בדרך ל'ציון', האיכרים 'צדו' חתול

פרק רביעי: הלילה על קברו של מייסד תורת החסידות והביקור בבית מדרשם של האוהב ישראל והבעש"ט שנגמר בחנות שהסמל המסחרי שלה מזכיר קריקטורה אנטישמית אבל היא ההפך המוחלט ממנה • אור שבעת הימים

אוקראינה מושלגת
אוקראינה מושלגת
משאיר אבק לכווולם! המסלול המקיף ביותר בשוק של עיצוב גרפי ותקשורת חזותית

סיימנו את אומן. דוהרים לברסלב. מהרב לתלמיד. הלבן שולט בכיפה. לא רק זו שעל הראש, גם הדרכים מושלגות כולם. ממשיכים במסע "בהיכלי החסידות" בראשות הגרמ"מ פומרנץ ריש מתיתבא 'עוז והדר'. אחרי לילה רווי אורות ונשמות באומן, חוצים כפרים ועיירות טיפוסיות בדרכנו ברסלבה, לתלמידו הגדול של רבי נחמן, הלא הוא רבי נתן מברסלב.

הכבישים המושלגים מקדמים אותנו בקפיצות וניתורים. חולפים בכפרים טיפוסיים ועיירות נידחות. באחת מהם נעצר הרכב, הנהג קופץ החוצה, נעלם לכמה דקות וחוזר מרוצה. תחנת עצירה אישית. ממשיכים לחצות את הלבן האינסופי, נהרות קפואים, משטחי עד של שלג. בטבורם תא נייד של שירותים. יש מי שדואג גם לנוסעים שעושים את הדרכים הארוכות. אם אין תחנת דלק מוצאים תחליפים.

חולפים בעוד עיר. עולם כמנהגו נוהג. השלג הוא חלק מהוויה. ואז מגיעים. בלי הודעה מוקדמת, ללא סימן היכר, פשוט נעצרים באמצע רחוב מושלג וקר ויורדים. הדרך עוד ארוכה, אבל הנהג חושש להיכנס לכביש הצר מדי להערכתו. הערכה שהתבררה כמוטעית, אבל נתנה לנו את האפשרות להכיר מקרוב עוד כמה אמות חדשות על אדמת אוקראינה, להתחכך עם המקומיים ואיך לא – להצטלם עם השלג למגוון צורותיו ואפיוניו.

ציידים אוקראינים

כמה פסיעות ומחזה עתיק נגלה לעיניים. ארבעה איכרים, במלוא מובן המילה, עם הביגוד האוקראיני המלא, חגורות עור כובעי צמר ואפודים, עומדים בצד הדרך. אחד מהם מחזיק בידו קלצ'ניקוב גדול. עוד שקית באמתחתם, רק בהמשך נתוודע לזוועה שבתוכה. האמת, ברגע הראשון זה נראה היה מפחיד. איכרים מגושמים, חמושים, במקום בודד ומושלג בערבות אוקראינה. נשמע תחילתו של ספר מתח. אבל הם קראו לנו, אז התקרבנו.

אחרי כמה ניסיונות כושלים להבין זה את זה, הם שלפו מהשקית את הממצא המחריד. גופה תמימה של חיה מקומית. סוג של חתול או שועל. מהראש עד הזנב. נראה היה שהיא ניצודה ברגעים האחרונים ממש. הם הציעו להחזיק אותה. את החלחלה שחשתי באותם רגעים לא אוכל להעביר על הכתב. החיוך על פניהם הזכיר לי את כל מה שקראתי אי פעם על חיוכים זדוניים. נראה היה שהם נהנים מכל זיק של זעזוע שניכר בפנים שלנו. אכזריות אוקראינית טיפוסית.

מבוססים בשלג וצועדים. המרחק רב מאוד. יפי הבריאה נגלה על אם הדרך. ניתן להשקיף למרחקים גדולים ביותר, נהר חצי קפוא מפריד ביננו להרים שמן העבר השני, הכול לבן וצח. מראה בראשיתי. עוד איכר מקומי סוחב את האופניים בידיים, מתקשה לשרוד את העליות המושלגות. כלבי פרא מתנפלים בנביחות אימתניות, משל באנו להשתלט להם על המלונה. זוג קשישים נסחבים עם סל, מתחלקים בכובד המשא בשתי הידיות. אחד לו אחד לה. הכובע על ראשו תואם במדויק לשטריימל ויז'ניצאי מן השורה. רכבי אספנות נגררים ומפלסים לעצמם דרך.

כבר רואים את האתר מרחוק. לפני זה נעצרים. באר עתיקה אבל פעילה. מלאה במים עם דלי מחובר בחבל. הזריזים כבר הספיקו לשאוב פעם או שניים. זה עובד ממש כמו בסיפורים. מגלגלים את הדלי פנימה, מכניסים מים, ואז מושכים החוצה. הבור עמוק מאוד, סכנה גדולה. עוד כמה פסיעות ואנחנו למרגלות המדרגות שיקחו אותנו עד לאהל שעל ציון הרה"ק רבי נתן מברסלב. בזמן שהתעכבנו המתין לנו הגרמ"מ פומרנץ ופמלייתו. מה עושים יהודים מתחת לציון ממשיך דרכו של רבינו נחמן מברסלב? פוצחים בריקוד עליז. לקול צלילי המוזיקה שבקעו ממערכת השמע של הטנדר המושכר, פיזזו וכרכרו בעוז לכבודו של רבינו.

כמה ילדות מקומיות נזעקו לשמע החגיגה. הם עומדות משתאות. אנשים מכובדים ומבוגרים, על פי מראם נורמטיביים לחלוטין, מרקדים ומתזזים לקול צלילים באמצע הרחוב. כזאת לא הכירו. לא עוברות דקות ספורות והם נסחפות באווירה. פותחים בריקוד משל עצמם. יהללך זר ולא פיך. אנחנו עולים למעלה והם נפנות ליצור את בובת השלג של העשור.

מה רבו מעשיך ה'

בדרך נתקלים שוב בכל המראות המוכרות של אומן. 'פיצה ברסלב' 'מקווה מוהרנ"ת' 'והעיקר לא לפחד כלל', מודעות ענק תלויות על גבי הפונדק המקומי, שמכיל בתוכו גם חנות מזכרות נחמדה, ובפינה דלפק פיצה, כשרה על פי הנכתב.

מאות מדרגות לפנינו. מצפות שנתחיל לטפס. מצד ימין המקווה, למעלה האהל, באמצע חנות המזכרות. מיניאטורות בגדלים שונים, מקטרות ותרנגולים מחזיקי מפיונים וקופסאות בשלל צורות. כיפות סרוגות עם פסוקים רקומים, ציציות שיובאו ישירות מ'משכן התכלת', כנראה לאלו שתופס אותם פה הרהור תשובה פתאומי. אפילו טחנת קמל מושלמת ראינו שם. כולה מעץ. הנוסעים המתמידים יודעים לומר שמישהו פה עף על עצמו והמחירים טיפסו פי שלוש מהפעם האחרונה שהם ביקרו כאן.

טיפסנו וטיפסנו עד שניצבנו מול "אהל מורנו רבי נתן זיע"א, תלמידו המובהק של רבינו נחמן מברסלב זיע"א", גם כאן, כביתר המקומות, נוסף מתחת כיתוב: "נבנה ע"י אהלי צדיקים בראשות הר"ר ישראל מאיר גבאי הי"ו". הנוף שנשקף מכאן מרהיב. עוצר נשימה. בתוך האהל, לאורכו, קבר לבן. "רבינו נתן ב"ר הרב נפתלי הרצ ברסלב זצ"ל" חקוק עליו מקדימה.

בין האהלים נטועות עוד כמה מצבות. "ר' דוד צבי ב"ר שכנא שטרנהארץ נכד אדמו"ר מוהרנ"ת" נכתב על אחד מהם. כשאני עוד יותר במעלה ההר, מעל האהל שתקוע באמצעו, אני מגלה שכל האזור משמש לבית קברות אחד ענק. מתוך השלג מבצבצות מצבות עתיקות יומין, ברובם אפשר עוד לקרוא את הכיתובים החקוקים בתוכם. בצד השני אפשר למצוא מצבות חדישות ממש. משיש מהוגן וזרי פרחים על הקברים. נראה שמישהו מטפח את המקום. יתכן שאלו קרובי משפחה. אפילו תמונות של המנוחים מתנוססות על השיש המחפה את הקברים. השמות יהודים. על אחד מהם לדוגמא: "רבי צבי בר נתן נ' כ' ניסן תשכ"ו ת'נ'צ'ב'ה'", בניגוד לרוב הקברים, בחלק אודותיו אנו מדברים, הכיתובים מופיעים בכמה שפות, אחת מהם כנראה אוקראינית.

כמה שמהקבר המראה מדהים, אין להשוות אותה לתמונה הפנורמית שמתקבלת ממרומי ההר. הפסגות הנישאות ממול מזכירים את האלפים האירופיים. חוזרים למכולת למטה, ביסקוויטים ומציות בכשרויות מהודרות מישראל, גם קופסת ממתקי 'לקלוקים' מציצה מהדלפק. מותגי 'אסם' 'עלית' ו'הדר' מוצגים לראווה. מרגישים בבית. מעיפים שוב מבט לפינת הפיצרייה, שני דפי A4 לבנים תולים על הקיר. "הפיצה כשרה למהדרין וברכתו מזונות, במקרה שהמשגיח לא במקום חובה להדליק את התנור. תודה רבה. בברכת יאכלו ענווים וישבעו". דף צמוד "בזמן שהמשגיח לא נמצא חובה להדליק את התנור או הצ'יפסר על ידי יהודי בלבד". כל זאת בלב אוקראינה הנכרית.

אצל ה'מוכיח' ו'התולדות'

יוצאים ליעד חדש. מבט אחרון לבובת השלג, מתיישבים למנוחה על ספסל גדוש ברך הלבן ונכנסים לטנדר שיחזיר אותנו את הדרך הארוכה שצעדנו ברגל בהלוך. נוסעים לפולנאה. לקברו של מחבר הספר החסידי הראשון 'תולדות יעקב יוסף', הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה זיע"א ולצידו "המוכיח מפולנאה", הקבר השלישי שייך ליהודי אלמוני, על פי הכתוב "פ"נ היהודי בעל החלקה שהמוכיח והתולדות ביקשו להיות טמונים במקום הזה". הערב רד, ערפל כבד שורר על האזור כולו. קשה לראות מטר אחד קדימה. נכנסים לבית העלמין בפולנאה. צועדים בסך.

מתקרבים לאהל ונתקלים בשלט. "מה נורא המקום הזה. לציבור המבקרים הפוקד את הציון הקדוש אנא סייעו לנו לשמור צביון המקום וסביבתו והימנעו מקניית מים ושאר דברים אצל הרוכלים בחוץ. את כל הנצרך ניתן לקבל בחינם בבית "הכנסת אורחים" ממול. תודה על ההבנה ושיתקבלו כל תפילותיכם לרצון". על החתום: "אגודת אהלי צדיקים".

תפילה נרגשת על שלושת הקברים הצמודים. בחדר ממול כמה חדרים. במרכזי שבהם נערמים גזירי עץ רבים מהקרקע עד התקרה. לחימום כנראה.

אור שבעת הימים

שעות ארוכות של נסיעה עד שנוחתים במעזיבוז. ערש החסידות. המקום בו הקים מרן אור שבעת הימים, רבינו הבעל שם טוב זיע"א, את שיטת החסידות לאורה צועדים רבבות רבות של יהודים לאורך כל הדורות כבר מאות בשנים. המקום בו פעל וגידל עדרים לתורה וחסידות, המקום בו זכה העולם לגילוי האור הנצחי. וכפי שכתב תלמידו של הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א – שהיה בחיר תלמידיו של הבעש"ט, הרה"ק החוזה מלובלין זיע"א: "האיש אלקי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, בהיר הוא בשחקים, איש אשר רוח אלקים בו, רבן של כל בני הגולה, אשר אור תורתו זורח מסוף העולם ועד סופו, עיר וקדיש מן שמיא נחית להאיר לארץ ולדרים עליה".

מתקדמים פנימה. קפטריה מחוממת כדבעי ממתינה לנו בכניסה. מגוננת מפני הקור המקפיא שבחוץ. המקום היחיד, אגב, שזכינו לחזות בפתיתי שלג צונחים מהשמיים ולא רק בערמות על הקרקע היה במעזיבוז. האהל הקדוש מאיר למרחוק באור יקרות. יורדים במדרגות ושבילים מפותלים ורק ברגע האחרון נגלה מול עינינו המלון המפואר בו נשכון בלילה הקרוב. ארכיטקטורה עתיקה צבוע בבורדו ולבן, גימורי פאר ושערים מקושתים.

חוזרים להיכלו הלוהט של מרן אור שבעת הימים. "היכל הבעל שם טוב. בית מדרש, הכנסת אורחים מקווה טהרה" נכתב עם האותיות שנקבעו בראש המבנה הרבוע. עוברים למבנה הסמוך, חדר האוכל של בית המלון. עולים קומה ונכנסים לאולם. יארצייט היום, יומא דהילולא קדישא של הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זיע"א. מתיישבים לסעודה לזכרו של אותו צדיק וקדוש. על האוכל האוקראיני הרחבנו בפעמים הקודמות, הפעם התמקדנו במוזיקה. חצוצרן, מתופף וכנר לצד אורגניסט וזמר. במה מכובדת לכל הדעות. המנות נלעסות, המרק החם עולה על הכול, המוזיקה ברקע, והשמחה בשמים. ריקודים נלהבים פורצים, אפילו המלצרים, ילדים מקומיים צעירים, מצטרפים לחגיגה.

בשיאה של ההילולא נכנס למקום אורח בלתי צפוי. רב הכותל והמקומות הקדושים, הגאון רבי שמואל רבינוביץ, שנחת כאן בשעת ליל מאוחרת. האם לרגל ההילולא או שמא נסיבות אחרות הביאו אותו לכאן, זאת לא נדע. אם תשמעו יום אחד שהוא מונה גם לרב המקומות הקדושים מטעם ממשלת אוקראינה, תזכרו איפה קראתם על כך לראשונה. הגר"ש רבינוביץ נוטל ידיים ומתיישב לסעוד בצוותא עם ריש מתיבתא הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ, מחליפים ביניהם דברי תורה ומקדשים את המקום שמתרוקן אט אט מיושביו. הלילה יוקד על מעזיבוז.

בתוך האהל וילון תלוי. מחיצה בין נשים לגברים. לא תמיד הוא רלוונטי. בעצמי נתקלתי בכמה הזדמנויות שהנשים לא יכלו להתאפק וסובבו סביב המצבה עצמה. בשלב מסוים נאלצו הגברים להתחנן בפניהם שיצאו, לאחר שהמתינו שעה ארוכה מוץ לדלת בקור המקפיא. כדי להרגיש קצת מאה שערימ'דיג הבחנו בשלטים המבקשים "נא לשמור על קדושת המקום, הכניסה לנשים בלבוש צנוע בלבד". אור יקרות מופץ בחלל. המצבה בוהקת בלבנה: "פ"נ רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש זיע"א". תפילות והנצחות ממוסגרות על הקיר וגם כמה מדפים לאחסון ספרי תהילים וסידורים.

תלמידיו הגדולים טמונים בסמוך לרבם הקדוש. הרה"ק רבי זאב וואלף קיצעס זיע"א, נאמן ביתו ואיש אמונו הקרוב של הבעש"ט; הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדילקאב זי"ע, שחיבר את הספר הקדוש 'דגל מחנה אפרים' שנחשב לאחד מספרי היסוד בחסידות; וכמובן בעל ההילולא הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זיע"א, נכדו של מרן אור שבעת הימים.

לצד האהל המרכזי עוד כמה עשרות מצבות לבנות חדשות ומשופצות, קצת יותר רחוק מהם, בין השיחים הגדלים פרא, מבצבצות מצבות רבות, שבורות מנותצות ומטות ליפול. יד לא נגעה בהם. גם קשר לברסלב מצאנו, על אחת המצבות חקוקות המילים הבאות: ציון הרה"ק רבי ישראל זיע"א, נכד הבעש"ט הק' זיע"א והרה"ק רבי נחמן מהורדקנא זיע"א, אחיו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א. מתחת למעטה הלבן אפשר להבחין בשיירי המצבה הקודמת, העתיקה. זו החדשה נבנתה על ידי אגודת אהלי צדיקים. ברקע פתיתי שלג מתנפנפים בחלל. מכסים את הארץ.

מקדשי מעט לנצח

יוצאים לסיור בעיירה המיתולוגית. לחוש את הרגבים והבתים ביניהם סובב רבי ישראל בעל שם טוב והפיץ את אור החסידות, תורתו החדשה. הכול ציורי להחריד. בתים מטים ליפול, גגות רעפים אפורות, משאיות מהדור הקודם, ואווירת טרום ציוויליזציה. עושים את דרכנו לבתי המדרשות של שניים ממאורי הדורות הקודמים שחיו ופעלו ועשו כאן נפשות לה' ולתורתו. הראשון הוא כמובן רבינו הבעל שם טוב והשני הוא הרה"ק אברהם יהושע העשיל ה'אוהב ישראל' מאפטא זיע"א, שחלק גדול מחייו עשה בעיירה זו מכורת החסידות ובית מדרשו קיים בה עד עצם היום הזה. גם בית מדרשו של הב"ח, מנושאי הכלים שעל השולחן ערוך, היה בעיירה זו, אולם יד זדים ניצתה אותו ועל מקומו קיים גל-עד. עוד נגיע אליו בהמשך.

צועדים וצועדים והעיניים לא יודעות שובע. שלטים מאירי עיניים מצביעים על הדרכים המובילות לבתי הכנסת העתיקים השוכנים בעירייה. בקרבת מקום למלונות היהודיים אני מבחין באתר בנייה גדול שנראה בשלבי בנייה מתקדמים, כמה קומות בנויים עם פיגומים, אולי עוד מלון בבעלות חרדית. חיות בר משוטטות בין הבתים. שוב פעם שלטים. חצרות מושלגות מציצות. שורת צמיגים שהיו פעם שחורות מוצבות בסך. באחד החצרות אני רואה עגלות מעץ משובח ממתינות בפינה. המבנים מיושנים כמו שצריך. לא נראה שמישהו חשב אי פעם לשפץ כאן משהו.

אחרי כברת דרך נעצרים, "שים לב" מתריע שלט עם סימון עצור "עד כאן העירוב" משל ניצבים אנחנו בעיבורה של בני ברק. בהמשך המבנה שלט מוארך עם כיתוב מפורט יותר: "העירוב ממשיך מכאן עד בתי הכנסת" הוא מפנה לשביל השמאלי המוביל בסופו לבית הכנסת של ה'אוהב ישראל' מאפטא. חץ ארוך ומעליו תמונות בתי הכנסת מבפנים ומחוץ מכווין את ההלך התוהה לכיוון המדויק.

התקרבנו סמוך ונראה לבית הכנסת. שלט אדיר מימדים על עמודי עץ מספר את "סיפורו של מקום". בשלוש שפות מופיע ההסבר: עברית, אנגלית ואוקראינית. מתקדמים עוד פסיעה ונכנסים פנימה. מה נורא המקום הזה. כאן בהיכל הסה העתיר הסבא קדישא מאפטא למען עם ישראל, כאן עבד את בוראו בסילודין בקדושה ובטהרה, כאן העמיד דורות של חסידים עובדי ה' בדבקות. וזה שער השמים.

הריהוט חדש. ספסלים, שולחנות, ארונות ספרים ואפילו חיפוי עץ לעמודים. רצפת שיש מבהיקה. יהודי בא בימים עומד במזרח, טלית על שכמו והוא נערך לעמוד לפני בוראו בתפילת שחרית. כמה וילונות ומחיצות פלסטיק סוגרות פינה לחדר שני, פינת קפה ותה. שיראה אוטנטי. בקדמת בית הכנסת, בצד שמאל, דלת הכניסה לחדרו של הרה"ק זיע"א, לחדר האישי בו התפלל ושהה משך כל שעות היום בהתייחדו עם קונו. כיסא מפואר עם ריפוד בצבע בורדו מוצב מול שולחן קטן מכוסה במפה לבנה, מדמה את חדרו של הצדיק.

לא הצלחנו להתאפק. שלפנו ספר 'אוהב ישראל' מהספרייה העשירה, הנחנו על הבימה במרכז ביהמ"ד ולמדנו כמה קטעים מפרשת אותו השבוע. פרשת וישב. עם הניצוצות הקדושים שמלווים אותנו יצאנו לדרך לבית הכנסת של מייסד הדרך רבינו הבעש"ט. אחרי כמה רחובות זה מגיע. עובר לכניסתנו חלפנו על פני המכתש המציין את המקום בו עמד בית מדרשו של רבינו הב"ח (בית חדש), שלט המוצב במקום מראה תמונה עתיקה של המבנה משנת 1930.

היכלא דמלכא

חוזרים לבעל שם טוב. השלט "סיפורו של מקום" חוזר על עצמו. הפעם הוא מספר, בשלוש שפות, על "היכלא דמלכא בית מדרשו של אור שבעת הימים מרן הבעל שם טוב הקדוש – מעזיבוז". מטר ליד עוד שלט. עליו תמונה משנת 1913-תרע"ג, המראה את בית מדרשו של הבעש"ט, בצילום שנעשה מגג בית מדרשו של הב"ח ע"י משלחת אונסקי. המקום קצת יותר מיושן מקודמו.

צועדים לתוך בית האלוקים, הכול משוחזר כמו פעם. הספסלים, השולחנות. עץ מעוצב בניחוח עתיק. קורות הגג הכבדות. ארונות הספרים. הכול משרה תחושת רצינות, כבד משהו, בבית המדרש בעל המשמעות הכה גדולה. אפילו סטנדרים בסגנון נוסטלגי מצאנו שם. בתוך בית המדרש יש פינה עליה נכתב כי הא "מקום תפילת המגיד ממעזריטש זיע"א". המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש היא. כאן עמד התלמיד הגדול, נהר יוצא מעדן, כאשר עלה לרגל אל מורו ורבו אור שבעת הימים.

קפה ממעיין הבעש"ט

לפני שאני חוזר למלון ולאוטובוס שיקח אותנו להמשך הדרך, החלטתי להסתובב עוד קצת במשעולי העיירה. לפתע צדה את עיני שלט קטן על הכביש ועליו דמות של יהודי טיפוסי. כזה שנראה כאילו נלקח מתוך קריקטורה אנטישמית שאוקראינה משופעת בהם. כובע שחור עגול, פיאות לבנות מתנופות וזקן לבן מתעגל. ככה, באמצע עירייה אוקראינית. בשולי השלט יש גם חץ המכוון לתוך חנות מכולת. אם עדיין לא הבנתם, מדובר בפרסומת למרכול הכשר היחיד במעזיבוז. אפילו מילה אחת בעברית כתובה על השלט "פתוח".

מבט שמאלה מגלה שלט נוסף על המבנה, שוב פעם עם אותו ציור טיפוסי ועליו הכיתוב "מינימרקט כשר". שעות פתיחה מצוינות עליו. ביום שישי לדוגמא פתוח עד שעה לפני הדלקת הנרות. חביב. מצאת השבת פתוח. בדלת סמוכה, הבית בו מתגורר בעל החנות ככל הנראה, תולה שלט כתום ענק "להרגיש בבית…" כתוב עליו. אני בהחלט מרגיש בבית. לא מתאפק, עולה את המדרגות ונכנס למינימרקט. יהודי מאיר פנים מקבל את פני בחביבות וחום. מדי הרבה משפטים לא הצלחנו להחליף בינינו, בכל זאת פערי השפה. אבל לפי מה שהבנתי הוא חי ומתגורר כאן כל ימות השנה. מוכר אוכל כשר ומתפרנס מאחיו שנוהרים לכאן מכל קצוות תבל.

לפני שיצאתי הספקתי ללכוד את הסנסציה של החנות. מכונת קפה סטנדרטית למעוניינים, עד כאן הכול בסדר, אבל על המכונה מודבק סטיקר "להכנת קפה משתמשים במים ממעיין בעש"ט". הייתם מסכימים לוותר על קפה שכזה? כמובן שבצד המודעה מתנוסס האייקון המדובר. הסמל המסחרי של החנות. סיימנו את חווית הקנייה, חוזרים לאהל הבעל שם טוב. ארוחת בוקר, מתארגנים לנסיעה ויוצאים לדרך. היעד: אוסטראה. ציוני הקודש של רבינו הב"ח, שעל שרידי בית מדרשו היינו כעת ורב ייבי, מגדולי עולם החסידות.

על מה שהיה שם ובהמשך הלילה, ליל י"ט כסלו, על ציונו של בעל ההילולא המגיד הגדול ממעזריטש באניפולי, בפרק הבא בשבוע הבא בעז"ה.

השארת תגובה