החשש הגדול: מגדלים תמורת בתי כנסת

תושבי שיכון הרבנים חוששים ממיזמי הבנייה העלולים להחריב את בית הכנסת הותיק 'בית אהרן' השוכן בלב השכונה המיתולוגית • חזרנו לאחור לימי בנייתם של שבעה עשר יחידות הדיור לרבנים פליטי השואה

שיכון הרבנים
שיכון הרבנים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

איכשהו זה חמק לנו מתחת לרדאר, אבל מתברר שבכניסה לבירת ישראל ניצב בית כנסת עתיק העומד בפני סכנת הריסה. לא רק בית הכנסת אלא כל צביון השכונה החרדית-מיתולוגית נתון בסבך משפטי העלול לשנות אותו מן היסוד.

תכניות בנייה גרנדיוזית בכניסה לירושלים, בדגש על שדרת שרי ישראל בה, על פי התכנית, יתנוססו מגדלים מלונות ומרכזי בילוי, מקודמת על ידי יזמים מחו"ל, והם כוללים בתוכם גם צעדים חמורים ובלתי מתקבלים על הדעת כמו הריסת בית הכנסת המרכזי המיתולוגי של 'שיכון הרבנים', שהוקם בשנת תש"ט והוא מהמפורסמים בירושלים.

כדי להבין מה הוא אותו שיכון, סיפורו של בית הכנסת העתיק ושל לשכת 'אוצר הפוסקים' השוכנת בקרבו, נדדנו לאחור וגוללנו, בסיועו של הסופר התורני ולשעבר חבר מערכת 'אוצר הפוסקים' המאוימת גם היא, הרב טוביה פריינד, את היסטוריית השיכון המיתולוגי בכניסה לבירתנו הנצחית.

בונים שכונה

לאחר החורבן של מרכזי היהדות התורנית בשואה הנוראה נשארו בחסדי שמים עשרות בודדות של רבנים גדולי תורה שרידי חרב, שעלו לארץ ישראל. רובם הצליחו להמלט בעוני ומחסור כשרק כסותם לעורם.

באותם ימים שלטו בארץ פקידי הממשלה הבריטית, שלא נקפו אצבע לסייע לרבנים הפליטים. בימים קשים אלו נחלץ ארגון בשם 'וועד הרבנים הפליטים', לעזור ולסייע לרבנים הפליטים במסגרות שונות. הן סיוע ראשוני והן סיוע באמצעות תמיכות. בין היתר יזמו בארגון רעיון חדשני, לייסד שיכון מיוחד בעיר ירושלים, בו יתגוררו הרבנים הפליטים שהגיעו חסרי כל.

רעיון זה שאולי קל להגותו, קשה היה מאוד לבצעו ולהוציאו לפועל. עסקני 'ועד הרבנים הפליטים' ונשיאי הועד עליו נמנו גדולי הדור כמו הגאונים האדירים רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל ורבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל נחלצו חושים, ובשנת תש"ו הצליחו לרכוש מגרש ענק בן כחמשת אלפים מטר מרובע. המימון לרכישת המגרש הושג באמצעות תרומות של נדיבי עם במדינות אמריקה, וכן באמצעות הלוואות שונות. לאחר רכישת המגרש התקיים אירוע של הנחת אבן הפינה בהשתתפות המונים.

לאחר רכישת המגרש, שוב התעוררו קשיים עצומים הן במימון הבניה והן בהחזר חובות שנבעו מרכישת המגרש. במקרה אחד, לאחר התחלת הבניה, הצטבר חוב לפועלים בסכום ניכר, הללו הכריזו על שביתה עד שיקבלו את שכרם. בלית ברירה פנו לאחד הבנקים בבקשת הלוואה, הבנק התנה את הענקת ההלוואה בכך שכבוד הרב הראשי, הרב יצחק הלוי הרצוג, יחתום אישית כערב. הרב הרצוג שהיה חם לעניין, הסכים תוך סיכון גדול לחתום ערבות אישית על סכום עצום. לאחר כשלוש שנים הסתיימו בניית ארבעת הדירות הראשונות ולאחר מאמצים נוספים, בחודש טבת שנת תשי"א (1951) החזון הפך למציאות, והסתיימה בניית הקומה הראשונה ושבעה עשר הדירות הראשונות ניתנו לרבנים הפליטים, חינם אין כסף.

במעמד סיום בניית הקומה הראשונה, התקיים טקס חנוכת 17 הבתים בהשתתפות הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, הרבנים הראשיים לישראל וראשי ועסקני העיר.

באותו מעמד נשא דברים הראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל שאמר: "ומה לנו יותר מדאגה לאדם שאינו מוצא מדרך לכף רגלו, שבא מן הגולה סחוף ודווי? מה נאמר על כל אלה שגלו ממקומם וירדו מכבודם, ואין הם מבקשים לעצמם גדולה וכבוד אלא מעמד נפשי, שירגישו בעצמם שלא התרחקו מעולמם, שעדיין הם קשורים וממשיכים במפעל חייהם. מה היה על הרבנים האלה אלמלא מצאו דלת פתוחה ואוזן קשבת, אלמלא ניתנה להם האפשרות להמשיך בלימודם? משום כך אני מוקיר ומעריך את מפעל הרבנים הפליטים, שאיננו נותן תמיכה בצורה המקובלת של סיוע, אלא על ידי כך שמעסיק את האנשים. כוונתי ל"אוצר הפוסקים". הרבנים שעוסקים בזה מרגישים שאינם גרים, שאינם מקבלים צדקה אלא הם נותנים לעם מה שביכולתם ומה שחובתם לתת לו".

"מתוך הדאגה הזאת הסתעף גם הבית הזה שלפנינו, שלעת עתה הוקמה קומתו הראשונה. אני מתפלל ומקווה שיוסיפו לבנות לא רק שתי קומות נוספות, אלא כהנה וכהנה. על ידי עקירת הרבנים ממקומם נתקיים אותו חזון שעליו דיברו רבותינו: עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות להיעקר מחו"ל ולהבנות בא"י. בתי-כנסיות אין פירושן בנינים של עץ ואבן, אלא לאלה הממלאים אותן תוכן, למאורות שדולקים בהם. אלה הולכים ובאים אלינו ממזרח וממערב ויוסיפו ויבואו. ולכן העבודה היא גדולה וחשובה מאוד מכל הבחינות. גם תמיכתם של הרבנים באותה צורה של אוצר הפוסקים, גם ישובם של הרבנים באותן הדירות המרווחות שבבנינה, וגם מבחינת כבודה של ירושלים שבשערה עומד מוסד כזה שמוסיף לה כבוד והדר, שמוסיף כבוד לישראל".

בהמשך חגיגת חנוכת הבתים נשא דברים גם הרב יצחק מאיר לוין שר הסעד וחתנו של מרן האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור זצ"ל שהוסיף ואמר שהרבנים היושבים בבית גדול זה ישפיעו על הדור כולו.

לאחר מכן נשא דברים הג"ר זלמן סורוצקין זצ"ל נשיא ועד הישיבות. שבתחילת דבריו תיאר את רדיפותיהם של הנאצים לרבני ישראל באופן יחידי ואכזרי ביותר "מפני שנאצים ידעו שהרב הוא מרכז הקהילה, הוא נשמת האומה, ותיכף ומיד חיסלו אותו, תיכף ומיד גרמו לו צרות, לקחו אותו כערב, הושיבו אותו במאסר, השפילו אותו עד שחיסלו אותו. זאת הייתה ראשית דרכם, ומשום כך אחוזם של הרבנים הניצולים הוא קטן והוא בא כולו לארץ אבותינו. והנה כל שאר פליטי החרב כשהם באים לארץ מזומנת להם עבודה והתעסקות, ואילו אלה שכל כך סבלו בעד כלל ישראל – רבני ישראל – אינם מוצאים להם אחיזה. הם נושאים את השם פליטים עד זקנה ושיבה. האם אנו יוציאם ידי חובתנו כלפי הרבנים של הדור הזה? האם יוצא הציבור הישראלי ידי חובתו כלפי הרבנים הפליטים?  הם מסרו את עצמם על כלל ישראל, והיכן התודה המגעת להם?"

הרב סורוצקין זצ"ל, הוסיף והמשיך: שלמרות הפעילות החשובה והעצומה הרי שאין די בכך ועלינו להשתדל להוסיף ולהגביר פעולות ביתר שאת ויתר עוז.

בסיום החגיגה הביא הגאון רבי דוד שפרבר זצ"ל אב"ד בראשוב ומח"ס שו"ת 'אפרקסתא דעניא', שהיה אחד מגאוני הדור העבר מפליטי הגולה שהוענק לו קורת גג בשיכון הרבנים, את ברכתו הקדושה של כ"ק האדמו"ר הבית ישראל מגור זצ"ל.

סיפורו של בית הכנסת

במסגרת הפעולות הנרחבות להקמת "שיכון הרבנים" התעורר הגאון הנגיד רבי אהרן דרייזין להתנדב בנין בית כנסת מפואר שישמש מעין "לשכת הגזית" לחכמי ישראל המתגוררים בשיכון הרבנים, לתפילות וללימוד התורה שממנו תצא תורה.

למרבה הצער, הרי שרבי אהרן דרייזין זצ"ל לא זכה להשתתף בחנוכת בית הכנסת, ולאחר פטירתו בשנת תש"ח, המשיכו בניו בדרכו והוסיפו והגבירו פעלים וזכו לחנוך את בנין בית הכנסת אשר ניקב בשם "בית אהרן" לזכרו הטהור של רבי אהרן דרייזין זצ"ל.

מעניין לציין כי גם בעירייה העריכו והחשיבו את המפעל של "שיכון הרבנים" ושם הרחוב שבו מתנשאים בנייני "שיכון הרבנים", נקרא בשם "רחוב תורה מציון" על שם האמור במקרא "מציון תצא תורה".

זכה הנכבד רבי אהרן דרייזין זצ"ל וביתו הגדול "בית אהרן", הפך לאבן שואבת לחכמי וגדולי תורה וחסידות רבים שקבעו בו מקום תורתם ותפילתם. בראש ובראשונה נציין את הרבנים הגאונים שכיהנו פאר כרבנים בשכונה ובבית הכנסת: הגאון רבי דוד שפרבר זצ"ל הנודע בספרו שו"ת אפרקסתא דעניא (לשעבר אב"ד בראשוב). הגאון רבי יוסף אדלר זצ"ל מנשיאי מועצת גדולי התורה (לשעבר גאב"ד טורדא) שכיהן שנים רבות כרב השכונה וכרב ביהכנ"ס עד שנת תשל"ז. לאחר פטירתו התמנה הגאון רבי אפרים פישל קליין זצ"ל (לשעבר גאב"ד ואהשרעלי). לאחר פטירתו התמנה הגאון רבי משה אדלר זצ"ל משרידי שפירא דירושלים שכיהן ברבנות עד שנת תשנ"ב.

לאחר פטירתו התמנה בנו הגאון רבי בנימין שליט"א, חבר בד"ץ אגודת ישראל, כממלא מקום אבותיו לאורך ימים ושנים טובות.

המתפללים הבולטים

אחד מזקני ומוותיקי  מתפללי ביהכ"נ 'בית אהרן' מספר אפיזודה מעניינת על אחד מגאוני המתפללים רבי ישראל זאב פלדמן זצ"ל ששימש כרב העיר בית שמש, אשר כל לילה בחצות היה מופיע בביהכ"נ עם סידור 'בית יעקב' ישן, ומתיישב בפינה והחל באמירת "תיקון חצות", כך ישב וקינן על חורבן הבית שעה שלימה בדמעות שליש, ורק אח"כ היה מתיישב ללמוד בשקידה וברציפות עד הנץ החמה.

גולת הכותרת בבית הכנסת 'בית אהרן' היה בימים נוראים חגי ומועדי חודש תשרי, האווירה המיוחדת החלה עם אמירת הסליחות הראשונות לפנות בוקר.

תפילות הימים נוראים בביהכ"נ היו בהשתפכות הנפש, רב ביהכ"נ הגאון רבי אפרים פישל קליין זצ"ל היה משמש כבעל תפילה שנים רבות, במתיקות היה משתפך וכל ציבור המתפללים היו מזילים דמעות שליש. השיא היה בתפילת נעילת שער בסיום צום יום הכיפורים.

שמחת התורה של הרבנים הגאונים היה בא לידי ביטוי בליל יום חג שמחת תורה ואהבת התורה ששררה בבית הכנסת התבטאה בריקודים סוערים. קול שירתם היה בוקע רקיעים, דיצה חדוה ודביקות. גאב"ד טורדא הגאון רבי יוסף אדלר ששימש כרב ביהכ"נ, היה לוקח את הס"ת בידו, ס"ת מיוחד שהציל בימי השואה מידי הפורעים הנאצים ימ"ש, והביאה לביהכ"נ. ספר התורה קיים עד היום בבית הכנסת 'בית אהרן', למרות אצילותו ועדינותו היה רוקד ריקודים של מצוה לשמחת התורה. שאר הרבנים מהם שהיו זקנים מופלגים עטורי שיבה, היו רוקדים עד כלות הנפש. כך גם קרנו פניו המוריקות של הגאון רבי ישראל וועלץ אב"ד בודפסט בשמחת התורה.

באחד השיחים שהיה למרן פוסק הדור בעל 'שבט הלוי' הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, עם אחד מנכדיו, התגלגלה השיחה אודות תקופת שהותו בירושלים שהתפלל בביהכ"נ 'בית אהרן' (כשש שנים), ואמר: זכיתי להכיר ענקי תורה שידעו ש"ס ופוסקים בע"פ, פליטים שעלו מארצות הגולה, שהיו חיים חיי צניעות ודחקות, ובבואם לביהכ"נ היו נראים כשאר האנשים פשוטי עם, והרעישו את העולם בתורתם ותפילתם.

הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית, שגם הוא התפלל תקופה ארוכה בבית הכנסת בהיותו מתגורר בסמוך לשיכון הרבנים, היה מפליג ומעריץ את גדולי הרבנים הפליטים שהעניקו חמה בקומתם ולמרות זאת היו מתהלכים בצידי הדרכים בענווה מופלאה.

שלא על מנת לקבל פרס

לפנינו רשימת רבנים מגאוני דורינו שקבעו מקום תפילתם בביהכ"נ "בית אהרן", חלק מהרבנים ערכו את סדרת הספרים "אוצר הפוסקים" ובעקבות כך לאחר שקבעו מקום תורתם בבית ה"אוצר" קבעו את מקום תפילתם בביהכ"נ "בית אהרן" הסמוך לו.

מרן הגאון רבי שמואל אויערבאך זצ"ל – ראש ישיבת 'מעלות התורה'. מרן הגאון רבי נתן גשטטנר זצ"ל – ראב"ד קרית אגודת ישראל וראש ישיבת פנים מאירות מח"ס להורות נתן. מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל – ראש ישיבת חכמי לובלין בעל שבט הלוי. הגאון רבי משה דוב וולנר זצ"ל – אב"ד ורב העיר אשקלון מח"ס שו"ת חמדת צבי. הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל – מח"ס שו"ת ציץ אליעזר. הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל – ראש ישיבת בית שערים אב"ק אונגוואר מחבר סידרת הספרים משנה הלכות ועוד. כמו"כ יצויינו כ"ק האדמורי"ם שקבעו תפילתם בבית הקדוש והם: האדמורי"ם לבית גורליץ, זידיטשוב, סווראן, ספינקא, קפישניטץ, קולבסוב וקאמרנא.

לא נוכל להמנע מלהזכיר גם את גבאי בית הכנסת הקדוש, שהיו בורחים מהשררה והיו כעבדים ולא כאדונים (לצערנו, קיבלנו מידע רק על 3 גבאים זכרונם לברכה) והם: הגבאי המסור רבי דוד בורנשטיין ז"ל אוד מוצל מאש, שרד בודד מכל צאצאיו שנעקדו על קידוש השם ולא הניח אחריו זש"ק ובטרם פטירתו זכה ונתנדב על ידו ספר תורה מהודר לבת הכנסת. הגבאי רבי חיים אליעזר לנדסברג ז"ל איש תם וישר ירא שמים מרובים, ששימש כגבאי נאמן בבית הכנסת שנים רבות. והגבאי רבי צבי קליין ז"ל ת"ח מופלג שראוי היה לכהן ברבנות, והעדיף לשמש בגבאות בית הכנסת.

כמו כן הגבאי רבי מרדכי קיפניס ז"ל בנו של הגאון רבי שמואל קיפניס זצ"ל מייסד ה"שיכון", שניהל את עניני בית הכנסת במסירות נאמנה שנים רבות.

חששות ותפילות

לפני שבועיים אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים הוספת קומות למרכז המסחרי שנמצא בשיפולי רחוב שרי ישראל על פינת רחוב יפו, לאורך הציר של הרכבת הקלה.

לפי התכנית שאושרה, לבניין הקיים יתווספו קומות למסחר ומשרדים, והוא יכלול בסך הכל 18 קומות. בנוסף, התכנית מבקשת להרחיב את שטחי המסחר הפונים לרחוב יפו, על מנת להגביר את התועלתיות של השטחים השונים.

באופן מפתיע, המנהל הקהילתי גאולה-בוכרים הסיר את התנגדותו לתכנית.

כיום בכניסה לעיר מתקיימות עבודות על מנת להפוך את השטח לאזור תעשיה ומסחר, כולל שטחים נרחבים למשרדי הממשלה השונים וכולל שטחי מלונאות וקניונים רחבים.

לאחר האישור, אמר יו"ר הוועדה המחוזית עו"ד עמיר שקד, כי מדובר בתכנית שאמורה לסייע בתהליך פיתוח הכניסה לעיר וכי הבניין שאושר, יהיה "מוקד עירוני מרכזי למפגש ופעילות אורבנית משולבת תוך חיזוק צירי הרכבת הקלה כצירים עירוניים תוססים ומגוונים הנשענים על שירות של מערכת הסעת המונים בסטנדרטים מודרניים הראויים לעיר איכותית ודינמית", כך לדברי שקד.

כאמור, תכניות אלו עומדות בסתירה לאורח החיים של תושבי האזור הנוכחיים שמתנגדים נחרצות להוצאתה לפועל של התכנית שתביא להרס בית הכנסת העתיק 'בית אהרן' אודותיו הרחבנו ביריעה זו.

במסגרת פעולות המחאה אף נערכה עצרת תפילה בית הכנסת של קהילת 'חיי נפש' ברחוב שרי ישראל, בראשותו של הגאון רבי יוסף בנימין ויייס. כאשר לדברי מארגני העצרת מדובר היה בעצרת ראשונה מתוך כמה שאמורות להתקיים בכל רחבי האזור בקרוב.

במהלך העצרת נשאו דברים המרא דאתרא של שיכון הרבנים הגאון רבי בנימין אדלר, שהתייחס לחובת חשיבות השמירה על בית הכנסת וכן חיזק ידי כל העוסקים במלאכה. בנוסף, נשא דברים בעצרת האדמו"ר מקוברין, לאחר מכן הוקראו פרקי תהילים ע"י הגאון רבי אליעזר גוטפרב להצלחת המערכה.

בסיום העצרת נאם הרב הצעיר של שיכון הרבנים, רבי יהושע (בן הגר"ב) אדלר, שהקריא את החלטות העצרת שקראו לפעול בכל הכוח לסכל את מכירת בית הכנסת ולמנוע בניית מגדלים רבי קומות בסביבה.

כבר בד' אלול תשע"ו דיווח אתר 'בחדרי חרדים' על פגישה שנערכה במטרה לסכל את התכנית. בפגישה השתתפו רבני השכונות החרדיות, הנציגים החרדים ועסקנים שונים. במסמך סיכום הישיבה, נכתב בין היתר כי "הבניה לגובה לא מתאימה לציבור החרדי ויש לפעול בכל דרך למניעתה".

בפגישה השתתפו רבני השכונות: הרב בנימין אדלר- שיכון הרבנים, הרב רפאל ברלין – גוש 80, הרב אליעזר גוטפרב – שרי ישראל, הרב יעקב דוב הלברשטם – בר אילן, הרב אהרון ירחי – מקור ברוך. הרב קלמן מלר – שרי ישראל, הרב נפתלי נוסבוים – נווה צבי, והרב אביעזר שפירא – כרם אברהם.

מטעם חברי המועצה השתתפו: סגני ראש העיר (דאז. י"ג) – יוסי דייטש, יצחק פינדרוס וחיים אפשטיין, וחברי המועצה יוחנן ויצמן, מיכאל מלכיאלי, ישראל קלרמן ואליעזר ראוכברגר. העסקנים שהשתתפו בפגישה: אפרים אייזנבך, ברוך ברנדווין, מרדכי גולדברג, אשר סיאני, מנדל כץ, דוד רבינוביץ', יחיאל רודמן וחנוך שנור.

בסיכום הפגישה נכתב: "מוסכם כי הבניה לגובה לא מתאימה לציבור החרדי ויש לפעול בכל דרך למניעתה. הנציגים אף פירטו מקרים שונים בהם נאבקו נגד הבניה לגובה באזורים חרדיים.

בסיכום צויין נושא הבניה סביב הרכבת הקלה ונכתב כי "תיבחן גם חלופה של בנייה מרקמית. באזורים בהם מתגוררת אוכלוסייה שבניה גבוהה אינה מתאימה לה, הבנייה תהיה בגובה של עד 12 קומות".

עוד נכתב כי "הרבנים דורשים תכנית מפורטת הכוללת מפה והוראות שבו יוגדרו האזורים החרדיים שבהם לא תותר בניה לגובה – "אוכלוסייה שבניה גבוהה אינה מתאימה לה" – כאשר תכנית זו תאושר במוסדות התכנון ויהוו חלק ממסמכי מדיניות תכנון הבינוי סביב תוואי הרכבת הקלה".

במסמך אף מפורט כי "התכנית תיערך בדגש על ציר רחוב יפו – מפינת רחוב ירמיהו ועד כיכר הדווידקה – שישמש כקו תפר, שבו השטחים שמצפון לקו יוגדרו כאזורים חרדיים".

למרות ההחלטה, הרבנים מתנגדים גם לבניה לגובה 12 קומות. "למען הסר ספק, החלטה זו לא מאשרת את גובה 12 הקומות המוזכרת בהחלטת הוועדה המחוזית כגובה המותר באזור חרדי, גובה הקומות נקבע זה מכבר שנים".

לסיום נכתב כי "הנציגים ביקשו ללמוד לעומק את הנושא ולהשיב לרבנים בהקדם דבר".

השארת תגובה