'חיות אדם' – המשמעות האמתית בין השורות

אילוסטרציה: חיילים, צילום: דובר צה"ל
אילוסטרציה: חיילים, צילום: דובר צה"ל

כולם מתעסקים בהתבטאות של אושרת קוטלר ולא פלא; זה זמין, זה צהוב, זה החומר שממנו עשויות כותרות. אבל בכיבוש? פחות, אתם יודעים איך זה, האפיל של הכיבוש מוטל בספק, הוא אפל ומכתים אותנו בכתם גדול של בושה כחברה מוסרית במדינה דמוקרטית.

האמירה של קוטלר לא מעניינת, המשמעות האמיתית מסתתרת בין השורות וקוראת לנו להתעורר כי החיילים שקוטלר דיברה עליהם ושהמדינה שולחת לבצע תפקידי שיטור בקרב אוכלוסייה אזרחית, ניצבים מדי יום בפני סיטואציות בלתי אפשריות, כי האלימות שהכיבוש מייצר כבר מובנית וממוסדת.
כבר לא מדובר ב"עשבים שוטים", אלימות הכיבוש הפכה חלק מהשליטה הצבאית על עם אחר כבר הרבה יותר מדי והיא ענישה בשיטתיות בלתי נתפסת, בני אדם שכל "פשעם" לרצות במדינה עצמאית. חוצפה מצדם.

יש ניסיון ארוך שנים לנרמול הכיבוש והפיכתם של מתנגדיו לאויבים מבית. אנחנו רואים את זה בחקיקה הרודפת ארגוני זכויות אדם כמו חוק העמותות וחוק שוברים שתיקה, ובחקיקה המקדמת סיפוח כמו חוק ההסדרה. מה שאנחנו מרשים לעצמינו מחוץ לקו הירוק כמו הירי שביצע אלאור אזריה או הנקמה של חיילי גדוד נצר יהודה בפלסטינים עצורים, זוכה לתמיכה ואהדה בקרב הציבור ואף בקרב חברי כנסת כשפעולות כאלו עדיין נחשבות לאסורות בתוך מדינת ישראל.
וזאת בדיוק השאלה שהציבה בפנינו אושרת קוטלר: ישאלו עצמם כל אב ואם עבריים, מה עושה לנו הכיבוש, לנו ולילדינו. אותו כיבוש ש"משחרר" אותנו מהנורמות הבסיסיות של התנהגות מוסרית ומהדרישות של שלטון החוק? וכל זה כמובן, לא אומר לרגע שעלינו לחדול להילחם נגד הטרור הפלסטיני.

כעורכת דין המייצגת פעילים לזכויות אדם, אני מייצגת לעתים קרובות גם קטינים פלסטינים, לעתים בגילאי 13-14, הנשלפים ממיטתם באישון לילה ונלקחים לחקירות, פעמים רבות בלי נוכחות הורים ומבלי שאלו ידעו לאן ילדיהם נלקחו ותוך פגיעה בוטה בזכויותיהם.

כמי שנוכחת בשטח, אני רואה מדי יום את ההשלכות של הכיבוש והן חורגות ומתפשטות הרבה מעבר למערכת התחומה של צבא – בית משפט צבאי – בית מעצר, מחלחלות לתפיסת המציאות שלנו, לחינוך הילדים, להסברה הפנימית והבינלאומית, לתרבות שלנו.

לאנשים רבים וטובים בישראל קשה להכיל ולהבין את מה שקורה בשטחים, ממש כאן, מתחת לאף שלנו, במהלך המשמרת שלנו כאזרחי המדינה ובגלל זה הם נטפלים לכותרות. כי כותרת קל להכיל, עם מילים אפשר להתמודד, על התבטאות ניתן להתווכח, להתדיין, לכתוב. קל בהרבה מאשר לעמוד זקופים נגד הכיבוש ולהגיד: מספיק! בינתיים כולנו משלמים את המחיר ואם לא נחדל במהרה, כבר לא יהיה מחיר לשלם. רק הפסד לכולם.

הכותבת הינה עו"ד המתמחה בזכויות אדם

השארת תגובה