב-18 באוקטובר 2011 נמנה עם מקבלי פניו של החייל החטוף גלעד שליט לאחר יותר מחמש שנים בשבי החמאס. בינואר 2012 התמודד גנץ עם הפולמוס בנושא יחסי דת ומדינה בצבא, כאשר 4 צוערים דתיים בבה"ד 1 סירבו לשמוע שירת נשים, ובסופו של דבר הודחו מהקורס.

ביולי-אוגוסט 2014 פיקד גנץ על מבצע צוק איתן. מבצע זה, שנמשך כ-50 יום, היה המבצע הנרחב ביותר שנערך ברצועת עזה במאה ה-21. המבצע החל בתקיפות אוויריות מסיביות ובהמשכו כלל גם פעולה קרקעית שמטרתה העיקרית הייתה להשמיד את מנהרות הטרור ההתקפיות חודרות הגדר שחפר חמאס. בנוסף התמודד צה"ל עם ירי מסיבי של רקטות על עוטף עזה, דרום ישראל ומרכזה, בעיקר באמצעות כיפת ברזל. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, רובם מחבלים, ונגרם נזק כבד לתשתיות הטרור בעזה, ומנגד נהרגו 68 חיילי צה"ל ו-6 אזרחים. בשלוש השנים שלאחר המבצע פחת מאוד ירי הרקטות לעבר ישראל. בעקבות המבצע, גנץ ספג ביקורת ממבקר המדינה על אי הצגה מספקת לקבינט של איום מנהרות התקיפה לפני המבצע.

בארבע השנים שחלפו מאז שחרורו היה גנץ פעלתן למדי, ולא רק בענייני ביטחון ואסטרטגיה. הוא כיהן כיו"ר חברת הממד החמישי, ואולם פעילותו העסקית המרכזית הסתיימה בכישלון. החל מ–2015 שימש גנץ יו"ר הדירקטוריון של הממד החמישי, שפיתחה מערכות בינה מלאכותית לעיבוד מודיעין. החברה, שהציעה כלים לשימושים צבאיים ולפענוח פשיעה, גייסה עשרות מיליוני דולרים והעסיקה כ–100 עובדים. אלא שהמשקיע העיקרי שלה, האוליגרך הרוסי ויקטור וקסלברג, נחשד במעורבות בהטיית הבחירות בארה"ב. כשהממשל האמריקאי הטיל על וקסלברג סנקציות, פחתה ההתעניינות בחברה, והקריסה היתה חדה ומהירה. בדצמבר האחרון היא הודיעה על הפסקת פעילותה ופיטורי כל עובדיה.

ארבע שנים חלפו מאז סיים גנץ את תפקידו כרמטכ"ל. לקח זמן עד שהחליט לחזור בכל הכוח לחיים הציבוריים. לפני שנתיים עוד נהג לומר בהתייעצויות עם חברים שהוא בכלל לא מתאים לפוליטיקה. בינתיים הוא יכול היה ליהנות מהקצב של החיים שאחרי הצבא, כחובב מושבע של מוזיקה וספורט. לפני שקיבל את ההחלטה, נסע גנץ לטיול משפחתי בחו"ל, בהרכב מלא, על מנת לדון בכך לעומק. "כשלבסוף הוא החליט שאלתי אותו אם יש לו מושג מה מצפה לו", מספר חברו הטוב האלוף במילואים יורם יאיר (יה יה). "הוא ענה לי, 'אני כבר ארבע שנים מתחבט בזה, וברור לי איזה כמויות של רפש אני הולך לאכול, אבל החלטתי שאת עשר השנים הבאות בחיי אני מקדיש למדינה'".

משה בוגי יעלון

כמה קל לנו לשכוח שהפוליטיקאי מכחול לבן ויו"ר תל"ם, משה בוגי יעלון, ישב שנים במפלגתו של נתניהו. עד הרגע שהבין שעומדים להזיז אותו מתפקיד שר הביטחון לטובת ליברמן. מקורביו מתעקשים בשיחות אתנו שהוא פרק רק כשהבין את "גודל השחיתות שנתניהו מעורב בה", כלשון מקורבו. "זה פשוט לא הוא. הוא הגיע לפוליטיקה בשביל לשרת את המדינה, הוא נקי כפיים ולכן פרש".

בוגי נולד בשם משה סמולינסקי, אך לאחר שהתחתן אשתו עדה הודיעה לו שהיא לא מתכוונת "לגדל את הילדים שלהם עם השם הזה", כך סיפר בעבר. את השם הוא בחר לפי גרעין "יעלון" של התנועה שיועד לקיבוץ גרופית בערבה שהוקם בשנת 1967. הוא היה הילד השני במשפחה בת שלושה ילדים. כינויו, "בּוֹגי", נוצר בגיל 10 על ידי זאב וולפר שהתקשה לקרוא לו "מושיק", כפי שנהגו לקרוא לו כולם באותם הימים. ברבות הימים צירף יעלון את הכינוי "בוגי" לחתימתו הרשמית. בנערותו למד בתיכון קריית חיים והיה תלמיד מצטיין במגמה הריאלית, ניגן בקלרינט והיה חבר בתזמורת הנוער של חיפה. מילדות היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד".  בקיבוץ הוא עבד כרפתן וכמפעיל דחפור. הוא עדיין חבר הקיבוץ ומחזיק בו בית, אך מתגורר במכבים-רעות.

וזה מה שיעלון מספר בעצמו על ביתו לפרויקט של כלכליסט: "אמי בתיה, ילידת פולין, הגיעה לארץ אחרי מלחמת העולם השנייה, שאותה שרדה ביערות ושבה איבדה את כל משפחתה. אבי דוד הגיע עם הוריו מאוקראינה כבר ב־1925, כשהיה בן 15, לאחר שאח אחד שלו נרצח משום שהיה יהודי ואח אחר נעצר בגלל פעילות ציונית. אבא היה פועל במפעל שמן, ואמא גידלה אותנו. כשהיינו בני עשרה למדה חינוך מיוחד והיתה למחנכת וסגנית מנהלת בית ספר. אבל היה לה חוש יזמי. כשקיבלנו מדוד מאמריקה מכונת כביסה היא כיבסה לכל השכונה תמורת כמה פרוטות. נולדתי ב־1950 בקריית חיים. הבית היה מפא"יניקי, שטוף באווירת חיפה האדומה והקריות הפועליות, עם פנקס אדום ועיתון 'דבר'. היה בסביבה רק אחד שתמך במפ"ם ורק קומוניסט אחד. חירותניקים לא היו. האווירה היתה שפה בונים מדינה, יש אירוע גדול והכל מגויס לעניין, מהצרכנייה עד תנועת הנוער".

"זו היתה ילדות מאושרת, חיי צנע אבל ללא תחושת מחסור. אכלנו לחם שחור כי הוא עלה פרוטה פחות מלחם לבן, ואת הירק שהיה זול באותו שבוע; אם זה היה קישוא, אכלנו מרק, סלט, חביתה ולפתן, כולם מקישואים. משקי הסוכר אמא תפרה בגדים. היא לא דיברה אף פעם על מה שעברה בשואה, אבל הרגשנו את זה דרך האוכל. היה אסור לזרוק אוכל. גדלנו על המשפט, כמו בשיר, 'ילד טוב משאיר צלחת ריקה', וכולנו נהפכנו לעגלגלים. רק לפני הצבא יצאתי מזה, כשהתחלתי להתאמן".

על התקופה לפני הקיבוץ הוא מספר: "במלחמת ששת הימים הייתי בכיתה י"א, ואני זוכר היטב את המועקה, את הספק אם נצא מזה בשלום, וגם את האופוריה שאחרי הניצחון ואת הטיולים ברמת הגולן ובירושלים מיד אחריו. לנוכח האופוריה הזאת, כשעמדתי להתגייס הרגשתי שהביטחון הוא לא הדבר הכי חשוב, ורציתי להצטרף לגרעין נח"ל ולעלות לקיבוץ. אמא אמרה: 'מה תעשה שם? תעבוד בחקלאות? יותר טוב שתלך לטכניון ותלמד הנדסה'. אבל הלכתי לגרעין והתגייסתי לנח"ל המוצנח. השתחררתי, התחתנתי, ורק מלחמת יום כיפור שינתה לי את סדר העדיפויות. הבנתי שהביטחון עדיין חשוב, והלכתי לקורס קצינים".

אנחנו מדברים עם חברו הטוב מאותה תקופה ועד היום והוא מאשר את הדברים ואומר שבתקופה הזו היו הרבה הרוגים בצה"ל ויעלון לא היה יכול לשאת את זה והחליט לחזור לצבא. "לא היה בכיוון שהוא יהיה רמטכ"ל. הוא עשה שירות רגיל בתחילה ורק אחרי זה התגייס בשנית".

מהמילואים לרמטכ"לות

יעלון התגייס לשירות המילואים בחטיבת הצנחנים 55, אשר בפיקודו של דני מט, שלחמה בגזרה המצרית והייתה הראשונה לצלוח את תעלת סואץ במסגרת מבצע אבירי לב. לאחר שצלחה את התעלה בליל ה-15 באוקטובר, התמקמה פלוגתו של יעלון במוצב מצרי נטוש סמוך לקו המים. לימים סיפר יעלון כי "לפתע ראינו שיירה מצרית מתקרבת. הם לא ידעו שאנחנו שם. חיסלנו כל מה שהיה בשיירה הזאת. אני יודע שאם לא הייתי הורג אותם, הם היו הורגים אותי. זה ההסבר שלי לעצמי, אבל זו עדיין מועקה לא קלה". לאחר המלחמה שב לשירות קבע וסיים בהצטיינות קורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס חזר לתפקידי פיקוד. הוא התקדם בצורה מופתית עד שהגיע להיות רמטכ"ל במדינת ישראל.

לאחר פרישתו מצה"ל, אחרי שכהונתו לא הוארכה, שהה יעלון בוושינגטון כעמית צבאי בכיר במכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. החל משנת 2006 יעלון הוא עמית בכיר במכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים שבמרכז שלם, יו"ר המרכז לזהות ותרבות יהודית בבית מורשה בירושלים, נשיא עמותת שק"ל (שירות קהילה לאנשים עם צרכים מיוחדים) ועמית במכון לאסטרטגיה ציונית.

אבל גם כחוקר, הוא לא מצא מנוח. נושא ההתנתקות העסיק אותו כל הזמן והוא תקף אותו לפני ואחרי בצורה יוצאת מן הכלל: "כעת אנחנו נמצאים ברצועה בתרחיש דרום לבנון. נכנס לעזה נשק רב. נכנסו חומרי נפץ תקניים. נכנסו קטיושות. יש טילים נגד מטוסים. יש טילים נגד טנקים. יש טילי גראד. כתוצאה מההתנתקות ומהאופן שבו היא בוצעה יש ברצועה גורמי חיזבאללה, גורמי אל קאעדה וגורמי טרור איראניים. יש ידע איראני ויש כסף איראני. בדיוק כפי שהזהרתי, רצועת עזה הופכת לחמאסטאן, חיזבאללסטאן ואל קאעדסטאן. ככל שיעבור זמן המצב יחמיר. כישלון ההתנתקות יהיה יותר ויותר מוחשי. נמצא את עצמנו עומדים מול ממלכת טרור המסוגלת לשגר אל תוך ישראל יותר רקטות בעלות טווח יותר ארוך ואפקטיביות יותר גדולה. איום הרקטות יגיע לאשקלון ולאשדוד ולעומק הנגב. באיום הזה לא ניתן יהיה לטפל אך ורק באמצעות תקיפות מן האוויר. על כן, אם אנחנו עם חפץ חיים, יכול להיות שלא תהיה ברירה אלא לצאת למבצע חומת מגן בעזה", אמר.

בגלל ההתנתקות

ליעלון יש מספר חברים איתם נהג להתייעץ כל העת, אותם חברים שמלווים אותו מאז צעירותו כשהיה בן 17 בקיבוץ כנהג דחפור. בהם גם חברו אבינועם גפני, שמשתף אותנו ומספר כי בעקבות ההתנתקות שבערה בו, החליט יעלון ללכת לפוליטיקה. "הוא סיפר לנו על התכנון ואמרנו לו 'בוגי, תעשה את זה, אנחנו מאחוריך'".

ב-17 בנובמבר 2008, החליט יעלון להצטרף למפלגת הליכוד בראשותו של בנימין נתניהו ולהתמודד בבחירות הפנימיות לרשימת הליכוד לכנסת ה-18. הוא הודיע רשמית על הצטרפותו למחרת בנאום במצודת זאב ואמר כי "דרך הנסיגות שאנו הולכים בה היום אינה מבצרת את ביטחונה של מדינת ישראל והדרך הזו בעת הזו חייבת להיפסק". בפריימריז נבחר למקום השמיני ברשימת הליכוד לכנסת ה-18. עם כניסתה של ממשלת נתניהו השנייה לשלטון התמנה בה יעלון למשנה לראש הממשלה, שר לנושאים אסטרטגיים וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני.

ומה חשבו הוריו על הליכתו לפוליטיקה? הנה מה שהוא מספר: "כשהתקדמתי בצבא הוריי התחילו להזהיר אותי, שוב ושוב: 'רק לא פוליטיקה. מהפוליטיקה תתרחק, זה ג'ונגל שאליו מגיעים אנשים לא ישרים'. אבל עם השנים הם הבינו שאני בכל זאת הולך לכיוון. בסופו של דבר זה המקום שבו מתקבלות הכרעות לחיים ולמוות, על מלחמה ושלום, על חברה וכלכלה. אם הייתי שומע בקולם – לא הייתי שלם עם עצמי. חינכו אותי לקחת אחריות עוד מתנועת הנוער. אם רוצים לשנות, לפעמים צריך לקחת כדור נגד בחילה".

ב-18 במרץ 2013 מונה יעלון לתפקיד שר הביטחון, במהלך הרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת ה-19, והחליף בכך את השר והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק. הוא חווה אין ספור אתגריים ביטחוניים. מבצעים מחוץ לישראל ואינתיפאדה בתוככי מדינת ישראל, אבל עמד בהם ונחשב לשר מוצלח. בסוף 2015 הוענק ליעלון אות אביר איכות השלטון על יושרה פוליטית.

המפנה

ב-24 במרץ 2016, גינה יעלון בחריפות את הירי שביצע באותו היום חייל צה"ל סמל אלאור אזריה במחבל מנוטרל בחברון. בעקבות זאת ספג ביקורת, בין היתר מפי שר החינוך נפתלי בנט ויו"ר "ישראל ביתנו" אביגדור ליברמן. אז הגיעה נקודת הזמן בה פרש מהליכוד וממשרד הביטחון.

"יעלון אדם ערכי וישר. הוא תמיד עושה לביתם של אחרים, אבל מעולם לא לביתו שלו", אומר לנו אבינעם גפני בצורה נחרצת. "הוא בן אדם שהתגייס שנית בגלל שראה את המצב ומדינת ישראל אצלו מעל הכל". הוא מוסיף לנו אנקדוטה מהתקופה אחרי שפרש ומיד עם פטירתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. "בשבעה הגענו לנחם את בניו של הרב שטיינמן ויעלון סיפר להם, שכל מהלך שעשה בנושא חוק הגיוס היה בהנחיות מפורשות ממנו. כל מה שיעלון עשה היה מתואם איתו. יעלון טוען שצריך לאפשר לצעירי המגזר החרדי להתגייס, אבל לא לכפות עליהם. כשיצאנו מהבית, תושבי בני ברק עשו לנו שני טורים של אנשים מהבית ועד הרכב. הוא נערץ במגזר החרדי". ואכן יעלון נחשב לדמות מאוד מוערכת במגזר החרדי ופעל רבות בשיתוף פעולה עם הנציגות החרדית.

מלבד זאת, מסתבר שיעלון מאוד מקורב לדת, עושה קידוש ומקפיד על אוכל כשר. העובדה האחרונה כלל לא ידועה ומקור שסיפר לנו את הדברים, טוען כי זה מעולם לא התפרסם. גם במערכת הבחירות האחרונה אמר מספר פעמים שהבית של הציבור החרדי נמצא בכחול לבן.

לפני כשנתיים, התבטא יעלון בנוגע לתיק 3000, פרשת רכש הצוללות מגרמניה, והחשד למעורבותו של ראש הממשלה נתניהו בנושא. יעלון טען כי אין לו ספק כי לנתניהו ופרקליטו דוד שמרון יד בדברים, ואף הגדיל להאשים את ראש הממשלה כי "יעדיף טובת בצע כסף על פני אינטרסים של מדינת ישראל". עם התקדמות החקירה אמר שבלי קשר להיבט הפלילי, מבחינה ציבורית נתניהו גמור. בראיון למקור ראשון אמר יעלון כי אינו פוסל שותפות פוליטית וקואליציונית עם מפלגת העבודה ויאיר לפיד. עוד אמר בראיון שהוא דוגל באוטונומיה בשטחי יו"ש, בישות מפורזת שהיא פחות ממדינה. לדבריו גם רבין תמך בישות מפורזת שהיא פחות ממדינה.

לפני שנה, יעלון העלה סרטון ברשת שבו רשמית הודיע על הקמת מפלגה בראשותו ועל כוונתו להתמודד בבחירות לכנסת העשרים ואחת. כזכור הקים מפלגה חדשה בשם תל"ם, שבהמשך התמזגה עם מפלגת חוסן לישראל ולבסוף התמודדה ברשימת כחול לבן. במסגרת האיחוד הוצב במקום השלישי.

האם הוא הוא מתכנן לכבוש את כס ראש הממשלה ביום מן הימים? הנה מה שענה לכתב 'קו עיתונות' ישראל פריי בראיון לפני הבחירות: "תראה, לא נולדתי רמטכ"ל ולא חשבתי שאהיה שר ביטחון. כל חיי חונכתי לקחת אחריות על הבית היהודי הלאומי. סבי וסבתי מצד אמי נספו בשואה, אני משוכנע שהם התפללו כמו כל יהודי 'לשנה הבאה בירושלים' הם בטח לא האמינו שיום יבוא והנכד שלהם ישרת במדינה הזאת, בטח לא בתפקידים בכירים. הדבר הזה נותן לי תחושת שליחות, אחריות, מחויבות וגם הרבה כוח.

"בצבא אתה מוכן להקריב את חייך, בפוליטיקה זה דברים אחרים שבמובנים מסוימים פחות נעימים, אני הייתי מעדיף לוותר על הכבוד, אינני איש שררה, הייתי מעדיף לחיות חיים פשוטים אבל אז לא הייתי שלם עם זה. האם זה מביא אותי להיות ב'טופ' בראשות ממשלה? זה שאלה של מה העם רוצה, נסיבות, אפשרויות, כיום מי שמוביל את המפלגה שלנו הוא בני גנץ וכולנו תומכים בו בלב שלם, שמים את האגו בצד כי ישראל, באמת לפני הכל".

שאלנו את חבר הנעורים אבינועם גפני אם בוגי מתכנן לדעתו להיות ראש ממשלה, והוא עונה ש"הוא לא יודע מה הוא מתכנן. הוא שלם עם מצבו עכשיו. אבל ברמה האישית לטובת מדינת ישראל, אני מאוד אשמח שהאיש שעושה לביתם של אחרים, אבל לא לביתו שלו, יהיה ראש ממשלה".

גבי אשכנזי

יש אומרים שגבי אשכנזי הוא המוח מאחורי כחול לבן. הוא בכלל לא רצה להיכנס לפוליטיקה, אלא רק להיות אדריכל. עוד מוסיפים, שבמידה והיה עומד בראש הרשימה, הרשימה הייתה מביאה אפילו תוצאה טובה יותר. גבי אשכנזי, חרד לפרטיות שלו ומאוד קשה להגיע למידע אישי אודותיו.

גבי נולד במושב חגור בשנת 1954 לניצול שואה שעלה מבולגריה ולילידת סוריה. אשכנזי הילד התבלט עוד לפני שנכנס לכיתה א': "הוא היה מארגן למשל את כל משחקי המחניים וכולם תמיד רצו להיות בקבוצה שלו" מספרת אחותו, ורד דמארי ל'אנשים'. אבל אפילו כילד שובב, גבי התלמיד היה אהוב המורות: "במקצועות ההומניים אין לי מה לומר, הוא היה תלמיד טוב, אבל במתמטיקה, כמו כל ילד ישראלי" מספרת פרידה אשכנזי, אמו של גבי.

בגיל 14, כשנה לאחר מלחמת ששת הימים, החליט להצטרף אל שלושה מחבריו למחזור, והחל ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד בתל אביב: "הוא היה שחקן כדורגל ברמת עמידר… אבל אז הוא החליט ללכת לפנימייה הצבאית. אז הרווחנו רמטכ"ל אבל הפסדנו שחקן כדורגל", מספר אדיר שמיר, חברו של גבי אשכנזי ל'אנשים'.

בשנת 1972 התגייס לצה"ל ובחר לשרת בחטיבת גולני, זאת בעקבות סיורי היכרות ואימונים משותפים עם לוחמי החטיבה שנערכו בתקופת לימודיו בפנימייה, ושובץ בגדוד 12 (ברק) של החטיבה. ב-1978, במהלך מבצע ליטני, עת היה סגן מפקד גדוד 12 בגולני, נפצע אשכנזי בפשיטה גדודית על יעדי מחבלים צפונית למרג' עיון שבלבנון. פציעתו הוגדרה כקלה משום שמרבית הקליעים פגעו באפוד מגן שלבש ולא בו -פציעה שתוצאותיה הוא סוחב עד היום: "עד היום היד השמאלית שלו מעוותת" מספר קובי לויטה, בן דודה של רונית אשכנזי לאנשים.

חוזר למדים

לאחר שהחלים מפציעתו, שב לשרת בגדוד, אך בסוף אותה שנה השתחרר מצה"ל, והחל ללמוד באוניברסיטה. בשנת 1980 שוכנע על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן, לשוב לשירות קבע צה"ל. ומונה למפקד גדוד 51 בגולני, ופיקד עליו בין היתר במבצע מוביל בלבנון. במלחמת לבנון הראשונה (1982) שימש כסגן מפקד חטיבת גולני. במהלך המלחמה פיקד בין היתר על הכוחות שפעלו בקרב על הבופור ועל הפעולות בג'בל ברוך ובא-נבטיה. לאחר המלחמה, למד במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה וסיים בהצטיינות.

בתום לימודיו מונה לקצין אג"ם במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי, והשתתף בפעולות חשאיות להעלאת עולים מאתיופיה לישראל. עם סיום תפקידו הועלה לדרגת אלוף-משנה, והיה למפקד עוצבת חירם. חטיבה מרחבית בפיקוד צפון. הוא התקדם אט אט בצבא ובעקבות אירועי מלחמת לבנון השנייה והביקורות שעלו אחריה, הכריז הרמטכ"ל דן חלוץ על התפטרותו ב-17 בינואר 2007. לאחר התייעצויות, החליטו ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ כי אשכנזי ימונה למחליפו של חלוץ בתפקיד הרמטכ"ל ה-19 של צה"ל. אשכנזי הועדף על פני מתחרהו העיקרי, סגן הרמטכ"ל האלוף משה קפלינסקי, בין היתר עקב החשש שקפלינסקי יצוין לרעה בדו"ח וינוגרד – הוועדה הממשלתית לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה. ב-14 בפברואר 2007 נכנס אשכנזי לתפקידו כרמטכ"ל ה-19 של צה"ל.

כרמטכ"ל היה על אשכנזי להתמודד עם אירועי מלחמת לבנון השנייה ולהפיק לקחים בעקבותיה. עד מהרה הכריז כי בראייתו, "צבא נמצא באחד משני המצבים: או שהוא מתכונן למלחמה או שהוא נלחם". אשכנזי החל בציוד מחדש של כל הימ"חים (יחידות מחסני החירום) ובמשטר אימונים נרחב ליחידות היבשה השונות במתווה מלחמה כוללת ולוחמת גרילה כאחד (לאחר שנים בהן לא ערכו מספר חטיבות ואוגדות תרגילים בהיקף דומה). בנוסף החזיר אשכנזי את קורס מפקדי חטיבות (מח"טים) וקורס מפקדי אוגדות (מאו"גים), על מנת להכשיר מפקדים לפקד על אוגדות משוריינות, והגיש לאישור הממשלה תוכנית רב-שנתית ("תפן") להתעצמות זרוע היבשה, כאשר הרכש העיקרי היה מערכות מעיל רוח להגנה אקטיבית ונגמ"שי נמ"ר חי"ר.

ב-6 בספטמבר 2007 השמיד צה"ל את הכור הגרעיני בסוריה. בדצמבר 2007 נפגש אשכנזי בישראל עם אדמירל מייקל מאלן, יושב ראש המטות המשולבים של ארצות הברית והייתה זו הפעם הראשונה זה 10 שנים שבה רמטכ"ל ישראלי נפגש עם מקבילו האמריקני. בעת ביקור גומלין בארצות הברית ביולי 2008 העניק לו מאלן את אות לגיון ההצטיינות בדרגת מפקד.

בסוף חודש פברואר 2008 יצא צה"ל למבצע חורף חם כנגד ארגוני הטרור בעזה במשך שתי יממות, ובסופו הושג הסכם רגיעה בין ישראל לחמאס. בהמשך אותה שנה דחף אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת אחמד ג'עברי, אשר נחשב למפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, על ידי כוח מיחידה מובחרת. הרמטכ"ל, אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם השר ברק וראש הממשלה אולמרט. גלנט פיקד עליה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות.

פרשת הרפז

באפריל 2010 הודיע שר הביטחון אהוד ברק כי אשכנזי לא ימשיך בתפקידו שנה חמישית, ויסיים את כהונתו בפברואר 2011. באותה תקופה שררה אווירה עכורה בין שני האישים. ב-6 באוגוסט 2010 נחשף בתקשורת "מסמך הרפז" שלימים נודע כי זויף בידי בועז הרפז. כנגד אשכנזי נטען שהוא ניסה להשפיע באופן לא ראוי על בחירת הרמטכ"ל הבא, בין השאר על ידי יצירת ספין תקשורתי, והדלפת המסמך מתוך לשכתו. המשטרה ומבקר המדינה החלו לחקור את הפרשה. תחילה הכחיש אשכנזי את קשריו עם הרפז. ב-14 בפברואר 2011 סיים אשכנזי את תפקידו כרמטכ"ל, והוחלף ברב אלוף בני גנץ.

במאי 2012 ביקש מבקר המדינה מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית כנגד אשכנזי וראש לשכתו ארז וינר. באוגוסט אותה שנה, בהסתמך על ממצאי המבקר, המליץ הפצ"ר דני עפרוני לפתוח בחקירה נגד השניים בחשד לעבירות מרמה והפרת אמונים. ב-6 בינואר 2013 פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, את הדו"ח הסופי שלו בפרשה, ובו ביקורת על התנהלותם של אשכנזי ואהוד ברק. ב-1 באוגוסט 2013 החליט היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד גבי אשכנזי, וביוני 2014 נחקרו באזהרה אשכנזי ואשתו בפרשה זו. בינואר 2016 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיקים כנגד אשכנזי, ועם זאת ציין כי אשכנזי ואנשי לשכתו עסקו באיסוף מידע מכפיש על שר הביטחון ואנשיו. נסגר גם התיק נגד רעייתו של אשכנזי, רונית.

ברזומה שלו כתוב שהוא הרמטכ"ל ששיקם את צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה. "גבי אשכנזי הוא בדיוק כמו שארץ נהדרת תיארה אבל הפוך", טוען ד"ר רונן ברגמן. "מדובר באדם סופר מתוחכם, מאוד חכם, ערמומי, פרנואיד, משכיל, דובר אנגלית רהוטה" הוסיף. "שילוב התכונות האמיתיות שלו והתדמית ההפוכה היו סוד הקסם של גבי אשכנזי – אף רמטכ"ל לא זכה למופע אהבה כזה מחייליו אבל גם לא למופע סיום מביך כזה".

מקורב לאשכנזי מסכם לנו ש"שנים אחורה הוא היה מסומן כמי שלא יסתפק בתפקיד הצבאי הבכיר ביותר והנחתי מזמן שהוא יכנס לפוליטיקה. אני מניח שהוא יוכיח את עצמו כפוליטיקאי מצטיין ויגיע לתפקידים בכירים יותר אפילו".

"הח"כית החרדית הראשונה"

ח"כ עומר ינקלביץ'

לפני ימים מספר נבחרתי לכהן כחברה בכנסת ה-21.  ונמצאתי מוגדרת כ"חכית החרדית הראשונה". מטבעי, הגדרות תמיד נראות לי אימתניות משהו, מעדיפה להיות מוגדרת על סמך עשיה מדידה. ואולם, כח"כית טריה שהגיעה בצניעות במטרה כנה לנסות ולהשפיע ולשרת את הציבור, עלי להתמודד גם עם הגדרות שיוצמדו לי במהלך הדרך.

הכינוי הזה מן הסתם, עוד ילווה אותי, זאת על אף העובדה כי לא נשלחתי מטעמו של הציבור החרדי, לא התיימרתי לייצגו במקום נציגיו הנאמנים והמוערכים, בוודאי שלא במפלגה בה אני נמצאת "כחול לבן", ומעל לכל – גדולי התורה הם אלו הקובעים מי מייצג את הציבור החרדי, ואילו אני – ככל הזכור לי – לא קיבלתי מהם כל מנדט שכזה.

הרבה שאלות ישנן על המהלך שעשיתי. צריך לומר ביושר, השאלות הללו מתבקשות וטבעיות יותר מאשר עצם בחירתי במסגרת 'כחול לבן'. ועל כן אני מבקשת לשתף אתכם מעל במה זו במחשבותיי, התלבטויותיי, ובע"ה גם בדרכי הצנועה הלאה.

מאז ומעולם בערה בי התשוקה לעסוק בעשייה חברתית משמעותית, להועיל לסביבתי ולחברה, לעשות טוב ולהשפיע במעגלים רחבים ובתהליכי עומק. בשנים האחרונים זכיתי לייסד ולהוביל את קרן "רק התחלנו", העוסקת בקידום מיזמים חברתיים, מתוך רצון כנה ואמיתי להשפיע טוב, להעצים, להעניק כלים ולאפשר לאוכלוסיות המודרות מתן הזדמנות שווה.

אז כיצד פתאום בשיאה של עשייה ערכית, פורייה ומשמעותית, מצאתי את עצמי נכנסת אל גוב האריות, אל העולם הפוליטי האכזר? איך למען השם אני בוחרת להתמודד במפלגה כללית? ועוד ביחד עם "יש עתיד"? וכל זאת כשאני חרדית?

ברור שאני כאן לא בלי לבטים. בטרם נכנסתי למפלגת חוסן לישראל, קיימתי שיחות עומק עם רא"ל במיל' בני גנץ. הכרתי אדם ישר והגון, נעים הליכות, אוהב אדם, מחובר למסורת ישראל, שהאמונה והדת חשובים לו מאוד, והכבוד כלפי כל אדם נמצא בראש מעייניו.

הגעתי כפעילה חברתית, המקדמת מאבק למען שוויון הזדמנויות לציבורים הנמצאים בפריפריה החברתית בישראל, כמו החברה החרדית (אך לא רק). דעתי הנחרצת היא, כי כל חברה באשר היא זכאית לשמר את האמונה שלה, הייחודיות שלה, האותנטיות והאתניות שלה. לכן אני מתנגדת נחרצות לכל ניסיון לשנות את הציבור החרדי ולכפות עליו ערכים "ליברליים" חדשים. אני מאמינה בהענקת כלים אפקטיביים לכל חברה פריפריאלית באשר היא.

לשמחתי, מצאתי במר בני גנץ אוזן קשובה לערכים הללו, מה שהוביל אותי להבנה כי גם אני כאישה חרדית יכולה להיות חלק ממסר האחדות שלו, ומהתובנה כי אין זכות לנסות לשנות אף קבוצה בחברה הישראלית, אלא להעניק לה כלים רבים ככל הניתן.

עם החיבור של חוסן-תלם עם מפלגת יש עתיד, נשאלתי שוב ושוב את השאלה הבסיסית, "איך את כאישה חרדית יושבת עם יש עתיד, איך את נשארת עם מצע כזה". אכן, המציאות מורכבת מאוד בעבורי, ברור שהתלבטתי לגבי המשך דרכי, אולם לבסוף בחרתי לראות באתגר הזה הזדמנות עצומה. ואסביר:

אני נמצאת במפלגה בעלת ייחודיות, המכילה ומאפשרת מגוון דעות, מימין ומשמאל, וגם דעות שונות בנושאי דת ומדינה. אני רואה דווקא בסיטואציה המורכבת הנוכחית שליחות כפולה, כך גם רבנים ואישי ציבור התומכים ומחזקים אותי.

אינני מנסה להתעלם מהחלקים הקשים לי במצע, אבל מנגד זו ההזדמנות להבין כי על 90% מהדברים אנו מסכימים. על שלל נושאים חברתיים כמו הצורך בהשקעה בבריאות, ברווחה, בדיור, בחינוך, בתחבורה ועוד שורה ארוכה של סוגיות חברתיות מהותיות, אלו הם דברים חשובים ביותר ועליהם כולנו מסכימים.

נכון, ישנם 10% מהנושאים בהם אנחנו לעיתים לא מסכימים, ולפעמים מסכימים שלא להסכים. אך מבינים שבמסגרת כחול לבן יש מקום להכיל גם דעות שונות. מבינים שגם דעות האחר לגיטימיות, מתוך כבוד לזולת. זהו המסר הייחודי שבני גנץ ניסה להעביר בדרכו, בהרכב המגוון של המפלגה הזו.

ברור כי מבין  אנשי כחול לבן, המושכים בחלקם את החבל יותר לכיוון דגש על המדינה הדמוקרטית, אני זו המושכת יותר לדגש על החלק היהודי. ברור גם שאילו אני הייתי כותבת את המצע, הוא היה נראה אחרת. אבל כולנו גרים במדינת ישראל שהחוקים שלה הם לא תמיד תכנית כבקשתנו, ולמרות זאת אנו לא קמים ועוזבים את המדינה. גם הנציגים החרדים לא מתפטרים מהכנסת כשעובר חוק הסותר את אמונתנו.

כן, אני מודעת לעובדה כי הדרך תהיה מאתגרת וברגעים רבים גם כואבת, אבל בסוף אנחנו אחים, משפחה גדולה, ומצווה עלינו לא לאבד תקווה ולנסות בכל כוחנו להשפיע טוב, כל אחד ואחת מהמקום בו הוא נמצא.

חשוב לי להדגיש שוב: אני אמנם אישה חרדית, אבל לא נשלחתי לכנסת מטעם הציבור החרדי ואינני מתיימרת לדבר בשמו. לציבור החרדי ישנם נציגים מעולים המהווים מודל להערכה. הם מונו בידי גדולי התורה – להם יש לציית. אינני מנסה חלילה לערער או להרהר אחר דעת תורה, לה צייתתי כל חיי כולל כעת.

כפי שבכל החלטה בחיי עשיתי בהתאם לדעת תורה, כך גם הפעם. זו אינה הצטדקות, אלא האמת הפנימית שלי. גם לאחר החיבור עם יש עתיד, התייעצתי פעם נוספת. ובכל סיטואציה שתהיה בפניי בעתיד, אני מתכוונת להיות כנה עם עצמי ועם בוראי. אמונתי, ערכיי ועקרונותיי לא ישתנו בכנסת.

אני שומעת את אלו הקוראים לי, "מה את עושה שם, תקומי ותלכי". ובכן, שום תועלת לא תצמח מלקום וללכת. תפקידי להישאר ולהשפיע טוב במסגרת יכולותיי הצנועות ומהמקום בו אמצא- זהו האתגר האמיתי. אני בחרתי בדרך הקשה והארוכה, של ניסיון אמיתי להשפיע, לעבוד קשה, כדי לעשות דברים חיוביים משמעותיים. את השליחות הזו, אני בעז"ה הולכת לממש בכנסת בחיל ברעדה ובתפילה כי אזכה לסייע מתוך אמונה ותודעת שירות ושליחות אמיתית.

הביקורת הנוקבת לה זכיתי במהלך הדרך מפי חלק מהאנשים, מאפשרת לי להפנים את מורכבות השליחות והאתגר. אני מקבלת את הביקורת באהבה ובהבנה, מתפללת ומייחלת שבורא עולם יסייע בידי בשליחותי הציבורית, ושחלילה לא תיפול מכשלה תחת ידי.

מבטיחה להשתדל לעשות ולהשפיע משמעות . להתרחק בכל כוחי ממחלוקות. להועיל, לפייס, לייצר חיבורים ולנסות בכוחי ובדרכי לייצר אהבת חינם במקום שנאת חינם. האם אצליח? מייחלת לכך, מודעת לקושי ולאתגר, אבל חדורת מטרה.

יצאתי לדרך בחיל ורעדה. מתפללת לבורא עולם שיעניק לי חכמה, בינה ודעת, ללכת בדרך הנכונה, להועיל לכולנו, לעשות רק טוב ומשמעות ולקדש שם שמיים.

בעזרת השם נעשה ונצליח.

עו"ד עומר ינקלביץ' (40), תושבת בית שמש, אם לחמישה, בוגרת סמינרים הרב וולף וגייטסהד, מייסדת הקרן החברתית 'רק התחלנו'. לאחר נישואיה עבדה בהוראה ובהמשך פנתה ללימודי משפטים, סיימה תואר ראשון ושני בהצטיינות.

עמדותיה בנושאים ציבורים באו לידי ביטוי בין היתר במאבק שדולת הנשים כנגד הפרדה בין גברים לנשים במגזר החרדי. ינקלביץ' טענה, כי יש לכבד את ההלכה, וכי ההפרדה חיונית לקידום הנשים החרדיות, ובלעדיה ייפגע קידומן.

 

השארת תגובה