גבאי יחבור לגנץ או שיידחק לשוליים

הצורה בה נפטר יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי משותפתו להנהגת המפלגה, הייתה זובור מתוכנן מראש שנובע משיקולים פוליטיים ברורים • כעת הוא ניצב בפני דילמה: האם לנסות לחבור לגנץ, לוותר על המנהיגות או להשלים עם דחיקה לשוליים

אבי גבאי
אבי גבאי
משאיר אבק לכווולם! המסלול המקיף ביותר בשוק של עיצוב גרפי ותקשורת חזותית

מפץ במרכז: יו״ר מפלגת העבודה אבי גבאי, היה חייב לבצע צעד מנהיגותי, דרמטי וגדול בכדי לבסס מנהיגות ולהתבדל. יו״ר האופוזיציה שותפתו להנהגת המחנ״צ, ציפי לבני הייתה זו ששילמה את המחיר. אבי גבאי היה חייב זאת  לעצמו ולעתידו הפוליטי, ללא שום קשר לעתיד השיתוף עם לבני. רגע לפני שנגמר החמצן בבלון הריק של המחנה הציוני, גבאי פוצץ אותו ועל ראשה של ציפי לבני. בלי להתייעץ מראש ו-או להתחשב בריקושטים שחוטפים חברי הכנסת והעסקנים שישבו מופתעים והמומים סביב השולח, מנסים להבין את הפצצה שהוטלה לחלל.

אבי גבאי לא הסתפק ׳רק׳ בלפרק חד צדדית, את השותפות הדו-ראשית בסיעת המחנה הציוני. באם זו הייתה המטרה העיקרית, גבאי היה מזמן את הגברת-ליבני לחדרו, ולחילופין ממתין לפגישה הבאה שאמורה להתקיים ביניהם בצהרי אותו היום, לוחץ יד ואומר לה את ההחלטה בארבע עיניים. גבאי תכנן מופע תיאטרלי, הוא סחט את הלימון עד הסוף החמוץ והמר. גבאי דאג לערוך זובור פומבי! שישקם את מעמדו כבכיר וכבודו כמנהיג, וישפיל את שלה. הוציא אותה פיסטוק ויצא גבר! בסלנג.

הרבה מעבר לכך. זה לא התחיל אתמול, זרע הפורענות היה גלוי. אבי גבאי ויועציו ׳שומעים׳ וחשופים לסקרי עומק ומחקרים מהתקופה האחרונה, שמצביעים על כך, שציפי-לבני הפכה לחסם עיקרי ביכולתם לחבר אליו ולמפלגה, מצביעי מרכז-ימין שבעבר תמכו במפלגה והיו בשר מבשרה, ליבתה. גבאי ראה, הבין, ועדיין לא עשה עם זה כלום. לשבור יותר קל מלתקן. ברגע שגבאי הפנים ש׳הנטל׳ האלקטורלי-ליבני, מערער, ועוד מנהל מו"מ עם אחרים על עצם התפקיד שלו, על בכירותו כיו״ר ומוביל. עוד לפני שיש מתעניין רציני, ליבני העמידה את תפקיד ׳מנהיג גוש המרכז׳ למכירה, כשהיא מנסה לנכס לעצמה את בניית גוש-המרכז, כנכס פרי פועלה, בכדי לחטוף ולקטוף פירות, גבאי החליט, ועשה זאת בסטייל מנהיגותי, שלרגע החזיר אותו לאור הזרקורים.

מה שהמריץ ודרבן את גבאי להפתעה בצורת זובור פומבי, ובידול רעיוני מליבני, היו הזמירות והמוזיקה ששמע מכיוון מקורבי בני גנץ ואחרים. הרמטכ"ל לשעבר שחותר להתייצב בראש תנועת המונים  ב׳מרכז׳, ולא חושש מזיהוי כמרכז-ימין, הביע חשש מהדימוי הסופר שמאלני של ציפי ליבני. מידע זה סילק לגבאי את אחרון הספקות, ממילא לא נשאר לו מה להפסיד.

מעכשיו, אבי-גבאי ועתידו הטמונים בערפל, תלוי בסקרים ובסוקרים. עלייה בתמיכה – או אפילו באם כוחה של מפלגת העבודה יישמר בטווח הקצר – לבני ו׳התנועה׳ ייחשבו  כנטל ועול, הגירושים יסומנו כצעד מבריק של גבאי. ירידה והתרסקות נוספת, יעוררו סימן שאלה חדש. האם ואולי, גבאי האיש! הוא הבעיה.

מכאן יוצא אבי גבאי לדרך חדשה. חבירה לבני גנץ היא האופציה המועדפת. באם גנץ יסכים, גבאי והמנגנון ירתמו ויתרמו את הפלטפורמה המסודרת של מפלגת העבודה על סניפיה, עסקניה, משאביה וניסיונה לרשותו בשמחה. גבאי יעשה קולות של ׳אני בראש׳, זה לא יחזיק מים. גבאי יתמסר בקלות ויעביר את הבכורה. באם כן, הוא יהיה היו״ר הראשון בעבודה, שמודח ללא בחירות, אך נשאר בהנהגת המפלגה, מפלגה אוכלת ראשיה.

הכל תלוי במוצא פיו של בני גנץ ששותק. לאן כוונותיו? גנץ שואף ומחפש תפקיד ביצועי מיד ביום שאחרי. הוא מביט ימינה ורואה את לפיד המיובש, שמאלה ורואה את גבאי, שלי יחימוביץ וציפי ליבני שהתייבשו באופוזיציה, ומחפש דרך אחרת. מפלגה עצמאית בראשותו שתהיה דו ספרתית, תאפשר לו מרחב תמרון רחב חוצה מפלגות. עם הימין של נתניהו, אפילו כשר בטחון, ובכל קונסטלציה של המרכז הוא יהיה במרכז העניינים, כמוביל ושובר שוויון.

העמדתו בראשות מפלגת העבודה, ועוד יותר טוב גוש טכני לבחירות, שיאפשר ליהנות מהלוגיסטיקה ומאידך לשמור על סוג של עצמאות רעיונית! יכולה להיות מוצא טוב, אם כי קצת מגביל, ובעייתי טכנית. כיצד הוא ישלב את אנשיו לדוגמא ברשימה המשותפת? וכמה? ביום פקודה ומבחן מי יהיו שלו? ומי לא?

הגמלוניות של בוגי יעלון שוב תתקע אותו. הצירוף בינו לבין גנץ טוב לשניהם. הילה ביטחונית, יושר בסיסי ותחושת נקיון ורעננות. רכיבים חשובים בביצת המדמנה של הפוליטיקה הישראלית. חבירת גנץ למפלגת העבודה, תשאיר את בוגי יעלון שותף נאמן, במדבר, ותשאיר את גנץ לבד, לשיני הזאבים המנוסים. גנץ חסר הניסיון מעוניין ביעלון המנוסה כעזר לצידו, בסדר העדיפויות ומבחן הברירות, השאלה מה כדאי יותר?

על כולם ובפרט על שני הגנרלים משקיף מברזיל הרחוקה, הכוכב הבלתי מעורער של מערכת הבחירות הנוכחית, ראש הממשלה בנימין נתניהו. ביבי הקדים את מועד הבחירות, נתניהו קובע את סדר היום, ונוסע לברזיל. ראש הממשלה מחליט את לוחות הזמנים ומודיע מראש, שלא יפרוש! גם באם יזומן לשימוע! ולמעשה מעמיד את יום-הבוחר כמשפט-העם, האם לחייבו בפרישה, גם באם יוחלט על הגשת כתב אישום. בקלפי זה יכול לעזור.

לוח הזמנים שקצב לעצמו היועמ״ש, יספיק בכדי שהיועמ״ש יפרסם את החלטותיו עוד לפני יום הבחירות. באם יצטרכו הבהרות והשלמות חקירה, המועד ידחה וכך כנראה יהיה. פרסום ערב הבחירות יכול להיות התערבות גסה, שתביא לסחף של המשוכנעים והשבויים ותמריץ את המומרצים נגד. דחיית פרסום המסקנות, תשפיע על אופן סיקורם בתקשורת, וסיקור שיקול דעת של שומר הסף, היועמ״ש, שכל מוצאי שבת ממשיכות ההפגנות תחת ביתו בפ״ת. זה לא נקרא הטיית דעת קהל ולחץ פיזי לא מתון. לשמאל מותר.

מי שכמעט והפך להיות ׳לא רלבנטי׳, בוודאי לא משפיע מהותית, יאיר לפיד. בכל השיח ההומה על הנהגת גוש המרכז, לפיד מוזכר רק בהקשר אחד! ׳אני לא מתכוון לוותר על המקום הראשון לאף אחד׳. לפיד מחשיב עצמו כ״בעל ניסיון״, מתגאה בצלקות שנחרטו בו בעת השותפות קצרת הימים בממשלת נתניהו הקודמת. לדעתו, חייבים ניסיון והשתפשפות, לטעמו, רק לו יש, ולכן רק הוא ראוי לבכורה. הוא ישמח לתת לגנץ להיות מספר 2! בזה גם יעלון לא מסתפק!

ציפי ליבני ההמומה חייבת לאסוף את השברים. ועדת הכנסת אישרה את הפילוג בסיעת המחנה הציבורי. כסף יש! מימון יימשך. ל5 הח"כים האורגינליים יתכן ויצטרפו עוד אחד שניים ממפלגת העבודה, שדרכם נאבדה שם. זמן פרסום ויחידות מימון נוספות, הם לא יוכלו להביא איתם כנדוניה, עפ״י החוק החדש לפורשים מסיעת אם. ליבני תשמח לחבור לכל קונסטלציה עם הנדוניה שבאמתחתה, מימון, זמני פרסום. הפיכתה לסממן שמאלני מובהק, המקפץ מחוף מבטחים למשנהו, לא הופכת אותה ל׳מעניינת ואטרקטיבית׳ או סוחפת קולות. תמר-זנדברג במרצ הייתה שמחה לצרף את ליבני כיחידה! אך לא תתחלק איתה ברשימה או תוותר על הבכורה בסיעה. למפלגה הפוסט-ציונית מרצ, ציפי-ליבני יכולה לתת נפח אלקטורלי בשמאל המפה. אישית, לבת של קצין המבצעים של האצ״ל, עוד מדרגה להידרדר! מנערת ימין מדביקת כרוזי מחאה, לאחת מזקני השמאל הפוסט ציוני.

המרכז-שמאל נראה מפוצל כמו הפיצול הנוכחי בימין. בני גנץ יכול לאחד את המרכז והמרכז-שמאל בראשותו, וללכת מול בנימין נתניהו ראש בראש! לנצח או להיכשל. או, לשמור לעצמו את האופציה לחבור לנתניהו מעמדה עצמאית, כראש מפלגת מרכז ימין, ו-או להנהיג את המרכז כולל המרכז-שמאל ביום שאחרי הבחירות, באם תהיה אופציה אלקטורלית שכזו, המפתחות בידיו.

איחוד שכזה, יחייב את נתניהו לעשות מהלך מקביל בימין, איחוד כל הכוחות מחשש לאיבוד קולות. זה יכול להיות נס ההצלה של איווט ליברמן, משה כחלון, ואולי אלי ישי שמתגרדים מתחת לאחוז החסימה הגבוה. הררי מילים עוד יכתבו, מצבים וסיטואציות עוד ישתנו, בסוף השאלה שתעמוד על הפרק! המשך עידן נתניהו, כן או לא?

השארת תגובה