הסערה החדשה: זהירות – כאן קוברים

"בעוד הגופה מוחלקת פנימה אל הכוך, עובד הקברן שלמרגלות הפיגומים – השמיע דברי אלוהים חיים שהתערבבו להם ברעש האבנים המשקשקות על פיגומי המתכת, בדרך לסתום את התא אליו הוכנסה אמא. חוץ מקומפרסור היה שם הכל"

קבורה בקומות
קבורה בקומות
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

איזו קבורה מזעזעת, קשה להשתחרר. ביום 13.2.2019, כלומר אמש, הגיעו חברים ומשפחה ללוות את אמא מרים, למנוחתה האחרונה. בית עלמין ירקון, בניין מספר כך וכך, שורה שלישית מלמטה. כן כן, נקברה באחד הכוכים החדשים, לאחר שההלכה שלנו – אישרה שאין מניעה הלכתית לקבור כך.

אחרי ההספדים והמסע השגרתי אל היעד, הגענו לאתר בניה. רק שהפועלים בו, אינם פועלים זרים עם קסדות על הראש, אלא קברנים עם חולצות לבנות וכיפות, להלן: "עובדי קברן". עובדי הקברן האלה, לא היו שייכים אלינו, הם כבר היו שם. כדי להביא עד אליהם את האלונקה עם אמא שלנו בתכריכיה, בשל המעברים הצרים, רמסו נושאי האלונקה את הקברים שעל הרצפה (לידיעת אלה – ששילמו כמה עשרות אלפים כדי להיקבר "באדמה", האלונקה התנדנדה כה וכה, מרים ז"ל נאחזה בשארית וכוחותיה ובפוקס – הצליחה להגיע כשהיא עדיין על האלונקה. לאן בדיוק להגיע? לא לפתח ה"קבר" חלילה, אלא למרגלות הפיגומים שהועמדו שם. כן כן, שמעתם נכון. עובדי הקברן לא יכולים להרים את גופת המת לתאים 3-4 (בגובה), אז בנו להם את אחד הפיגומים המגעילים והמלוכלכים ביותר שניתן להעלות על הדעת, גם בסטנדרטים של בית קברות. גוש מתכת על גלגלים, עם מדרגות מתנדנדות. איך לעזאזל מעמיסים את האלונקה על הפיגומים האלה, הרי במדרגות (הצרות) לא ניתן להעלות את הגופה. בעוד עובדי הקברן מתלבטים בשאלות הללו, ניסו החברים הטובים להגיע למרגלות הפיגומים – ללא הצלחה. אין גישה לקבר.

כולם נשארים במרחק רב מהמקום, ואינם יכולים לחלוק "כבוד אחרון" למתה. לאחר הקדיש והסליחות שהורעפו עליה – כמקובל, אירועים שאף אחד לא יכול היה לשמוע בשל היעדר אפשרות גישה לציבור המלווה (השטח זרוע קברים פיגומים ואבנים), וממש כמו מבצע סבתא, הונפה סבתא מרים אל על על גבי גוש מתכת שמחזיק אותה, ולקולות נפץ אדירים, שמקורם בהתנגשויות פס המתכת עליו המתה, הושחלה הגופה דרך שלבי הפיגומים, עד שעובדי הקברן הצליחו לאחוז בה מצד שני, ולמשוך אותה לחלק העליון של הפיגום, לא לפני שהגופה ומנשא המתכת – ניתכים על קרקע הפיגום בלית ברירה.

בעוד הגופה מוחלקת פנימה אל הכוך, עובד הקברן שלמרגלות הפיגומים – השמיע דברי אלוהים חיים שהתערבבו להם ברעש האבנים המשקשקות על פיגומי המתכת, בדרך לסתום את התא אליו הוכנסה אמא. חוץ מקומפרסור היה שם הכל.

בשיא עזות המצח, נקרא ה"ציבור" להניח אבן "על הקבר" שזה פס מתכת ברוחב 10 על 60. או אז, אולץ הציבור להידחף למעלה המדרגות הצרות והמתנדנדות של הפיגומים. נדחקים זה בזה. מתחככים גוף לגוף, גבר באישה אשה באשה גבר בגבר. לא פלא, שרובם ויתרו על התענוג.

כשעמדתי בעצמי על הפיגומים האלה, מיהרתי לבקש שוב סליחה מאמא. מי האמין, שדקה לאחר שביקשנו כי תהיה מליצת יושר שלנו, ניאלץ שוב לבקש ממנה סליחה. סליחה שביזינו אותך בטקס קבורה מן המזלזלים, המלוכלכים, והמכוערים ביותר שניתן לחוות. סליחה חברים, שנאלצתם לחוש מבוכה וצער, הנה – באתם לנחם, יצאתם מנוחמים.

אם דעתי הייתה נשמעת הייתי מציע לכל אחד מאלה שיקראו את הפוסט הזה, שלמען כבוד המת, שמירה על ערכי המסורת ובריאות הציבור, בכל מקרה של קבורה עתידית תיפרדו מהציבור הרחב – מיד אחרי ההספדים. את הטקס למרגלות הפיגומים – תעשו עם המשפחה הקרובה. יש סיכוי גדול שכולם יהיו מרוצים. תישאר רק בעיה אחת – מי יעלה את האלונקה למעלה. שעובדי הקברן יסתדרו.

תגובה אחת
  1. למה אתם לא מציינים בסוף הציטוט שבשונה מהנאמר בכתבה- ההלכה היהודית וכך בפסיקות הרבנים החרדים הרי שהקבורנ בבניינים אסורה מכל וכל

השארת תגובה