החרדים ימצאו עצמם תלויים בפייגלין והרב אמסלם

סך כל הקולות של יהדות התורה וש"ס – ישמש כספירת מלאי מספרית לא רק של חברי הכנסת, אלא גם של האוכלוסייה החרדית במדינה. אז לכו להצביע והשאירו את הפתק שלכם בתוך הבית החרדי

לפיד וגנץ
לפיד וגנץ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

נבואה ניתנה לסוקרים וביום פרסום התוצאות הם הופכים בדרך כלל לשוטים. קשה לזכור מערכת בחירות עם כל כך הרבה נעלמים בדקה התשעים. בליגה הזאת לא רק קרבות הצמרת בין כחול-לבן לליכוד רחוקים מהכרעה, אלא גם קרבות התחתית בין הרשימות שמגרדות את אחוז החסימה. נפילה של מפלגת ימין אל מתחת לאחוז הקריטי – עשויה לשנות את התמונה כולה.

על דבר אחד דומה שאין מחלוקת. ארבע שנות השובע של הקדנציה האחרונה לא יחזרו על עצמן באותה תפוקה. המחזוריות הזאת, של קדנציית רעב אחרי קדנציית שובע וחוזר חלילה, מלווה אותנו מזה שנות דור. אחרי ממשלת הימין הצרה של תחילת שנות ה-90' נבחרה ממשלת רבין. אחריה קיבלנו את 'נתניהו טוב ליהודים' ב-96', כשאת הביבי-מאניה החליפה הדפרסיה עם בחירתו של ברק ב-99'. את ממשלת שרון קיבלנו פעמיים: הראשונה לטוב עם בחירתו בקולותינו, והשנייה לרע, בבניית השותפות עם טומי לפיד על חשבוננו. גם את נתניהו החדש קיבלנו שלוש פעמים עם תחלופה עונתית בהתאם. ביבי חזר לזירה אחרי ממשלת אולמרט שבמסגרתה ישבה יהדות התורה באופוזיציה, אך אחרי קדנציית 2009 החלומית, קיבלנו קדנציית בלהות של לפיד כשר אוצר. הקדנציה הנוכחית היוותה פיצוי לא רע – במדד ההשפעה.

העונתיות הזאת מתרחשת לרוב גם בגללנו. שכרון הכוח של החברים שלא מסוגלים לשים לעצמם מעצורים, גורם לזרמי השנאה התת-קרקעיים להפוך לצונאמי במערכת הבחירות שאחרי. מהסקרים המתפרסמים בשבוע האחרון ניתן ללמוד שנתניהו עושה את דרכו לעוד (תחילת) קדנציה כראש-ממשלה, אך הבשורה הזאת עבורו, היא כהודעת הרופא לפציינט על סדרת הטיפולים הצפויה לו אחרי החגים.

גם אם כל מפלגות הימין יעברו את הרף של אחוז החסימה ותוקם כאן ממשלת צרה צרורה הנשענת על קולות ישראל ביתנו וזהות, החרדים ימצאו עצמם תלויים בפייגלין והרב אמסלם. אם יתממש התרחיש היותר מסתבר של ממשלת אחדות, החרדים ימצאו עצמם במקרה הטוב כגלגל חמישי ובמקרה הרע, כגלגל עם תקר המושלך בשול הדרך. כך או כך, ממשלה טובה לחרדים כמו זו שכיהנה כאן ארבע שנים, לא נראית באופק הסגרירי של חודש מרץ.

אי אפשר לזלזל במה שנעשה על ידי הנציגים החרדים – שהם הטובים שבחברי הכנסת והשרים. התקציבים לעולם התורה הושבו ואפליית הערים החרדיות בתקציבי המדינה תוקנה. ובאותה נשימה אי אפשר להתעלם מתחושת החמיצות לנוכח הפספוס הגדול בשתי חזיתות עיקריות: הגיוס והדיור. בעניין הראשון, דומה כי הפתרון מונח על השולחן, מוכן ומזומן להעברה. עם יד על הלב הדואב, קל יותר לראות איך הסוגיה הזאת נפתרת ללא נוכחות חרדית בקואליציה. אם הצעת החוק שהניח משרד הביטחון ומרבית חברי הכנסת החרדים הגדירוה כרע במיעוטו, תעבור תחת מחאה חרדית – נקנה לנו שקט תעשייתי לשש שנים. זהו זמן של נצח במונחים פוליטיים ומדיניים וראש-הממשלה היה משלם כל מחיר כדי לקבל מחצית מהזמן הזה כפסק זמן מחקירות, שימועים וכתבי אישום.

זועקים חמאס

כשהוא רואה לנגד עיניו את יחיא סנוואר בעזה המקבל בהסדר תחת לחץ את מזוודות המזומנים, איחל מאיר רובינשטיין לעצמו בעז"ה. דקה לפני כניסת שבת עפ"י שעון קיץ, ראש עיריית ביתר עילית זעק חמס ושיגר מברקים בהולים לחברי הכנסת החרדים. עם לחץ של הרגע האחרון ומתוך הבנה שנתניהו לא ירצה להתמודד מול הבייס עם כותרות על עצירת בנייה ביהודה ושומרון, הצליח ראש עיריית ביתר עילית לחלץ בשבוע האחרון את בניית 'גשר רובינשטיין' בין גבעה B ל-C בתוספת הבטחה לבנייה של למעלה מאלף יחידות דיור בגבעה C ובפאתי גבעה B. כשהתפרסמה ההחלטה ורובינשטיין הבחין כי כמה מאות יחידות דיור נשמטו ממנה, הוא הוציא את הרצים דחופים וקיבל תשובה מהירה על ידי בני הרמכים: התוכנית תאושר במלואה וביתר עילית תקבל את חלקה בהכרזת הבנייה של ערב הבחירות.

על הסיפור הזה שחמק לנו מתחת לרדאר, שמעתי במסגרת שיח מרתק עם ראשי ערים ונציגי הציבור החרדי ברשויות, בתום פאנל של ועידת קול חי שהתקיים בשני בערב בירושלים. מול בחורים ובוחרים שהגיעו לראות את נבחריהם, נמתחה ביקורת, כמעט מקיר לקיר, על מחדל הדיור הגדול של הקדנציה האחרונה, אודותיו נכתב כאן כמעט מדי חודש בארבע השנים האחרונות.

סוגיית הדיור – מכאיבה כל כך דווקא בשל ההזדמנות שהוחמצה. בארבע שנות הקדנציה האחרונה הצליח שר האוצר כחלון לשווק במסגרת מחיר למשתכן עשרות אלפי יחידות דיור לזוגות צעירים, בהנחה של מאות אלפי שקלים ליחידה. בתחילת הדרך, טבע ח"כ יעקב אשר את משפט המפתח: "איננו מבקשים להיות בנים יחידים, אך גם לא בנים חורגים". בצער ניתן לקבוע כי המטרה שהייתה ברת השגה – פוספסה ובגדול. החרדים לא קיבלו את הנתח המגיע להם בהתאם לגודלם היחסי באוכלוסייה הכללית, ואחרי ארבע שנים של דומיננטיות חרדית בממשלה – אין לנו את מי להאשים אלא את הנציגים שעליהם ביקשנו להישען.

על ההתעוררות המאוחרת של יהדות התורה שהעלתה השבוע את הנושא במסגרת הקמפיין, ניתן לומר: מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. הנתונים מהשטח, ברמה המקומית, המובאים כאן בתמצות, מלמדים שלא אבדה תקוותנו. גם אם יתממשו התחזיות הרעות ונקבל קדנציה גרועה מזו שהייתה לנו בשנים האחרונות, הרי שבתחום הדיור ניתן יהיה לפעול – כחלק מהמכלול ותוך שיתוף פעולה עם הכוחות העולים ברשויות המקומיות.

הבשורה הגדולה מגיעה מירושלים, שם האורות בלשכת מ"מ ראש העיר, אליעזר ראוכברגר, בבניין מספר 1 בכיכר ספרא, דולקים מדי לילה עד השעה 1:00 לפחות. הנתונים שהוא הציג השבוע בפאנל מקצועי לסיכום שלושה חודשי פעילות כמחזיק תיק תכנון ובניה ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, מלמדים שיש עם מי ועל מה לדבר. הסכם הגג שנחתם אחרי הבחירות לרשויות מול הממשלה מקדם בניית 25 אלף יחידות דיור ואמור להעניק לירושלים למעלה ממיליארד שקלים. בניגוד למדיניות הישנה של תיחום גבול המושב החרדי, הרי שבהסכם החדש מדובר על אישור עקרוני להקמת 2 שכונות חרדיות חדשות, כל אחת בת 2000 דירות לפחות: אחת בצפון רמות, והשנייה בין נווה יעקב לפסגת זאב. בשכונת רכס לבן, הממוקמת בסמוך למושב אורה בדרך להדסה, מדובר על בניית 5250 יחידות דיור. במתחם אבן ספיר, היעד הגרנדיוזי עומד על 10,000 יחידות דיור. שיתוף הפעולה ההדוק מול ראש העיר שנבחר בקולות החרדים, נותן פתח לתקווה שהפעם לא יוערמו מכשולים שימנעו את התאמת השכונה גם לצרכים חרדיים.

לא רק באזור חיוג 02, אלא גם באזור חיוג 03 צפויות לנו ארבע שנים טובות יותר – אם רק נשכיל להתמקד בעיקר ולא בטפל. בבית שמש אומנם צפויה לנו קדנציה לא פשוטה שבה נצטרך להילחם על יחידות הדיור שכבר היו בידינו, אך בעיר אחרת הממוקמת במרכז, אלעד, מסתער ראש העירייה ישראל פרוש על הסכם הגג לבניית כ-10,000 יחידות דיור. למענו ולמען תושבי העיר נותר רק לקוות שהשלום יתחיל בבית, והיסודות החדשים ייבנו בשיתוף פעולה. תנו לבנות ולא להרוס, לקדם ולא להסיג לאחור.

מי שמנסה להשוות בין הנציגות הארצית למקומית, מוזמן לחפש את ההבדלים גם במדד הפניית התקציבים. בירושלים לבדה, סיעת דגל המקומית רצה לבחירות עם תקציב העולה על תקציב דגל למערכת הבחירות הארצית, וזאת ניתן להסיק מחישוב פשוט של 1,170,000 שקלים לכל מנדט בעירייה, כפול שישה מנדטים. במפלגות החרדיות הבינו כבר מזמן שברגע האמת – מיותר להשקיע. הציבור החרדי, כמו עדר בוטים ממושמע, יצעד בסך לקלפי ויספק את הסחורה. הבוחרים החרדים מוכיחים פעם אחר פעם שברגע האמת האחריות מחייבת. נותר רק לקוות שהנבחרים מצדם יגלו אחריות ויילחמו ביום שאחרי הבחירות עבור הבית החרדי – גם במובן הגשמי.

נטול שנאה

עמיתי ישראל פריי התייצב השבוע כנציג קו עיתונות במסיבת העיתונאים של גנץ ולפיד (כשהם מחוברים) עם שאלה אחידה ומתוכננת מראש: האם לפיד יתבקש על ידי החברים בכחול-לבן לוותר על חלקו ברוטציה לטובת הקמת קואליציה עם החרדים.

התשובה לעומת השאלה – לא הייתה זהה. גנץ המהם משהו על טובת ענייני המדינה, ואלמלא מדובר היה בהתנהלות סדרתית ניתן היה לומר על תשובתו: גמגום כהודאה. לפיד שעמד לצדו, נראה כמו שבני גנץ – על פי עדותו המודלפת – חש כשצפה באשכנזי מפרגן לו בחצי פה. אחרי שגנץ סיים לא לומר את שלו, הוא השיב במילה אחת: לא.

הנוכחות הזוגית על הבמה – בה בשעה שבערוץ 13 מתפרסמת עוד הדלפה של גנץ, והפעם עם התבטאות ולפיה הוא אינו סומך על שותפו העומד לידו, ניכרה בשפת הגוף של השניים, בעיקר בפניו של הנמוך מבין המתייצבים. לפיד שהורגל בשש שנות פוליטיקה להסתער כגנרל שמאחוריו חיילים, מוצא עצמו על תקן נושא כליו של הרמטכ"ל לשעבר. מחליק ומפרש, מתקן ומסביר. קורס קצר אצל שלמה בניזרי לא היה מזיק.

התסכול של לפיד מתעצם לנוכח האווירה הציבורית והתחושה הפנים-מפלגתית שהופכת אותו מאבן שואבת לאבן ריחיים. מנכס לנטל. לשאלת הנציג החרדי במסיבת העיתונאים השבוע קדמו שלוש שאלות שהופנו ללפיד בסוגיית הרוטציה העתידית עם גנץ. השואלים היו גלויי ראש והסלידה מלפיד גלשה כבר מזמן מהשטיבל החרדי לרחוב הישראלי. בפרפרזה לאמרתו של שר האוצר המנוח פנחס ספיר ניתן לסכם ולומר שהציבור הישראלי כבר לא נותן ללפיד אשראי.

בסדרת ראיונות כושלים והתבטאויות מביכות גנץ מצליח לגמד אפילו את מחדלי המימד החמישי. ואחרי כל זה, בסקרי העומק שעורכת המפלגה – דווקא דמותו של לפיד כרה"מ ברוטציה היא החוליה החלשה. לפיד עבור גנץ, הוא הלבני של בוז'י בבחירות 2015. דווקא לפיד. דווקא לא.

את יאיר לפיד התרחיש מוציא מכליו, גורם לו להסתער כנמר פצוע בראיונות תקשורתיים שבמהלכם צליל קולו העולה ויורד – נשמע יותר טומי מיאיר. עבורנו החרדים, המציאות הזאת היא כקרן אור באפלת מערכת הבחירות. הסקרים מדאיגים, וגם האופטימיים שבהם תולים את גורלנו בזהות של פייגלין והרב אמסלם. ובאותה נשימה טרופה, הפיכתו של לפיד לנטל אפילו במפלגתו, מעידה שהמטבע של שנאת החרדים – שוב אינו עובר לבוחר.

בתוך המשפחה

משפחה לא מחליפים ובצד הביקורת המוצדקת שנמתחת פה ושם בעיתונות החופשית האחרונה שעוד נותרה במדינה (ומדובר למרבה ההפתעה בעיתונות החרדית), בל נשכח שנציגינו בכנסת הם שלוחי ציבור בכל רמ"ח איבריהם. מהמוכשרים ומהמוערכים שיושבים בכנסת ובממשלה, בכל קנה מידה.

מאחורי הפרגוד צריך לקחת בחשבון גם שהבחירות הללו, בניגוד למערכות קודמות, הן מעין מחצית השקל שבמסגרתה החרדים מתייצבים ונספרים – מעטפה לגולגולת. ש"ס כבר אינה המפלגה ששואבת מצביעים מסורתיים והופכת אותם לח"כים חרדים. בהינתן העובדה שרובם ככולם של בוחריה הם חרדים, הרי שסך כל הקולות של יהדות התורה וש"ס – ישמש כספירת מלאי מספרית לא רק של חברי הכנסת, אלא גם של האוכלוסייה החרדית במדינה. אז לכו להצביע והשאירו את הפתק שלכם בתוך הבית החרדי. אין לנו משפחה אחרת וחבל לגלות זאת רק בדיעבד, כשנצטער על דילול כוחותינו.

השארת תגובה