סניגור במחלקת תיירים • מאיר פרוש

"אני טס באקונומי, שותה יין לקידוש ולא מבין בסיגרים ובשמפניות", אומר פרוש, "ובכל זאת, לא נפלתי מהכיסא. ביטחונית, מדינית ופוליטית חשוב שיהיה מנהיג שיידע להוביל את ישראל במים סוערים ובזה אין שני לנתניהו"

מאיר פרוש עם נתניהו, צילום אלי סגל
מאיר פרוש עם נתניהו, צילום אלי סגל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

החלטתו של השופט המנוח מישה חשין להוריד את השלטר באמצע נאומו של שרון בבחירות 2003 – הפכה לחרב פיפיות והזניקה את הליכוד ל-38 מנדטים. נתניהו שהחל את המרוץ כשהמספר 40 מנדטים מתרוצץ בראשו – לא היה יכול לייחל לתעמולה טובה מזו שסיפק השופט מלצר בהחלטתו לאסור על השידור החי של נאומו. המספר ארבעים נראה כחלום יעוף, אך ארבעים יום בקופה הם די והותר כדי לתת פייט ראוי, למרות שנכון לעכשיו, נתניהו לא מצליח לשנות את השיח שמתמקד בכתב החשדות.

בתום שירת התקווה – שרק במסגרתה נשמע הד קולם של שאר נבחרי הליכוד, ניתן לומר שגם נתניהו הרוויח מכך שהשידור החי של מצעד האגו מול בכירי הליכוד, נמנע מהצופים. כדי לצאת ממצב הביש אליו נקלע בעקבות פרסום כתב החשדות – ייאלץ נתניהו להתגבר על שנאותיו הישנות. במקום לצפות בשידור חי של ארבעים דקות שהן נטו נתניהו, נחשפו הצופים בתקציר המאוחר, דווקא לסצנת לחיצת היד עם סער – ששדרה לתומכי הליכוד כי לא רק גנץ ולפיד יודעים לשים את המדינה לפני האגו, ולו למראית עין, או במקרה של ביבי וסער: להרף עין.

מי שנותר די זמן בצקלונו אחרי קריאת חמישים ושבעה דפי כתבי היועמ"ש – והתיישב לצפות בנאום המלא, ראה את אותו ביבי של סיפורי כתב החשדות. אותה קטנוניות וקמצנות כרונית – והפעם על זמן מסך שהוא מנכס רק לעצמו. אפילו תמונות הנבחרים נשלחו רק ברגע האחרון כדי לצאת ידי חובה, והוקרנו מאחורי גבו של ראש-הממשלה כמעט בגניבה.

בהיעדר נאמנים מפלגתיים, ביבי יכול להסתמך על החרדים. ש"ס תחילה, וכעת גם החסידים (הליטאים ממילא לא מתמסרים, ומתקשים לפרגן אפילו לעצמם). "קראתי את מה שכתב היועץ על נתניהו ולא נפלתי מהכיסא", אמר לי השבוע בלשכתו, סגן שר החינוך מאיר פרוש, ערב המראתו לארה"ב במסע לחיזוק הבייס חובק היבשות של שלומי אמונים (לרגל היארצייט של האדמו"ר מויז'ניץ מונסי זצ"ל).

שאלתי את פרוש האם הוא זקוק למעט מנוחה מההתרוצצות היומיומית בחוצות ישראל מעיר לעיר ומחצר לחצר, שהופכת את ארבעים הימים שקודם הבחירות למעין הדלקת נרות אחת גדולה.

"אני טס באקונומי בשלישי וחוזר בשישי", הוא השיב, "המושג מנוחה ביום חול – הוא לא בשבילי. אם אתה מדבר איתי על ביבי, אז אני חייב לציין גם שזה לא העולם שלי. היין שאני שותה, זהו יין לקידוש ולהבדלה בלבד ואינני מבין כלום בסיגרים או בשמפניות – ובכל זאת לא נפלתי מהכיסא. הדמויות החינוכיות שלנו הם האדמו"רים והרבנים ולא מנהיגי המדינה. בנוגע לביבי, יכולה להיות ביקורת על הנראות אבל גם אם מה שפורסם עליו נכון – זה לא נראה כמו עבירות ברמה הפלילית. מה שחשוב זה שברמה הביטחונית, המדינית וגם הפוליטית יהיה פה מנהיג שיידע להוביל את ישראל במים סוערים ויידע איך לנהל את המדינה ובזה אין שני לראש-הממשלה המכהן בנימין נתניהו".

פרוש הכיר די והותר ראשי ערים מפורסמים, כולל כאלה שהורשעו בפלילים וגם את כל ראשי המדינה שכיהנו כאן בעשורים האחרונים. "גם אם כל הטענות נכונות, לומר שבגלל זה נתניהו מושחת זהו עוול לאיש. כולם יודעים איך מתנהלת המערכת הפוליטית. נתניהו אינו אדם מושחת – ובוודאי שלא בהשוואה לאחרים. לגבי השאלה מה יוליד העתיד, אני מציע לכולם להיזכר מה נאמר בשעתו על איווט ליברמן, דברים גרועים בהרבה, וכולנו ראינו איך הוא יצא זכאי, אז קצת סבלנות לא תזיק לאף אחד".

כשפרוש מציין כפרקליט דמסייע את התפניות הדרמטיות שהתרחשו בתיקי החקירה של איווט ליברמן, צריך להזכיר כהערת אזהרה שהיועמ"ש לממשלה דאז היה אחד בשם יהודה וינשטיין, סניגורם של ראשי-ממשלות ושרי ישראל – כמוהו לא קם מפטירת סנגורם של ישראל הידוע מסיפורי הצדיקים. מספרים שאחרי כמה בקבוקי שמפניה, נשמעות מחדר השינה בבלפור קריאות ערגה "יודה-יודה", ליועמ"ש וינשטיין, זכותו לא הגנה עליהם, למרבה הצער.

מהיום בו נחתמו עסקאות עדי המדינה בהנחייתו הישירה של היועמ"ש, נכתב פה פעם אחר פעם כי מנדלבליט הצהיר הלכה למעשה "אתם עדיי", ולפיכך מכאן ולהבא לא יוכל לסגת מהגשת כתב אישום על עבירת השוחד בתיק 4000 (ב"ס לפוליטיקה, 'כמי שכפאו עד', 6.6.18). מי שבונה על נסיגה מפוארת של היועמ"ש לאחר השימוע, מוזמן לקחת את הזמן ולקרוא שורה-שורה מכתב החשדות שנשלח בגוף ראשון, כמו נעיצת סכין בבטן הרכה, לראש-הממשלה. מאמירות כה קשות וחד משמעיות – קשה לראות דרך חזרה.

נטו נתניהו

יהדות התורה מתמודדת עם הדילמה כיצד להגיב לחיזוריו של בני גנץ – שהיחס כלפיו השתנה באחת, מ'כבדהו' ל'חשדהו', עם חבירתו ליאיר לפיד. כמה מחבריו ליהדות התורה השמיעו השבוע קולות מרוככים, כולל כותרת ראשית אתמול (שלישי) במעריב, כלפי בני גנץ. קשה להבין את התועלת שמאחורי הפרסומים עד שלרגעים נדמה כי בתוך יהדות התורה יש גיס חמישי המעוניין בכל מאודו שהרשימה לא תפרוץ את תקרת השישה מנדטים.

פרוש מצדו מבקש להבהיר כי הסיטואציה של חבירה לגנץ כלל לא עומדת על סדר היום: "בואו לא נעבוד על עצמנו, אין לנו שותף אחר חוץ מנתניהו. עם השמאל לא נוכל לשבת ובטח שלא עם לפיד, ואחרי החבירה של גנץ אליו – אני לא רואה סיטואציה של ישיבה בממשלה של השניים, גם אם חלילה יצליחו לגבש גוש חוסם בסיוע הערבים".

אי אפשר להתעלם מהכותרות של חבריך ביהדות התורה שאינם שוללים ישיבה עם גנץ, אמרתי. בהתחשב בדעת הקהל החרדית המאוד ברורה, מתקבל הרושם המוזר שמישהו אצלכם מאוד רוצה לדחוף כמה שיותר מצביעים חרדים לזרועות נתניהו.

"זה לא רציני להתייחס לפרסומים אנונימיים", השיב פרוש, "הנה אני בקולי, בשם יהדות התורה, אומר שאין לנו שום אופציה אחרת. דרך השמאל אינה דרכנו וגם הציבור שלנו לא רוצה בכך. צא לבתי הכנסת ולשטיבלא'ך ותראה שזו דעתו החד-משמעית של הציבור החרדי. חבל למכור אשליות בצורת כותרות".

יכול להיות, הקשיתי, שעבור הצלע האגודאית סיטואציה שבה חוק הגיוס עובר בממשלה נטולת חרדים, אינה כה נוראית. כך הרי תוכלו לומר שידכם לא הייתה במעל ולהיכנס לממשלה אחרי שהחוק יעבור – בלעדיכם.

"אנחנו לא מחפשים לעשות לעצמנו הנחות אלא להשפיע מבפנים בממשלה ימנית", השיב פרוש, "אם החוק שהגיש איווט יעבור ללא שינוי, כבר אמרנו בשם המועצת שלנו שהוא גרוע אף יותר מהחוק שהיה בתקופת לפיד, אבל בהזדמנות זאת אני מציע לך לחזור למה שאמרתי בראיון כאן בעבר, כשלא הסכמנו להעברת החוק ללא שינויים. הרי אמרתי בניגוד לאזהרות כמה מהחברים, שבמצב הכי גרוע נקבל את אותו חוק בקדנציה הבאה והנה אנו רואים שגם לפיד לא רוצה ולא צריך יותר מהחוק הזה.

"בניגוד לכל המפחידים והמזהירים, הערכתי גם שאם נעבוד נכון – מערכת הבחירות לא תתמקד בחוק הגיוס וגם בג"ץ ייתן את הזמן עד אחרי הבחירות ושני הדברים קרו. המסקנה היא שאנחנו לא צריכים להיבהל מכל קריאת הפחדה, אלא לפעול בקור רוח ובתבונה לפי ההנחיות של מועצת גדולי התורה. אני מאמין שבסופו של דבר נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה – ביחד איתנו ונצלח גם את המכשול הזה. לדבר על כך כעת יותר מדי, זה לא מועיל ואפילו מזיק".

אז הנה לכם נושא אחד ויחיד, שלגביו מוכן פרוש ללמוד מגנץ – בזכותה של שתיקה.

 מבחן ההשפעה

שר התחבורה ומ"מ שר החוץ ישראל כץ – פתח את יומו הראשון בתפקיד כשהוא מכנה את הפולנים: אנטישמים שינקו את השנאה עם חלב אמם. בטרמינולוגיה הזאת השתמש השבוע בכיר במפלגות החרדיות כדי להגדיר את השנאה שמפעפעת אצל לפיד כלפי החרדים. כץ, שיושב שבעה על אמו מיניקתו – והמקום ינחמו – זכה לגינויים בעיקר על רקע חוסר התבונה שבהשמעת האמירה דווקא עכשיו. אפשר לומר שהתובנה הזאת רלוונטית לשיח הפנים-ישראלי, שרווי גם כך בגלונים של חלב שהחמיץ. חלב עקום (ולא כטעות כתיב). "ולבן שיניים מחלב", אמרו חכמנו על המלבין שיניים לחברו, אז הבה וננהג גם ביריבינו עם מעט "בינת השן".

ישפיע או שמע יושפע – נשאלה כאן השאלה לפני כשבוע על בני גנץ. עד ליום שני השבוע דומה היה שגנץ מצליח להוביל את המפלגה בני-חותא מבלי לפגוע בחרדים. סבא שלו לא היה רב, על אף שאביו חבש כיפה בצעירותו ובזקנותו, אך מול שאר החבורה מהמרכז-שמאל, התבלט רב אלוף במיל' גנץ כנטול אג'נדה של שנאה כלפי החרדים. ההתלבטות דווקא בנושא הזה אצל מי שהתלבטותו אומנותו – נראתה כסמן חיובי.

על בני ובוגי נכתב כאן עם חבירתם הראשונה, שהם מהמתונים שהיו פה ביחסם לחרדים. בוגי כזכור, היה הראשון שזיהה כי העימות של לפיד כשר אוצר מול החרדים, יזיק לשני הצדדים. כשר ביטחון הוא השמיע קול אמיץ נגד הסנקציות הפליליות כשהצהיר כי "במדינת היהודים לומדי תורה לא ילכו לכלא". החרדים שישבו עמו אז, יצאו עם תחושה ברורה שיעלון כראש מערכת הביטחון לא יאפשר לפוליטיקאים לגרור את הצבא לשיח לעומתי ויילחם נגד הסנקציות הפליליות.

בצד שכר השיחה הנאה, אי אפשר שלא לשוב ולהזכיר לבוגי שהבטחותיו למנוע הכללת סנקציות פליליות שהחרדים נתלו בהן כלווה המסובך בחובות – הנאחז בגמ"ח, התבררו בדיעבד כצ'ק ללא כיסוי. כמו בשאר הגזרות עמן התמודד כשר ביטחון, התברר ביום פקודה כי להצהרות הנחרצות של בוגי אין כיסוי של ממש בשדה הקרב, הצבאי כמו הפוליטי – להבדיל כמובן בין ישראל לעמים, בין אחים לאויבים. כשחוק הגיוס – כולל סנקציות פליליות – עבר כמו סכין בחמאה, יעלון בלע את לשונו, ושידר אות מצוקה כמי שנשבה על ידי שותפיו לממשלה. עוד רגע והחרדים היו מכריזים על "נוהל חניבעל".

החרדים התנפלו על נאומו של גנץ, אך כסנגוריה עיוורת סטייל יהודה וינשטיין, הוזכרו כאן תכף ומיד לאחר הנאום – דווקא הנקודות החיוביות. גנץ אומנם הצהיר על נכונות לשנות את הסטטוס קוו בנוגע לסוגיות מהותיות כמו תחבורה ציבורית – דבר שאין להמעיט בחומרתו, אך המסר שלו בקווים כלליים היה של "חיה ותן לחיות".  בעוד לפיד לא סתם "בא לשנות" אלא "בא לחנך" את החרדים, הרי שגנץ הצהיר כמעט מפורשות שאין לו שום עניין בכפיית סדר יום לעומתי בתוך החברה החרדית.

מנאומו הראשון ועד לפרסום המצע השבוע אכן דומה היה שגנץ, בניגוד גמור ללפיד, נמנע מלנסות ולחנך את הציבור החרדי ולמלוק את ציפורי נפשו בדם קר. לסוגיית הגיוס, הוא התייחס בנאומו הראשון באגביות וכרך אותה בשירות הלאומי של האוכלוסייה הערבית. בסוגיית לימודי הליב"ה הוא הקפיד שלא להשמיע מילה ובכך בידל עצמו משמעותית מיאיר לפיד, שהעלה את ההתערבות בתכני הלימוד במערכת החינוך החרדית על ראש בלוריתו.

גנץ התחכך גם השבוע באישים חרדים, את ח"כ יעקב אשר הוא פגש בהלוויית אמו של מ"מ שר החוץ ישראל כץ – כשהוא מהרהר מן הסתם בהלוויה הפוליטית של המחנה הלאומי, בה ישמח ליטול חלק במוצאי הבחירות. לשבחו ייאמר שגם השבוע הוא סירב להצטרף לחגיגות השבת של רון קובי בטבריה – וזאת בניגוד ליו"ר סיעת ימין שרואה לאחרונה מלמטה את אחוז החסימה. לפחות בסקרים, השבת תובעת את עלבונה.

השאלה החרדית

בצהרי יום שני השבוע נדמה היה לרגע כי נתקבלה תשובה שלילית מצערת בנוגע לכושר עמידתו של גנץ מול מכונת התעמולה של יש עתיד. פרסום המצע המסתמן של כחול-לבן והכללת אכיפת לימודי הליב"ה כחלק בלתי נפרד ממנו – נראה כניצחון ברור של לפיד על גנץ. אפילו חרדי המצביע למפלגה זרה ומעוניין שילדיו ירכשו שפה זרה, לא יכול להרשות לעצמו שלפיד יהיה זה שיכתיב את תכני החינוך החרדי. ניתוח עושים עם אזמל, ולא עם סכין קצבים.

חלפו שעתיים והתברר כי ההספדים היו מוקדמים. בסביבתו של גנץ מתעקשים שלא להכליל במצע את כפיית לימודי הליב"ה, אלא אך ורק כתמרוץ ותגמול בחקיקה של מוסדות שיכלילו את לימודי הליב"ה. בליבת הגיוס – מדברים בסביבתו של גנץ על אימוץ מתווה משרד הביטחון תוך שינויים והתאמות שתעשה הכנסת.

הנוסחה הזאת תאפשר הן ללפיד והן לגנץ – לחוש מנצחים בקרב הזהות העל-מפלגתי. בעוד מסביבתו של גנץ מבקשים להדגיש כי השינויים ייעשו בתיאום עם הנציגים החרדים, הרי שבמחנה לפיד מסבירים כי השינויים ינוצלו כדי להדק את החוק ולהשוות אותו למתכונת המקורית של חוק הגיוס שעבר בתקופת לפיד.

ח"כ עופר שלח נחשב למוביל האג'נדה של יש עתיד בשתי הכנסות האחרונות בכל מה שנוגע לסוגיית גיוס בני הישיבות וכשהוא הצהיר השבוע כי מצע כחול-לבן זהה למצע יש עתיד, יהא זה לא אחראי ואף נאיבי לדחות את פרשנותו כלאחר יד. שלח לא דיבר מהרהורי לבו, אלא פירש את הטקסט, שחור על גבי כחול-לבן, בהתאם להבנתו ולכוונתו.

לנו לא נותר אלא להמתין ולראות כיצד ייפול דבר ולא רק במבחן הדיו. האם ידו של רא"ל בני גנץ תהא על העליונה, או שמא רגלו של סמ"ר יאיר לפיד. "גדולה הסרת טבעת", לימדו חכמינו פרשני מגילת אסתר. אם טבעתו וטביעת אצבעו של לפיד לא תוסר – ניתן יהיה לקבוע שיש צדק בתעמולת הליכוד שמכנה את 'כחול לבן' מפלגת "לפיד וגנץ", קודם לפיד – ואחר כך כל השאר.

עוד לא אבדה תקוותנו שבסיכומו של יום ידו של גנץ תגבר – ברוח המהפכים ההיסטוריים של חודש אדר. על עומר ינקלביץ', הח"כית החרדית המיועדת ברשימת 'כחול לבן', אודותיה נכתב כאן בשבוע שעבר, ניתן אפוא לומר: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". אם יעלה בכוחה להשפיע לטובה ולהוריד את דגל השנאה הכחול-לבן לחצי התורן, גם חברי הכנסת החרדים שתקפו אותה בשבועות האחרונים יהפכו בעקבות כך מחשדנים למכבדים.

השארת תגובה