באר יעקב: להוציא יקר מזולל

שבע שנים להסתלקותו של הרבי ה'באר יעקב' מנדבורנה זצ"ל • רבי יוסף מוגרבי, מסיר את הלוט מסיפורו של כתר הכסף בספר התורה של הרבי זצ"ל • השם שניתן בטעות וההקפדה היתירה בטהרה

האדמו"ר מנדבורנה זצ"ל
האדמו"ר מנדבורנה זצ"ל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שבע שנים חלפו מאז הסתלק לשמי מעל קדוש ישראל הרבי ה'באר יעקב' מנדבורנה זיע"א, הרבי נולד בכ"ג בניסן תר"צ בעיירה סירט לרבי חיים מרדכי ולסימה רייזל רוזנבוים. אמו הייתה בתו של רבי אליעזר זאב מקרטשניף ונקרא ישכר בער על שם סבו של סבו, רבי ישכר בער מנדבורנה. את השם "יעקב" נתן לו אביו בטעות, בחשבו שאביו רבי איתמר הורה לו כך. לאחר מעשה אמר לו רבי איתמר שבדיעבד זה טוב, כי הם נכדי רבי יעקב מקורביל מבעלי התוספות.

בשואה הוגלתה משפחתו מעיר לעיר בתנאים קשים. פעם כשיצא עם אחיו יצחק אייזיק ואחותו לחפש אוכל תפסום הנאצים ושלחום למחנה דז'ורין שבטרנסניסטריה, שם שהו מספר ימים עד ששוחררו. בהיותו במחנה נזהר לא לאכול מאכלות אסורים. בזמן המלחמה שמר אף על מנהגי חסידות וביום הבר מצווה שלו טבל בנהר קפוא. כמו כן סייע ליהודי האזור בחימום והארת הבתים. אחרי המלחמה עזר ליהודים להבריח את הגבול שהיה אז בשליטת הקומוניסטים.

בשנת תש"ו החליט לעלות לארץ ישראל והצטרף לאניית מעפילים. בספינה בנה לעצמו חדרון מקרטונים ולא יצא ממנו כל זמן הנסיעה כדי לא להיכשל במראות אסורות. במהלך ההפלגה היה יורד מדי יום לטבול בים אף כשחלה. בהגיעו לארץ ישראל נסע לירושלים ונכנס ללמוד בישיבתו של רבי יוסף צבי דושינסקי. בהיותו בישיבה היה מתמיד בלימודו וישן שעות בודדות ביממה. אביו שלח לו מכתבים ובהם הורה לו להפסיק להסתגף.

בשנת תש"ט עלה אביו לישראל ולאחר מספר חודשים התיישב ביפו. רבי יעקב עבר לגור עמו והקים עמו את ישיבת "מאמר מרדכי" ביפו. נישא לבתו של הרב משה הערש תלמידו של רבי מנחם ברודי רבה של קאלוב. בשנת תש"כ, כשאביו עבר לגור בבני ברק, עבר גם הוא לעיר.

לאחר פטירת אביו בשנת תשל"ח מילא את מקומו והרחיב את החסידות. בזמנו נבנתה קריית נדבורנה ובית הכנסת הגדול של נדבורנה בפאתי שיכון ויז'ניץ בבני ברק "היכלי רוזנטל".

נהג לעשות תענית דיבור בימי שני וחמישי וכן מראש חודש אלול עד אחרי יום כיפור. הקפיד להתפלל יחד עם בחורי הישיבה בשעה 7:30 על אף שקבלת הקהל אצלו הייתה מסתיימת בשעות הלילה המאוחרות. תפילותיו ושולחנותיו היו נערכים בהתלהבות כדרך חסידות נדבורנה, והיו מלווים גם בתנועות חיצוניות. היה מחברי נשיאות קופת העיר.

על חסידיו נמנו אישים מפורסמים כגון: הרב נתן נטע לנדמן רבה של חולון לשעבר, הרב צבי גלבשטיין רב קהילת בית וגן באלעד, הסופר החסידי מרדכי גרליץ, הרב יוסף מוגרבי רב קריית שרת וראש ישיבת 'תפארת בנים' בחולון, הרב משה ברוך פכטר רבה של מטולה, הרב חיים דוד קובלסקי ראש 'מאורות הדף היומי' והרב נחום רוגוזניצקי ראש ישיבת 'מאורות התורה' בטלז סטון.

נפטר ב-ז' באדר תשע"ב, והלווייתו יצאה מבני ברק לירושלים, שם נקבר בחלקה שהוסיף לאוהל אדמו"רי נדבורנה בהר הזיתים. דברי תורתו יוצאים בספרים בשם "באר יעקב". בנוסף יצאו לאור אסופות מכתביו וספרי תולדותיו וסיפורי צדיקים ממנו.

חלוקת ההנהגה

את צוואתו התחיל הרבי להכין בשנה האחרונה, הוא כתב שם שהבן הבכור הוא שימלא מקומו וממשיך דרכו. בחייו היו לו ארבע קהילות: בני-ברק ירושלים אלעד וביתר, שם היו לו קהילות מובנות. הקהילה המרכזית היא בני ברק עם כמה מאות משפחות, בירושלים עוד כמאה משפחות, בביתר כ-70-80 משפחות ובאלעד כשלושים משפחות. ואמר שהבנים שכיהנו כרבנים בקהילותיהם ישארו על מקומם ויקבלו את המוסדות ובית המדרש המקומי.

כמובן שיש כאלו שלא מתגוררים בבני ברק וממשיכים להגיע לרבי של בני-ברק. בביתר יש חמישים ואפילו שבעים משפחות שמגיעים לבני-ברק, גם באלעד יש כעשרים וחמש משפחות. בכל עיר יש את הרבי שלו והקהילה שלו. הרבי רצה שלכל אחד מהבנים שלו שמכהנים כרבנים יהיה קהילה משל עצמם, הוא גם רצה ששאר הבנים יקבלו גם הם קהילות אבל בחיי חיותו פשוט לא היה לו איפה לתת להם ולכן זה לא יצא עדיין אל הפועל. אבל בבוא העת הוא הועיד גם להם קהילות. היו לו שבע בנים לארבעה מהם הוא נתן קהילות ולשאר לא היה לו פיזית מה לתת, מספרים לנו חסידים.

והיה ראשיתך מצער

ההתבססות של בית נדבורנה בארץ ישראל שאחר חורבן יהדות אירופה מדהימה. אצל הרבי ה'דבר חיים' מנדבורנה החלו להתלקט שרידי חרב שנותרו אחד מעיר ושניים ממשפחה, בודדים היו חסידי נדבורנה מהמקור, הרוב הגיעו מחוגים אחרים כדוגמת גור וסוכטשוב וכך לאט לאט נבנתה האמפרייה מחדש.

בשנת תשל"ח עם פטירת אביו ה'דבר חיים' החל ה'דבר יעקב' את הנהגתו עם עשרות משפחות בודדות. ביום הסתלקותו בשנת תשע"ב הותיר קהילה מפוארת עם מאות משפחות, חלקם אמנם כתוצאה מן הריבוי הטבעי, אולם רבים דבקו מבחוץ והסתפחו לנדבורנה מכל מיני קהילות אחרות. הרבי מגנט אליו אנשים רבים. אחד החסידים ששוחח עמנו מתאר זאת כך "צריך להבין שזה לא שהוא הגיע אל כל אותם אנשים, הם הגיעו ונדבקו אליו, הם ראו את האור הגדול ונמשכו אליו כי רצו קשר לאור, הוא מגנט כל מי שראה אותו. אין מי שיכול לשכוח את דמותו לעולם".

ברחוב חידושי הרי"ם בבני-ברק ניצבים "היכלי רוזנטל" קומפקלס מוסדות נדבורנה המועצבים בצורה מושכת עין וחריגה. בשנת תשנ"ב נכנסו החסידים ל'היכלי רוזנטל'. כששאלנו את אחד החסידים על מה שעמד מאחורי הקמת הקומפלקס המפואר הוא הסביר לנו כי הרבי מעולם לא ביקש כסף לעצמו, בית המדרש של נדבורנה שהיה ממוקם בעבר ברחוב מינץ, היה בית הכנסת היחיד שלא היו בו מזגנים.

אחד מחסידי נדבורנה, יהודי בשם מנחם קליין, שכיהן עד לאחרונה היה רב ראשי בפרנקפורט, הוא ידיד אישי של אחד מבעלי ומנהלי רשת המלונות 'הילטון' מאיר רוזנטל, והוא מצא מאוד חן בעיניו, ושנה אחת בחוה"מ סוכות תשמ"ט הגיע הנגיד רוזנטל לסוכת הרבי מתחת הבית שלו ברחוב חת"ם-סופר ושם התחייב את כל הסכום לבניית בית המדרש. אבל הרבי, מספרים החסידים, מעולם לא ביקש מאף אחד כסף, עד כדי כך שהרבי בצעירותו אם היה נוגע בכסף היה נוטל ידיים אחר כך.

טהרתן של ישראל

הקפדה יתירה הקפיד הרבי בנושא של נטילת ידיים, מסופר שכאשר היה לומד הניח בצד כוס מים וטבל אצבעותיו בתוכו מדי פעם.

גם כשהיה נפגש עם אנשים שאינם מהוגנים ולחץ את ידיהם היה טובל ידיים במים אחר כך. "היו לו הנהגות קדושות שי אפשר לתאר" אומר לנו חסיד. מעולם לא ביקש אוכל או שתיה מאף אחד. בשעת נישואיו היה על סף עילפון, ושמשו הצמוד באותו יום מיהר אליו עם כוס משקה והשיב את נפשו. הרבי אמר לו שהוא יזכור לו את זה. "הוא היה ממש מנותק מהעולם הזה. כל חייו היו מקשה אחת לקדוש ברוך הוא."

"שנה לפני פטירתו התכנסו כל בני החסידות למעמד הכנסת ספר תורה שקראו לזה 'גדלו', ואז הרבי סיפר לראשונה בפני הקהל את התקופה הראשונה שלו אחרי השואה. הרבי סיפר ולכולם ללא יוצא מן הכלל זלגו דמעות מהעיניים. והוא סיפר שהם היו הולכים קילומטרים ברגל ואנשים פשוט גוועו למוות מרעב ומצמא, והרבי עבר ליד איזה באר או מעיין מים והוריד את הטלית-קטן שלו, טבל את הציצית במים וטפטף מזה לפיות של אנשים שכמעט וגוועו למוות".

יסודות טהורים

את כוס התרעלה של מלחמת העולם השנייה לא נאלץ הרבי לשתות. הוא, יחד עם אביו, ברחו מהמחנות. אביו ה'דבר-חיים' ביציאתו למסע הנדודים לקח עמו סכך לסוכות וספר תורה. הם ברחו מאיזה עיירה ברומניה.

הנהגתו של הרבי הושתתה על יסודות ברורים. הוא מאוד ביקש ורצה שכל אחד ילמד שעתיים כל יום. דבר שני הנקודה של טבילה במקווה הייתה אצלו נקודה מאוד חשובה, בנדבורנה בכלל הנושא של מקווה זה דבר מאוד מקודש, עוד אצל אבא שלו הרבי הדבר חיים, מסופר שהגיע לנחם אבלים אצל הרבי מתולדות אהרן, במהלך שהותו נדחף שם איזה בחור והדבר-חיים שאל 'בחור שלא טבל במקווה מסתובב אצל רבע'ס'? הרבי מתולדות אהרן הלך אחרי זה לבדוק והתברר שבאמת לא טבל אותו בחור באותו יום.

הרבי ה'דבר-יעקב' היה טובל כל יום פעמיים – בבוקר ולפני מעריב, בתקופה האחרונה ממש בשנתיים האחרונות כשכבר היה חולה ממש במסירות נפש לא ויתר על מקווה. גם כשהרופאים לא אפשרו לו לעשות את זה.

עם גדולי ומאורי האומה

הוא זכה לקרבה מאוד גדולה אצל הרבי הקדוש רבי אהרן מבעלזא זיע"א ואצל הרבי מרן הבית-ישראל מגור זיע"א, גם אצל הרבי מטהאש והרבי ה'שפע-חיים' מצאנז – היה אפילו משהו  שהרבי מצאנז אמר שעל זה רק הרבי מנדבורנה יכול לפעול.

הקשר עם מרן הבית ישראל התחיל עוד אצל סבו של ה'דבר יעקב', הרבי הקדוש רבי איתמר מנדבורנה זצ"ל, הם הכירו אחרי המלחמה בתל-אביב, שם היה גר בסוף ימיו, בעיר המחוברת לה ביפו, היה לו בית כנסת שנכדו הרבי ה'באר-יעקב' דאג לו במסירות נפש לביהכ"נ, והוא אמר לו שיזכור לו את זה כל הימים. והקשר עם הרבי מגור נמשך במשך שלוש דורות, מהסבא דרך האבא ואצלו. הוא הרבה לבקר אצלו.

הרבי היה כל כך חסיד דבוק של אבא שזה גרם לו להיות הרבי הראשון מנדבורנה שלא התחיל להנהיג את נשיאותו עוד בחיי אביו, כי הסבא קדישא רבי מרדכי מנדבורנה ממנו כולם התחתנו וכמה שנים אחרי זה כבר כיהנו באדמו"רות והנהיגו קהילות, והרבי הדבר חיים רצה כבר שהוא יתחיל להנהיג בחייו אבל הוא לא הסכים מרוב שהיה בטל לאביו. היה נפלא לראות את הקשר המיוחד ביניהם מחד ואת הביטול הנורא מאידך.

תפילין תמורת עגילים

אחת הקהילות שזכו לקרבה מיוחדת מאת הרבי זצ"ל הייתה קהילת החוזרים בתשובה שהקים הגאון רבי יוסף מוגרבי יבדל לחיים טובים בעיר חולון. אחד הסיפורים המפתיעים ביותר שאירעו במהלך השנים הרבות בהם ליווה הרבי את הקמת והתפתחות הקהילה והמוסדות, הוא סיפורו של כתר התורה מכסף טהור, הניצב על עצי החיים של אחד מספרי התורה בארון הקודש שבהיכל בית המדרש בקריית נדבורנה בבני ברק.

כתר התורה הזה עשוי מלא פחות מאשר עגילים ושרשראות שהיו ענודים על נערים חילוניים בחולון  של לפני עשרים שנה. כעת, לקראת יומא דהילולא השביעי, ביקשנו לשמוע מהרב מוגרבי את הסיפור המלא מכלי ראשון. בפתח דבריו מזכיר הרב את הרקע למאורע, ומונה את השתלשלות הפעילות מראשית עד אחרית, בבניין הקהילה המעטירה והמוסדות. "התחלנו בחולון לפני עשרים וחמש שנה, ה'מודה' אז הייתה ללכת עם עגילים, איפה שרק יכלו לתקוע, באף ובאוזן, שרשראות ועגילים. הנושא עליו עבדנו היה להוריד מהם את כל התכשיטים הלא טובים, להתחיל קודם כל עם ה'סור מרע', ואז לפנות ל'עשה טוב' ובמקום זה לשים את כל התכשיטים הטובים שהם להניח תפילין, ללכת למקווה וכל מה שצריך לעשות".

מטבע הדברים התקבצו ברשותו של הרב מוגרבי כמות נכבדה של תכשיטי כסף שונים ומשונים שלא היה מה לעשות בהם. "לא היה לי תכנית לאסוף את זה" הוא אומר לנו "אבל באופן טבעי יצא שהורדתי כל לילה, היה לי כל לילה כחמשה שיעורים ובכל אחד מהם נאספו ערימות של עגילים" נזכר הרב בערגה "הייתי גומר בשעות לפנות בוקר כל יום והולך, בהוראת הרבי זצ"ל, לטבול במקווה".

שלושת התנאים לכתר

עד כה הכול התנהל כשורה, המפנה אירע באירוע תשובה שנערך באצטדיון 'יד אליהו' בתל אביב. "באחד האירועים שהייתי ב'יד אליהו'" מספר הרב "ראיתי את אחד הרבנים המחזירים בתשובה שהציג בפני הציבור כתר של ספר תורה מכסף, אותו רב קנה את הכתר בחנות של צורפים, רק שאת הציפוי של הכתר עשה מכל העגילים והשרשראות שיצא לו להוריד מהנערים הרבים שהחזיר בתשובה במהלך חייו, הוא לא עשה  את הכתר מזה עצמו, אלא רק ציפה אותו בהם" מסביר הרב.

"זה הביא לי רעיון" מתאר הרב את הרגע בו נזרעו זרעי המיזם "המשכתי להוריד ולהוריד מכל רחבי הארץ, איפה שרק הלכתי. וכאשר התאספה כמות מספיק גדולה,  נכנסתי לשאול את פי הרבי זצ"ל על הרעיון שנצנץ במוחי לעשות מזה כתר לספר תורה. הרבי  זצ"ל השיב לי שהוא מסכים לקבל כתר שיורכב מהדברים הללו, אולם הציב כמה תנאים עובר לעשייתו".

הרב מונה את שלושת התנאים והשלבים שדרש הרבי זצ"ל עבור הסכמתו לקבל כתר חריג מסוג כזה: "הראשון היה שאקח את כל העגילים ויתר חומרי הגלם ואתיך את כולם, לא הסכים שהכתר יהיה מהם עצמם. דבר שני, את הכסף הנוזלי לקחת וליצוק ממנו כתר לספר תורה, אחרי שכל זה יתבצע, התנאי השלישי והאחרון היה להטביל את הכתר במקווה טהרה, רק לאחר שיסתיימו כל שלושת השלבים הא יעתר לקבל את הכתר.

"זה היה פרויקט" משחזר הרב את הסיפור הנדיר "מצאתי אדם פרטי שהיה מוכן לעשות את זה. ואז ראיתי שיצא כתר גדול יותר ממה שחשבנו, בהפוך ממה שהתורה כותבת בחטא העגל 'יצא העגל הזה' כאן יצא כתר יפה". הכתר נלקח על ידי הרב וכעת הגיע השלב בו הוא אמור להימסר לידיו הקדושות של הרבי, לשימושו האישי.

"ביקשתי מהרבי לעשות כנס עם כל הבחורים הצעירים, זה היה באולמי 'וורסאי', הרבי זצ"ל הגיע והיו שם מאות בני נוער. הרבי דיבר וחיזק ושם נתתי לרבי את הכתר". בשלב זה מסתיים בעצם סיפורו של כתר התורה החריג שכמעט ולא שומעים על דברים מסוג זה.

פעמונים ורימונים

אבל הרב ממשיך "יש המשך שכמעט ולא יודעים, אחרי אותו מעמד, המשכתי להוריד עגילים אבל הכמות לא הגיעה לכדי כתר שלם. אמרתי אז לרבי זצ"ל שיכול לצאת מזה אולי שתי רימונים שיהיו פעמונים לספר תורה".

באותה תקופה היה הרבי כבר לאחר מחלתו הנוראה, ולמרות חולשתו ותשישותו הגיע למעמד הכנסת ספר תורה שרכשו בני הקהילה למורם  ורבם הרב יוסף מוגרבי, לרגל כניסתו לעשור הרביעי של חייו. "הרבי זצ"ל הציע לי אז שאקדיש את הרימונים לספר התורה שרכשו בני הקהילה עבורי. שוב פעם עברנו את כל התהליך של התכת העגילים ויציקת הכסף הנוזלי לכלי כסף חדשים שהוטבלו במקווה, כמעשהו בראשונה כך מעשהו בשנייה, אבל אז זה הלך לספר שתורה שלי שנמצא כאן" מחווה הרב את ידו לעבר ארון קודש זעיר הממוקם בתוך ארון זכוכית "הכתר נשאר אצלו, והפעמונים אצלי".

השארת תגובה