התפרקות הימין היא ההזדמנות של ש"ס

ההתפרקות בימין היא בגידה חסרת אחריות של בנט ושקד בבוחריהם, מעשה שלא יכול להתרחש במפלגה חרדית למשל, אך הוא גם פותח הזדמנות לש"ס להחזיר אליה מצביעים • וגם: השמאל שוב מתקשה להעמיד מנהיג

דרעי
דרעי
משאיר אבק לכווולם! המסלול המקיף ביותר בשוק של עיצוב גרפי ותקשורת חזותית

התפרקות גוש הימין השבוע עם פרישתם של בנט ושקד מהבית היהודי (עליהם אכתוב בהמשך) מהווים הזדמנות מצוינת לש"ס לחזור לעם שבשדות. בבחירות לרשויות המקומיות שהיו רק לפני חודשיים וחצי קיבלה ש"ס על כל עריה סך מדהים של 270,000 קולות. ההצלחה הזו היתה להפתעה גם ליו"ר ש"ס הרב אריה דרעי. לפני יום הבחירות אם היו אומרים לו שש"ס תביא בכל הארץ גם מאתים שלושים אלף קול הוא היה מרוצה, אך התוצאות הללו הפתיעו גם אותו לטובה. שוב הוכח שלש"ס יש פוטנציאל אדיר בפריפריה.

נדמה שאחרי הבחירות האחרונות לכנסת בהן ירדה ש"ס מ11 מנדטים לשבעה, היא ויתרה על ציבור שנקרא ״עמך״, אך הבחירות לרשויות המקומיות הוכיחו שמוקדם עדיין לוותר על ציבור זה ולהישאר מפלגה של בני תורה נטו.

נכון, כדי להגיע לאותם קולות, לאותו קהל שעזב את המפלגה בבחירות 2015, צריכה להיעשות עבודה קשה, הן של הנציגים ברשויות המקומיות והן של יו"ר התנועה עצמו. זו עבודה שלא יכולה להיעשות ע״י אסטרטגים גוזרי הקופונים הגדולים שמטיילים עכשיו בכל המפלגות לראות מי ישלם להם הכי הרבה, לא סיסמאות חזקות ומפוצצות, אלא ובעיקר להדגיש את העובדה לאותו ציבור שאין להם בית אחר, אין להם נציגות אחרת שתעבוד בשבילם באמת במשך ארבע שנים.

ההזדמנות הזו שמגיעה עכשיו בבחירות 2019 זוהי הזדמנות לחזור לש"ס הישנה. לש"ס של העמך, של הציבור המסורתי, לציבור שמעניין אותו ערכים, יהדות, מסורת, ובעיקר פעילות חברתית כמו שש"ס עושה.

וכמה מילים על האדישות, שאיש בש"ס לא יחשוב שבגלל אותו הישג מדהים שהושג בבחירות לרשויות המקומיות אז ההצלחה עכשיו בבחירות לכנסת מונחת בכיסם. נכון, ש"ס לא מתנדנדת על גבול אחוז החסימה. אותם אלו שאומרים כך אינם מבינים בציבור זה בכלל. רק מעשר ערים בלבד, ש"ס עוברת את אחוז החסימה גם ללא עבודה בכלל, אך יחד עם זאת יצטרכו כולם לעבוד קשה כדי לומר שהם אינם מוותרים על ציבור העמך שבשדות ונשארים רק עם הבני תורה ששווים בקלפי בין שישה לשבעה מנדטים בכל מצב.

ימין חדש ישן

הודעת ההתפטרות במוצאי שבת של השרים נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי והקמת מפלגת ימין חדשה טלטלה השבוע את המגזר. את המגזר הדתי לאומי בפרט, החרדי לאומי, אבל גם את מחנה הימין כולו.

בנט ושקד מספרים לעצמם סיפורים, הם מספרים שהם רוצים להגדיל את גוש הימין. שהם יביאו קולות שהיו אמורים ללכת ללפיד ולבני גנץ. עוד בלי להתחשב בסקרים הרציניים שנערכו השבוע הלא מחמיאים בכלל, בלי כל זה אפשר כבר עכשיו להבין, שכל מה שהם יעשו יחליש את הליכוד, את הבית היהודי. זה אותם מנדטים שמסתובבים בגוש, והם אינם יכולים להביא קולות מבחוץ.

מה שהם עשו השבוע לבית היהודי, זו יריקה בפרצופם של אנשי הציונות הדתית, כאילו יש להם עוד קהל עצום המחכה להם בחוץ. לא כך הם הדברים, הבסיס שעליו ישבו בנט ושקד ובעיקר איילת שקד זה אנשי הציונות הדתית. למרות האהדה הגדולה שיש לאיילת שקד בקרב קהל חילוני גדול, למרות כל זאת (ובצדק יש לה אהדה, היא הביאה הישגים מדהימים במהפך אותו עשתה במערכת המשפטית), הבסיס של התמיכה שלה נמצא בקרב ציבור הדתי לאומי.

תרשו לי להמר כבר עכשיו, שמפלגת הבית היהודי לא תימחק מהמפה. היא תשיג בערך שישה מנדטים בכל מקרה. מה שכן עוד יכול לקרות, זה שבמידה וימשיכו כל הרוצים בנפילת נתניהו לייעץ לשקד ובנט ללכת על הראש שלו, ישיב נתניהו מלחמה חזרה, ואז עוד עלול לקרות מצב שהם בנט ושקד ישלמו מחיר פוליטי אישי כבד, ואולי גם יסכנו את גוש הימין וימליכו בעצם את השמאל להנהיג את המדינה.

בדבר אחד אנו כציבור חרדי צריכים להיות גאים, במפלגה חרדית יו"ר מצליח ככל שיהיה לא יקום לפתע פתאום ויחליט להקים מפלגה חדשה. במגזר החרדי זה בטוח לא היה עובד. כי במגזר החרדי רוב רובו של הציבור נשמע בסוף לדעת תורה, וכשנשמעים לדעת תורה אין שום סיכוי ליו"ר מפלגה מכהן ומצליח לפרוש ולהקים בית פוליטי אחר ולקבל את אמון הציבור.

שמאל ללא מנהיג

עם ובלי קשר לחקירותיו של בנימין נתניהו, התמונה המצטיירת כעת היא ששוב פעם השמאל נותר ללא מנהיג.

אבי גבאי כשנבחר ליו"ר מפלגת העבודה הפיח רוח של תקווה, הסקרים בחודשים הראשונים החמיאו לו, אבל מאז הוא עושה כל טעות אפשרית כולל מה שעשה השבוע לציפי לבני בפומבי, שלח אותה למדבר הפוליטי בשידור חי. בין אם יסיים אבי גבאי את המירוץ הזה לכנסת עם תוצאה דו ספרתית ובן אם תוצאה כפי שהסקרים מראים 8-7 מנדטים. הוא כבר לא יוכל להנהיג את מפלגת העבודה, מפלגה שאוכלת ראשיה כשמביאים תוצאה של עשרים וארבעה מנדטים ובטח בוודאי כשמביאים התרסקות.

לגבאי, מהיום הראשון שלו כיו"ר מפלגת העבודה, לא הייתה דקה אחת של חסד שם, ייתכן וזה בגלל שהוא מזרחי שזקני מפלגת העבודה לא יתנו לו את התענוג להיות ראש המפלגה שלהם, ויכול להיות שאין קשר לכך – אבל התמונה ברורה. הוא איבד את זה, והוא יצטרך במוקדם או במאוחר לפנות את מקומות לטובת היו"ר הבא שגם לו מן הסתם לא יהיו חיים קלים במפלגה הזו.

גם אצל יאיר לפיד ואפילו אצל המטאור הפוליטי החדש בני גנץ, המצב אצל שניהם אינו מזהיר. נתניהו, ככל הנראה יהיה ראש הממשלה הבא ואז שוב נשמע את זעקות השבר בשמאל איך הם לא הפיקו את הלקחים כדי להחליף את שלטון הימין. כנראה שהסיבה בעיקר שהציבור בישראל זז ימינה יותר, כי יחסית המצב הכלכלי כאן הוא טוב (למרות העוני המחפיר שיש אצל חלקים רבים באוכלוסייה) והאזרחים אומרים לעצמם, אם הכל טוב עם שלטון הימין, למה שניתן לשמאל להנהיג את המדינה.

מהבחינה הזו יכול להיות ראש הממשלה בנימין נתניהו רגוע. תהיה לו רק בעיה אחת לנתניהו, איך ליצור את הלחץ הדרוש ביום הבחירות כדי למקסם את הצבעת בוחריו הפוטנציאליים. בבחירות הקודמות זה היה 'ערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות' (אחר כך הוא התנצל על כך…) מעניין מה יזעק ביום הבחירות הפעם.

השארת תגובה