מלח ופלפל במטבח של הרב גרוסמן

נורדמן
נורדמן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

השבוע יצאתי עם חברי הנהלת ועובדי 'מפעלות הרב גרוסמן' ליום גיבוש וסיכום שנת המס החולפת. האווירה הייתה טובה ואף נעמדנו לבשל ארוחת צהריים. ליווה אותנו שף, אדם שכבר ניסה את כל העולם וגילה כי אין כמו בישראל.

שוחחנו תוך כדי בישול והכנת הארוחה, על החיים, והמסקנה שלי הייתה: מה שתכניס לתוך הקדרה – זה מה שייצא. זה בעצם סוד הבישול במטבח ובחיים. אתה לא יכול להכניס שקל ולהוציא פחית. בשקל ניתן להוציא מסטיק, בחמש שקלים ניתן להוציא כבר פחית.

אם לא תכניס מלח גרוס ופלפל שחור – הקדרה לא תצליח. תהיה קדרה אבל טפלה. ואם לא תיקח בשר פילה – תהיה לך ארוחת צהרים, אבל לא בשרית. מה שתכניס – זה מה שאתה מוציא.

אין מציאה ללא השקעה, אין פירות ללא זריעה ואין נחת ללא יגיעה. חכמינו כבר אמרו וכולנו גדלנו על האימרה הזו "יגעת ומצאת – תאמין". וכשמתעמקים באימרה צצה מאליה התהייה: מציאה הלוא היא בדרך כלל בהיסח הדעת, אדם יורד לרחוב ומוצא מטבע או סיכה, זה לא דבר שהוא נערך אליו והתוצאה לא מגיעה מתוך יגיעה, אז למה נקטו חכמינו דוקא בלשון של מציאה?

וכותב האדמו"ר מגור בספרו 'שפת אמת', כי כשאדם מתייגע – סופו למצוא. לא תמיד מיד לאחר היגיעה הוא משיג את אשר ביקש, לא תמיד זה יהיה מאותו המקום שבו הוא יגע, לפעמים זה יבוא לו דווקא ממקום אחר כאילו בהיסח דעת, אבל אם מצידו ייגע – ימצא בבוא היום. כי כמה שאדם משקיע יותר – כך הוא מוצא בסופו של דבר.

וכשאנחנו, הורים ומחנכים, מביטים אל האופק ורוצים להוציא ילדים מחונכים, הרי שיש להשקיע בחינוכם ובגידולם. "איזהו חכם? הרואה את הנולד". כבר מגיל ילדות וינקות לקחת אותם כפרויקט חינוכי, להשקיע בהם את המיטב והמירב – או אז, נזכה למצוא בהם את מיצוי היכולות והכשרונות שלהם.

אבל תמיד נזכור, כי כמו במטבח, מה שנכניס ונשקיע – זה מה שנוציא בסופו של יום. אז, בואו נשקיע את הטוב ביותר עבור ילדינו אהובינו ונפיק מהם רוב נחת, בעזרת השם.

***

מי שמהווה עבורי מגדלור של אהבה וחינוך, זה הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א, חתן פרס ישראל ונשיא מוסדות מגדל אור. האיש שכבר למעלה מחמישים שנה מחנך את ילדי ישראל באהבה אין קץ.

השבוע נפגשנו בחתונת בן שר האוצר ידידי מר משה כחלון. הייתם צריכים לראות את הרב גרוסמן, המקורי והאוריגנילי, מבית 'מאה שערים' של שנות החמישים. כלום לא השתנה, הוא נשאר מקורי כמו שהיה. והציבור, מסתבר, אוהב ומכבד את זה.

היינו מצפים משר בכיר בממשלת ישראל להביא לחופה רב חדש, מהניילונים… רב שגם יודע לבדח ויש לו חוש הומור מבורך, רב שיודע גם להתחזן. אבל לא. מר כחלון העדיף וביכר לקחת את הרב האותנטי, הרב שעוצם עיניו מלראות רע אצל יהודי אחר, הרב שמקדש כמו שקידשו אותו, לפני יובל שנים. הרב שממשיך את המסורת מבית אבא ואמא, לתפארת.

מיד לאחר החופה, ניגש נשיא המדינה מר ראובן (רובי) ריבלין לרב גרוסמן ואמר לו: "כל פעם שאני איתכם בחופה, אני נזכר בחופה שלי". התפעלתי מהקומפלימנט הזה.

והשיטה של הרב גרוסמן? פשוטה מאוד. הוא לא מחנך אחרים למה שהם לא מסוגלים לעשות. הוא מעניק להם חינוך מתוך אהבה אמיתית. החינוך של הרב גרוסמן דוגל בהכרת האחר, מתוך מסירות לזולת, ודווקא מתוך דאגה כנה לטובתו האמיתית הוא מקרבו אל אור התורה. ככה ניתן לקרב עוד ועוד לבבות לאבינו שבשמים.

הרב גרוסמן, אכן זרע ונטע, עוד בשנות היובש כאשר הקרקע הייתה שוממה. היום, כשמאחוריו עשרות אלפי בוגרים ואלפי תלמידים – יודעים אנו נאמנה, כי יגעת ומצאת – תאמין.

***

בפרשתנו, פרשת בא, אנו קוראים אודות יציאת בני ישראל ממצרים. המסר העולה מבין השיטין בהפרשה הוא הדאגה לעתיד, לדור הצעיר, להמשך הדורות.

הנה, ברגעים הנעלים ביותר של שחיטת קרבן פסח והכנתו, אנו מצווים על הארת פנינו והנחלת המורשת לילדינו "והיה כי יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם: זבח פסח הוא לה'".

ואת הדאגה הזו אנו רואים אצל משה רבינו בעומדו לפני פרעה. בעוד פרעה מוכן לשלוח אותם ממצרים, הוא מתעניין מי בדיוק היוצאים: "לכו עבדו את ה' אלוקיכם, מי ומי ההולכים?" משה רבינו מחדד לו: "ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו, נלך". פרעה לא מסכים: "לא כן, לכו נא הגברים".

ומשה לא נכנע. כי הילדים הם העתיד שלנו!

שבוע טוב ומבורך ,

בן ציון (בנצי) נורדמן

השארת תגובה