השופט שקטע את נאום ראש הממשלה בשידור חי

פיצול האישיות של נתניהו – אם תרצו: ד"ר נתניהו ומיסטר היידה ביבי – מעורר השתאות של שריו ושל בכירי מערכת הביטחון שהפכו לפקודיו. "נתניהו היה תמיד חששן אבל מאז מונה לשר ביטחון, הוא מגלה זהירות ומתינות"

נתניהו
נתניהו
משאיר אבק לכווולם! המסלול המקיף ביותר בשוק של עיצוב גרפי ותקשורת חזותית

יממה בדיוק לפני שהיד שמונחת על השלטר תסיים את המופע בהחשכת מסך – נתן נתניהו שואו אחרון, נעדר כל מגבלות חוקיות. מי שהתפלא השבוע לפשר ההופעה של נתניהו שהחלה כהודעה דרמטית לאומה והסתיימה בקבלת דבר (שעת פריים-טיים) במרמה, צריך רק להביט בלוח השנה על פי חוק איסור דרכי תעמולה.

ב-11 במרץ 2003 קטע השופט מישה חשין את נאומו של ראש הממשלה אריאל שרון – שהשתלט על אותה רצועת שידור של השעה 20:00 בערב כדי להביא את גרסתו בפרשת האי היווני – בהליך משפטי שהסתיים בעקירה ולא במיצוי החקירה. השופט וראש הממשלה הלכו לעולם שכולו טוב, אך הדברים שהשמיע בשעתו סגן נשיא העליון שעמד בראש ועדת הבחירות המרכזית, אמורים היו לשמש כתקדים לשופט חנן מלצר העומד כיום בראש ועדת הבחירות.

"אני מאשים, ולא נאשם", הסביר אז השופט חשין מדוע הורה לרשתות לקטוע את נאומו של ראש הממשלה, "אני לא מוכן להיות צלוב. ראש הממשלה לא עשה מסיבת עיתונאים, אלא תעמולה נטו. אנשיו הטעו אותי. לא היה שום קשר בין דבריו של ראש הממשלה לנושא עליו הייתה אמורה להיות מסיבת העיתונאים".

מישה חשין המנוח הסתמך על סעיף 2 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט – 1959 הקובע בנוגע ל"תקופת ההגבלות (תיקון: תשכ"ט, תשנ"ב)", כי "האיסורים וההגבלות לפי חוק זה יחולו בתקופת 90 הימים שלפני יום הבחירות".

על השאלה מדוע פעל נתניהו בפזיזות כשהוא ממחזר טענות ישנות – תחת מעטה רמייה של התפתחות דרמטית, ומונע מראש התייחסות רצינית עתידית להודעות מהסוג הזה – יש אפוא תשובה פשוטה. החול בשעון תשעים הימים עד למועד הבחירות ב-9 באפריל יחל לזלוג היום (ה-9 בינואר) – תשעים ימים בדיוק לפני הבחירות. כשחלון ההזדמנויות של נתניהו להשמיע את גרסתו בפני הציבור נסגר על אצבעותיו, השתחל נתניהו למהדורות בשנייה האחרונה. ביבי גם בפעם הזאת, הוא הראשון שזיהה את תחולת חוק דרכי תעמולה, ומנע מהשופט מלצר בעל המזג השיפוטי התקיף – להחשיך את המסכים עם תחולתו של חוק איסור דרכי תעמולה.

בכל מה שנוגע לנאום עצמו – שהיה המשיך ישיר לסרטוני הפרוטזה, הרי שנתניהו לא מכוון לשימוע המשפטי של היועץ המשפטי לממשלה, אלא לשימוע הציבורי שיערוך לו הבוחר בעוד שלושה חודשים בדיוק. בעניין הזה, הוא משחזר כמעט אחד לאחד את קמפיין 'הוא זכאי' של דרעי ב-99', שהתנהל בשני מישורים: האחד במישור המשפטי באמצעות הפרקליטים ומערכות המשפט, והשני במסלול הציבורי, תוך ניצול כל טריק תקשורתי ועקיפת המדיה המסורתית באמצעות הפצת קלטות וידאו להמונים.

ממערכת הבחירות ההיא דרעי יצא מנצח בזירה הפוליטית עם שבעה עשר מנדטים, שהועילו לו כמו בנט לבית היהודי – אחרי שהפסיד במגרש המשפטי. נתניהו של הימים ההם, הובס על ידי ברק, אך יצא בעור שיניו מעננת כתב האישום בפרשת המתנות – שהמשטרה והפרקליטות המליצו להגיש בעניינו והיועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין הסיר מעל לראשו.

עשרים שנה אחרי, ונתניהו מודל 2019 מזכיר יותר את דרעי של לפני עשרים שנה. במגרש הציבורי ידו על העליונה, לפחות לפי סקרי דעת הקהל של התקופה האחרונה, אולם במישור המשפטי מצבו בכי רע. מי שראה אותו עומד על הפודיום, חף מסמלי המנורה ומשרד ראש הממשלה, כשעל פניו מעטה חיוורון ששום מייק-אפ לא הצליח להסתיר, הבין שגם הפציינט עצמו, מתחיל להבין את חומרת מצבו.

כמי שכפאו עד

"הוא ישר, מקצועי ואני סומכת על שיקול דעתו", אמרה השבוע שרת המשפטים איילת שקד על שכנה ושותפה לבניין, עליו נכתב כאן בשבוע שעבר, ולמען הסר ספק לא באפי נווה עסקינן, שלגופן של עובדות בעניינו עוד ידובר, אלא ביועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט.

את מה שהבינה איילת שקד המתגוררת בתוככי בית הזכוכית של משרד המשפטים, צמוד-צמוד לשכן אביחי – כפי שתואר כאן בשבוע שעבר – יודעים כיום מפי היועמ"ש גם שאר אזרחי המדינה. המלצה על הגשת כתב האישום בכפוף לשימוע, תוגש בוודאות קרובה על ידי היועמ"ש עוד לפני הבחירות, כאשר בתוך הפרקליטות הנפשות הפועלות יודעות לספר על כתב אישום בעבירת השוחד כעניין סגור וגמור.

נתניהו עושה לעצמו הנחות כשהוא טוען שיומו לא ניתן לו במהלך החקירות. טענותיו לעניין העימותים, שלא התקיימו חרף בקשותיו, ראויות להישמע. העימות אומנם הוא כלי חקירה ולא כלי הגנה, אך התמונה של חקירה המסמנת כתב אישום ומסננת מראש כל הליך שלא ישיג את המטרה – בהחלט מטרידה. ובאותה נשימה, בהתייחס למכלול התנהלות החקירה, ניתן לסכם ולומר שכל נחקר אחר היה שמח להיכנס לנעליו של רה"מ, לתאם את החקירות מראש בהתאם ללו"ז הטיסות, להימנע מחקירה צולבת מקבילה של הבעל והרעייה, ולהעביר מסרים לנחקרים באמצעות מסיבות עיתונאים.

מנדלבליט אומנם הפתיע בנכונותו ללחוץ על הגז ולהגיש כתב אישום בכפוף לשימוע לפני ולא אחרי הבחירות, אך עצם התוצאה של הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע – הייתה צפויה והוכרעה עם החתמתם של פילבר וחפץ כעדי מדינה באישור היועמ"ש מנדלבליט. כפי שנכתב כאן בשעתו במאמר שתוקפו לא פג ('כמי שכפאו עד', 7.3.18) הרי שהמעשה הזה שהעניק חסינות מוחלטת לחשודים אחרי ימים ארוכים של מעצרים ולחצים, חייב את היועמ"ש שתפס צד להגיש כתב אישום במבחן התוצאה. הואיל והיועמ"ש הוא האחרון שיבצע חרקירי לעצמו עבור מעסיקו לשעבר, היה ברור כבר באותה שעה כי לא רק הרו, פילבר וחפץ (חשוד) אמרו את דברם, אלא גם מזכיר ממשלת נתניהו לשעבר.

כמו בסיום הצגת טענות התביעה, מנדלבליט אישית אמר על כל אנשי ביבי לשעבר "אלו עדיי". העמדה שנקט, גם אם עשה זאת כמי שכפאו עד, חסמה בפניו מרגע זה ואילך כל פתח מילוט אחר, לבד מהגשת כתב אישום חמור בעבירת השוחד. כל תוצאה אחרת הייתה הופכת את שומרי הסף ומנדלבליט בראשם, ממאשימים לנאשמים.

היו נחקרים שבפיהם טענות ראויות מאלה ששמענו מנתניהו השבוע בנוגע להתנהלות החקירה, אך בכל מה שנוגע למהות החשדות – דומה שיש מידה רבה של צדק בדבריו של ראש הממשלה. ביבי בהחלט יכול לבוא ולומר שאמרו ועשו את זה קודם לפניו – לא משנה.

לחכמת ההמונים שממשיכים לתמוך בביבי בסקרים יש בהחלט על מה להתבסס, ובפרק הזה של גרסת נתניהו ניכרים דברי אמת. מכל ההדלפות, העדויות, החקירות והטלטולים למיניהם – ניתן להסיק שביבי לא קיבל מעטפות, לא מעל בכספי צוללות ולא שמר מיליונים בכספות עלומות. בעניינים הללו, שאחרים נתפסו בגינם, דומה בשלב זה שאכן אין כלום.

את השיטה של שמור לי ואשמור לך – נתניהו לא המציא ואפילו לא שכלל. אם צבא כזה של חוקרים היה פושט על לשכותיהם של ראשי הממשלה ממפא"י ומהעבודה – איש מהם לא היה זוכה להיקבר בחלקת גדולי האומה.

אי אפשר להתעלם מהטענה שננקטת כלפי נתניהו אכיפה בררנית. הדעת לא סובלת את העובדה שדווקא הרפורמטור הגדול שפתח את המשק לתחרות, מול קודמיו שחילקו את משאבי המדינה למקורבים – ייתפס לבסוף על אקט ביורוקרטי שהיטיב לטייקונים משיקולים זרים אך ניתנים להכלה, של רכישת אהבת הקהל שמוסת נגדו במשך שני עשורים.

בלתי מתקבל על הדעת שעם ביבי ידקדקו כחוט השערה הסגלגלה, בעוד עם הנשיא לשעבר פרס איש לא בא חשבון בשעתו על ניפוח תקציבי בזבזני של כספי לשכת הנשיא ומימון מסיבות ראווה בסגנון צפון קוריאני.

איך ייתכן, שואל עצמו הליכודניק המתוסכל, שראש ממשלה שבמשך עשרים שנה לא זכה ליום אחד של חסד מתשעים ותשעה אחוזים מהתקשורת הישראלית – יוקע אל עמוד הקלון רק בגלל שסירב לקבל את השפלתו וניסה לשנות את הכללים בכוחות עצמו. השאלות הללו מרחפות באוויר מזה שנתיים ימים, וכפי שזה נראה בסקרים, טרם ניתן להן מענה הולם שישכנע את מצביעי הימין.

 נוסחת שתי הקדנציות

ענק בין גמדים – כינה לפני מספר חודשים מישה ארנס המנוח את בנימין נתניהו. בתוך כל המהומה שמתחוללת במדינת הגמדים אי אפשר שלא להתרשם גם השבוע מהתנהלותו של ראש-הממשלה. האיש ממשיך למלא את תפקידו במקצועיות מרשימה, חרף כל הלשונות הרעות והולכי הרכיל שהזהירו מפני הפקרת האינטרסים של המדינה – לצרכי מסמוס החקירה.

מיניסטר זר לו היה נקלע לישיבת ממשלת ישראל ביום ראשון האחרון – היה יכול בנקל להתבלבל ולחשוב שלפניו ראש ממשלה צח כשלג, נקי מרבב וחף מכל עננה. בלי להזכיר בחצי מילה את משלי הגידם והפרוטזה, הכדורגל וברצלונה, החקירות והאישומים, החשדות והשימועים.

שרי הממשלה שצפו בסרטוני נתניהו שהועלו למרשתת בסופ"ש האחרון, ציפו לראות איך נתניהו מנצל את הפוטו-אופ בתחילת ישיבת הממשלה כדי לחדד מסרים נגד היועמ"ש והפרקליטות. להפתעתם הרבה, המשרוקית של נתניהו שמצפצפת על חונטת שלטון החוק, לא השמיעה הפעם מנגינה של מארש. במשך כל ישיבת הממשלה הקפיד נתניהו לעסוק אך ורק בענייני המדינה, כשהוא מפליג בתיאור המסע הברזילאי והשיחות העכשוויות עם מזכיר המדינה האמריקאי. את המשך המתקפה על הפרקליטות והמשטרה הותיר נתניהו לערבו של יום שני, מחוץ למליאת הממשלה.

פיצול האישיות של נתניהו – אם תרצו: ד"ר נתניהו ומיסטר היידה ביבי – מעורר השתאות של שריו ושל בכירי מערכת הביטחון שהפכו לאחרונה לפקודיו. "נתניהו היה תמיד חששן אבל בתקופה האחרונה מאז מונה לשר ביטחון, הוא מגלה זהירות ומתינות", תיאר השבוע בכיר במערכת הביטחון. לא אפוקליפסה עכשיו ולא יד קלה על ההדק – כפי שצפו אויבי נתניהו, אלא זהירות מופלגת, שלא לומר מוגזמת.

שרי הליכוד שמתמודדים על לב המתפקדים, העדיפו לעלות השבוע למתקפה בכל החזיתות. היועמ"ש ספג פגיעות ישירות גם מכיוונם של שרים שבונים על הכרעה ברורה שתפנה להם את הדרך בהתמודדות הבאה. בני גנץ חטף מטחי ירי גם מעברם של שכנים קרובים, כולל השר הבכיר ישראל כץ, שהמשק של הוריו בכפר אחים היה סמוך למשק של נחום ומלכה גנץ.

בפן הביטחוני, העדיפו שרי הליכוד שלא לשמש כיפת ברזל לראש-הממשלה ושר הביטחון. בפריימריז הפנים-ליכודיים אין מקום למי שמעודד מתינות וקורא לדרג המדיני לגלות זהירות. מי שנחלץ להגן הוא חבר הקבינט ושר הפנים אריה דרעי, שגונן על מדיניות הממשלה מול החמאס בארבע השנים האחרונות, "שהיו הטובות ביותר להתיישבות בעוטף עזה מבחינת השקעות וגידול האוכלוסייה". עם מסרים שנשמעים כמו 'נאום הכלניות', לא פלא אפוא, שיתר שרי הליכוד מעדיפים לשתוק במישור הביטחוני כמי שתקף אותם שיתוק בני גנץ כללי.

דרעי דיבר השבוע על המכה שהחמאס חטף, אך למאזינים המסר הזה נשמע רציני כמעט כמו הידיעה על האיחוד הצפוי בין ש"ס לדגל ואגודה. במישור הזה – יש לשאת את העיניים למו"מ שמתרחש בין דגל לאגודה, שבמסגרתו הועלתה השבוע נוסחת שתי הקדנציות. לפי הרעיון שנתמך בחוגי דגל התורה ולא נשלל גם באגודה, תוחל נוסחה שוויונית למשך שתי הקדנציות הקרובות, כאשר כל סיעה תזכה באותו נתח, קדנציה אחר קדנציה, פעם במחצית הראשונה ופעם בשנייה. הנוסחה הייתה יכולה להישמע נפלא, אלמלא לא נקלענו בבחירות האחרונות לרשויות למרחץ דמים והלבנת פנים אך ורק בגלל כאלה הסכמים.

2 תגובות
  1. לא נכתב היכנשהו 'לא תגנוב'??
    ומי מדקדק עם ביבי יותר מאחרים?
    רבין הלך בגלל חשבון דולרים של אשתו…
    ביבי היה מעלה על דעתו ללכת על השמפניות של שרה??
    נסחפתם יקיריי,מחזרו לעלעל בדפי ההלכה, גנב הוא גנב….

  2. נבל ברשות החוק זהו ראש ממשלתנו

השארת תגובה