מדוע איחר הרבי את תפילת ערבית והבדלה?

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

פרשתנו פותחת במצוות "מחצית השקל.  וכך נאמר: "זה יתנו כל העובר על הפקודים… לכפר על נפשותיכם" (ל, יג- טו). מפרש רש"י: "שנתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו". ולכאורה צריך ביאור למה נתקשה משה בהבנת סוג המטבע של מחצית השקל יותר משאר העניינים? וכי לא ידע משה רבינו דבר מינימלי כל כך מהו המטבע "מחצית השקל" שבני ישראל נדרשו לתת? זאת ועוד, משתמע שהקושי של משה רבינו היה על "מחצית השקל" שנדרש ל"קרבנות הציבור". ואילו מחצית השקל שנדרש ל"אדני הכסף" של המשכן לא תמה עליהם, ומה נשתנה זה מזה?

ויש לומר שנתקשה משה רבינו איך מטבע קטנה כזו יכולה לכפר על נפשות. הרי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו? עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש, הוא אש היצר הרע הבוער בו למנעו מלתת מטבע זו אפילו כשהיא מטבע קטנה, ועל כן יכולה אף מטבע קטנה "לכפר על נפשותיכם". הניסיונות של החיים הם אפילו על דברים קטנים ביותר.

כדי לעמוד בניסיונות אלו צווינו: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (ל, טו). פירש המגיד מקוזניץ זצ"ל, מי שהוא "עשיר" בתורה ובעבודה ובמצוות, ירבה ה"לא" בעולמו ובנפשו, היינו שישפיל ויכניע את עצמו תמיד בכל פעם יותר. אבל מי שהוא "דל" בתורה ובעבודה שלא למד עדיין כל כך, הוא צריך להמעיט ה"לא" בנפשו, ואיננו רשאי להשפיל את עצמו יותר מדי. אדרבה הוא צריך תמיד לחזק ולהגדיל את עצמו מאוד מאוד. לכל אחד במעמדו יש את הדרך האינדבדואלית כדי לעמוד בניסיונות.

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש שפעם אחת איחר להיכנס לתפילת נעילה ביום הקדוש, עד שכבר היה לילה ובכל בתי הכנסת בעיר גמרו להתפלל תפילת נעילה. אחר זמן רב נכנס הבעש"ט לבית המדרש והתפלל תפילת נעילה בהתלהבות עצומה.

כשגמר תפילת נעילה ומעריב והבדלה, הסביר לתלמידיו את סיבת איחורו. הוא סיפר להם שהיה בעולם רשע גדול שלא הניח עבירה שבתורה שלא עבר עליה. אתמול כשהגיע היום הקדוש וראה איך שהיהודים לבושים בקיטל ועטופים בטלית ורצים לבית הכנסת בשברון לב, נזכר שגם הוא יהודי כמותם ונכנס בלבו הרהור תשובה, אך דחה מיד את הרהורי לבו והמשיך בדרכו הנלוזה. כך נשנה הדבר ביום הכפורים בבוקר, כאשר ראה שוב איך שהיהודים הולכים לבית הכנסת להתפלל ואימת היום נסוכה על פניהם, אבל הוא המשיך בשלו. וכך היה גם כשראה אותם הולכים לתפילת מוסף.

אולם  בהגיע שעת תפילת נעילה ושוב ראה איך שיהודים הולכים לבית הכנסת לתפילת נעילה, נשבר לבו בקרבו כשעלה בדעתו שגם הוא יהודי וגם הוא צריך להתפלל להקב"ה. הוא התחיל לערוך חשבון הנפש על כל מעשיו במשך ימי חייו והתחרט עליהם ממעמקי הלב, וקיבל על עצמו לשנות את דרכו מהיום והלאה.  הוא הלך לבית הכנסת והתעטף בטלית והתחיל לבכות בבכי מר מתוך חרטה גמורה ותשובה שלמה. הקהל עמד להתפלל תפילת נעילה, ואילו הוא המשיך בבכיות עצומות ולא היה יכול להתחיל להתפלל תפילת נעילה ורק לאחר שהקהל גמר להתפלל וכל אחד הלך לביתו החל להתפלל תפילת נעילה.

אמר הבעש"ט הקדוש לתלמידיו: תדעו שהרבה תפילות נדחות שלא עלו מזה כמה מאות שנים, הייתה להם עליה עם תפילת בעל תשובה זה. וזו הייתה הסיבה ששהיתי מלהיכנס לתפילת נעילה כי רציתי להתפלל יחד עמו.

אם הדל לא ימעיט וידע את כוחו הרי שגם תורם לעשיר, ולא רק העשיר תורם לדל. משום כך הכל שווים במחצית השקל. במצווה זו לומדים שלא רק העשירים נותנים לעניים אלא גם להיפך. וזה אחד מהדברים שמשה רבינו נתקשה בהם והקב"ה הראה לו "מטבע של אש", שכמו אש שווה לכל הן בחיוב הן בשלילה, כך הכפרה על עוונותינו מושגת בשלימות.

האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא זי"ע מביא את דברי רש"י על הפסוק: "קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה…" (ל, לד): "חלבנה בושם שריחו רע ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו". ומבאר: שיש לדקדק על כפל הלשון ברש"י: "שלא יקל בעינינו לצרף עמנו, שיהיו נמנין עמנו". שהכוונה על פושעי ישראל השבים בתשובה שלמה, שמלבד הטובה ותועלת לפושעי ישראל עצמם בהצטרפם עמנו, הרי זו טובה ותועלת גם עבורנו שיהיו נמנין עמנו. שעל ידי כך מתעלים תפילותינו יחד עם תפילותיהם ומתקבלים לרצון.

השארת תגובה