זה הדבר אשר צווה

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בתחילת פרשתנו משה רבינו מצווה את אהרון ואת בני ישראל: "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה…והקרב לפני ה'. ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה…לעולה". ואכן עם ישראל קיים את הציווי הזה. כמו שנאמר: "ויקריבו כל העדה ויעמדו לפני ה'". ואז נאמר: "ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו, וירא אליכם…".

רבים שואלים למה מתכוון הכתוב: "ויאמר משה זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו", אחרי שכבר נאמר שבני ישראל הקריבו את הקרבנות וקיימו את דבר ה' מהחל ועד כלה. מה א"כ צריכה שוב התורה לציין שמשה אמר: "זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו"?

ה'תרגום יהונתן' מפרש: "ואמר משה דין פתגמא דתעבדון, אעברו ית יצרא בישא מן לבכון ומן יד יתגלי לכון איקר שכינתא דה'". כלומר, שמשה רבינו לא מתייחס אל הקרבנות שאכן הקריבו בני ישראל, אלא מבקש שיעבירו יצר הרע מליבם, ומיד יתגלה להם שכינת ה'. מהו אותו יצא הרע שצריך להעביר מליבם באותה שעה כדי שהקב"ה יתגלה אליהם?

משמעות פסוק זה נדרשת בפי חז"ל ב'תורת כהנים'. (וה'אמרי אמת' במכתבו הידוע שנכתב על הספינה, מעיד כי שמע מפי אביו ה'שפת אמת' בשם זקנו בעל ה'חידושי הרי"ם', שמאמר זה של חז"ל "צריך להיות רגיל על לשון החסידים ובלבם לקיימם"). וכך אמרו: "אותו היצר הרע העבירו מלבכם, ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם, כך תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו… עשיתם כן, "וירא אליכם כבוד ה'".

שואל ה'אמרי אמת', מדוע הפסוק אינו מבאר בפרוש מהו הדבר שהיה על בני ישראל לעשות כדי לזכות בהיגלות כבוד ה'. ואפילו ב'תורת כהנים' לא הובהר, מהו "אותו יצר הרע" שיש להעבירו מן הלבבות כדי שיגלה כבוד ה'?

ומשיב, שהתשובה מופיעה במדרש. שהרי לפני כן נאמר ב'תורת כהנים' "מפני מה הקריבו ישראל בחנוכת המשכן יותר מאהרון? מפני שיש בידם גם חטא מכירת יוסף". כך שבקשתו של משה רבינו היתה שיעבירו מליבם יצר הרע של המחלוקת והפירוד. וכלשונו: והנה אותו יצר הרע הידוע, הוא המרקד בינינו עדיין, והוא עוון שנאת חינם, המובא בגמרא.

והאמת שזה רמוז בפסוק: "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'". – באותה עת התקרבו למשכן כל העדה, ללא יוצא מן הכלל, ועמדו לפני ה'. על כך הייתה תגובתו של הקב"ה: זה הדבר אשר ציווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. אם אתם מחפשים השראת שכינה, תדעו שהמתכון לכך הוא "ויקרבו כל העדה". בזכות האחדות הקב"ה משרה שכינתו על בני ישראל, וזה הדבר אשר ציווה ה' לעשות.

אחדותם של ישראל הגיעה לפסגת שלימותה בהגיעם למדבר סיני כדי לקבל את התורה. על אותה שעה נאמר בתורה (שמות י"ט, ב'): "ויחן שם ישראל", בלשון יחיד, ובא על כך פירושם של חז"ל (שהובא ברש"י) שהיו "כאיש אחד בלב אחד". שבאותה שעה בכל הלבבות הייתה מטרה קדושה אחת, ולכן אחדותם הייתה מושלמת. וכך נאמר במדרש (ויקרא רבה ט', ט'): שבכל המסעות כתוב (במדבר ל"ג, ה'): "ויסעו ויחנו" (בלשון רבים), נוסעים במחלוקות וחונים במחלוקת, כיוון שבאו כולם לפני הר סיני נעשו כולם חניה אחת. הדא הוא דכתיב: "ויחן שם ישראל"…אמר הקב"ה הרי שעה שאני נותן תורה לבני…

האחדות ששררה בעם באותו מעמד, הייתה לא רק מעלה יתירה, אלא הבסיס ההכרחי, שאלמלא היא לא היו ישראל יכולים לקבל את התורה. כך טיבה של התורה, שלא הייתה יכולה להינתן ליחידים, ואפילו לא לרבים, משום שהיא יכולה להיות רק נחלת "כלל ישראל", שעליה נאמר ב'זוהר' הקדוש ש"אורייתא, קודשא בריך הוא וישראל חד הוא".

עקרון זה חזר ונשנה פעם נוספת בהקמת המשכן. הרמב"ן כתב שהמשכן היה אמור להוות לישראל כעין מעמד קבלת התורה מתמשך, ומובן היטב שאף להקמת המשכן הוצרכו ישראל להיות באחדות מוחלטת. ולכן כאשר משה רבינו בא להורות לישראל על הקמת המשכן נאמר בתורה (שמות ל"ה, א'): "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל". מבאר ה'שפת אמת' (ויקהל, תרל"ו): הקדים זה למשכן, כי מלאכת המשכן היא בכח הקהילה…שהוא התרוממות כלל ישראל, שגורם השראת שכינה שקראוהו חז"ל: "כנסת ישראל".

ה'שפת אמת' מסמיך את דבריו על האמור במדרש והדברי הקדמונים על הפסוק (שם כ"ח, ח') : "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ש"בתוכו" לא נאמר, אלא "בתוכם". מקובל לפרש שעיקר השראת השכינה היא לא בבנין, אלא בלבבות עם הקודש. אולם ה'שפת אמת' מטעים שמכלל הדברים ששמענו שלצורך השראת שכינה בישראל, זקוקים לכח הרבים של כלל ישראל, שהוא קרוי "כנסת ישראל".

משכן ה' הוא בכח האחדות של כולנו. וזה הדבר אשר ציווה ה'.

השארת תגובה