קרבן הקטורת ומשמעותו

צוריאל קריספל
צוריאל קריספל
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבקר בבקר (ל, ז) קטורת אינה באה בנדבה

נאמר במגילת שיר השירים (ה, א), "באתי לגני אחותי כלה…אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, אכלו רעים, שתו ושכרו דודים".

ופירש רש"י, "באתי לגני" – בימי חנוכת הבית…ונאמר על שם הקטורת שהקטירו קטורת יחיד הנשיאים על המזבח החיצון ונתקבלה, והוא דבר שאינו נוהג לדורות, ועל כן נאמר "אכלתי יערי עם דבשי", יש דבש שהוא גדל בקנים, ומוצצין את הדבש ומשליכין את העץ, ואני מרוב חיבה אכלי יערי עם דבשי, אכלתי הקנה עם הדבש, את שאינו ראוי עם הראוי, קטורת נדבה וכן שעירי חטאת שהקריבו הנשיאים ואין חטאת קריבה נדבה, ואני קיבלתי בו ביום.

"יער" הוא קנה דבש, פיסת עץ שאינה ראויה לאכילה, יש ללעוס אותה על מנת להוציא ממנה את הדבש, ולזרוק את הקנה עצמו, אבל לפעמים תופס אדם גם את הקנה עצמו, ואוכל את הדבש עם הקנה.

כך, אומר הקב"ה, בעת חנוכת הבית הייתי כביכול כה נרגש מאהבתי את עם ישראל, שאכלתי את הדבש עם הקנה – קבלתי קרבנות מיוחדים, קרבן הקטורת ושעירי חטאת.

נתבונן מעט אומר הגרש"ד פינקוס זצ"ל בעניינה של הקטורת, מהי קטורת?

לקחו אחד עשר סממנים, אחד מהם חלבנה המסמל את רשעי ישראל, וערבו את כולם יחד כדי להראות את האחדות של עם ישראל, לאחר מכן שחקו אותם, ופעמיים ביום הניח הכהן על המזבח גחלים ועליהם הקריב את סממני הקטורת.

כאשר עשה זאת, היתמר ענן עם ריח בלתי יאומן, ובישם את כל ירושלים ואת כל סביבותיה, עד כדי כך, ש-נשים שביריחו אינן צריכות להתבשם מריח הקטורת, כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח הקטורת, (יומא לט, ע"ב), אי אפשר היה להריח שום בושם בירושלים, כי במשך כל הזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה ירושלים אפופה בריח נפלא של הקטורת.

קרבן זה של הקטורת היה מוקרב פעמיים בכל יום ע"י כל ישראל, כדין קרבן ציבור, רק כלל ישראל כגוף מאוחד יכול להביא קטורת, אדם יחיד יכול להביא קרבן נדבה לה', אך אינו יכול להביא קטורת, "אין קטורת באה נדבה".

הפעם היחידה בהיסטוריה של עם ישראל שמוצאים שיחידים הביאו קטורת נדבה, היה ביום חנוכת המשכן, כפי שמובא בפרשת נשא, שבמשך שנים עשר יום הביאו הנשיאים "כף אחת מלאה קטורת".

כאמור, על פי ההלכה הדבר לא ייתכן, וכאן בפסוק בשיר השירים מסבירה לנו התורה כיצד קרה הדבר, כמו אדם שלעס קנה סוכר, ואוכל את הקנה שהוא בעצם בלתי אכיל, אך מרוב התרגשות ושמחה הוא עושה זאת, כך שהקב"ה מרוב שמחה קיבל "את שאינו ראוי עם הראוי".

"אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי", מדוע? כי "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" – ה"דודים" האהובים היו שיכורים ואכלו דברים שאינם נאכלים בדרך כלל, לכן, גם הקטורת שאינה באה בנדבה, התקבלה.

קטורת וסנדקאות – סגולה לעשירות

ברמ"א (יו"ד סי' רס"ה ס"א) כתוב שסנדקאות היא סגולה לעשירות, אך הגר"א (שם ס"ק מו) כתב שמעולם לא ראה אדם שנהפך עשיר כתוצאה מכך שקיבל סנדקאות.

לראש ישיבת מיר, רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, הייתה ישיבה גדולה, והוא הוצרך לעמול קשה כדי לאסוף כסף לאחזקתה.

פעם הוא בא אל מרן הרב מבריסק זצ"ל, ובפיו שאלה, אנשים רבים מבקשים ממנו להיות סנדק, ואין לו זמן לזה, אלא שלאחרונה התעורר לו ספק, כיון שיש לו אחריות על החזקת הישיבה, וברמ"א כתוב שזו סגולה לעשירות, עליו להיות סנדק, ומצד שני, הגר"א כותב שלא ראה אדם שנפך לעשיר, האם עליו לקחת לעצמו סנדקאות או לא?

וענהו הרב מבריסק,  גם הצ'ק של הרמ"א הוא צ'ק טוב…יש לחשוש לדברי הרמ"א!

מהו המקור לכך שסנדקאות היא סגולה לעשירות?

שנינו במשנה (יומא כו ע"א), הפייס השלישי, חדשים לקטורת בואו והפיסו", אחת ההגרלות שנערכו בין הכהנים על הקרבת הקרבנות הייתה על קרבן הקטורת, וכאן השתתפו רק כהנים חדשים שעדיין לא הקריבו קטורת מימיהם.

ואמרו שם בגמרא, "תנא, מעולם לא שנה אדם בה, [מעולם לא זכה אדם להקריב את הקטורת יותר מפעם אחת], מאי טעמא? – אמר רבי חנינא, מפני שמעשרת" – הכהן המקריב את הקטורת זוכה לעשירות, והדבר נלמד מפסוק, "דכתיב (דברים לג, י), "ישימו קטורה באפך", וכתיב בתריה, "ברך ה' חילו".

קטורת היא אם כן, סגולה לעשירות, וכיון שברית מילה היא כמו קטורת, לכן סנדקאות מעשירה.

ועלינו להבין מה הקשר בין ברת מילה לקטורת, כמו כן, מדוע באמת הקטורת מעשירה.

קרבן הקטורת – מסירות נפש רוחנית

בבית המקדש היו שני סוגי קרבנות לה',  אחד – קרבנות שבאו ע"י שפיכת דם, והשני – קרבן הקטורת, ונבאר את ההבדל שביניהם.

בעולם קיימים שלושה סוגי מתנות, מן הדומם, מן הצומח, ומן החי.

הסוג הראשון הוא נתינת חפץ דומם, אדם עשיר נותן מתנה לאשתו צמיד זהב, ואם הוא עשיר גדול מאוד, הרי שצמיד זהב פשוט לא יספק אותה, ורק אם יביא לה צמיד זהב משובץ יהלומים היא תשמח, היא תשים אותו בכספת, לא תענוד אותו על ידיה אפילו לחתונה של הבן, מחשש שמא ייאבד או ייגנב, אז מדוע היא כל כך שמחה? כי מונח בצמיד ביטוי נפלא לאהבה, כביכול אמר לה, את חשובה לי כמו יהלום, ודבר זה אכן משמח.

והנה יום אחד אותו עשיר שולח הביתה שני זרים של שושנים יפהפיים, ולמרבה הפלא אשתו מאושרת מאין כמוה, מדוע? הרי כשקנה לה צמיד של זהב שעלה הרבה יותר היא לא התרגשה במיוחד, והנה שושנים פשוטות משמחות אותה, מה פשר הדבר?

כי כשנותנים דבר דומם, כדי שיעריכו אותו צריך שיהיה שווה הרבה לפי מושגי המקבל, כי אחרת אינו משמח, אך כשמקבלים פרח, שהוא דבר צומח, – זהו ביטוי לכך שהנותן מעריך את הקשר בינו לבין המקבל כדבר חי ופורח.

זהו הסוג השני של המתנה – מתנה מן הצומח.

הסוג השלישי הוא חי,  וזהו קרבן, כשמביאים כבש או בהמה לבית המקדש להקריבה על גבי המזבח, מבטאים בזה את האהבה לה', הבהמה מבטאת אהבה חיה, שהמקריב מוכן למסור את חייו, לשפוך דמו עבורו, לכן הקרבת קרבן היא מצוה כה גדולה ומופלגת [כיום אי לנו אפשרות לבטא את הגדלות הזו].

והנה כידוע, מלבד הדומם, הצומח והחי ישנה גם דרגה רביעית , "מדבר", היה אדם אחד בעולם שהגיע לשיא הגדלות, והשי"ת אמר לו להקריב "מדבר", אברהם אבינו, אשר נצטווה, "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק…והעלהו שם לעולה", ואברהם אבינו אכן הסכים להקריב את יצחק.

היה זה ביטוי מופלא לאהבת ה' אשר בערה בקרבו של אברהם אבינו, והשי"ת כביכול כל כך התרגש ממנה, שעד היום הזה, בכל ר"ה ויוה"כ, ובעצם בכל בוקר, אנו מזכירים אותה בתפילה, והקב"ה אף פעם לא מתעייף לשמוע זאת.

בבית המקדש, הדבר שהזכיר את ההתרגשות הזו היה הקטורת, כי כששופכים דם על המזבח, זהו דם בהמה, אבל ריח הוא דבר רוחני, והוא ביטוי של הערכה להשי"ת.

הקטורת הוא  קרבן מיוחד, שעל ידו כביכול אומר המקריב להקב"ה, אני מוכן לא רק לשפוך את דמי למען שמך יתברך, ובטוחני שכל אחד מאתנו ימסור נפש על קידוש ה', אלא שאפילו את נשמתי, את אישיותי ואת רגשותיי, את כל מה שאני מחשיב ליפה בחיי – את הכל אני מוכן להקריב קרבן לה'.

אומר הקב"ה, אם כך, כעת נהפכת להיות כביכול בן משפחה שלי, ולכן הוא זוכה לעשירות, כי הוא חלק ממשפחתו של הקב"ה, ממשפחתו של בורא עולם, יש לו כביכול אבא עשיר שדואג לכל צרכיו.

זה גם עניין ברית המילה, בברית לוקחים ילד יהודי חי ושופכים את דמו על המזבח, אך זה אינו קרבן דם, אלא קרבן של נשמה, כעין קטורת, לכן הסנדק, השותף בהקרבת קרבן זה, הופך גם הוא כביכול לחלק ממשפחתו של הרבש"ע, וממילא זוכה לעשירות.

על זה בא הגר"א ז"ל וטען, נכון, סנדק שמסוגל באמת לחוות את מה שקורה בברית המילה מבחינה רוחנית – את הקרבן הזה, את הקדושה הזו של מסירות הנפש לה' – סנדק כזה באמת יהפוך לעשיר, אך עדיין לא פגשתי סנדק במדרגה הזו.

כוחה של אוירה ציבורית

כאשר יהודי חילוני הופך לבעל תשובה, פעמים רבות זהו קרבן דם, הוא רואה שחייו הקודמים היו אפסיים, חסרי כל תוכן, הוא כביכול "הורג" את עצמו ומתחיל חיים חדשים.

אך יהודי שומר תורה ומצוות אינו צריך להתחיל חיים חדשים, אין לו צורך לשנות את סגנון חייו, מה שה' רוצה ממנו הוא קרבן הקטורת, לנו אין בעיה למסור נפש על קידוש ה', אך הקב"ה מצפה מאתנו לקחת את התענוגים שלנו ולשנות אותם, במקום ליהנות מספר חולין, ליהנות מלימוד סוגייא, מסברא יפה, זוהי קטורת.

לכן "קטורת אינה באה ביחיד", כי רק כשהציבור משתנה, כשהאוירה הכללית שבעם משתנה – אז ניתן לעשות זאת.

זכורני, אומר הגרש"ד פינקוס זצ"ל, כאשר לפני ארבעים שנה כשהייתי שומע בסעודת "שבע ברכות" שכאן נבנה – בית של תורה, ליבי היה מנתר מרוב שמחה, אם מישהו היה לוקח חתן לבתו בחור שהחליט להקדיש את חייו ללימוד תורה – זה היה מרגש, היום ב"ה הכל השתנה, בחור שאינו שואף ללמוד בכולל, אינו יכול להשיג שידוך טוב, עליו להתחייב מראש ללמוד תורה, וכן להיפך.

זוהי קטורת ציבור – כוחה של אוירה כללית

כיוצא בזה, ישנן תמונות מלפני חמישים שישים שנה, של נשים צדקניות שמסרו נפש לתורה וליהדות ואע"פ כן לא טרחו לכסות ראשן כדבעי אם בכלל, והיום, מה נשים חושבות על אישה שמשאריה את שערה מגולה…זוהי קטורת ציבור.

כמו כן, כשיוצאים לקנות אתרוג יודעים מראש שהוא צפוי לעלות ממון רב, גם זוהי קטורת ציבור.

אמנם, אומר הקב"ה, בשעה שהגעתי לחנוכת המקדש "אכלתי יערי עם דבשי" – קבלתי קטורת יחיד, כי "אכלו רעים שתו ושכרו דודים" – היינו כביכול שיכורים, אם אתם תצאו מגדריכם גם אני אצא מגדרי,  ואז הגדלות שמתאימה לציבור, לעם ישראל ככלל – גם אתה, היחיד תהנה ממנה.

זה הכיוון והמצפן אליו צריכים אנו לחתור ולשאוף האווירה הציבורית שתהיה במדינת ישראל, לקיים בעצמנו ו"אהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ואמרו חז"ל אהב אותו על אחרים, להעביר את התחושות הללו של אהבת ה' והערגה לקרבתו, אם זאת נשכיל לייצר באוירה הציבורית, נזכה שבורא עולם יחזיר לנו אהבה כפולה ומכופלת, אכי"ר

בברכת שבוע טוב ומבורך

השארת תגובה