נשף המסכות והטשולענט שהקדיח

ראש הישיבה אמר: "המחלוקת גרמה לכך שדעתנו נשמעה רק למחצה ולא התקבלה. לבחור ספרדי יש אפשרות להצביע ש"ס ולדעת שהקול שלו יתמוך במאה אחוז בדעת תורה שבה אנו מאמינים"

עוצמה יהודית
עוצמה יהודית
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

ברוח ה"ונהפוך הוא" של חג הפורים, החלטת בג"ץ שהפך על פיה את החלטת ועדת הבחירות המרכזית והורה על פסילת בן ארי מתקומה אל מול אישורו של עופר כסיף ורשימת רע"מ תע"ל – עוד עשויה להתברר כהחלטה המועילה ביותר שקיבל בג"ץ לטובת החרדים.

את ההוראה שלא ללכת למסלול של פסקת התגברות בעטיו של חוק הגיוס לבדו, קיבלו בשעתו חברי הכנסת של דגל התורה ממרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. המסר הברור היה שאל לנו להעמיד את עולם התורה בחזית מאבק הסמכויות בין הכנסת לבית המשפט העליון. משכרון כוח יש להיזהר והכרה במגבלות כוח הן סוד שרידותו של מיעוט.

החלטת הבג"ץ השבוע, תאפשר בקונסטלציה הנכונה להעביר את פסקת ההתגברות בפס רחב ונטול הקשר ספציפי לנושאים חרדיים. אפשר להסביר עד שייפתחו הקלפיות מדוע התבטאויותיו של בן ארי הן גזענות לשמה שעומדת בתנאי סעיף 7א' לחוק יסוד הכנסת המאפשר לפסול רשימה או מועמד בעילה של הסתה לגזענות. ובאותה נשימה אי אפשר להבין הכיצד התבטאויות ומעשי החברים הערבים שדרכם לכנסת נסללה באותה החלטה, אינם מקיימים את שני התנאים האחרים לפסילה: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ותמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.

העובדה ששני שופטים מתיישבים חובשי כיפה שישבו בהרכב – נועם סולברג ודוד מינץ – צדדו בהחלת דין שווה על המתמודדים הערבים והיהודים שנדונו בפניהם, רק מחזקת את התחושה הציבורית הקשה ולפיה ההחלטה לא ניתנה כפסיקה משפטית בהתאם לדין, אלא כבחירה בהתאם לנטייה הפוליטית של היושבים בהרכב.

לנשף הסרת המסכות הזה, משמעות חשובה מכאן ולהבא, וזאת במידה ומחנה הימין יצליח להרכיב את הממשלה הבאה. אפילו כחלון מנימוקיו החלביים, הכריז כי יסיר את הגנתו הטבעית מבג"ץ – ונותר (לו) רק לקוות שיעלה בידיו להיבחר ולקיים את הבטחתו מתוך הכנסת. הפסילה החד-צדדית הזאת, תאפשר למחנה הימין לגבש מתווה ממוקד מטרה שישיב לכנסת את היכולת לחוקק מעמדת חוזקה. אם חקיקה מהסוג הזה תעבור, גם הפסילה הסיטונית של חוקי הגיוס – לא תתאפשר יותר בקלות יתירה, וניתן יהיה לסכם ולומר כי רווח והצלה עמד ליהודים ממקום אחר.

עצם פסילתו של בן ארי – גם היא כלל לא רעה לחרדים, כמו גם לראש הממשלה שהם חפצים ביקרו ומוליכים אותו על הסוס ברחובות העיר. הנחת העבודה הייתה שבן ארי לא יוכל לשבת בממשלת ימין והקול שלו ישמש כקלף מיקוח בכל הצבעה והצבעה. התפוגגותו בחסות בג"ץ היא עבורנו אפוא יותר ברכה מקללה. גם זהות העותרים, אנשי התנועה הרפורמית, משחקת לטובת החרדים. אם עד היום התמודדנו מולם לבדנו, הרי שמעתה ואילך העותרים הסדרתיים נגד כל מה שנוגע לאורח החיים החרדי במדינה – מגיוס ועד מופעים בהפרדה – הם רודפי המחנה כולו התקועים לכולנו בגוש. ואין כמו אויב משותף כדי ללכד שורות ולחולל מהפכות. לכו תקראו במגילה.

הצ'ולנט שהקדיח

בגתנים ותרשים, פרשנים, יועצים וסתם מערבבים מקצועיים מנסים להבין מליל שישי האחרון מה חלף במוחו המפולפל של גפני כשהתיישב מול קהל פתח-תקוואי, ובחר להלעיט את עמיתו מסיעת ש"ס בתבשיל לא אכיל – מעין גאלער העשוי מרגלי צפרדע שלוקה. כשגפני רוצה להאכיל צפרדעים, הוא מסוגל לשלוף הכשר בן יומו מהרבנות, להאביס את עמיתיו החרדים מלוא הלוע ועוד לחייב אותם לברך ברכה אחרונה.

למי מהקוראים שהיה ספון במקלטים ופספס עקב מטח הטילים הלאומני את מטחי הירי על רקע פוליטי בפתח תקווה, נאזכר בקצרה שגפני הציע לדרעי להשלים עם אלי ישי ואף קינח בכך שיבקש מראש-הממשלה למנות את ישי לשר. האם הייתה זו נקמה שהוגשה כשהיא קרה, כתגובה ליוזמה המוחצנת של הש"סניקים "להציל" את קולותיהם של מצביעי הפלג, או שמא סתם שליפה ברגע של חוסר ריכוז, למול צלחות הצ'ולנט המהביל, היבצ'וק והקוגעל, בעוד גפני נמנע מלהכניס לפיו פירור?

כך או כך, על התוצאה אין מחלוקת. אחרי תור זהב של תיאום כמעט מוחלט בין לשכות יו"ר דגל התורה ויו"ר ש"ס, שהחזיק מעמד גם אחרי זעזועים מקומיים, שלא על דעת שני היו"רים, בבית שמש ובאלעד, בחר גפני לתקוע לדרעי אגרוף בבטן הרכה, הכי רכה שיש. האמירה עצמה הייתה ראויה, שהרי מה שהבין נתניהו בנוגע לעוצמה יהודית וגוש הימין, רלוונטי לא פחות בנוגע לתנועת יחד והגוש החרדי. אך כמו שיודע כל בעל מסעדה, לא פחות מהטעם – חשובים גם הצלחות (בחיריק) וצורת ההגשה. הסרקזם הנוטף של גפני והלעג המוסווה ששיווה ליריבות בין דרעי לישי, כאילו הייתה זו מריבה ילדותית חסרת אחריות, אפשרו לש"סניקים להשליך אבנים וחצץ. וכמו שנאמר במקורות חיצוניים: את הבלוקים גמרנו בפתח-תקווה.

גפני הוא מהמתוחכמים שבחברי הכנסת המכהנים ואחד מבעלי הניסיון במערכת הפוליטית הישראלית, אך העבר מלמד שמיותר לחפש אצלו כוונה נסתרת בכל הבלחה ואמירה, בוודאי שלא תוך כדי סימפוזיון לוהט או נאום במליאה. גפני מתפאר תמיד בכך שאצלו, בניגוד כמעט לכל הפוליטיקאים המכהנים, אין טלפרומפטר ודפים, מראי מקומות וראשי פרקים. בחיוך הוא הזכיר לי פעם בשיחה סגורה כי הפעם הראשונה והאחרונה שבה הכין מראש את תוכן נאומו, הייתה בעת שעמד על הבמה בבנייני האומה בכנס היסוד להקמת דגל התורה. גפני הצעיר מחה אז נגד אותם גורמים פרובוקטיביים שפגעו בכ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל, ולשונו התלעלעה לרגע. דומה שהלקח נלמד ומאז ועד היום, במאות נאומים עוקצניים, נרשמו לו אפס הכנות ואפס גמגומים.

הספונטניות של האיש הפכה את נאומיו להצגה הכי טובה בעיר. חדות הלשון, הניצוצות, ההברקות – באות לו בשליפה דווקא בגלל הדריכות של מי שאינו קורא את נאומיו מן הכתב כמו קריין חדשות. כשפיו נפתח לרווחה, אמירה היא אמירה ובדיחה היא בדיחה. הוא לא נזקק לגוגל-מוגעל כדי לכחכח בגרונו וגם לא לבצל כדי להזיל דמעות – של צחוק – בקרב השומעים. אלא שהמקוריות הזאת, גורמת לכך שהאיש, חרף תחכומו וניסיונו, מועד לעיתים בלשונו. זהו חנו וסוד קסמו. במבחן התוצאה לאורך השנים, התועלת של האיש רבה על הנזק, ובגילו – אנשים ממילא כבר לא משתנים.

גפני, כדוגמה אחת מני רבות, איים רק בשנה האחרונה על נתניהו שאם לא ייפגש עם הרבנים "חייו אינם חיים מבחינה פוליטית". הוא סיפר איך בתיאום עם נתניהו, מאות פקחים שאינם יהודים מרשות האוכלוסין וההגירה יאכפו חוקים הנוגעים לשבת, הבטחה שהוכחשה על ידי לשכת רה"מ. אפשר להוסיף ולהרחיב גם בנוגע לראיון שהעניק לאכסניה זו עם ביקורת נוקבת על חסידות סלונים בפרשת עמנואל, ועוד כהנה וכהנה, אמירות והתבטאויות שסיפקו כותרות ראשיות.

לזכותו של מוישה ייאמר שהוא לא מתאהב בהתבטאויותיו ולא מתייחס להצהרותיו כאל תורת משה מסיני. האיש יודע למזער נזקים בכוחות עצמו ובעת הצורך ידע לשלוח הודעת הרגעה לדרעי ולהרים טלפון לנתניהו, כשגם את זה הוא עשה בלי לגמגם או לבלוע לשון. קשה להאמין שדווקא למסעדת ליל שישי של אכול עד שתצא נפשך, הוא הגיע עם תפריט מלחמה מוכן מראש. סביר להניח שגם הפעם מדובר בצ'ולנט שחומם על האש יותר מדי, עד שהלשון נכוותה.

ריח הבואש

אין זו הפעם הראשונה שבה מתלוצץ גפני בעיצומה של מערכת בחירות על חשבון עמיתו מסיעת ש"ס וגם לא הפעם היחידה שבה בש"ס מסרבים לשתף פעולה ולהבין את הבדיחה – שנאמרת על חשבונם. דרעי זוכר עד היום לגפני איך בפאנל משותף עם ליצמן בניר עציון, הוא הסביר לקול צחקוקי הקהל שביהדות התורה, איש לא נחקר או נאשם. במערכת הבחירות הנוכחית ההלצה הזאת כבר לא תצחיק אף אחד, ואפילו תעורר תוגה, אם תיאמר באותו פורום שבו הושמעה בפעם שעברה.

התגובה החריפה של ש"ס – ובאופן מכוון לא מפיו של דרעי אלא מלועו של ח"כ מלכיאלי, העידה שהמכה הפעם הייתה מתחת לשלייקעס. אלא שבצד רגשות הזעם האותנטיים אי אפשר להימנע מהתחושה שבתגובה של ש"ס הייתה גם עודף דרמטיזציה לצרכי תעמולה. אם לא שהיה מדובר באיש שאף פעם לא מתכנן את נאומיו יותר מדי וסומך תמיד על יכולת האלתור, ניתן היה לחשוב לרגע שמדובר במתקפה הדדית מוזמנת מראש. מעין נשף מסכות שבו המתקיף והמותקף ממקסמים רווחים מול המצביעים. כמו אריה חזק ששואג על איווט חלש –  כדי להניע את המצביעים הרוסים בחזרה למפלגת האם, כך גפני הזניק באחת את הקמפיין הפנים חרדי של ש"ס.

כיו"ר ועדת הכספים בארבע השנים האחרונות, העלה גפני על ראש שמחתו את המפוטרים בפריפריה ואת צרכי האוכלוסיות המוחלשות. גם בדבריו בפתח-תקווה הוא הדגיש שאת הדברים יש לעשות בתיאום מלא עם ש"ס. אבל את מי מעניינות העובדות היבשות בבחירות הנוכחיות? ביבי יכול להיחשד בשוחד, לספוג מטח טילים בתל-אביב ולחרוג מיעד הגירעון, והתקשורת תעסוק בטלפון הנפרץ של גנץ. הפייק – הוא הניוז.

מהמופע של גפני שנועד לצרכי תעמולת פנים, ש"ס יצאה מורווחת לא פחות מיהדות התורה. הנה – יאמר לעצמו הש"סניק ששמע את גפני ולאחריו את דרעי מגרונו של מלכיאלי – שוב בא לו האשכנזי המתנשא, שמדיר את בנותינו מהסמינרים ומהישיבות, ומטיף לנו מוסר על שלום בית, בה בשעה שבביתו שלו טרם התנדף לו ריח הבואש. העובדה שגפני עמד רק לאחרונה בראש החזית שהידקה את הקשר עם ש"ס בבחירות לרשויות – נעלמה כלא הייתה. אל נא תפייסו בדברי הבלים. שקט, יורים.

התגובה של הש"סניקים שעטו מגבוה על דברי גפני כמו עוף דורס על לטרת בשר, שברה לרגע את הקו הש"סי של התעלמות כמעט מוחלטת מהזירה הפנים חרדית. אם נתעלם לרגע מקמפיין ה"ביבי צריך אריה חזק", שאכן משפיע לא רע – לטובת לנתניהו – בהתחשב במצב הליכוד בסקרים, הרי שבתוך ה'בייס' החרדי העסקים יגעים. למתבונן מן הצד דומה שהש"סניקים מצויים במצב זהה לזה של יהדות התורה. הווה אומר: בשתי המפלגות הכסף נשפך לעיתונים המפלגתיים כקצף על פני נהר ירדן בחורף סוער, אך למי התהום של הבייס הוא בינתיים לא מחלחל.

בכל מה שנוגע ליחסים הפנימיים בין החסידים לליטאים, ליהדות התורה יש כשל מובנה ששום סיסמה מעומעמת כמו "ברגע האמת" לא תוכל לפתור (רק תנו למען השם קרדיט, לספר מוצלח בהרבה עם שם זהה שהוציאו לאחרונה העיתונאים ירושלמי, אליטוב וארליך על כ"ק האדמו"ר מלובביץ' זי"ע). אם כבר, הרי שהסיסמה "בדקה התשעים", הייתה יותר מתאימה הן לנוכח תקדימי העבר של היחלצות לעבודה רק בזמן הפציעות, והן לאור התוצאות האחרונות של מהפכים דרמטיים שמתרחשים במגרשים ברגע האחרון ממש.

הטוב והמטיב

החזית הפנים אשכנזית שנוהלה בתוך יהדות התורה בקדנציה האחרונה – השפיעה על המערכה החשובה ביותר שמונחת לפתחה של הנציגות החרדית. לא מדובר במאבקי סרק או מלחמות אגו, אלא במחלוקת אמיתית ונוקבת על הסוגיה הכי מהותית עמה מתמודדת כיום היהדות החרדית – חוק הגיוס. בעיני האברך ובחור הישיבה הליטאי, הרי שיהדות התורה, בהתפצלותה, גרמה לאי-העברת החוק החשוב ביותר לעולם התורה בקדנציה האחרונה. לטוב או לרע, תדע כל אם חרדית החוששת מכך שמעמד בנה בחור הישיבה אינו מוסדר, שהאחריות נעצרת כאן.

לנחל האכזב הזה, דווקא ש"ס הייתה יכולה להזרים מים חיים. בקמפיין הראשון שניהלה דגל התורה ב-88', ניתנה הבטחה של דרעי לכמה מראשי הישיבות הליטאיים ולפיה ש"ס לא תפעל בקרב הבחורים הספרדיים הלומדים בישיבות האשכנזיות. דרעי של אותם ימים הבין – כמו ביבי כיום – שצליחת אחוז החסימה של דגל התורה חיונית עבור הגוש הליטאי-ספרדי, הרבה יותר מעוד חצי מנדט לש"ס. באותם ימים הוסבר לבחורים הספרדים הלומדים בישיבות האשכנזיות כי מידת הכרת הטוב לרבותיהם, גוברת על מצוות ה"לא תסור" שבה הם מחויבים ועומדים. חלפו הימים, נקפו השנים, וכמה מראשי הישיבות האשכנזיות, מבהירים כיום לתלמידיהם הספרדיים כי לא המצווה, אלא המציאות – היא שהשתנתה.

בחור ספרדי שעלה לאחרונה לביתו של אחד מחשובי ראשי הישיבות האשכנזיות כדי לשאול כיצד להצביע שמע את ההסבר הבא – שמוגש לקוראים בתרגום לשוני חופשי. "חברי הכנסת שלנו", הסביר ראש הישיבה, "נשלחו בראש ובראשונה כדי לשמר ולחזק את עולם התורה. אם זה היה תלוי רק בחברי הכנסת של דגל וש"ס, היינו היום עם חוק מתוקן שהוא הרע במיעוטו עבור עולם התורה. לצערנו הרב המחלוקת לשם שמים בין מועצות גדולי התורה בתוך יהדות התורה גרמה לכך שדעתנו נשמעה רק למחצה ולא התקבלה. ה'לא תסור' של בחור אשכנזי מחייב אותו להצביע יהדות התורה בלי לשאול שאלות, אבל לבחור ספרדי יש אפשרות להצביע ש"ס ולדעת שהקול שלו יתמוך במאה אחוז בדעת תורה שבה אנו מאמינים".

על המוקיר טובה האריכו חכמינו בדברים אך לפחות לפי מדד הסקרים, הכרת הטוב הפנים-ספרדית מתמהמהת מלבוא. ש"ס משקיעה רבות בסרטונים שהיא מפיצה ברשתות החברתיות והעלתה השבוע לאוויר את קמפיין הנבחרים שגרף תגובות אוהדות ברשתות החברתיות. לנתניהו זה מצליח לא רע, אך כלל לא בטוח שזהו השטח הנכון לפעילות עבור התנועה הקדושה. הסרטונים שהפיקה התנועה עד כה גורפים תגובות אוהדות, אך הסקרים הם סרט אימה עבור המחנה החרדי. אם יתממש התרחיש ולפיו מחנה הימין כולו יהיה תלוי בחסדיו של פייגלין וחבריו הבלתי צפויים – אנה אנו באים. את קרב החפירות יש להתחיל בבית. לו חכמו ישכילו בש"ס להביא כשיעור כללי לרבים, את דברי כמה מחשובי ראשי הישיבות האשכנזים הנאמרים בחדרי חדרים – יהא זה הקמפיין היעיל והזול ביותר בקרב הבייס החרדי.

הצ'ולנט שהקדיח

המריבה השבועית בין גפני לדרעי היא פיקנטריה חביבה אך אסור שתשפיע על אופי ההצבעה ותגרום לבריחת דיירים מהבניין החרדי המשותף. באווירה שבה הכל מדברים על זליגת מצביעים חרדים לנתניהו – יש לעמוד בראש ובראשונה על המשמעות שתהיה לכך, בכל החזיתות, בהן מתמודדת היהדות החרדית ומשיבה מלחמה. נתניהו ישמח לראות איך כל שותפיו, כולל האריה מהקמפיין, נותרים בחיים כנועים ומפוחדים, חלושים ונוהמים אך לא שואגים.

ביבי לא צריך אף אחד חזק מלבדו, אך מה שבטוח הוא שהמצביעים החרדים צריכים גם את אריה מכלוף וגם את מוישה – כשהם חזקים מאי פעם, שניהם יחד וכל אחד לחוד. קשה עד בלתי אפשרי לראות את הנציגות החרדית צולחת את המכשולים שניצבים לפתחה בקדנציה הקרובה ומצליחה לחלץ חוק גיוס סביר מבלי ששיתוף הפעולה בין יו"ר ש"ס ליו"ר דגל יחזור לתקנו – ויש לקוות שאכן כך יהיה כשיפוח יום הבוחר וינוסו צללי הקמפיין.

ליהדות החרדית אין נבחרת אחרת ובכל קנה מידה השוואתי מול הנבחרים במגזר הכללי, אין לה שום סיבה להתבייש בנבחריה. גפני ופרוש, אשר ומקלב וגם ליצמן זכור לטוב – הם מהפרלמנטרים המסורים והחרוצים בכנסת ישראל. גם השילוב שאנו רואים בש"ס בין חדשים לוותיקים, הוא תופעה מרעננת אשר יש לקוות כי תצמיח דור חדש של הנהגה חרדית חדורת מטרה.

אפשר לקטר פה ושם, להחמיץ פנים ולהתלונן על חברי הכנסת החרדים, אך מאחורי הפרגוד אין לנו פתק אחר לבד משתי המפלגות הוותיקות. אוהד אמיתי לעולם לא נוטש קבוצה. לשתי נבחרות הבית היחידות שיש לנו צריך לאחל בהצלחה, בידיעה שאין להן חלופה. נותר רק לקוות שהנבחרים לא ינצלו את הבעת האמון המחודשת כדי לשוב ולהתנגח זה בזה עם פרסום התוצאות. מהצ'ולנט סר הטעם הזה, שמחומם ומוגש לנו שוב ושוב, כבר אכלנו די.

השארת תגובה