בני אלבז: פחדתי להיות שותף למפלת ש״ס

בני אלבז
בני אלבז

התשובה שלי לכל בוחרי ש״ס, לגאון הרב מאיר מזוז ולרב דרעי היא, שהבחירה שלי לשלשל בקלפי את פתקה של תנועת ש״ס היא החלטה שהייתה אצלי מראש. הייתי בטוח שאלי ישי לא ירוץ עד הסוף ולכן שיניתי את דעתי.

זה היה ברור שלא אצביע ג', לא ממקום של גזענות חס ושלום, אלא שזה היה בגלל מצפון ושאלה שבערה בקרבי 'מה אני אגיד למרן לאחר ה-120?'

ראיתי אצלי בסרט אחד גדול את כל הבמות בהם הופעתי בארץ לצדו של מרן הגר"ע יוסף, כאשר הופעתי מול 150 אלף איש יחד ובעוד כאלף פעמים נוספות על במות שונות. ראיתי את 'שאגת אריה' של אריה דרעי. ראיתי את ההפגנות הגדולות שנערכו בשביל אריה, כאשר הייתי אז ראש חץ שלהם והעברתי ימים ולילות בלי שינה עבורו וכל כולי ונשמתי היה אריה, אריה ואריה!

ראיתי את כל השירים שהפקתי לתנועת ש״ס, את האולפנים ואת ההשקעה בהפקת השירים עבור הצלחתה של תנועת ש״ס, כשזה היה עבורי עבור הלב שלי.

תמיד שמחתי לבוא אחרי הבחירות ולקבל סטירת לחי חזקה ממרן, שהיה אומר לי בכל פעם: "אתה הגיבור שלי בנימין, הלב הלבן שלי אתה". זו הייתה המשכורת שלי וזה היה השכר שלי, השמחה לראות את מרן שמח. מעולם לא ביקשתי כסף, חוץ מפעם אחת שמרן ביקש לשלם לי כל מה שאני רוצה. זה לא היה בזמנו של דרעי. כך היה בכל מערכות הבחירות של תנועת ש״ס. העיקר לשמח את מרן בכל מערכה.

הלב, הרוח הקרבית והנשמה שלי היו עבור מרן, דרעי ותנועת ש״ס. אמת, חלמתי ונלחמתי שדרעי יחזור ורק הקב״ה יודע כמה נלחמתי לחזרתו. לצערי לא עמדתי ביחס של אריה כלפי. אני יכול לכתוב דפים ודפים ולא יהיה לזה סוף. שלושים שנה לא עוברים כך.

האמת, חשבתי להיות רחוק מהכול ולהתנתק, אך ליבי לא נתן לי לראות את הסקרים שהעמידו את ש״ס במצב של ארבעה וחמשה מנדטים. פחדתי כמו אש להיות שותף למפלת תנועת ש״ס של מרן חס ושלום.

אמרתי לעצמי, "בני אין לך בית אחר", אפילו שאני לא מסכים עם דרעי בכמה דברים שפגעו בי אישית, כמו שגם אני יודע שגם אני פגעתי בו ולכן ביקשתי את סליחתו, רק חבל שאריה לא יודע להודות בטעות הקשה שלו כלפיי והגיע הזמן לסליחת אמת, בלי שום יהירות וכבוד מצד שני הצדדים.

אריה יודע בדיוק כמה אהבה גדולה הייתה לי כלפיו עד שהייתי מוכן למות בעבורו. האהבה הזו הפכה להיות צלקת קשה מאוד עבורי. אני לא מתבייש לבקש סליחה מאריה. יכולתי לעשות דברים קשים יותר מרוב שאהבתי את אריה ואני מרגיש שיש לי חלק לא קטן בהצלחתו בכל התחנות ואני לא מתבייש לכתוב זאת.

לדעתי אריה חייב להרגיש כמה אני פגוע אישית ממנו. יצאתי לגלות לפרנסתי ולכלכת הילדים שלי. אני מקווה שאריה זוכר שיש לי עשרה ילדים ושישה עשר נכדים. שילמתי מחיר כבד בנושא הקריירה שלי בארץ ובעולם, כשאת כל זה עשיתי בעבור האהבה הגדולה שלי למרן ולאריה דרעי.

אריה חייב להבין שהלב שלי פצוע ונשמת האמנות שלי נפצעה ונהרגה בדרכים. אני מודה שכל זה מהקב״ה ואני מודה שלא הייתי חכם מספיק לעצור את הכעס שלי כלפי אריה, אך כאשר סבלתי בגלות ולא היה לי כסף לשלוח לילדיי בארץ, ראיתי רק אשם אחד, את אריה. לא הייתי אמור לחשוב ככה, הייתי חייב לומר שזה התיקון שלי ולקבל הכל באהבה ובהבנה שזה רצון השם.

ככה זה שאין את מרן שיעצור אותך במחשבה הרעה. כמו שאדם יכול לקלקל, כך יוכל גם לתקן. חסד אחד אריה יוכל גם הוא לעשות לפני חג הפסח: לבקש סליחה מאדם שהכי אהב אותו בעולם כמו שאני ידעתי לבקש סליחה. ועל זה נאמר 'בעור חמץ', כאשר ליבי וליבו ירגישו כשר לפסח לכל החיים.

כאשר ליבי וליבו ירגישו יחד 'כשר לפסח', תהיה מחילה גמורה מצד שני הצדדים. מבחינתי חייב אני לסלוח לאריה, עם כל הכאבים והייסורים שעברתי במהלך חמש שנים בגלות הקשה.

חג פסח כשר ושמח לאריה ומשפחתו ולכל בית ישראל.

השארת תגובה