הבה נעשה סדר: מנצחים ומפסידים

מרצ
מרצ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

הליכוד וראש הממשלה נתניהו הם המנצחים הגדולים של מערכת הבחירות. המימוש לא יהיה קל. 35 מנדטים זה הישג בלתי נתפס, ולא תלויים בכל מפלגות הלווין בכדי להקים קואליציה יציבה. ממש החיים היפים והקלים, לפחות בתחילת הדרך. הסבב אצל הנשיא הופך להיות קל. המפלגה הגדולה ביותר, רוב הממליצים, קואליציה מובטחת.

ועדיין, תיקי החקירות, השימוע הממשמש ובא, תלויים כעננה מאיימת מעל נתניהו, חוק צרפתי כבר לא בעייתי במצב הקואליציה הנוכחי, בשורה לנתניהו. קואליציה חזקה תתמודד ביתר קלות עם המערכת המשפטית שתעמוד על רגליה האחוריות. בליכוד טוענים שמספר הח"כים המשותף של מרצ והעבודה, פחות ממספר חבריהם בהרכב הבג״ץ. עד וכאשר יוגבל כוחם של שופטי בג״ץ בחקיקה, ע״י חקיקת ׳פסקת ההגבלה לדוגמא׳, עדיין הם השליט והריבון. קואליציית ימין חזקה מאפשרת מהפכים בתחום החקיקתי.

בתוך הבית, בליכוד, לא יהיו בעיות, לא כל התיקים החשובים יוקרבו למען השותפות. ישראל כץ ימתין במשרד החוץ, גלעד ארדן ידרוש שדרוג. רגב, שטייניץ, חיים כץ, יסתפקו במה שיש. בליכוד מקווים ומאמינים שנתניהו לא ימעד וייתן לגדעון סער תיק ראוי. ניר ברקת ויואב גלנט צפוים להשתלב. גלנט חפץ בביטחון, אך ימתין למו״מ עם ליברמן. ברקת יסתפק בכל תיק. מי שיקבל שדרוג רציני השר יריב לוין! שהוכיח נאמנות, רבים בליכוד ׳חושבים׳ שמגיע להם, כבר הוכח שמי ששובר את הכלים בליכוד, הולך הביתה.

עוד הפתעה שנתניהו שומר בשרוולו לליברמן-סרבן, איחוד מיידי עם כחלון, איחוד כל גוש הימין לסיעה אחת גדולה ואולי סיעת ימין ועוד סיעה דתית-חרדית. תאפשר בשלב עתידי, בחירות בזק חוזרות. ליברמן לא ייקח צ’אנס, כחלון ישתף פעולה, הוא לא הולך לבד פעם נוספת. באם איווט ליברמן יתעקש על דרישותיו, לחרדים לא תהיה ברירה אלא להשתתף במהלך המפתיע ושובר השוויון באם נתניהו יחליט עליו, בזמנו.

כחול-לבן

הישג אדיר, 35 מנדטים למפלגה בת 70 יום. הישג שחסר את הפרוטה ללירה. שאיבת המנדטים מהשותפים הפוטנציאליים, העבודה ומר״צ מרשימה, בסה״כ לא מספיק. שוב ושוב מתברר, העם הלך ימינה, בכדי להחליף שלטון חייבים להתמרכז עם פזילה ימינה. רביעיית המוסקטרים עשתה זאת כמעט טוב, היא לא השכילה לבחור לעצמה מנהיג ראוי שייתן פייט אמיתי. גנץ מול נתניהו, לא כוחות. גבי אשכנזי היה עושה זאת הרבה יותר טוב ואולי מצליח להעביר עוד 2/3 מנדטים לכחול-לבן. 33 מנדטים זה מיצוי מקסימלי של מחנה מצביעי ה׳רק לא ביבי׳! מחנה אדיר, אך לא מספיק. היה חסר מנהיג שיביא אתו סחף של עוד 100.000 מצביעים שמאמינים בו אישית, ולא רק רוצים — ׳לא ביבי׳. כעת מאוחר מדי. פעם הבאה לא תהיה.

כחול-לבן מורכבת מקואליציה מלאכותית של 3 סיעות. יש-עתיד של לפיד, סיעה יחסית משופשפת, ישיבה נוספת על ספסלי האופוזיציה תשחוק אותם עד דק, בעבר הם לא הצטיינו במלאכת האופוזיציה בלשון המעטה. היו״ר לפיד מיעט לשהות במליאה ובמשכן, לפיד העדיף מסעות בחו״ל, לא בדיוק אופוזיציונר לוחם גדול. סיעת בוגי-יעלון שמורכבת מאנשי ימין מובהקים, יועז הנדל וצבי האוזר, פליטי לשכת רוה״מ שיעשה כל מאמץ להחזירם הביתה. גם באם רוה״מ לא יצליח, הם תמיד יפזלו הצידה והביתה, ליום שאחרי נתניהו בליכוד. אנשי גנץ במפלגה, בליל לא מזוהה ולא ברור. שמאל רך עד ימין נוקשה, חברתי, קפיטליסטי, אבי ניסנקורן מההסתדרות! סיעת הבלתי מזוהים בעליל. כל אחד ואחת ינסו להתבלט ולשרוד. לפעמים השרידות מעבירה מפלגות, נקודה למחשבה.

כל זמן שנתניהו יהיה מאוים בגלל חקירותיו, ותהיה אפשרות שיאולץ לפרוש, כחול-לבן שלא פוסלת חבירה לליכוד ללא נתניהו, תשרוד כגוש אחד גדול. באם האיום יוסר – שאלת הפילוג וההיפרדות הופכת להיות אחת. מתי?

ש״ס

מפלגה של איש אחד לטוב ולרע. מאשפתות, להצלחה מפתיעה על גבול המדהימה. נתניהו בקמפיין הגוועלאד, זינב בפוטנציאל-המסורתיים. יהדות התורה ע״י מסעות ר׳ חיים בארץ הקודש, קיצצה את הבייס. ציבור בני התורה הספרדים. נגד כל העולם, ללא ציבור חצר הרב מזוז, ארגן וקיבץ דרעי את כל החצרות, כל המחנות, הישיבות, וקבע שקט תעשייתי. עשייה פרטנית בשטח פלוס קמפיין גוועלד אישי מסורתי של הימים האחרונים שהצדיק את עצמו בשטח. שוב דרעי הוכיח שהוא איש שטח ברמה מעל כל מתחריו.

בעשר אצבעות ואנשי מקצוע חיצוניים הוא ניהל את המערכה אישית ובלעדית. כל צמרת המפלגה שמונתה על ידו חייבת לו אישית. משמעת מלאה. דרעי היה הראשון שהצהיר נאמנות מוחלטת לנתניהו, הוא לא עשה זאת אידיאולוגית, אלא מטעמי שרידות אגואיסטית גרידא. היום הוא ידרוש לקבל את התמורה. תיקי הפנים, פיתוח הנגב והגליל (תקציבים) ותיק הדתות, וסגן שר האוצר להרב יצחק כהן זו ההתחלה. כיום קיימת בעיה טכנית למינוי הרב דרעי לשר, עננת כתב האישום העתידי שמרחפת על ראשו, יצטרכו המון יצירתיות ומשמעת אישית בכדי להסתדר ולחכות.

יהדות התורה

שבעה ואולי שמונה, ממש לא הפתעה. אפילו לא מיצוי כל הפוטנציאל. חלק מאנשי הפלג הירושלמי לא הצביעו, המון קולות לליכוד בקלפיות חרדיות, חב״ד הלכה בחלקה הגדול עם טב-איחוד מפלגות הימין. ההתגייסות של הימים האחרונים הביאה את השינוי וההצלחה היחסית. מרן שר התורה הינו שובר שוויון ומגייס הקולות מספר אחד בציבור החרדי כיום. מועצת הקהילות החסידיות, פרי הגותו של המנכ״ל הנמרץ הרב חנוך זייברט, הוכיחה את עצמה כ׳נכס מניב׳ וחייבים לשמר אותה לעתיד. ׳ברגע האמת׳, סיסמה מבריקה מרבית הציבור שמו ג׳, בהחלט לא כל הציבור.

יהדות התורה חייבת למצביעיה שינוי, זהו סוד גלוי שישנה התמרמרות, בתיק הבריאות ניתן לעזור ליחידים, תיק השיכון, הוא בשורה להמונים. יהדות-התורה חייבת לחזור לשיכון בכדי להוכיח ולהביא עשייה לכלל בוחריה. עם שבעה מנדטים, חייבים לדרוש ולקבל 2 תיקים משמעותיים, בנוסף ליו״ר ועדת הכספים. 2 תיקים בממשלה ומימוש החוק הנורבגי, יאפשרו הכנסה לכנסת של 2 נציגים חדשים ורעננים, בהחלט בשורה מתבקשת.

איחוד מפלגות הימין

מאפילה לאורה. המפץ הפתאומי שהצמד בנט-שקד הביאו על הציונות הדתית עם פרישתם הפתאומית מהבית היהודי, כמעט חיסל את נציגות הציונות הדתית. לא מוכנים, ללא תשתית ארגונית, חובות משמעותיים, ללא אדמיניסטרציה ומוסדות, חודש לפני הגשת הרשימות. ח״כ סמוטריץ העמיס עליו את המפלגה המשותפת, כשהרב רפי פרץ, קצין ות״ח הועמד בראש. הימור של הרגע האחרון, צירף את אנשי ׳עוצמה לישראל׳ והתשתית הארגונית שלהם. הסוף ידוע. לאחר הסערה ניתן לומר: אין יותר ציונות דתית, הציונות הדתית נטמעה בליכוד. יש ציונות-חרדית בדמותם של ראשי המפלגה. ציציות בחוץ, זקנים, וסמכות רבנית מובילה. הכוח של הציונות החרדית שווה כ4/5 מנדטים אמיתיים. השאיפה היא תיקי החינוך והמשפטים, יסתפקו גם באחד מ2 התיקים החשובים.

ישראל ביתנו

אחד המפתיעים של בחירות 2019. את השועל המבוגר הספידו מידי מוקדם. עם 5 מנדטים וחופשת העלמות בוינה עד יום א׳ הקרוב, לו היה יודע שהימין החדש בפנים, ספק באם היה טס. הוא כבר לא ימרר לנתניהו את החיים. תיק הביטחון הוא דרישת סף שיהיה קשה לממש. מעבר לכך, דרישה למימוש האג׳נדה החילונית והכאילו ביטחונית, וזכות ווטו בענייני דת, כשחקיקת חוק-גיוס לא מתוקן בראש מעייניו ישלחו אותו לאופוזיציה משמימה. האיבה בין נתניהו לליברמן, קשה ותכתיב מהלכים. מאידך לליברמן אין הרבה ברירות, לו היה יכול, היה מעביר את השלטון לגנץ, למזלו של נתניהו הוא אינו יכול. ליברמן יתפשר וימצא נוסחאות שירחיקו את הויכוחים. לאופציה של בחירות בזק חוזרות ליברמן לא יגיע ולא יסתכן. נתניהו יודע שקואליציה עמידה תחילה, תפרק בעתיד את כחול-לבן ותאפשר לו, גם ׳בלי ליברמן׳, וגם קואליציה יציבה, נקודה למחשבה.

כולנו

הוא שרד. היה נדמה שכחלון מתפוגג, והוא הפתיע. מדולדל, ללא עוצמות ו-או כוח פוליטי אמיתי, אבל על הגלגל. בעוד ניסיון להליכה עצמאית הוא כבר לא יסתכן. תיק-האוצר דרישת סף, הוא מתואם עם נתניהו לחלוטין כלכלית, נתניהו לא מעוניין אבל בלית ברירה ייתן. כחלון חייב להיבלע בליכוד בכדי לשרוד פוליטית, הליכוד יותר ממעוניין במיזוג. הנדוניה שכחלון מביא מצומצמת, אבל היא ההבדל בין ממשלה לאי-ממשלה ועל זה משלמים. נתניהו המתבגר, פחות מאיים על משה כחלון ועתידו הפוליטי. שוב מוכח בעליל, בכדי לקבל תפקיד ראוי ומשמעותי בליכוד, אתה חייב לפרוש ולאיים מבחוץ. איציק מרדכי, נפתלי בנט, איווט ליברמן, משה כחלון, השאלה מה יהיה עם גדעון סער ׳הלך-בחוץ אבל חזר בפנים׳?

העבודה

הסכינים נשלפו עוד לפני התוצאות. מפלגה שאין לה מניין לא צריכה גבאי. הקו שאבי גבאי ניסה להשליט נכשל פעמיים. הוא התחיל מצוין, פזל לימין, דיבר על התיישבות ולא התנחלויות, והגיע ל24 מנדטים בסקרים, כוכב נולד. מאוים מהרכב הח"כים הקיים ומהשותפה ציפי ליבני ש׳שמאל׳ זה מרכז עבורה, כשהתומכת הגדולה, שלי יחימוביץ נושפת משמאל, סתיו שפיר ומירב מיכאלי מחרות אחריה, נבהל אבי גבאי מעצמו ומהדחה משפילה והחל להתמרכז שמאלה. שם המגרש היה פנוי יחסית. גנץ-לפיד שתו אותו לחלוטין והפשיטו את העבודה, מכל נכסיה האלקטורליים ההיסטוריים. העבודה נאבדה, בשלב מסוים היה חשד שלא תעבור את אחוז החסימה. הקריאות הנואשות שגבאי שידר והפציר, ׳רק לא ביבי׳ – פגעו בו חזיתית. האלטרנטיבה לביבי זה כחול-לבן, לא העבודה המדממת עצמה לכיליון. נאמן להבטחותיו גבאי לא פורש עד שהוא ׳מסיים את העבודה׳. מועמד הפשרה כיו״ר לבינתיים, ח״כ עמיר פרץ, מחכה. גבאי לא יתפטר בקלות.

מרצ

זנדברג המיליטנטית דרדרה את מרצ לגורם שולי, אך קיים בפוליטיקה הישראלית. אחוז החסימה ותו לא. פוסט ציונית, ערביסטית דו לאומית, עדיין ישנם כאלו שזה מדבר אליהם. הם מתמעטים. מפלגה שעתידה מבייש את עברה, מנהיגיה מביטים מהקבר ועיניהם כלות. הם היו ׳ציונים׳ עם השקפת עולם של זכויות-אדם, לא ערביסטים לכתחילה. קדנציה נוספת בשולי הקונצנזוס והפוליטיקה תשלח את תמר זנדברג הביתה מוקדם משחשבה. למפלגה יש עמדה ודעה, חסר קליינטים.

המפלגות הערביות

התברר שהשלם גדול יותר מסך חלקיו. הליכה משותפת סחפה את הרחוב ואיחדה את הציבור הערבי בקלפי. הפילוג, החזיר את עצם סוגיית ׳עצם ההשתתפות׳ לסדר היום. החשדות של אחד מהשני, הביאו להקפדה בקלפיות, מסיבות שמים-פתקים כאוות נפשנו, נעלמו. אחוזי ההצבעה ירדו דרמטית. לערבים הישראלים נמאס מהדאגה של נציגיהם, לפלשתינאים ותושבי עזה ולא לפיתוח חייהם במקומות מגוריהם. אמנם עוד לא התארגנה מפלגה ערבית רצינית שתשים את הדאגה לבוחריה בראש, אך זה יותר קרוב מקרוב. מפלגות יהודיות, בעיקר כאלו שברשימתך נציגים ערביים זכו לעשרות אלפי קולות במגזר. הדרישה הפאתטית של תמר זנדברג להארכת שעות ההצבעה במגזר, על אותו רקע בדיוק. הערבים העבירו את מרצ מעל אחוז החסימה.

הימין החדש

המפסידים הגדולים של בחירות 2019. חיקה החמים והבטוח של הציונות הדתית והחרדלי״ת לא סיפק את הצמד שחשב בגדול. הכל היה נראה מבטיח, קפצה להם הדרך בקדנציה אחת מוקדם מדי. חסרה להם הסבלנות לחכות לרשת את נתניהו טבעית ואלגנטית. הם האמינו שהם בשלים, וטעו. שוב התברר כוחו ועוצמתו של מנגנון, מסורת, דרך ושיטה. נפתלי-בנט מאס ברבנים שמתערבים. בלעדיהם אין לו חיילים. איילת-שקד שעשתה עבודה גדולה במשרד המשפטים, נגררה, ייתכן ואיבדה את הסיכוי להיות 'היורשת של' בליכוד. החיפזון מהשטן, עכשיו גם צמד המפסידנים ׳יודע'.

גשר, זהות, צומת, מגן

שוב ושוב מתברר, בוחרים מפלגות ולא אישים. בבחירות שמתמקדות ב׳כן ביבי׳ או ׳לא ביבי׳, באם אין לך עורף מוצק ושדרת תומכים מסיבית מסורתית, אין לך שמץ של סיכוי. כל השבויים בעצמם נשארים עם חובות ומפח נפש. אחוז החסימה הגבוה, מהווה מכשול בלתי עביר. האם ילמדו מהכושלים? בטוח שלא. לבחירות האחרונות נגשו 40 סיעות, שיא שלילי חדש. עם ישראל מפצל עצמו לדעת, בד״כ הימין מאבד 2/3 מנדטים בטוחים, על הזויים סדרתיים, חבל.

השארת תגובה