כולם כלום – הבחירות בעין ישיבתית

אותם פרשנים שומרי טוהר החוק שהכריזו מעל כל במה שחייבים לסלק את נתניהו הביתה בכל מחיר, הם אלה שדקה אחרי פרסום התוצאות פצחו בהטפה לראש הממשלה על חובתו לממשלת אחדות

הגרח קנייבסקי בקלפי, צילום דוד זר (12)
הגרח קנייבסקי בקלפי, צילום דוד זר (12)

סיפור ישיבתי עתיק מתאר שני תלמידי ישיבת נובהרדוק, שבחיפושיהם אחר דרגה מקסימלית של ביטול עצמי, נהגו לבקר בלילות בקברים שנחפרו בבית הקברות המקומי. לילה אחד, שקוע אחד מהם בקברו וזועק לעצמו מפעם לפעם "אני כלום, כלום! כלום ושום דבר", לפתע, שומע הוא מהקבר הסמוך זעקה: "אתה כלום? אני כלום!"

נדמה שמערכת הבחירות שהסתיימה לה התנהלה באווירה דומה, זעקות ה'אנחנו כלום' של בנט ושקד מול זעקות ה'אני כלום' של סמוטריץ', גוואלד מבית היוצר של נתניהו מול הגוואלד של שלי יחימוביץ' ואבי גבאי. קמפיין מניעת זליגה לליכוד של דרעי וקמפיין מניעת זליגה לכחול לבן של מרצ. כולם כלום.

בעיניי לפחות, הזעקה הגדולה מכולם הייתה של הימין החדש. שעתיים לפני סגירת הקלפיות נשלחה הודעת S.O.S לעשרות אלפי מצביעים פוטנציאליים בנוסח נדיר במחוזותינו: "קריאה פתוחה לרב רפי ובצלאל (פרץ וסמוטריץ'), יישר כח, הצלחתם בענק, עכשיו אנחנו זקוקים לכם, עזרו לנו לשכנע את כולם להצביע לימין החדש כדי שנוכל להמשיך. אנא הפסיקו את ההתקפות עלי ועל שקד. אתם הודעתם בצדק לפני 10 דקות שתקבלו בין 8-10 מנדטים, זה הישג מדהים. אתם יודעים שאנו עומדים לאבד את איילת שקד כשרת משפטים הטובה בתולדות ישראל, ואתם יודעים שנתניהו לא יתן לכם את התיק הזה. בשיתוף פעולה אתנו נוכל להשיג יותר, אין שום תועלת במחיקה של הימין החדש".

למרבה הצער, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

מתי ייפול האסימון?

הסיפור הגדול של הבחירות הללו זה לא ביבי, זה לא רק ביבי, זה בעיקר הם – התקשורת, המשטרה, מערכת המשפט.

שעה קלה לאחר סגירת הקלפיות, כשפורסמו מדגמי ערוצי החדשות והפרשנים החלו לנתח את סיכויי המועמדים להרכבת ממשלה, ישב ה'פרשן' בהווה וראש הממשלה הכושל בעבר אהוד ברק באחד האולפנים והחל לדון בתיקי חקירת ראש הממשלה בנימין נתניהו.

התסכול הכה בו, הוא ואחרים מיושבי האולפן, ניסו לשכנע – בעיקר את עצמם – שזה עניין חולף, שנתניהו לא ישרוד יותר משנה, שמערכת המשפט תטפל בו.

מתברר שגם בלילה שכזה האסימון סירב ליפול להם, הם עוד לא הבינו שזה לא ביבי, לפחות לא רק הוא. יותר ממיליון מצביעים ששמו 'מחל' בקלפי הביעו בהצבעתם סלידה מהתקשורת החד צדדית, אי אמון במערכת המשפט ותיעוב מהמשטרה והפרקליטות.

מצביעי הימין התייצבו להגן על נציג המחנה שלהם, לא רק בשל היותו ראש ממשלה מצוין, הכי טוב שהיה כאן, אלא בעיקר בגלל שהוא סופג בשבילם, שהוא ניצב בפרונט וחוטף יום יום, שעה שעה, בליסטראות של לעג וחשדות, האשמות מדומות וסיפורי צוללות.

יש לי חדשות בשבילך, מיסטר ברק, הכהונה הקרובה והחמישית במספר של נתניהו כראש ממשלה תימשך לפחות 4 שנים, שזה הרבה יותר מהכהונה הקצרה והבודדת שלך. תתנחם בכך שתמיד תוכל לשחרר קיטור באולפן מזדמן.

ואם בתקשורת עסקינן, קשה לפעמים לפספס את הצביעות המבצבצת. אותם פרשנים שומרי טוהר החוק שהכריזו מעל כל במה שחייבים לסלק את נתניהו הביתה בכל מחיר, שאסור לשתף אתו פעולה וגנץ צריך להתחייב שלא לשבת בממשלתו אלא להדיח אותו בדחיפות, הם אלה שדקה אחרי פרסום התוצאות פצחו בהטפה לראש הממשלה על חובתו לממשלת אחדות. נקעה נפשם מעוד תקופת שיממון של נציגיהם באופוזיציה.

נתניהו, למוד ניסיון מחתרנותו של לפיד, בוגדנותו של ברק והתנהלותה הזגזגנית של ציפי לבני, חתך את האופציה הזו כבר בנאום הניצחון. הודיע לעיני כל האומה שפניו לממשלת ימין עם השותפים הטבעיים וקינח בברכת 'שהחיינו'. ופני ברק חפו.

כל טעות אפשרית

חוץ מכל זה, היה כאן גם צד שני שהקפיד לשחק לידיו של נתניהו. נדמה כי גנץ, טירון פוליטי מוחלט שהובל בידי יועציו ועמיתיו לסיעה, לא פסח על אף טעות אפשרית.

הטעות הראשונה, ולדעתי המשמעותית ביותר, הייתה בעצם החבירה ללפיד ומפלגתו. הקונספציה שנבנתה והתבססה על סקרים שהעניקו לשניים למעלה מ30 מנדטים, גרסה שהנשיא ריבלין ייאלץ להטיל על מפלגה כזו את הרכבת הממשלה, ואיכשהו הקלפים יסתדרו מאליהם וראשי מפלגות הימין יעמדו בתור.

לו היה גנץ רץ לבדו, אולי היה גורף עשרה מנדטים פחות, אבל אז היה עשוי לסחוף קהלים מימין ולשנות את מפת הגושים. חבירתו ללפיד השנוא על מרבית מצביעי הימין קברה באופן סופי את הסיכוי הממשי לנצח בקרב הגושים.

מרגע זה לא פספסו בצוות הקמפיין של כחול לבן כמעט שום טעות אפשרית – גנץ לא עבר תדרוך מתאים לפני ראיונות, הסתבך עם דיליי בשידור מארה"ב, רץ למינכן לנאום באנגלית מגומגמת, צבר קילומטראז' של פליטות פה מביכות שאפילו קשישים פוליטיים לא מחזיקים ואחרונה בליל הבחירות, כשמיהר לקפץ אל הבמה ולהכריז על ניצחונו, מבלי להמתין לתוצאות האמת.

ולא רק גנץ עצמו, הקמפיין של כחול לבן כולו היה פרווה, נטול סכינים ומסרים ברורים. הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, מי שאולי היה מסוגל לעבור מסך וגם להעביר מצביעים, הוצנע באופן יחסי, כותבי מצע המפלגה נתנו ללפיד במה כמעט חופשית וגרמו לקרע מוקדם וחסר סיכוי לאיחוי עם המפלגות החרדיות, הקלטות מביכות דלפו יום אחרי יום משיחות סגורות של צמרת המפלגה ולקינוח, נרשם חוסר התמודדות נכון עם הפריצה האיראנית לסלולר של גנץ.

אי אפשר לנצח בהתנהלות כושלת כל כך, בוודאי שלא מתמודד מנוסה כנתניהו, שזו לו הפעם השלישית שהוא מתחיל את ליל מוצאי הבחירות בעמדת נחיתות במדגמים ומסיים בבוקר כראש ממשלה, כפי שקרה בבחירות הקודמות מול הרצוג ולבני וכפי שחווה ב96' מול פרס (היה מי שטרח לציין כי גנץ שבר את שיאו של פרס, כאשר האחרון רשם קדנציה קצרצרה של לילה כראש ממשלה ואילו גנץ הספיק לכהן שעתיים בתפקיד…)

נתניהו, מנוסה ומפוכח, וגם יודע דבר או שניים על טיבם של סקרים ומדגמים (וגם של ליכודניקים שמצביעים במדגם ונהנים לשטות פעם אחר פעם בסוקרים), המתין עם החגיגות למגמה מעשית של נתוני האמת, ובינתיים כבר החל לסגור קואליציה עם ראשי המפלגות במחנה הימין-חרדים.

כשהגיע לבסוף לחגיגות הליכוד, באירוע מוקפד ועם נאום עשוי היטב, כבר ידע הקהל לשאוג "בני אכל אותה".

יום כיפור? תשעה באב

אחת ולתמיד רצוי לפרק את נושא הסקרים, כולם אוהבים לדוש בהם ולהתקשקש סביבם, תוך שהם מקפידים לצטט באלגנטיות את שמעון פרס המנוח, מגדולי נפגעי הסקרים, ש"סקרים הם כמו בושם, להריח בלבד".

ובכן, קבלו טיפ על חשבון הבית, אל תריחו. סקר פוליטי בישראל הוא מוצר חסר שימוש, לא יעיל ובמקרים רבים גם לא הגיוני, עונה יותר למשאלות הסוקר מאשר לגופן של השאלות.

לא ניתן בשום דרך או צורה לפלח את האוכלוסייה מרובת השבטים והעדות, השכבות החברתיות והמפלגות שיש בארצנו בבחירה כמעט אקראית של 500 איש, גם אם קיים באופן תיאורטי הגיון בפילוחם.

שוו בנפשכם סוקר המודע לכך שעליו לשלב בסקר כעשרה אחוז חרדים. האם יבחר ליטאים או ספרדים? חסידי גור או סאטמר? אנשי 'העדה' או נציגי 'הפלג'? צעירים ליברלים הפוזלים לליכוד (אך, כפי שהוכח, מצביעים 'ברגע האמת' יהדות התורה) או אברכים מכולל חזון איש?

נכון שאנחנו ייחודיים, אבל כך בנויה החברה הישראלית כולה, הציונות הדתית מחולקת לזרמים ולתת זרמים, יוצאי אתיופיה ועולי רוסיה, ערבים דתיים וחילונים, קומוניסטים וסוציאליסטים, דרוזים ובדואים, פריפריה ומדינת תל אביב, מסעודה משדרות והייטקיסטים מרעננה. כמעט לכל עדה או קבוצה יש מפלגה שקרובה לליבה. ועוד אחת.

מה בכל זאת מחזיק את הסקרים בכותרות וגורם לנו לעקוב אחריהם באדיקות?

ראשית, אין לנו משהו אחר, אנחנו קצרי סבלנות, והרבה לפני שנלך לקלפי כבר מתחשק לנו לדעת מה יקרה בו, מי בקצו ומי לא בקצו.

שנית, וזה משמעותי, אי אפשר אמנם לבנות על סקר, אבל בהחלט יש בכוחו להרוס. מפלגה שבאופן סדרתי לא עוברת אחוז חסימה בסקרים – תאבד נתח ניכר ממצביעיה, שיעדיפו לתת את קולם למפלגה שעוברת את אחוז החסימה, וכך הסקר אולי אינו מדייק מבחינה מתמטית, אבל הוא נבואה שמגשימה את עצמה לפחות כלפי המפלגות הללו.

ואחרון ומטעה מכולם, לעין בלתי מנוסה נדמה תמיד שהסקרים קרובים, כי הרי זה היה ממש ליד, מנדט או שניים או שלושה. למי שחושב כך, רצוי להסביר את עוצמת הכישלון. אם סקר למשל נתן למפלגת מר"צ חמישה מנדטים ובפועל היא קיבלה ארבעה, אין זה רק טעות במנדט. שהרי לכולם ברור שמר"צ לא תגרוף מאה ועשרים מנדטים, גם לא מאה או אפילו שלושים. אם כן, מלכתחילה ידוע לנו הטווח ההגיוני למפלגה, נאמר מסף נמוך של מתחת אחוז חסימה ועד סף גבוה של כשבעה מנדטים. במסגרת כזו, כל טעות במנדט היא בעצם טעות של 20%…

לשם ההבנה, אם תקבעו את מסגרת הריאליות של כל מפלגה ותושיבו קוף שימלא מספרים אקראיים מתוכה, קיים סיכוי לא רע בכלל שאתם קרובים לתוצאות האמת יותר מרוב הסקרים.

לא מפתיע

ואפרופו סקרים, שתי המפלגות שהיכו באופן מוחלט את הסקרים הן המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס. אך בעוד שיהדות התורה קיבלה בחלק מהסקרים שבעה מנדטים ובסקר בודד שמונה, ש"ס זכתה ברוב הסקרים לזלזול מובהק ובין 4 ל-6 מנדטים.

בראיונות ב'קול ברמה' בשבועות האחרונים לפני הבחירות, הסברתי מדוע אין שום סיכוי שש"ס תרד משבעה מנדטים וקרוב לוודאי תקבל שמונה. החשבון הוא פשוט למדי, ולא צריך להחזיק מכון סקרים מהוקצע בשביל לעשותו.

בבחירות הקודמות, התמודדה ש"ס עם המצב הקשה בתולדותיה, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל כבר נפטר יותר משנה קודם לכן, הפילוג הספרדי היה בשיאו, רבנים ספרדיים מובילים תמכו בשתיקה או במפורש במפלגת 'יחד', נתניהו הפעיל את משאבת המנדטים בכל הכח וגם אחוז ההצבעה החריג (72.3%) שיחק לרעת ש"ס, מאחר שמצביעיה מגיעים לקלפי בכל מקרה. וראה זה פלא, למרות כל האתגרים, גרפה ש"ס שבעה מנדטים.

המסקנה העיקרית מאותה מערכת בחירות היא שה'בייס' של ש"ס, אותם מצביעים שילכו אחריה באש ובמים, הם לפחות 240 אלף איש, שבגידול טבעי מינימאלי ובהתחשבות באחוז ההצבעה הצונח – יביאו אותה לפחות לשמונה מנדטים בקדנציה הזו. בלי שום הפתעה או מאמץ.

כמה מעמיתיי ייחסו את ההישג העצום לקמפיין החיזוק לנתניהו שניהלה המפלגה, אני חולק עליהם מכל וכל, שום קמפיין של אף מפלגת ימין לא הצליח להביא לה קולות נוספים מעבר ל'בייס'. קמפיין הליכוד היה ממוקד ויעיל והוא שאב כל מנדט תועה שעבר בסביבה. שמונת המנדטים של ש"ס הם פשוט שמירה על מצביעי ה'בייס' הנאמנים ותו לא.

גזירת הקופון

בממשלה האחרונה, הביאו בנט וליברמן 13 חברי כנסת ותמורתם קיבלו את (קחו אוויר) משרד הביטחון, משרד המשפטים, משרד הקליטה, משרד החינוך, משרד החקלאות, סגן שר ביטחון ועוד כמה ועדות לקינוח.

בממשלה הקרובה, שתי הסיעות החרדיות יביאו 16 מנדטים, וזה הזמן לגזור את הקופון ולדרוש את המגיע להן. משרדים משמעותיים בעלי השלכות על חיי היומיום של הציבור החרדי.

סביר להניח כי משרדי הפנים והדתות יישארו בידי ש"ס (בתוספת משרד הדמו של הפריפריה) עם ועדת החינוך, גם משרד הבריאות וועדת הכספים הנחשקת יישארו בידי יהדות התורה, ומכאן הכל פתוח.

שתי הסיעות זכאיות לקבל לכל הפחות למשרד אחד נוסף לכל אחת. התנהלות נכונה במו"מ הקואליציוני יכולה להוביל להישג חסר תקדים בנושא המעיק יותר מכל – תחום הבנייה. אם יחכימו בסיעות החרדיות יתמקדו במשרד השיכון, יחד עם רשות מקרקעי ישראל וכל הסמכויות הנדרשות לפתרון מצוקת הדיור, ממש כפי שדרש כחלון בקדנציה הקודמת. 4 שנים של עיסוק מהותי בהקמת ערים ושכונות חרדיות ישנו את המפה.

אם אכן תעמוד הקדנציה הקרובה בסימן פתרון מצוקת הדיור החרדית, מובטח להן לש"ס ויהדות התורה מספר דו ספרתי של מנדטים בבחירות הבאות. לכל אחת.

אנשי המספרים

זו הזדמנות לציין לטובה שלוש דמויות בולטות, שבימים כתיקונם פחות נחשפות לקהל הרחב, אך בימי בחירות אי אפשר בלעדיהן. אנשי המספרים של הסיעות החרדיות – הרב אברהם ובר מדגל התורה, הרב עו"ד אברהם יוסטמן מאגודת ישראל והרב יהודה אבידן מש"ס.

בשבוע האחרון יצא לי לשוחח רבות עם שלושתם, לעקוב מקרוב אחרי התנהלותם המקצועית והמתואמת היטב, מאבקם על כל קול ולמען כל מנדט, הבנתם ברזי המספרים ובשברירי הסיכויים, שליטתם הפנומנאלית בקלפיות שונות ומשונות, מכסרא-סמיע ועד מג'אר. כל אלה ועוד הם נכס בלעדי לסיעות החרדיות.

במפלגות השונות מהווה הייצוג בועדת הבחירות בעיקר פונקציה של מקורבים ופינוק לאי אלו בעלי עניין. במפלגות החרדיות השכילו להציב אנשי מקצוע ראויים, שיוודאו שאף קול לא יורד לטמיון, וההערכה כלפיהם ניכרת גם במהלך דיוני הועדה. שאפו.

הימור מנצח

לפני שבועיים, פרסמתי במדור זה ארבעה הימורים על תוצאות הבחירות, הבטחתי לכם שבמקרה שאצליח אני כבר אזכיר לכם… ובכן:

אחוז ההצבעה, כפי שכתבתי, ירד משמעותית מ72.3% שחווינו פעם שעברה, והתייצב בין 63 ל-69%, וליתר דיוק על 68.46%, עדיין גבוה יחסית – אך לא מעבר לרף.

בניגוד לסקרים, כפי שצפיתי, הליכוד הוביל על פני כחול לבן וסיים ביתרון במספר הקולות שקיבל. גם אם לבסוף הצליח גנץ לשתות את קולות השמאל ולרוקן את העבודה ומר"צ. בנוסף, כחלון אכן עבר את אחוז החסימה בשופי.

ולסיום, גשר של אורלי לוי וזהות של משה פייגלין לא עברו את אחוז החסימה, כפי שנכתב כאן לפני שבועיים, למפלגות אווירה וטרנד יש חיי מדף קצרים במיוחד, בעיקר בשבוע בו הן פורצות לתודעה. מאחר ופייגלין פרץ שבועות אחדים לפני הזמן, הטרנד הספיק לשקוע ולהוריד לטמיון קרוב ל-120 אלף קול, כשעל הדרך הוא מפיל גם את נפתלי בנט ואיילת שקד.

השארת תגובה