פסולי חיתון – וארון הקודש מאיטליה

אב"ד ירושלים רבי עזרא בצרי בראיון על העבר המשפחתי, ימיו ב'פורת יוסף' ופעילותו ב'מכון הכתב' ובבתי הדין • השפעת ה'בן איש חי', הקשר עם רבי יהודה פתיה זצ"ל, התערבות בג"ץ בעבודת הדיינים

רבי עזרא בצרי
רבי עזרא בצרי
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

הגאון רבי עזרא בצרי, אב"ד ירושלים בדימוס, אשר כיהן בדיינות שלושים ושבע שנים, כבר עבר את גיל שמונים, אך סדר יומו מלא וגדוש. הוא שימש כאב בית דין בירושלים, ולפני צאתו לגמלאות הקים בשכונת הר נוף את בית הכנסת המפואר "משכן אהרן" ואת "ישיבת עמלי תורה", בה שוקדים על תלמודם אברכים חשובים הלומדים דיינות, וכמו גם את המכון התורני הפועל להדרת ספרים תורניים החסרים בשוק, "מכון הכתב".

אין הרבה משפחות שזכו להיות צאצאים וקשורים בקשרי חיתון עם כמה וכמה מגאוני הדור שבדורות הקודמים, כמו משפחת בצרי. משפחת בצרי עצמה מקורה בבגדאד ומיוחסת לגזע תרשישים. דורי דורות חיו בבבל והיו נצר למשפחת סומך המעטירה המיוחסת עד לרב נסים גאון – ראש ישיבת בבל, והיא קשורה בקשר משפחתי עם בעל ה"בן איש חי", המקובל האלוקי רבי יהודה פתיא, הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, הגאון רבי יעקב סופר זצ"ל בעל "כף החיים", ומשפחת המקובל סלמאן אליהו – שבנו היה הראשון לציון הרב הגאון מרדכי אליהו זצ"ל.

אנקדוטה מעניינת מספרים על רבי סלמאן אליהו שנולד במשפחה בגדאדית עשירה וקיבל בילדותו חינוך תורני מועט. היות וניכר היה בכישרונותיו הברוכים יועד להמשיך בלימודים גבוהים באוניברסיטת אוקספורד ואף התקבל, אך טרם נסיעתו נקלע במקרה לבית המדרש בית זליכה, ראה ונכבש, והחליט כי הוא מוותר על הנסיעה לאוקספורד. אלא שבני משפחתו התנגדו בעוז להחלטתו, בצר לו פנה לבעל ה'בן איש חי' שייעץ לו לעלות לארץ ישראל וכך עשה. בזכות שליטתו המלאה בשפה האנגלית התמנה בארץ ישראל למזכירו האישי של הנציב העליון סר הרברט סמואל – ובהמשך שקע בלימוד הקבלה בישיבת "רחובות הנהר" עד אשר העיד עליו ראש הישיבה הרב רבי חיים שאול הכהן לפני מותו כי הוא הסמכות העליונה בישיבה. חיבר את הספר "כרם שלמה" על תורתו של רבי חיים ויטאל.

מה הייתה ההשפעה של בעל הבן איש חי על המשפחה?

"גאון הדור בעל הבן איש חי שהנהיג במשך חמישים שנה את קהילת יהודי בגדאד, היה דוד סבתי מצד אבי, הרבנית מסעודה בת פרחה, שהייתה בקיאה בתנ"ך בעל פה ביחד עם ה'שרח' – התרגום המורחב של המקרא לערבית יהודית, כולל מדרשי חז"ל, וכן הייתה בקיאה גם בהלכות, ובפרט בפסקי דודה, בעל הבן איש חי. 'היק קאל כאלי' – כך אמר הדוד שלי, הייתה משיבה לשואלים ודורשים בדינים, ובפרט למבקשים לדעת מה הייתה דעתו הרמה בעניין מסוים.

"מו"ר אבי היה גבאי למעלה מששים שנה בבית הכנסת 'בית אהרן', פעם התעורר ויכוח על דבריו ואבי פתר את הדיון בכך שהחליט לייסד שיעור בבן איש חי כל מוצאי שבת. שיעור זה ממשיך עד היום, ושמעתי שהרב משה צדקה מוסר אותו, ופעם אחת חשבו להתחיל בלימוד ספר אחר, ובא לרבי משה צדקה, הבן איש חי בחלום ושאלו, 'כלום לא ערב לחככם יותר ספרי שעזבתם אותו?' וחזרו להגות בו וממשיכים בו עד היום".

האישה שעצרה את הרכבת

"בקרב המשפחה ידוע הסיפור אודות עוז רוחה ואומץ ליבה של אחייניתו של הבן איש חי הסבתא הרבנית מסעודה. בבגדאד של אותה תקופה התנכל אחד התושבים הערבים, לאחד מאחי סבי, האדון ששון בצרי זצ"ל שהיה סוחר, ונאלץ לברוח מבגדאד ולעקור לטורקיה, ובדרכו עבר בירושלים. מיד כשהגיעו לירושלים התבסמה סבתי מניחוח הקדושה, ומיד אמרה: 'לא אזוז מכאן, פה אשב!' בעלה שהיה סוחר רצה להמשיך לטורקיה שהייתה אז מדינה מודרנית ומפותחת וניסה לשכנעה להמשיך במסע, ואולם היא בשלה. כל רצונה היה להסתופף בין חכמי ירושלים ולזכותם בכל פרי חדש שהיה בשוק, שיברכו עליו 'שהחיינו'.

"הרבנית החליטה לעשות שאלת חכם ופנתה לדודה בעל הבן איש חי, האם חייבת לשמוע בקול בעלה להמשיך לטורקיה או להישאר בירושלים, ופסק לה שאמנם ההלכה שהכול מעלין לירושלים, אך יעץ לה שתפנה בבקשה לחכם יעקב סופר בעל ה"כף החיים" שיכתוב לה ספר תורה ותניח אותו למשמרת בבית הכנסת בירושלים, ותזכה אחר כך לשוב ולעלות לציון ברינה.

"ואכן כך עשתה, בעלה שהיה סוחר ביקש מרבי יעקב סופר שיכין לה ספר תורה, והוא היה מושאל לבית הכנסת שבנה הרב צדקה חוצין, 'שמש צדקה'. ולאחר כחמש שנים נפטר בעלה צעיר, וחזרה לירושלים עם מו"ר אבי שהיה אז יתום קטן ולמד בתלמוד תורה 'בני ציון'.

"אך הסאגה המשפחתית לא הסתיימה בזאת", ממשיך הרב בצרי ומספר, "לאחר תקופה באו אחיו הגדולים של אבי ורצו לקחת אותו עמהם לטורקיה, שהייתה מדינה מודרנית ומפותחת עם חשמל ומים בבתים, כבישים סלולים, ואילו לעומתה ירושלים הייתה עיר עניה ומושפלת כאשר בשכונות המפותחות היה צריך לשאוב מים מהחצר ב'פלומבה'. באו הדודים, לקחו את הילד ללא ידיעת אמו, מתוך רצון להיטיב, וכבר עלו עמו על הרכבת היוצאת מירושלים.

"מיד כששמעה על כך האם, לא השתהתה ובעוז רוחה מיד שכרה כרכרה ודהרה לתחנת הרכבת, נעמדה באומץ על הפסים ונופפה בידיה והרכבת שבדיוק החלה בנסיעתה נאלצה לעצור. מיד החלה להרים קולה בצעקות שחטפו לה את הילד… והילד שוחרר. במשך כחצי שנה הסתירה את בנה אצל אחד משועי ירושלים, והמשיכה וגדלה אותו במסירות נפש לתורה לא לחינם זכתה ויצאה ממנה זרע צדיקים אוהבי ה'.

"עוד מספרים על סבתי זאת כי הייתה יושבת בבית הכנסת מהמניין הראשון ועד האחרון לשמוע קדישים וקדושות, ועל זהירותה הרבה בברכות, שהייתה מחלקת כל ברכה לשלושה חלקים ואומרת אותה כמונה מרגליות".

האם היה לכם קשר אישי עם הסבא המקובל האלוקי הרב יהודה פתיא?

סבתי מצד אמי ששמה היה אף הוא מסעודה, הייתה בתו של המקובל הגדול בעל "בית לחם יהודה" רבי יהודה פתיא זכותו תגן עלינו, גם הוא יליד בגדאד, עלה לירושלים שלוש פעמים אך עקב מזג האוויר שהזיק לבריאותו נאלץ לחזור לבגדאד ורק בפעם השלישית קבע את דירתו בירושלים.

בעת שהתקרבו לארץ ישראל חיילותיו של רומל (צבא גרמניה הנאצית, שניסה לכבוש את ארץ ישראל מכיוון אפריקה במהלך מלחמת העולם השנייה) נודע כי ערך תפילות יחד עם מקובלים נוספים לשמירת הארץ ומלבד זאת שכר כלי טיס להקיף את ארץ ישראל כמה פעמים, תוך כדי שהוא נושא תפילות לשמירת הארץ מפני המזיקים, בסופו של דבר נהדף צבאו של רומל בקרב אל עלמיין. חודשים ספורים לאחר מכן נפטר הרב לבית עולמו ונקבר במרומי הר הזיתים ותפילותיו הוחזקו כמי שמנעו את בוא הרעה על תושבי ארץ ישראל.

עוד סיפור מצמרר מופיע בספרו של רבי יהודה פתיה "בית לחם יהודה" שער כ"ו: מאד השתוממתי על אריכות הגלות, ובדקתי לפי החשבונות בספרים הקדושים וכבר היה צריך לשים קץ לגלות, והחליט לעשות מעשה ולצום, והראו לו את השכינה הקדושה והיה המראה שלה כמראה האדים העולים מהתבשיל ואז הרהיב רבי יהודה עוז ושאל, 'גמרנו את כל הבירורים ובררנו כל הניצוצות אז מדוע טרם באה הגאולה?' הסתלקה השכינה, והראו לי שק חיטים וראיתי שהוא ריק – עם כל הייסורים שסבלו עם ישראל בררנו את כל הטעון ברור ותיקון. אך לבסוף לאחר מאמץ ראיתי שיש חיטים שנתקעו בתוך השק – וזה מה שנותר עלינו לברר, ואנחנו מתעצלים. לאחר מכן חייבת הגאולה ברגע אחד להגיע. והרב נפטר לפני כ78 שנה … ונוספו עוד כמה חיטים לצערנו לשק.

"הרב יהודה פתיה אף כובד בסנדקאות של אחי הגאון רבי דוד בצרי, ראש ישיבת השלום, הממשיך את דרכו בלימוד קבלה".

הרב בצרי יושב ליד שלחן עמוס ספרים וכותב את חידושיו, כשמעל לראשו מתנוססת תמונתו של סבו הגדול הרב יהודה פתיא, לא קשה להבחין בדמיון בין השניים.

"הייתי כבן חמש שנים כשהרב יהודה פתיה נפטר", מעלה הרב נשכחות, "אך הוא עוד הספיק לברכני ואף נתן לי קמיע לשמירה. דמותו עדיין חקוקה בזיכרוני היטב. מעשה מעניין ארע שפעם כשנכנסתי לחנות באזור מרכז הארץ, ואחרי נכנסה אישה מבוגרת שכשראתה אותי כמעט התעלפה וצעקה: 'הנה חכם יהודה פתיא!' לאחר שהתאוששה קמעה אמרה: 'אני יודעת שהוא נפטר ואינו בין החיים, ולפתע אני רואה אותו שוב, חשבתי שהגיע זמן תחיית המתים…'"

ימי 'פורת יוסף'

הגאון רבי עזרא בצרי למד בישיבת "פורת יוסף" ולמד והסתופף עם שמנה וסלתה של חכמי ירושלים הספרדים, מעבר לתלמידי החכמים העצומים במשפחתו, הכיר את הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, נשיא הישיבה, הרב חזקיה שבתי שהיה רבה של ירושלים, והרב פרדס רבה של ירושלים אחריו.

מה זכור לכם מישיבת פורת יוסף?

"בישיבת פורת יוסף למדתי גם אני ביחד עם אחי. למדנו שום ברציפות כל השנה ללא חופשים מלבד בחול המועד. ראש הישיבה בזמני היה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, ואחריו הרב יהודה צדקה, בן דודתו של אבי. מו"ר אבי זכרונו לברכה, אף הוא למד ולימד בישיבת פורת יוסף עד שיצא לעבוד לרגל המצב הכלכלי.

"בישיבה הייתה מחלקה ללימוד פשט ומחלקה שנקראה ישיבת "עוז והדר" ללימוד הקבלה. שם למדו חכם בן ציון חזן שניהל את הישיבה, חכם אפרים הכהן, אביו של ראש הישיבה כיום, הגאון רבי שלום כהן, והרב כדורי שבתחילת דרכו עסק בכריכת ספרים, והיה נקרא 'חכם יצחק כורך'. עד היום נשתיירו ספרים מכריכת עור המיוחדת שלו.

"התורם של ישיבת "פורת יוסף", הנגיד יוסף אברהם שלום ז"ל מכלכותא שבהודו, עשה תנאי שילמדו לפחות עשרה תלמידי חכמים פשט, ועשרה תלמידי חכמים קבלה. יש שנכנסו לקבוצה הזאת ויש שנכנסו לקבוצה השנייה, הרב כדורי נכנס למחלקה של הקבלה וכך היה למקובל גדול.

"בישיבה התייגעו הרבה בלימוד בעומק הפשט, כשראש הישיבה הרב עזרא עטיה היה יושב שעות רבות על סוגיה ופעמים היה מתבטא שהאושר שיש לו בהבנת דברי הר"ן על כתובות, גדול בהרבה מאשר אם היו מבשרים לו שזכה בסכום גדול במפעל הפיס. לימים כשאברכים ניסו לתנות בפניו צערם הקשה בפרנסה אמר להם: 'אתם הרי עשירים! יש לכם מים בברזים! הסכיתו ושמעו כיצד הייתי משרך רגלי בהליכה עד שער יפו כדי לקנות שני דליי מים, אותם הייתי סוחב במקל על שכמי וצועד בשמש הקופחת בזהירות על האבנים שלא יתנדנדו וחציים יישפך בדרך'.

"בזמנים קשים כאשר לישיבה לא היה כסף מהתורם שהקים את הישיבה, לא נותרה בררה והוציאו כמה אברכים חשובים שלמדו שם כמו הרב יוסף שרבני, הרב דוד רפול, הרב שלום חבשוש ואמרו להם ללכת לחפש פרנסה. היה זה בתקופה שטרם קמה המדינה, ולא הייתה עזרה משום גורם כגון משרד הדתות והישיבה נותרה בלי אגורה. הרב יוסף שרבני נכנס למכון "הרי פישל" והמשיך בלימודו, לאבא שלי הייתה חנות קטנה שהיה מוכר בה מכשירי כתיבה לבית ספר, הרב חבשוש פתח חנות בגאולה, והרב דוד שלוש התעסק אז בתיווך ולאחר מכן נכנס לעולם הרבנות. עד כדי כך היה המצב הכלכלי קשה כשהרב עובדיה יוסף חזר מקהיר וביקש לשוב לישיבה, נאלצו לסרב ואמרו לו: "איידי דטריד למיפלט לא בלע!"

"גם לאחר שקמה המדינה, למדנו תורה בתנאים לא קלים, היו אלה ימי תקופת הצנע אך אם כל זאת הורי זכו לגדל את כולנו במסירות לתורה. גם אחי הגדול הרב ששון בצרי זצ"ל לא עזב את הלימוד בישיבה עד יומו האחרון, ואילו אחי הצעיר הרב מנחם שנפטר, זכה להקים את התלמוד תורה 'סוכת דוד'".

כיצד הגעתם לעולם הדיינות?

"כבוד הראשון לציון הגאון רבי יצחק ניסים, כיוון והמריץ אברכים לדיינות, ופתח את בית המדרש למורים ודיינים בשכונת טלביה. שם גם למד הרב מרדכי אליהו שהיה נכד אחות סבתי, ובהמשך מונה לדיין בבאר שבע. באותה תקופה כמעט ולא היה דיינים ספרדים, אולי חמישה אחוז בלבד. והרב ניסים ראה צורך שיכנסו דיינים ספרדים. גם היום הנני ממליץ לאדם הראוי, ויכול לפסוק דין אמת – לפנות לעולם הדיינות, כך ניתן לקדש את שמו של ה' בעולם ובשביל זה אנחנו חיים".

במסגרת התפקיד כאב בית דין, האם בג"ץ התערב בפסקי הדין?

"בכל הנוגע להרכב שלי, היו פעמים רבות שפנו לבג"ץ, ובג"ץ התערב, אך לא היה מעולם מקרה שבג"ץ ביטל פסק דין שלנו. תמיד הקפדנו להתייעץ עם יועץ משפטי לבתי הדין הבקי במשפט וניסחנו את הפסק דין בצורה כזאת שגם בג"ץ יקבל את הפסק דין. לפעמים היה לחץ גדול ולפעמים הייתה תעמולה גדולה במיוחד בפרשיה שהתפרסמה בזמנו, בעניין בני הזוג נקש והסגרת הבעל לצרפת. לבקשת אשתו הטלנו צו עיכוב יציאה מהארץ עבור הבעל, והתקשורת יצאה אז בחריפות נגד בית הדין, אבל בכל זאת הבג"ץ אישר את הפסק דין שלנו, ובסופו של דבר האישה קבלה גט".

מה לענות לאישה שמחליטה לפנות לערכאות בשל העובדה כי היא לא יורשת?

"לגבי איסור זה כתבתי על כך בספרי דיני ממונות ובספר הצוואות. למעשה אין זאת בעיה שהתעוררה היום, כבר בדורות שלפנינו כתבו על זה. הבן איש חי כותב בתשובה כי ראוי לפצות את האישה באיזה סכום כדי שלא תלך לערכאות ויש החולקים עליו. למעשה, עדיף למנוע מצב שהאישה תלך לבית משפט".

אלו שאלות קשות היו מגיעות אליכם?

"בעיות מיוחדות שהיו מגיעות אלינו מכל המגזרים היו בעיקר בענייני יוחסין, כשרשם נישואין לא יכול לפסוק. אי אפשר להגיד שהיו הרבה מקרים של בעיות בנושאי יוחסין ופסולי חיתון, אך יש מקרים בודדים גם בקרב הציבור הדתי. הייתה תקופה שהייתי גם אב בין דין לעגונות, ביחד עם הרב שלמה פישר והרב זלמן נחמיה גולדברג, ואפשר לומר שפתרנו אז ביחד הרבה תיקים קשים".

"מכון הכתב"

הגאון רבי עזרא בצרי יזם לפני שנים רבות את הקמת "מכון הכתב" להוצאת ספרים נדירים שכמעט ונעלמו.

כיצד התפתח "מכון הכתב"? כיצד הגעתם לכתבי היד שלא התפרסמו?

"בדרך לימודי שמתי לב לכך, שבפסקים רבים מציינים שמות של ספרים שלא ניתן להשיגם. לא פעם נאלצתי ללכת לספריה הלאומית ולחפש ספרים נדירים, ובמיוחד כאשר כתבתי את הספרים 'דיני ממונות'. אבי היה ספרן בפורת יוסף בעיר העתיקה ועוד זכה להכירם, אך לאחר מכן הישיבה חרבה במלחמת השחרור על ידי הירדנים, והספרים הנדירים נשרפו, כמו גם כתבי יד של כמה רבנים כמו הרב עזרא עטיה שכתב חידושים ולא נשאר זכר, ועבורי נותרו רק ספרי יסוד כמו גמרות וכדומה.

"כך נולד הרעיון להקים את 'מכון הכתב' כדי שהספרים הנדירים יצאו שוב במהדורה חדשה, וכל דיין וכל פוסק יוכל לעיין בהם ולפסוק בצורה נכונה. במיוחד יש דרישה גדולה במכון לסדרת הספרים של מרן החבי"ב – רבי חיים בנבנישתי המאסף לכל המחנות, "כנסת הגדולה", על כל עשרים ושש חלקיו, ולפירושו הייחודי של רבי שמואל לניאדו "בעל הכלים" על התנ"ך. במכון עוד עוסקים כיום צוות חוקרים תלמידי חכמים במחקר ובהוצאה לאור של שאר כתבי היד שלו שטרם ראו אור.

"בההדרת הספרים ישנה עבודה רבה, הן בפענוח כתבי היד, והן בכתיבת הערות והארות בשולי הגיליון ובהוספת מראי מקומות וביוגרפיה רחבה לתולדות הרב המחבר. את הספרים השגנו מכל קצוות עולם, ספרית אוקספורד וכדומה. את הספר "חודש האביב" לדוגמא, של "בעל הפלא יועץ" הוצאנו מכתב יד שהרב יצחק ניסים נתן לנו. מדובר בספרים בכל שטחי היהדות, בנגלה ובנסתר, שו"ת וחידושי ש"ס, בהלכה ובאגדה, בדרוש ובמחקר. הספרים מתורגמים אף לאנגלית, ספרדית וצרפתית.

"למכון, למעלה מחמש מאות פרסומים שונים, כשעל "פרקי אבות" לבד יצאו במכון שבעה ספרים של פירושים שונים מגדולי המחברים בכל הדורות. החל מפירוש רבי דוד הנגיד נכדו של הרמב"ם, פירוש הרשב"ץ, פירושו של רבי משה אלמושנינו, מדרש שמואל לרבי שמואל די אוזידה ועוד, ועד לפרקי אבות המצויר בידי אמן".

מה הסיפור מאחורי בניית בית הכנסת וארון הקודש הייחודי שהובא מאיטליה?

"בית הכנסת נקרא 'משכן אהרן' על שם אהרון ראמון דיין ז"ל ונתרם על ידי בנו אלברטו דיין. מאחורי בניית הבית כנסת ישנו סיפור מופתי. הרב יצחק כהן הרב הראשי של וונצואלה שמע שאני מחפש תורם מזה זמן רב. יום אחד התקשר אליי, שאסור מידית למלון 'המלך דוד', היות ונדיב בשם מר דיין מוכן לפגוש אותי ולסכם איתי על תרומה לבניין בית הכנסת. עשיתי כמצוותו, אבל עד שהגעתי נודע לי כי הנדיב כבר עזב את המלון ועלה על טיסה לחו"ל. ניסיתי לאתר אותו בחו"ל אבל לצערי שמעתי שזמן קצר לאחר מכן לא עלינו שבק חיים…

"כמובן היה לי צער גדול מזה והרהרתי ביני לבין עצמי מה קצרים חייו של אדם, מבקש לתרום לבית הכנסת אך לא מספיקים בידו . לאחר כמעט שנה אני מקבל טלפון מידידי הגאון רבי ציון לוי, רבה של פנמה, שלמד איתי עוד בישיבת 'פורת יוסף' ואומר לי שכדאי לי לבוא אליו במהירות, כי הוא סיכם עם נדיב גדול על בניית בית הכנסת. הוא לא נקב בשמו של הנדיב, אך כבר מיהר ואפילו הכין חוזה מפורט בנוגע לתרומה.

"לבסוף, לאחר שהתרומה התקבלה, רצינו לעשות טקס ולהזמין גם את הנדיב, ביררתי מה שמו של הנדיב. אומר לי הרב ציון לוי: הנדיב שמו מר דיין. הייתי בהלם. מר דיין זה, הוא בנו של מי שרצה בעצמו להנציח את שמו על בית הכנסת. שאלתי את הרב ציון לוי, האם אתם דברתם עם הרב כהן שדיבר עם אביו לפני פטירתו? אמר לי הרב לוי, לא היה לי כל קשר אתו בנושא. עבורי זה היה מופת ממש, שמשמיים גלגלו כי הבן של הנדיב ימצא דרך להנציח את שם אביו בדיוק באותו בית הכנסת שביקש אביו להנציח בעצמו.

"הסיפור מאחורי ארון הקודש המיוחד מתחיל במסגרת נסיעה לרומא, שם פגשנו ושוחחנו עם הרב הראשי הרב אליהו טואף ושאלנו אותו האם יש ארון קודש שניתן לשחזר מלפני מלחמת העולם השנייה. כך, ביחד עם הנהלת "מוזיאון יהדות איטליה", קבלנו את ארון הקודש המיוחד הזה – ארון אותנטי של הקהילה הספרדית מהעיר מנטובה שבצפון איטליה. ארון הקודש נבנה בשנת תקנ"ה – 1794, שרד בשלמותו והובא ארצה חלקים חלקים והורכב כאן. ניתן לבקר בבית הכנסת בשכונת הר נוף וליהנות מזיו הדרו.

השארת תגובה