החטא ועונשו: קריסתו של כחלון

לנתניהו מומלץ לפנות לקבל חוות דעת רפואית התומכת באי כשירותו הנפשית לממן את הוצאתיו המשפטיות. “איפה בבצ'יק", הוא שאל בעבר. הגיע הזמן לחדש את הקריאה ולארגן חוות דעת מתאימה

בני גנץ
בני גנץ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

מי ירים את הטלפון האדום בשלוש אחר חצות במוצאי הבחירות, כדי לצרף את היריב מהמחנה השני לממשלת אחדות בראשותו? בהתאם למפת הסקרים הנוכחית, דומה כי זו השאלה שתעמוד במרכז סדר היום של משדרי סיכום הבחירות. עד לרגע הזה גם נתניהו יודע שהוא אינו יכול לתפור חליפות – כפי שנכחנו לראות השבוע בהתאם להחלטת ועדת ההיתרים. בעבר נתפס נתניהו כשבכיס חליפת הזנייה שלבש, בוער לו סיגר הקוהיבה. אחרי שהסיגר נשלף מפיו, השבוע ניתן לומר שהאיש גם הופשט ממקטורנו, ולא רק במובן המטאפורי.

כשנתניהו נרדף, הוא נמצא באלמנט שלו. באותה נקודת זמן לפני ארבע שנים, הוא התמודד מול המחנה הציוני שהוביל בסקרים וקיבל רוח גבית מהתקשורת. חוסר הפרגון והרדיפה בולטים מכל פינה. רק בסופ"ש שעבר תיאר אחד מבכירי הפרשנים בעיתונות הכללית איך פוטין הנעלב מביטול פגישתו של נתניהו בשבוע שעבר – אינו מתכוון לראות את פניו של נתניהו או לשמוע את קולו בתקופה הקרובה. וראו זה פלא, עוד בטרם יבש הדיו, והזמנה חדשה לסופ"ש זה נשלחה מרוסיה הקרה. אחר כך עוד יספרו לנו על כך שגדול הנרדפים בתקשורת מימי הקמת המדינה, יועמד לדין בגין סיקור חיובי… לסדום היינו, לעמורה דמינו – למרות שהתחום האחרון רלוונטי לגורם ממשלתי אחר לאור הפרסומים האחרונים, ירחם המרחם.

הנעלם הגדול הוא כיצד תשפיע החלטת היועמ"ש בשבוע הבא על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע. אם נעזוב לרגע את הסקרים ונתייחס להלכי הרוח ברחוב, הרי שהקמפיין של נתניהו בקרב הבייס לא הולך ודועך אלא צובר תאוצה. קחו לדוגמה את החלטת ועדת ההיתרים מהשבוע, שלא לאפשר לנתניהו לקבל כספים לצרכי מימון הגנתו מבן דוד אמיתי בעל קרבת דם, ולא סתם מדוד עשיר באמריקה שנתניהו מצא מולקולה משותפת בעברם המשפחתי הרחוק, היא שערורייתית גם ברמה המשפטית. סמכותה היבשה של ועדת ההיתרים היא לקבוע האם יש בכך משום ניגוד עניינים. משזה לא נמצא – כל השאר הוא פופוליזם זול שמוכיח מזווית נוספת מדוע יש להמשיך בניעור מערכות המשפט והשבתן לפרופורציה – משימה בה החלה השרה שקד בקדנציה הנוכחית.

לנתניהו האומלל, שרק המחשבה על מימון ההגנה מכיסו גורמת לו להזיע בכל חלקי גופו – מומלץ אפוא לפנות ללשכת שר הבריאות כדי לקבל חוות דעת רפואית התומכת באי כשירותו הנפשית לממן את ההוצאות המשפטיות מכיסו. "איפה בבצ'יק", הוא שאל בעבר כשחיפש את עוזרו של ליצמן בקהל. הגיע הזמן לחדש את הקריאה ולארגן חוות דעת מתאימה.

ניכיון צ'קים

אל תלכו לשום מקום עד ליום הבוחר. במערכה הזאת ובניגוד לכל התחזיות המוקדמות, הכל פתוח ובלתי צפוי. נעלמים רבים ילוו אותנו ממש עד לרגע האחרון ובמרכזם שרידותו הפוליטית של משה כחלון ומידת השפעת היעלמותו האפשרית על יחסי הכוחות בין הגושים.

את קריסתו של כחלון שרואה במרבית הסקרים את אחוז החסימה מלמטה, ניתן לכנות: החטא ועונשו. כחלון הוא הגורם מספר אחת להקדמת הבחירות, שהעילה הרשמית שלהן הייתה היעדר הסכמה בנוגע לחוק הגיוס. אם היה מביע נכונות, כפי שלדברי החרדים הבטיח במו"מ הקואליציוני, להעביר את פסקת ההתגברות – גם איווט ליברמן היה חותם על המהלך, כפי שהתבטא מפורשות באוזני החברים. מה לא עשו חברי הכנסת כדי לשכנע את האיש? אמרו לו שיתרכז בכלכלה כי זה החשוב, אמרו לו שמהריקודים על שתי החתונות ייצא סוף עצוב, אמרו לו שיהיה כבר מעשי, רמזו לו שיתבגר, אך הוא לא למד שום לקח וכעת נותר לו רק להצטער.

אם החברים החרדים לא היו חוששים שהיעלמותו של כחלון אל תהום הנשייה הפוליטי, תגרום לפירורו של הגוש – הם היו מרשים לעצמם לחייך מאוזן לאוזן לנוכח מצוקת האיש שרדה בהם במשך קדנציה שלמה. שבוע אחר שבוע זעמו ראשי המפלגות החרדיות בשיחות סגורות על מי שהם כינו "הילד המפונק של הקואליציה". האיש שקיבל ארגז כלים מלא-מלא התעקש לנהוג בשותפיו כמו אחרון בעלי המקצוע בתוכנית 'יצאת צדיק'. שנה אחת, הוא רץ לחלק את יתרות המטבע כשעשועים להמונים כשהכריז על הוזלת מכסי המסכים והאייפונים. לשנה האחרת, הוא חילק בנדיבות מיליארדים לפנסיות השוטרים – ללא התייעצות מוקדמת, כשהוא בוחר לשתף פעולה עם יו"ר ההסתדרות ניסנקורן ולא עם שותפיו הטבעיים בממשלה. והנה הוא מסיים את הקדנציה, בפנים מכורכמות, כששריו וח"כיו הבכירים התפזרו לכל עבר. פטרון הוועדים הגדולים ניסנקורן העביר מיליארדים באמצעות כחלון לבני טיפוחיו, ניכה את הצ'קים עד האחרון שבהם ובהגיע רגע התמורה – קפץ למפלגתו המתחרה של גנץ.

אין שמחה כשמחה לאיד, אך במקרה הזה אי אפשר לשמוח יותר מדי, יען כי צרותיו של כחלון עלולות להפוך למצוקה של הגוש כולו. אם מגמת התיקו תישמר גם בתוספת הזמן שנותרה מכאן ועד לבחירות – שני הצדדים יתקשו להקים ממשלה צרה. עבור לפיד וגנץ האופציה של הקמת ממשלה עם הגוש לבדו, אינה קיימת גם בסצנריו הוורוד ביותר. הערבים לכל היותר יוכלו לשמש כגוש חוסם לנתניהו אך לא כבסיס לבניית ממשלת שמאל-מרכז. אלא שגם לדידו של נתניהו, קשה עד בלתי אפשרי לראות כיצד יוכל להקים ממשלה כשהוא שבוי בידיהם של הכהניסטים. בואכה תכניתו של טראמפ זו תהיה עבורו ממשלת צרה צרורה.

החרדים שהתרגלו בקדנציה הנוכחית להוות את לשון המאזניים, עלולים למצוא עצמם כמי שמשלמים את המחיר ונמחצים בין שני הגושים. המפלגות החרדיות יצאו השבוע לקמפיין הגעוואלד בתקווה לקושש עוד מנדט או שניים, אך מהעבר הרחוק וגם הקרוב בקדנציה הנוכחית – למדנו לדעת שמבחן ההשפעה אינו בהכרח תלוי במבחן התוצאה בקלפי. משקלם הסגולי של שבעת המנדטים של ש"ס בקדנציה הנוכחית, היה שווה לעין ערוך מאשר האחד עשר של הכנסת הקודמת – ולא רק לדידו של דרעי שדילל את אחזקת המניות של ישי, והפך משותף לבעל בית יחיד.

אשת הברזל

קשה לדעת מיהו הראשון שירים טלפון במוצאי הבחירות, אך ניתן בהחלט לשער כבר היום מי הם האחרונים שיקבלו את הטלפון מלשכת ראש הממשלה – ומדובר כמובן בראשי הימין החדש: בנט ושקד. במערכת הפוליטית אין בנמצא זוג שחביב כל כך על הזוג המלכותי היושב בבלפור. מספרים שאפילו גדעון וגאולה סער, לא זכו להגיע לרמות ה'חיבה' להן זוכים בנט ושקד מבנימין ובעיקר מהרעייה שרה.

בנט ושקד מודאגים לא פחות מהחרדים. את שרת המשפטים פגשתי השבוע ברחוב צלאח א דין בירושלים, בלשכתה הממוקמת בסמיכות פיזית ללשכת היועמ"ש שיאמר בשבוע הבא את דברו ומתבצר לעת עתה בלשכתו. הערנות שמגלים אנשיה של שקד בתוך הלשכה, משתווה לזו של אלה שמגיעים מבחוץ וצועדים בינות לערביי העיר. הן בתוך המשרד והן מחוצה לו – צריך לשמור על הגב.

באמצע הקדנציה העריך בפנינו נפתלי בנט שנתניהו יעשה הכל כדי שבסבב הבא הוא יוכל להקים ממשלה נטולת הבית היהודי. חלפו שנתיים וההערכה הזאת לא השתנתה ואף התגברה, לנוכח ההתנתקות של בנט ושקד מתנועת האם (החורגת). המהלך שמצדיק עצמו עד כה בסקרים, עשוי לאפשר לנתניהו לעשות הפרד ומשול, או אם תרצו – הפרד ומשוך, במוצאי הבחירות. לנסות להקים ממשלה רחבה על חשבון שקד ובנט, ולזנוח את כל הצהרותיו והבטחותיו כפי שניסה לעשות בעבר. למשוך את בנט ושקד באף ולהכניס אותם לקואליציה, אם בכלל, בתנאי סוף עונה.

החרדים יכססו ציפורניים עד לרגע האחרון וסביר להניח שנתניהו ינצל זאת כדי ללחוץ בנקודות הרגישות. נותר רק לקוות שאם נתניהו יפציר בהם הפעם לזנוח את השותפים מהבית היהודי – הם לא יעשו את הטעות של 2013 וימצאו עצמם בדד בסופו של יום. שקד מצידה מבהירה כי ממשלה נטולת חרדים סטייל 2013 לא עומדת על סדר היום.

בנט ושקד תלויים בעצמם וגם באחרים. הסקרים מעניקים להם נכון להיום סביב השבעה מנדטים, וזאת בטרם החל נתניהו בבליץ הגעוואלד הגדול. שקד מאמינה שבהתנהלות נכונה ועם קצת מזל – למפלגה יש פוטנציאל להגיע לעשרה, אך גם אם הסקרים הנוכחיים יתגשמו זה יהיה בהחלט הישג לא רע. בקונסטלציה שכזאת ביבי עשוי להיזקק להם יותר מאשר בעבר וזאת לנוכח ההכרזה הצפויה על כתב אישום בשבוע הבא. לנתניהו יהיה אינטרס עליון ללכד סביבו את הבייס גם ביום שאחרי ולא להיות תלוי בחסדיהם של גנץ או לפיד – שישחיזו את הסכינים מתוך המטבחון הקואליציוני וייצמדו לצווארו.

על ההיסטוריה של בנט ושקד עם החרדים נאמר ונכתב כבר הכל. שקד הזכירה השבוע שהמהפכה שהובילה במשרד המשפטים נגעה ישירות גם לחרדים. שינוי הכיוון של מערכת המשפט הוא אינטרס חרדי עליון לנוכח פסיקות העבר. בקדנציה שלה נפתחה הדלת לרווחה בפניהם של משפטנים חרדים שמונו לשופטים – מבלי שנאלצו לרקוד מה יפית כבעבר לפני חברי הוועדה (שלא לדבר על העומד בראשה).

שקד, ובנט לצדה, יכולים לציין שורה של הישגים – ולא רק בתחומי ציפור הנפש עליה אמונים חברי הכנסת, כמו הטמעת תקנות הפטור בצוותא עם פרוש, אלא גם בתחומים הנוגעים לחיים עצמם – בעיקר של החרדים העובדים שלא מטופלים כיאות על ידי המפלגות החרדיות. החל מפתיחת מערך הצהרונים לכלל ילדי החינוך החרדי עבור ילדי החרדים העובדים במשרד החינוך ועד למאבק המשותף, מתוך משרדי החינוך והמשפטים, נגד האיסור על לימודים ומופעים בהפרדה.

את מה שעשתה שרת המשפטים למשנה ליועמ"ש דינה זילבר כשהעמידה אותה במקומה ושללה ממנה את הייצוג הרשמי של המשרד בסוגיות של הדרה והפרדה, אף נציג חרדי בעבר לא העז ולא היה מסוגל לעשות. אם אלפי הסטודנטים החרדים במוסדות להשכלה גבוהה היו צריכים להסתמך על חסדי חברי הכנסת החרדים, סביר להניח שהם היו נמצאים כיום במצב נחות מזה של בחורי הישיבות שמעמדם אינו מוסדר. מזלם הטוב הוא שגורלם הופקד בידיה של אשת הברזל של הממשלה האחרונה. אם שקד תחזור אחרי הבחירות למשרד בצלאח א דין – יהא זה הישג לא מבוטל לא רק לציבור הדתי-לאומי, אלא גם למגזר החרדי.

סיפורי סבתא

כמו ישראלים רבים האזנתי בקשב בחמישי בערב לנאומו של בני גנץ. ישבתי בלאונג׳ של בריטיש בלונדון וגם ללא הטרפת של אל-על, משחקי הכיסאות בין חרדים לנוסעות וגערות הדיילים בחובשי הכיפות השחורות, הרגשתי בבית כשמצאתי לצדי עוד כמה ישראלים, שאוזניהם כרויות לאפליקציה בטלפונים הניידים. בטעם של פעם קראו לזה: נצמדים למקלטים. המאזינים החרדים שאלו עצמם באותם רגעים האם עליהם להיכנס למקלטים.

על הפוליטיקה כבר דובר ונכתב הכל – אך בממד אחר, ולא החמישי, כשגנץ דיבר על אמו ששהתה בגטו בבודפשט, הוא פרט על מיתר בלב. הרעיד לרגע רבים מהשומעים והצופים. הדימוי הזה מבחינתי אינו קלישאתי. תשמעו סיפור סבתא, מסבתי בת ה-96, מורה לכינור מושבניקית מיסודות – בשילוב שמזכיר חיבור בין רמטכ״ל בדימוס לכתב במחנה לשעבר. הוריה של סבתי, משפחת הירש, קלטו בביתם שבטורדה את אביו של בני, נחום ז״ל – נוחעם בשפתם – במשך כשלוש שנים במלחמת העולם השנייה.

כשבני גנץ מונה לרמטכ״ל כברירת מחדל בנסיבות הידועות – הגיעו גם לאוזניי לשונות הרכיל מסביבת הרמטכ״ל בן (חצי) יומו גלנט, שלא השלים יום אחד בתפקיד וסירב להשלים עם האמבוש שנעשה לו. בני גנץ לא ידע אז לתת פייט תקשורתי. לא היה לו פיגורה כאבי בניהו בסביבה וגם לא יועץ זוטר לרפואה. מאז כנראה הוא למד משהו, אולי יותר מדי – כי יועצים ולוחשים על האוזן, לא חסרים לו לאחרונה.

בהיעדר נרטיב חלופי קיבלתי את ההדלפות וכמו אחרים באותה תקופה כתבתי משהו, במדור זה, על הרמטכ״ל הנכנס, ועל כך שאין לו עמוד שדרה כמו זה שהודח. למחרת היום קיבלתי טלפון מסבתי: קראתי מה שכתבת, היא אמרה והוסיפה: בפוליטיקה אני לא מבינה ובטח שלא בענייני צבא, אבל בני-אדם למדתי לזהות ותדע לך שמשפחת גנץ זו משפחה של בני אדם, מענטש'ים.

סבתא סיפרה לי על שלוש השנים שבהן שהה אביו של בני גנץ בבית הוריה בטורדה שבחבל טרנסילבניה בתקופת השואה. על הילד נחום שהכירה אז ועל אביו ששלח אותו לביתה של משפחה מאמצת כדי שיוכל לקום מדי בוקר וללכת לבית ספר יהודי – בעיצומה של המלחמה.

היא דיברה גם על האדם שפגשה כשעלו לישראל – דרך קפריסין – אחרי המלחמה: יהודי מוקיר טובה שזוכר את הימים ההם, קופץ לביקור, מתעקש לארח את המארחים מהימים ההם לחופשות בכפר אחים ומדבר תמיד בגובה העיניים (טוב, על הבן בני האמירה לא מתלבשת, לא בגלל מבנה האישיות אלא בשל מבנה הגוף).

נחום מכפר אחים, היא אמרה, נותר אותו ילד צנוע שהכירה בטורדה, איש שמחנך את ילדיו לאהבת הארץ ולאהבת אדם. ״על איש שבא מבית טוב צריך לכתוב דברים טובים״, אמרה לי הסבתא – שלא רק בענייני צבא אלא גם בדרכיה של התקשורת העוינת, אינה מתעניינת ולא מבינה יותר מדי.

קטלגתי את המעשייה בארכיון שכל נכד אוהב מכיר ושומר לסבתו. לאחר כמה חודשים נקרתה לי ההזדמנות לשלוף אותה, כשפגשתי באקראי את בני גנץ במדשאה של שגריר ארה״ב בחגיגות ה-4 ביולי. ידידי יהודה משי זהב יו"ר זק״א הכיר בינינו וקיבלתי באותה הזדמנות אישור מטכ״לי לסיפור הסבתא.

גנץ התעניין בשלומה של הדודה לאה מיסודות שהכיר כילד וביקש שאעלה אותה על הקו כדי למסור לה דרישת שלום חמה. כבר פגשתי פוליטיקאים שמתמחים במשחקי נחמדות וחיבה, אך ניכר על פניו ועל שפת גופו שלא מדובר במשחק מבחינתו. מענטש', כבר אמרנו.

ספירת העומר

את הטירונות הפוליטית גנץ מתחיל כעת. להפתיע את היריב עם שינויי הרכב רגע לפני השריקה הוא הוכיח השבוע שהוא יודע, אך זוהי רק ההתחלה. במבחן התוצאה, בקלפי במשחק הקרוב ולאחר הבחירות במשך כל העונה, ממשחק למשחק ומהצבעה להצבעה – חובת ההוכחה על כתפיו.

בשם הסבתא שדעתה צלולה כיין ישן, אני מאחל לאיש את מה שאמרו חז״ל על כהן גדול ביום הכיפורים – שנכנס ויצא בלי פגע. על מאמרו של התנא דבי אליהו ״לעולם יהיה אדם ירא שמים״, אומר הרבי מקוצק שהחובה הראשונית והבסיסית היא להיות בן אדם, ורק אחר כך כל השאר.

ישראל לפני הכל, אבל להיות בן אדם – מענטש – זה לפני הלפני. הבחירה במקום הראשון בפריימריז של אנשים סימפטיים ונטולי שנאה כמו יולי אדלשטיין בליכוד ואיציק שמולי בעבודה – הוכיחה שאפילו בקרב הבייס הקשה של מתפקדי המפלגות נקעה הנפש משיח של שנאה וקיטוב. גנץ דיבר ושידר למן הרגע הראשון על אותו גל וכסוג של אמירה אף צירף לרשימה פעילה חברתית חרדית, עומר ינקלביץ', שמנסה דרך חיבור לאמנות לבנות אמון בין הקהלים. גם השותף החדש לפיד עשה זאת בעבר כשצירף חרדי לרשימה במיקום שהיה נראה אז ריאלי, כמו המשבצת של אורן חזן (עוד דמות שחטפה מהמצביעים מכה, שמוכיחה את אמינות התיאוריה).

אם גנץ לא סובל מעודף תמימות, הדעת נותנת שגם הוא כמו לפיד בעבר לא סבור לרגע שהחרדים ינהרו להצביע עבורו בעטיה של הצבת דמות חרדית ברשימה. את ינקלביץ' הוא הכיר כעורכת-דין מעסקאות שליוותה. היא הוצבה ברשימה יותר כאשת אמונו מאשר כאישה אמונית. ובצד זאת, אי אפשר להתעלם מכך שבסופו של דבר מבחינתו של גנץ – בדיוק כמו אצל לפיד בשעתו, הצבתה של אישה חרדית ברשימה היא סוג של אמירה. אלא שההבדל בין שתי האמירות בולט כמו השוני שבין בנט ושקד לאיתמר בן גביר. המועמדת החרדית של גנץ לא נתפסת כקוריוז. ינקלביץ' היא אישה מוערכת שחוללה שינוי לטובה (קטנטן אומנם) בקרב המגזר ממנו באה ולא כזו ש"באה לשנות" את הקהילה ממנה יצאה, מטעמו של המנהיג.

אפרופו ינקלביץ': ההתקפות על הגברת מכיוונם של חברי הכנסת החרדים – טבעיות וצפויות ומטרתם האחת והיחידה היא ללכד את השורות ולשלהב את היצרים. ברמת התועלת, נוכחותה עשויה להפוך לחשובה במיוחד בקדנציה שבה לא תהיה הכרעה בין שני הגושים. בהנחה שאף חרדי לא יצביע בגלל נוכחותה לרשימה שיאיר לפיד יושב בה, הרי שהאישה הזאת, כמו ש"ס בשעתו, תהפוך מנדטים חילוניים לח"כ חרדי. אם ברגע האמת הקול שלה יהיה זה שישפיע, ולו על ההצבעה בנוגע לחוק הגיוס – דיינו. חברי הכנסת החרדים שתוקפים אותה כיום בפומבי, יהפכו יום אחרי הבחירות לשותפי סוד. ינקלביץ' לא תהפוך לח"כית הראשונה בש"ס וביהדות התורה, אך כשחברי הכנסת החרדים יבואו לקשור בריתות, לתכנן הצבעות ולספור קולות, ספירת העומר תהיה עבורם תרומה נדיבה ובלתי צפויה.

ובחזרה לגנץ: בשיחות סגורות האיש מבטיח לכל מי שמוכן להקשיב כי אין בכוונתו להיגרר לשיח של קיטוב והתנצחות עם החרדים. נותר רק לקוות שפיו ולבו שווים ובעיקר שיהיה לו הכוח לעמוד בפני המכונה המשומנת של יאיר לפיד וצוותו. שבענו משיח מתלהם שמרחיק בין הקהלים ואנחנו החרדים הם הראשונים שיוצאים מכך מופסדים. לפיד כשר אוצר שגה קשות בהתנהלותו ובשלב מאוחר יותר הודה בכך בעצמו, עד ששב וחזר בו בעוד פליק-פלאק לצרכי תעמולה. אם נוכחותו של גנץ תגרום לו לחשוב פעמיים על כל אמירה מכאן ולהבא, והיה זה שכרנו.

עם יד על הלב חייבים להודות שגם הפוליטיקאים החרדים מצדם לא תרמו לשיח, בלשון המעטה. בקדנציה האחרונה הם בחרו יותר מדי פעמים, להתעסק במפלג ולא במאחד. לדבר בלי סוף על גשר יהודית במקום לתרום בשקט וללא כותרות לחיזוקה של המדינה היהודית. העובדה שהמפלגות החרדיות לא הולכות וגדלות מקדנציה לקדנציה בהתאמה לריבוי החרדי הטבעי, מוכיחה שגם בקרב הבייס החרדי, רבים וטובים מעדיפים להנמיך להבות ובעיקר טונים. לשפוך מים ולא דלק למדורת השבט.

בנאומו הראשון דיבר גנץ על שילוב ידיים בין כל המגזרים. כמי שבא לחבר, הוא צריך להיזהר שלא לחבק יותר מדי חזק, עד שכולנו נשמע את הקנאק. אם גנץ הפוליטיקאי ישמור על אינטגריטי ויישאר אדם נטול שנאה וחף מעוינות ומהסתה, אם ישפיע על שותפיו החדשים יותר משיושפע, ישראל לפני הכל – וגם אנו החרדים בתוכה – תצא מורווחת.

תגובה אחת
  1. כחלון לא יעבור את אחוז החהחסימה

השארת תגובה