כל אחד יכול לשמור שבת

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה'… (שמות לא, טו) הקב"ה אמר לאדם הראשון (בראשית ב, יז): "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", והיות ויומו של הקב"ה הוא אלף שנה, כמו שנאמר "כי אלף שנים בעינך כיום אתמול כי יעבור" (תהילים צ, ד),  נמצא שאדם הראשון, שהיה צריך לחיות אלף שנה אלא שנדב שבעים שנה לדוד המלך, ומשום כך חי תשע מאות ושלושים שנה – מת "ביום אכלך": בתוך אלף השנה, שהוא יום אחד אצל הקב"ה.

יתרה מזאת, אדם הראשון אכל מעץ הדעת ביום ששי. גזירת המיתה היתה "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ", וממילא היה צריך למות עוד ביום ששי. אלא שלפתע שקעה חמה ונכנסה שבת. אמרה שבת לקב"ה: ריבונו של עולם! מכל מה שבראת בששת הימים – אף לא אחד מת. אם תמית את אדם הראשון עכשיו, יאמרו שביום השבת מת. והקב"ה אכן לא המיתו, ומכיוון שעבר יומא – בטל דינא, והוא הוסיף לחיות תשע מאות ושלושים שנה.

מכאן רואים עד כמה גדולה היא השבת, שהיא זו שבבואה העניקה לאדם הראשון חיים והצילתו ממיתה. בכוחה של השבת להמליץ טוב על כל מי שמשמרה לכל פרטיה ודקדוקיה.

אולם עלינו לזכור: שמירת שבת כהלכתה אינה רק במעשה, אלא גם במחשבה ובדיבור. שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול (שבת קיג ע"ב), שלא תהיינה מחשבותיך בשבת כמחשבותיך בחול! בשבת קדש המחשבות צריכות להתרכז סביב קדושת השבת ובעניינים רוחניים.

תופעה מעניינת התגלתה על ידי פרופסורים בכירים, שהשתוממו לפשרה: במוח האדם יש תא אחד – בשונה מיתר התאים – שרק מחשבה אחת יכולה להיכנס בו. לימים עמד פרופסור יהודי, שפתר את התעלומה: בתא מונחת מחשבת השבת! והמחשבה שבתא זה "מדברת" אל האדם, שומרת עליו ומזהירה אותו, על כל צעד ושעל: שבת היום! זה מותר וזה אסור! (ראה ב'משכני' שמות ח"ב שנ"ז).

כל אחד יכול לשמור שבת

כל יהודי יכול לשמור שבת. אפילו אדם מרוחק ביותר, אם יתבונן בדבר במבט מעשי ויבדוק מה דורשת ממנו שמירת השבת – יגלה שהוא בהחלט מסוגל לעמוד במשימה ולזכות ביום שהוא מעין עולם הבא.

אמר לי פעם יהודי בעל לב חם שרצה להתקרב לקב"ה ולתורתו: "אני מוכן לקבל על עצמי כל מצוה, מלבד מצות השבת. השבת גדולה עלי בכמה מדות… לא מסוגל… הרב רוצה שאלבש ציצית? בכבוד. שאניח תפילין בכל בוקר? בשמחה. אבל על שבת – שהרב אפילו לא ידבר איתי".

צריך לדעת שכשאדם אומר: "לא יכול", "זה לא בשבילי" – יש עליו תביעה גדולה. מדוע אתה מחליט מראש שאינך מסוגל? במקום להגיד: "איני יכול לעשות כך וכך", אמור: "אני אעשה, וה' יהיה בעזרי".

כשאותו אדם שלף את הטיעון הזה של "איני יכול", עצרתי אותו ושאלתי: "מדוע נראה לך שמצות השבת אינה בשבילך, שאינך יכול לזכות בה?

"כיון שזהו יום מלא איסורים" ענה. "כבר בדקתי וגיליתי ששמירת שבת פירושה לא להדליק חשמל, לא לנסוע לביקורים, לא לקחת את הילדים לים… שבת זה היום שלי, כבוד הרב, אני לא יכול להרוס אותו ככה"…

לא התווכחתי איתו. במקום זה, ביקשתי ממנו לתאר לי את סדר היום שלו בימי שישי ושבת:

"מתי אתה חוזר הביתה מהעבודה ביום שישי?"

"בשתיים-שלוש בצהריים".

"ואז, מה אתה עושה?"

"עוזר קצת לאשה. מתארגנים לסעודת ליל שישי".

"אז אתם אוכלים סעודת ליל שבת. אתה עושה קידוש?"

"בוודאי!"

אהה, קידוש הוא עושה, אבל את קדושת השבת אינו מסוגל לשמור…

"אז בלילה אתם בבית. מה מחייב אותך לחלל שבת? מה אתה מוכרח לעשות? לראות טלוויזיה?"

"לא, אני לא אוהב בכלל את הטלוויזיה. רק הדלקת החשמל, כבוד הרב".

בשביל להדליק אור בחדר אין צורך לחלל את השבת", גיליתי לו. "יש היום פטנט שנקרא 'שעון שבת'. אתה מכוון מראש מתי אתה רוצה אור ומתי חושך – ומלאכתך נעשית על ידי אחרים".

"ומה אעשה עם הטלפון? אנשים מתקשרים, משאירים הודעות…"

"האם אתה מוכרח לשעבד את עצמך לאחרים? מתקשרים? שיתקשרו. אתה בחופש".

"טוב, אני אנסה".

"אל תאמר: 'אנסה'. אמור: 'אעשה', והקב"ה יהיה בעזרך".

כך סיכמנו את השלב הראשון: בליל שבת הוא אינו משתמש בטלפון, ואת התאורה הוא יסדר מראש באמצעות שעון שבת.

הגיע ליל שבת, היהודי עמד בכל פרטי ההסכם, וזכה לטעום את טעמה של שבת אמתית. לאט לאט הוא למד עוד ועוד, והיום הוא שומר את השבת על כל פרטיה ודקדוקיה, ואינו מוכן לחללה תמורת כל הון שבעולם!

כך, צעד אחרי צעד, יכול כל יהודי לזכות במתנת השבת.

סמוך על שולחנו של מקום

נסיים בפרפרת נפלאה:  אמרו חז"ל (ביצה טז ע"א): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב… שאם פחת – פוחתין לו, ואם הוסיף – מוסיפין לו".

רמז לכך טמון בַּשֵּׁם "מוֹעֵד" שהתורה קראה בו לשבת ולחגים. מ' – בגימטרייה ארבעים, 'ועד' – בגימטריה שמונים. לאמור: הקב"ה מחזיר לפחות כפליים למי שמוציא הוצאות לכבוד שבת ויום טוב, ואם מוציא ארבעים – יקבל מן השמים שמונים.

בספר "מחמדי שמים" כותב (פרשת ויקהל), שמסכת שבת פותחת במילים: "יציאות השבת שתים שהן ארבע" לרמוז לאדם: אם תוציא לכבוד שבת שתיים – תקבל ארבע.

חז"ל (שם) מונים גם את הוצאות בניו לתלמוד תורה בכלל ההוצאות שאינן קצובות מראש, אלא שאם מוסיף – מוסיפים לו.

דורשי רשומות אומרים:  "מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות "תשרי" – ראשי תיבות: תלמוד תורה, שבתות, ימים טובים, ראש חודש, שגם הוא בכלל.

(כל זה ועוד, בספר החדש "משכני אחריך"' ויקרא – שיוצא בימים אלו לאור עולם).

השארת תגובה