כשנתניהו נחת נחיתת חירום

אם לפיד יחזור לקדמת הבמה, בין אם כראש ממשלה ברוטציה ובין אם כבורג מרכזי בקואליציה הבאה, לא רק ביבי ייאלץ לומר שלום לכיסאו, אלא גם הנציגים החרדים

נתניהו וטראמפ, צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
נתניהו וטראמפ, צילום: עמוס בן גרשום לע"מ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

התכנון היה קפדני, עם תפאורה בסגנון אמריקני, כשנשיא המעצמה הגדולה מתייצב כשחקן משנה בהצגה של ראש ממשלת ישראל. מהשבוע הזה נתניהו היה אמור לצעוד מעדנות כל הדרך לניצחון בבחירות, כשמחיאות הכפיים והמחמאות באנגלית – מלוות אותו בשבועיים שנותרו. במחי מטח בודד, השבוע החלומי הזה הפך לחלום בלהות.

נתניהו הרחיק עד לוושינגטון כדי לשוב עם אלבום ניצחון. מסך התעמולה אמור היה להיות מפוצל לשניים, כשבצדו האחד טראמפ, חותם על ההכרה בריבונות ישראל בגולן במחווה חד-צדדית כמותה לא ראינו בעבר אצל נשיאים אמריקנים, שידעו תמיד לגבות מחירים מידיים מראשי ממשלה ישראליים. אחרי ההכרה בירושלים והעברת השגרירות, זו המתנה השלישית שטראמפ מעניק לנתניהו בסגנון שכל כך חביב על ראש ממשלתנו – מבלי שהוא מתבקש לשלם או לתת תשורה בתמורה.

בחציו השני של המסך היינו אמורים לראות את נתניהו סוחף את משתתפי ועידת איפא"ק באנגלית מצוחצחת, נותן שואו בסגנון אובמה – בהופעה וירטואוזית עמה אף פוליטיקאי מכהן, ישראלי כאמריקאי, לא מסוגל להתמודד. במקום זה קיבלנו את חציו השני של המסך עם שידור חי מעוטף עזה. ההכרזה ההיסטורית של טראמפ נדחקה לשולי החדשות ורק הבליטה את היעדרותו של ראש הממשלה מהזירה.

בשעת בוקר מוקדמת לפי שעון ישראל ושעת לילה מאוחרת בשעון וושינגטון, היה זה נתניהו שהכריע לחתוך את הביקור ולחזור לישראל כשהוא מודע עד כאב לכך שהנאום המיוחל מול אלפי התומכים האמריקאים נשמט מבין ידיו – כמו מכשיר טלפון מבין אצבעותיו של בני גנץ. כמה מיועציו עוד ניסו לשכנע שחזרה לישראל תשדר הפסד ישראלי וניצחון לחמאס, אך נתניהו לא התרשם. בקור רוח הוא הכריע להקדים את החזרה ארצה, כשהוא מבין כי טוב לא ייצא לו מהסיטואציה וכי הבחירה בכל מקרה היא בין הרע לרע במיעוטו.

מרגע זה ואילך פעל נתניהו כדי להגיב בעוצמה מדודה שתאפשר להכיל את הסיטואציה ולא להיגרר לבחירות תחת אזעקות עולות ויורדות. נתניהו למד מניצחונו הראשון ב-96' עד כמה מסוכנת ההליכה לבחירות בעיצומו של מבצע צבאי. פרס שיצא אז למבצע ענבי זעם, עם קונצנזוס ישראלי וגיבוי בינלאומי, נאלץ לקפל את הזנב אחרי ההפגזה בכפר כנא שגרמה להרג 102 לבנוניים. כשהסיטואציה הזאת לנגד עיניו, ינסה נתניהו להימנע ככל יכולתו מהיגררות לבחירות תחת מלחמה. לרוע מזלו, גם זה לא תלוי רק בו.

התובנה הרווחת היא שבעיות ביטחון טובות למועמדי הימין – אך במבחן ההיסטוריה ההנחה הזאת לא עמדה תמיד במבחן. רבין החליף את שמיר, בין השאר, על רקע הסכינאות ורצח הלנה ראפ ז"ל בטיילת בבת ים. מזלו של נתניהו הפעם – שהגנרלים שמתמודדים מולו, מזוהים עוד יותר ממנו עם מדיניות ממשלתו בעזה. בוגי כשר ביטחון וגנץ כרמטכ"ל, הובילו את שיטת ההכלה והתגובה המדודה. קריאת תיגר שלהם על נתניהו, תיתפס כאמינה עוד פחות מהאמירות המתלהמות של בנט – שמבקר את המשלה שמתוכה בא. אם בוגי-בני רק יעזו לפצות פה – הליכוד ישלוף בתגובה את דו"ח מבקר המדינה על התנהלותם בצוק איתן, שטיווח ישירות בעיקר את שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ.

בדרך לנחיתת החירום בישראל, נתניהו התרפק על זיכרון הרגעים המועטים במחיצת טראמפ והתקנא מן הסתם בשבוע שעבר על רעהו מוושינגטון. זה היה השבוע המוצלח של טראמפ מיום היבחרו – כאשר החוקר המיוחד מולר לא מצא ראיות שיטילו עליו אחריות פלילית בסוגיית המעורבות הרוסית. היו ימים שבהם ביבי בנה על מנדלבליט שיספק לו תוצאה דומה. גם בעניין הזה ניתן לדבר רבות על החלום ושברו.

מסע ציד

את הציון להופעתו של ראש הממשלה במוצ"ש האחרון ניתן היה לדעת מראש, עוד בטרם פצה את פיו, בהתאם לזהות הגורם המדרג. יריביו דיברו על אגלי הזיעה בעוד אוהדיו המשיכו לסגוד לו כמו לעגל הזהב. בכל מערכות הבחירות נוהג נתניהו לפרוץ לזירה בישורת האחרונה – כשהתגובות נחלקות תמיד בין שני הקטבים של תומכיו השרופים ויריביו המושבעים. אם בתשיעי באפריל הוא יוכרז כמנצח, מהלכיו יוכתרו בדיעבד כגאוניים גם על ידי המלאכים הרעים שיענו על כורחם אמן. אם יפסיד – גם תומכיו ייאלצו להסביר שהאיש לא עמד בלחצים והזיע כל הדרך לאולפנים.

ההשוואה בין הראיונות המלטפים להם זכה גנץ בשבוע שעבר, אל מול האגרופנים שנשלפו נגד ביבי – הוכיחה לרגע שיש ממש בטענות הקיפוח של ראש הממשלה. הראיונות שנערכו עם גנץ השבוע, כמו באו להוכיח שגסות הרוח יכולה להיות מופנית גם כלפי מרואיינים משמאל. קשה לצפות בראיונות מהסוג שעברו השבוע נתניהו וגנץ מבלי לצאת עם תחושת קבס למראה ציד המרואיינים שהפך לחלק מהשיטה. ההתייחסות אל המרואיין כאל ניצוד שחובה לעלוב בו, לסנוט בו, להשפילו ולחתוך את תשובותיו – היא רעה חולה. אחר כך, יושבי האולפנים בישראל עוד מתפלאים ומתלוננים מדוע הפוליטיקאים הישראליים מעדיפים להתראיין בשפה זרה. דווקא התקשורת החרדית הרדיופונית יכולה להוכיח שאפשר לעשות זאת אחרת. ניתן גם ניתן להתקיל פוליטיקאים בשאלות קשות, אך לאפשר להם בה בשעה להשלים את התשובות.

על הראיון הספציפי במוצ"ש שווה להתעכב דקה, וזאת למרות שהתזזית שאפפה אותנו השבוע גורמת לו להיראות כמחזה שהועלה זה מכבר ונשכח בתהום הנשייה. נתניהו הגיע ללא הכנה ונדמה לרגעים כמלצר שמנקה שולחן משאריות אוכל – עם מטלית מטונפת בלכלוך שהצטבר על שולחן אחר. הוא הצליח במידת מה להיחלץ מאשמת הקשר העסקי הישיר לעסקת הצוללות, אך נגרר בעל כורחו להודות בכך שלא שיתף את שר הביטחון והרמטכ"ל באישור מכירת הצוללת למצרים. מהמימיקה ומהתשובות המתפתלות ניכר היה, שאת הצ'יזבט על סוד צבאי שגילה רק לאוזניו של היועמ"ש – שהכחיש בדיעבד את המעשייה – הוא אלתר תוך כדי שידור, כשנדחק אל הקיר.

ואחרי הכל, מיותר לחלק ציונים להתנהלות התקשורתית של הפוליטיקאי היחיד בישראל שניצח את התקשורת – יותר פעמים מאשר נוצח על ידה. השימוש שלו במדיה, כמו גם באנשי התקשורת עצמם, נעשה בצורה כירורגית ומכוונת מטרה. יחסיו המורכבים עם נוני מוזס שנחשפו לעין כל הם בבואה להתנהלותו מול המדיה התקשורתית שהיא בידיו כחומר ביד היוצר. לנתניהו אין כל בעיה לגנות ולנצל באותה נשימה, לשמור על קשר חשאי ולתקוף אישית בפומבי.

תשמעו סיפור שנחשף כאן בעבר ומלמד רבות על התנהלות נתניהו מול התקשורת – שהנסתר בה רב על הנגלה. הסיפור הזה רלוונטי במיוחד על רקע המתקפה של הליכוד נגד פרשן חברת החדשות אמנון אברמוביץ. האב והבן הפכו את האיש לשק חבטות, אך מסתבר כי מאחורי הקלעים גם עמו מתקיימות שיחות.

במועד זהה בלוח השנה, בשלהי חודש אדר התשע"ה, הופתע פרשן חברת החדשות של ערוץ 2 אמנון אברמוביץ לקבל טלפון אישי מראש-הממשלה נתניהו. זה קרה בצהרי כ"ו באדר, ביום הבחירות לכנסת העשרים, כמה שעות לפני הפצת סרטון הערבים נוהרים, כשהרצוג – ולא המאמן – היה בטוח שהניצחון מונח בכיסו.

נתניהו שטף את אוזנו של אברמוביץ במשך דקות ארוכות והשמיע את אותה מנגינה שלא נפסקה מאז ועד היום. ביבי הסביר, כעובדה מוגמרת ולא כהערכה, שהוא עומד להפסיד את המערכה במוצאי יום הבחירות וביקש להצביע על הסיבה לכישלון.

נתניהו לא הסתפק בשיח הקבוע על התקשורת העוינת שהתגייסה להפילו. בתיאורים צבעוניים חשף נתניהו את הקשר הגורדי של תנועת V-15 שבגיבוי גורמי אופוזיציה מבית חברה לגורמים עוינים בממשל האמריקאי של אובמה – כדי לבצע הפיכה שלטונית. נתניהו דיבר על זיהוי מתלבטים דרך תגובותיהם ברשת ושליחת מסרים אובססיבית דרך הרשתות החברתיות, כשהוא מסביר לאברמוביץ ההמום שאותן תוכנות מאתרות גם את המתלבטים וגם את אלה שאינם מתכוונים להצביע, ומובילות אליהם כהרף עין את הגורמים שמציידים אותם בפתק הנכון. בפרספקטיבה של ארבע שנים לאחור צריך לזכור שהמלל הזה הושמע, הרבה לפני הכותרות על ההתערבות הרוסית בבחירות בארה"ב.

"על מה אתה מדבר", אמר לו אברמוביץ בתגובה וחזר שוב ושוב על הערכתו, אותה השמיע לעיני כל צופי ישראל בימים שלפני הבחירות: "היום בערב תיבחר לעוד קדנציה כראש הממשלה". נתניהו לא נרגע וחזר על המנטרה ולפיה הרצוג עומד לנצח באמצעים לא דמוקרטיים. הוא הפציר באברמוביץ לבל ישכח את הפרשנות כשהקלפיות יפתחו. הצופים – הסביר נתניהו – חייבים להבין הערב איך עבדה השיטה שהביאה להדחתי. זו אינה החלפה אלא הפיכה. באותם רגעים נדמה היה שבכיסו של ראש הממשלה, יש רק נאום תבוסה.

מי שברך             

נתניהו בחר לבצע את השיחה דווקא לאברמוביץ, בעיצומו של יום הבחירות – כשהוא מודע לכך שבשבוע שלפני הבחירות ובניגוד להערכותיהם של פרשנים רבים, אברמוביץ העריך באופן עקבי שנתניהו ינצח את הרצוג, והתמיד בתחזיתו גם בימי האופוריה של המחנה הציוני, אחרי צירופה של ציפי לבני כבת זוג להנהגה. הרציונל של נתניהו בעצם ביצוע השיחה היה שהן למתקשר והן למקבל השיחה – יש אינטרס פרשני ברור לתלות את כישלונו של נתניהו בהתערבות של כוח זר מתערב, ולא בהחלטת הבוחר הישראלי.

אברמוביץ לא הכריע עד היום בשאלה האם המלנכוליה שאפפה את נתניהו באותה שעת צהריים של שלהי חודש אדר הייתה אמיתית או מזויפת, פורים או כיפורים. לפחות באותם רגעים, הוא התרשם שנתניהו מדבר מעמקי תודעתו כשהוא בטוח בהפסדו הקרב ומתחיל לגלגל את הקמפיין הציבורי שיאפשר לו להישאר בזירה ולתלות את האשמה בתקשורת ולא בו.

ביבי ידע אז, שיתרון של המחנה הציוני יאפשר לליברמן ולכחלון – שאהבוהו כאהבת ישי לדרעי – להגיע לנשיא המדינה ולהמליץ על מועמד אחר זולתו, לראשות ממשלה. בזהירות ניתן לומר שהסיפור הזה חוזר על עצמו גם כיום עם שחקני משנה שונים. נתניהו רואה ועיניו כלות, איך אפילו הסקרים המחמיאים הופכים אותו לתלותי באישים כמשה פייגלין חדור הנקמה – שמצהיר מפורשות שאינו כפוף לחלוקה גושית כלשהי.

לשבחו של נתניהו ייאמר שהפראנויה אינה מרפה את ידיו, אלא מעצימה את חושיו ואת יכולותיו. כמו צה"ל שמגיב ביבשה, באוויר ובים – כך נתניהו בשבועיים שנותרו לנו עד לבחירות, יילחם כארי בכל החזיתות. בהתחשב בזהות המפלגה שמתייצבת מולו, ניתן לקבוע הפעם ובניגוד לסיבוב הקודם, שהמלחמה שלו – היא גם המלחמה שלנו.

אם לפיד יחזור לקדמת הבמה, בין אם כראש ממשלה ברוטציה ובין אם כבורג מרכזי בקואליציה הבאה, לא רק ביבי ייאלץ לומר שלום לכיסאו, אלא גם הנציגים החרדים. בימים הנוראים האלה צריך לאחל מי שברך לא רק לחיילי צה"ל הנלחמים בעזה, אלא גם לראש המדינה. על הברכות לשריה ויועציה – ובפרט בפן המשפטי הישראלי, אפשר לוותר לעת עתה. נסתפק בברכות ליועץ האמריקאי מולר שגונן השבוע על הנשיא, ידיד ישראל.

השארת תגובה