כך השוטרים נאבקים בסיקור עיתונאי

דוברות המשטרה לא מצליחה להגיע לפתרון גם אחרי כ-3 שנים • המשטרה: "משטרת ישראל מנחה את שוטריה לאפשר סיקור תקשורתי הולם בכל זירה, ורואה בחומרה פגיעה בעיתונאים" • וגם: העדויות מכלי ראשון

אילוסטרציה: שוטר
אילוסטרציה: שוטר
משאיר אבק לכווולם! המסלול המקיף ביותר בשוק של עיצוב גרפי ותקשורת חזותית

עורך האתר קיבל את ההודעה הבאה: "אני במקום וישנה אלימות משטרתית כלפי אזרחים. תכף שולח לך את החומרים". כמה דקות לאחר מכן, ניגש שוטר כשפנקס בידו. "אני צריך את הפרטים שלך לדו"ח". דו"ח? על מה דו"ח? איך דו"ח? למראה הפרצוף התמה, השוטר מיד ניגש להסביר: "זרקת כעת בדיל סיגריה על הרצפה ועל פי החוק אני יכול לתת לך דו"ח". הרמז היה ברור: 'ראינו אותך מתעד וזה לא בא לנו בטוב. אומנם לתעד מותר, אבל עשית מעשה שאינו חוקי אחר. מגיע לך עונש'.

הסיפור קרה לכותב השורות בכניסה לעיר אלעד. אחרי מו"מ קצר, כאשר השוטרים גרמו לי להבין שאני 'על הכוונת', הם וויתרו על הדו"ח, אבל את התיעוד לא פרסמתי בכדי לא להעיר אף דוב. אולי הייתה זו טעות לא לפרסם אבל כך היה. (למען ההגינות צריך להדגיש כי לא הצגתי תעודת עיתונאי כמתבקש בסיטואציות שכאלה).

עיתונאים, שתפקידם להעביר לצרכני העיתונות מידע חדשותי ואף לעיתים תיעודיים שאינם נעימים למשטרה, לפעמים מרגישים כי הם מוגבלים במתן האינפורמציה לצרכן. לפעמים מדובר ברמז עבה כמו המקרה בו פתחנו ולעיתים מדובר באלימות ממש והחרמת מצלמות. אבל יש מקרים מפתיעים במיוחד: עיתונאי שמוגבל בעבודתו למרות שלא תיעד סיטואציה שאמורה להביך את המשטרה. סתם.

דבר איתי מחר

העילה לכתבה זו, היא מקרה שאירע לאחרונה. אביחי מרציאנו, כתב חדשות ב'רדיו דרום', שומע כי אירע מקרה רצח בעיר באר שבע. מתוקף תפקידו, הוא קופץ לאוטו ויוצא לזירת הרצח ברחוב מצדה פינת אלפסי בעיר ובדרך מצלצל למשטרה להתעדכן בפרטי האירוע ומגיע לזירה לעבוד. כאשר הוא מגיע למקום הוא מוציא את הטלפון הנייד ומתחיל לצלם במרחק 3-4 מטרים מסרט הסימון שמסמן למעשה זירה סגורה אליה אזרחים לא יוכלו להיכנס.

"לאחד הבלשים שהיה במקום קצת לא התאים שמצלמים אז הוא החליט לתקוף אותי", הוא מספר ל'כל ישראל' וממשיך: "לאחר שהכה אותי על היד והטיח את הטלפון על המדרכה, סירב השוטר במשך דקות ארוכות להחזיר לי את המכשיר תוך כדי שהוא צורח עליי שאפסיק לצלם. לאחר בקשות חוזרות ונשנות להשיב לי את המכשיר – הוא פטר אותי בברכת 'עוף מפה' חיננית. עמדתי שם ויחד עם אזרחים רבים ניסיתי להבין מה קרה שם? אולי הוא היה מלא בעצבים ולא שמע את מה שאני מסביר לו בנועם, אבל כאשר פניתי לדוברות המשטרה – שוב, בנועם, אמרו לי 'דבר אתי מחר"'. דבר אתי מחר, בשפה המקצועית זה אומר כי לא לוקחים את המקרה ברצינות.

בהמשך הערב, צייץ כתב הארץ אלמוג בן זיקרי את דבר המקרה, והמשטרה כבר לא יכלה להתעלם מכך, ומסרה תגובה כדלקמן: "הנושא בבדיקה ויטופל עם סיום בחינת ממצאיה. נדגיש כי משטרת ישראל מנחה את שוטריה לאפשר סיקור תקשורתי הולם בכל זירה, ורואה בחומרה את הפגיעה בעיתונאים". בתום ההתרחשויות, הגיש העיתונאי אביחי מרציאנו תלונה למח"ש (מחלקה לחקירות שוטרים בישראל).

• למה אנחנו מרימים צעקה על אלימות נגד עיתונאים, בשעה שגם אזרחים חווים אלימות, יכול להיות שזה מגיע ממקום קצת מתנשא?

"תראה, לגבי אלימות כלפי אזרחים, אני גם מכיר את זה כמי שהשתתף בעבר בהפגנות וקיבלתי מכות. אז אני מכיר את זה גם מהצד של האזרח וגם מהצד של העיתונאי. כעיתונאי, יש לי מנדט אחר. אני מגיע לעבוד והשוטר מגיע לעבוד. אתה תעבוד בתוך הקו המסומן ואני מחוץ לקו. אני לא מפריע לך לעשות את העבודה שלך, אתה אל תפריע לי לעשות את שלי – שנינו הגענו בשביל עבודה. אני לא אזרח שעבר במקרה והוציא מצלמה שגם זה בסדר ולגיטימי. דבר שני, זה לא מגיע ממקום מתנשא ואסביר: כבר בדרך הרמתי טלפון לדוברות המשטרה כדי לברר איתם ואני מחזיק בתעודת לע"מ (תעודת עיתונאי), זאת אומרת שכבר עשיתי את כל הפרוצדורה בשביל להיות כאן ולעשות את העבודה".

• מדובר בזירות לא פשוטות ויכול להיות שהשוטר ראה משהו מטלטל וזה הזמן שלנו דווקא להכיל?

"הוא לא ראה שם שום דבר מטלטל והיו איתי שם אזרחים וזה לא משהו חדש שאזרח עובר ומצלם. אני לא מסכים עם להכיל במקרה הזה מאחר ומדובר באיבוד קור רוח של שוטר וזה בריונות ובכלל מחדל שמעסיקים שוטרים כאלה ואני בכוונה משתמש במילים קשות כי הוא איש ציבור והוא עובד עם ציבור ולחצות ככה את הסימון – זה איבוד קור רוח של שוטר. אני מאמין שזה כן ייסגר בנזיפה או משהו".

• האם הכתבות על אלימות שוטרים לא יוצרות את העוול האמיתי לשוטרים ההגונים?

מרציאנו אומר כי אנו לא אמורים להפסיק עם הסיקור הזה, "כמו שאנחנו לא אמורים להפסיק עם סיקור של שוטרים מצטיינים בגלל שוטרים בעייתיים. אנחנו עיתונות ויש לנו מאזינים, קוראים וצופים ואנחנו כן עוזרים בגיבוש דעת קהל בסופו של דבר ואם מגיע 'חן חן', אז מתפקידנו גם להחמיא. זה אומנם לא מסוקר מספיק, אבל זה לא אמור להגיע זה על חשבון זה".

אלימות במאה שערים

לפני כשנה וחצי, התרחשו עימותים קשים בין המשטרה לבין אנשי מאה שערים בירושלים בכמה מישורים. בין השאר, המשטרה הביאה בלשים הלבושים במדי צה"ל וכאשר התושבים החלו לתקוף את לבוש מדי הזית, יצאו שוטרים שיצרו מארב מבעוד מועד ועצרו את התוקפים. באחד המקרים, צלם העיתונות החרדי משה בלוי היה באזור והגיע מיד אל זירת ההתרחשות.

"הייתי בשכונת מאה שערים כששמעתי שיש את הצעקות כלפי אותו בלש", הוא מספר ל'כל ישראל'. "התקרבתי למקום והתחלתי לצלם את הנעשה. 'החייל' התחיל לזוז לכיוון כיכר השבת ממאפיית בריזל ברחוב מאה שערים, ואז הגיעו למקום כוחות מתוגברים, ולא רק הבלשים שהגיעו מראש עם החייל. אלו החלו לבצע מעצרים ללא סיבה, והנוכחים דרשו מהם להסתלק מהמקום".

את אותם רגעי אימה ביקש להנציח משה בלוי, הצלם החרדי. "כשלקחו את שני העצורים הראשונים לניידת היס"מ", מספר בלוי, "צילמתי את הנעשה, כאשר אחד אדם הלבוש כאזרח וללא שום תג זיהוי מנסה להסתיר ממני את הכנסת העצורים לניידת. לפתע הגיע אדם בלבוש אזרחי, הפיל אותי לרצפה ולקח ממני את המצלמה. שוטר אחר אזק אותי כשידי מסובבת מאחורי גבי, ואחר כך הם הרימו אותי לתוך הניידת, תוך כדי שאני סובל מכאבי תופת". מעצרו של הצלם הכה הדים בתקשורת ולא רק בזו המגזרית. כולם התעניינו במה שקרה, התקשורת החילונית והחרדית. למזלו של בלוי, היו עוד מתעדים במקום, כך שהמקרה היה מגובה בעדויות ובתיעוד.

"נשלחנו למשרדי הימ"ר סמוך לבית המשפט", ממשיך בלוי. "הושיבו אותנו על הרצפה במסדרון, אזוקים באזיקונים במשך שלוש שעות וחצי, וסופגים מכות וצעקות מהשוטרים אם ניסינו לזוז או לשאול שאלות. בתחילה לא נתנו לנו לא לשתות", הוא מספר, "רק כשהיה נראה להם שמישהו עומד להתעלף הביאו שתיה אבל לא לכול אחד ואחד חלק מהאנשים שתו שניים מכוס אחד… לי אמרו שאני חשוד בהפרעה לשוטר במעצר ושצעקתי עליהם, ולכן אני עצור. לאחר כמה שעות הורידו אותנו לבית המשפט, שם השופט ביקר את התנהלותם של השוטרים. בכל זאת התעכב השחרור, ורק סמוך לכניסת השבת, כעשר דקות אחרי זמן הדלקת נרות, שחררו אותנו, וזימנו אותנו לחקירה ביום ראשון". כך הסתיים המקרה המטלטל שחווה על בשרו צלם העיתונות, אך לטענתו, הוא עדיין סובל מטראומה בעקבות המקרה: "עדיין לא עברתי על התמונות וקטעי הווידאו שצלמתי באותו אירוע בעקבות הטראומה שנשאר לי מהאירוע הזה", הוא אומר.

• היו לך במצלמה חומרים מפלילים?

"כן", הוא אומר נחרצות, אבל מדגיש ש"חומרים מפלילים את השוטרים ולא את האזרחים. מאחד הסרטונים שלי, אף הוגש כתב אישום כנגד שוטר על ידי מח"ש".

• איך לדעתך מונעים אלימות משטרה כלפי עיתונאים מבלי לפגוע בעוצמה שלה כמשטרה?

"האלימות זה דבר שצריך להיפסק ולא משנה אם זה אזרח או עיתונאי, אדם נברא בצלם ואין שום הצדקה לאלימות. ולגבי אלימות כלפי עיתונאי זה יותר מזעזע מכמה סיבות. א. עיתונאי עושה את העבודה שלו ואת זה חייבים לכבד. ב. אנחנו העיתונאים חלק קטן מהתושבים מהאזרחים בארץ יש כ-4000 אנשי עיתונות וביחס למספר המצומצם למספר האוכלוסייה, יותר מידי שומעים על אלימות נגד עיתונאים והדבר הזה חמור.

"ג. כנראה שזה מושרש בשוטרים למנוע צילום כדי שלא יוכלו להציג לציבור את האמת ללא הפילטרים של דוברות המשטרה, ויש הרבה סיפורים שהמשטרה מונעת מצלמים להיכנס לאתרים שיש בהם אירוע. שוטר הוא בן אדם בסופו של יום והאנשים לא אהבים שמצלמים אותם ולשוטר בדרך כלל יש לו גיבוי מלמעלה לנסות למנוע את התיעוד שלו, אולי יש הרבה שוטרים שמתביישים בעבודה שלהם ולכן הם מונעים את הצילום וזה לא נובע מהוראה של המשטרה. אם העוצמה של המשטרה נובעת מהאלימות שלה אז אין דרך למנוע אלימות, והאלימות תימשך בין בהפגנות החרדים ובין בהפגנות הנכים ובין בהפגנות האפודים הצהובים. מה שברור לי שבלי העבודה של העיתונים ובעיקר של צלמי העיתונות האלימות המשטרתית הייתה פי כמה וכמה יותר קשה".

ממשטרת ישראל נמסר בצמוד לאירוע כי "הבחור שצילם תקף קודם לכן שוטרים ולא נענה להוראותיהם, שביקשו ממנו שוב ושוב שלא להפריע. מדובר בחלקי סרטונים".

"הבעיה היא התקיפה עצמה"

לפני כשלוש וחצי שנים, התכנסו ברחוב מלאכי ישראל בירושלים מאות חרדים לעצרת תפילה כנגד פתיחת "יס פלאנט" בירושלים בשבת. אך בשולי המחאה השקטה התפרעו קבוצה קטנה והחלו לזרוע הרס, מהשגרם למשטרה להגיע ולפנות את המפגינים כולם. "הם התפרעו תוך כדי חילול שבת", מספר אלי שלזינגר, עיתונאי "בחדרי חרדים" לכל ישראל. "הם שברו את שמשות הש.ג של רשות השידור, תקפו זוג שנסע במכונית באזור, שברו את הפנסים, פתחו את דלת המכונית וגרמו בעצם להגעת המשטרה", הוא מספר. שלזינגר הבהיר כי הוא מסתייג מהמתפרעים. לדבריו הם חיללו שבת באופן ש"אף רב לא היה נותן גיבוי למעשים שלהם".

לדבריו, ההתפרעות הייתה רחוקה ממרכז ההפגנה, שם התקיימה עצרת תפילה כמחאה על חילול השבת הצפוי בירושלים. שלזינגר מסביר כי מרבית האנשים עסקו בתפילה, ולכן לא ראו את ההתפרעויות. הוא עצמו התפלל בבית כנסת סמוך, וכעיתונאי התעניין במתרחש מרחוק. "לקחתי את הפינה השקטה על אי תנועה במרחק 15 מטר מהציבור. לא הייתה סיבה שיתקפו אותי. אחרי שכוחות המשטרה פינו את ההפגנה, הם החלו לחזור למוצא ממנו באו, לכיוון שלי", סיפר.

השוטרים התקרבו אל שלזינגר, שנותר רגוע עד ששוטר אחד התקרב אליו מרחק מטר, לדבריו. שוטר אחד הבחין בו ועורר את תשומת ליבו. "הסתכלתי על שם השוטר והבהרתי לו שאני עיתונאי. הוא הדף אותי בעוצמה רבה אל הרצפה תוך כדי שהוא פולט קללות". שלזינגר מבהיר כי הבעיה אינה בעצם היותו עיתונאי, אלא התקיפה עצמה. "אני לא חושב שהתקיפה הייתה מוצדקת", אמר.

ממשטרת ירושלים נמסר באותה תקופה מיד אחרי המקרה כי "במהלך ההפגנה שהתקיימה החלו מאות רבות של מפגינים ליידות אבנים לעבר השוטרים ועמדת האבטחה של רשות השידור. ככל שהמשטרה שמרה על איפוק ואפשרה מחאה/תפילה, עם תחילת ההתפרעויות נהדפו המפגינים מבניין רשות השידור לעבר רחוב מלכי ישראל ובהם ככל הנראה גם העיתונאי אלי שלזינגר, כחלק מהאוכלוסייה שהייתה במקום, גם אם נעשה בנפרד מהם". כמו כן, המשטרה הודיעה כי היא  בודקת את טענתו של שלזינגר. כאשר שאלנו את שלזינגר האם נבדקו הטענות הוא השיב: "מה נראה לך? ברור שלא".

אלימות כפולה בירושלים

בתוך כדי הכנת הכתבה, שני מקרי נוספים התרחשו. ביום חמישי שעבר, עיתונאי ידיעות ירושלים ואתר 'מיינט' לענייני פלילים ומשטרה, נעצר בעת שסיקר הפגנת חרדים בירושלים: "כחלק מעבודתי העיתונאית אני נוהג להגיע להפגנות החרדים הקיצונים ולסקר אתן. הערב זה הסתיים אחרת, הדבר לא מצא חן בעיני קצין המשטרה שהיה במקום ועוכבתי בטענה שאני ׳מפר את הסדר הציבורי׳ כמובן שעמדתי על המדרכה וצילמתי , גם הנייד שלי הוחרם", כתב לירון תמרי לאחר המקרה.

מהמשטרה נמסר באשר למקרה זה, כי "כתב מיינט ירושלים, למרות ההתרעות עומד בדרכם של השוטרים בין המפגינים לרכב המשטרה שהוגדר לטובת עצורים תוך שהוא מצלם במכשירו הנייד את השוטרים בלבד בטענה שהוא עיתונאי. הכתב התבקש ע"י הקצין מספר פעמים לזוז לצד הדרך, ולא להפריע לעבודתם של השוטרים, ומשלא נענה התבקש להזדהות, אך לא הציג בפני הקצין כל אמצעי מזהה כלל! בעקבות כך ולאור העובדה שסרב להישמע להוראות הקצין, הוא עוכב למטרת זיהוי, ועם זיהויו לאחר מספר דקות בו ניתנה לו האפשרות לגשת לרכבו ולהציג תעודה מזהה, הוא שוחרר. צר לנו כי על אף התנהגותם המכוערת של מפירי הסדר, בחר הכתב דווקא להפריע לשוטרים במקום לעסוק בתיעוד אובייקטיבי של הפרת הסדר וחסימת הצירים הפוגעת קשות בציבור".

בנוסף, חיים גולדברג, צלם אתר 'כיכר השבת', הותקף השבוע על ידי שוטרים בעת שעסק בעבודתו כצלם עיתונות: "אני בדרך כלל לא מפריע לשוטרים ומכבד אותם, אבל היום זה חצה קו אדום. אני מסקר הפגנה כי זו העבודה שלי – ולא מפסיק לקבל מכות מהשוטרים, גם כשעמדתי על המדרכה חטפתי פיצוצים בראש. גם בדרך הביתה עם גוף כואב – השוטר שוב בועט. זה עבר כל גבול!" הוא כתב. זו היא הפעם השנייה בה מותקף גולדברג בזמן עבודתו.

ממשטרת ישראל נמסר באשר לכתבה זו: משטרת ישראל מתייחסת לסיקור העיתונאי באופן המכובד תוך הבנה כי העיתונות החופשית הינה חלק מהמשטר הדמוקרטי בישראל. במקרה דנן  כל ההתרחשות נמצאת בבדיקה מעמיקה על מנת לברר לאשורו את טענת הכתב (טענתו של שלזינגר כי לא יצא דבר מ'הבדיקה' א.צ). נדגיש כי משטרת ישראל מנחה את שוטריה לאפשר סיקור תקשורתי הולם בכל זירה, ורואה בחומרה פגיעה בעיתונאים.

השוטר הטוב

ביום שני, הופץ תיעוד ברשת בו נראה שוטר מציל חיי תינוק שתלוי בגובה רב תוך סיכון חיי השוטר. ללא כל ספק, לולי אותו שוטר, אולי במקום כתבה זו היינו מדווחים על אסון. כאלה מקרים ישנם רבים כמעט כל יום. שוטרים שבגופם מצילים חיים.

כתבה זו אינה באה להטיל דופי בכל שוטרי משטרת ישראל וגם לא ברובם. הבעיה היא בתופעה כשלעצמה. התופעה הזו רחבה ודרוש כי תטופל. לפני כמה חודשים, עיתונאי גל"צ הותקף בהפגנת הפלג בבני ברק, כתבת ישראל היום נפצעה בפינוי ביהודה ושומרון, בהפגנות אנשי העדה החרדית, צלם כיכר השבת חיים גולדברג הותקף בשבת לפני תקופה ארוכה (בנוסף למקרה המסוקר בכתבה) ואף לטענתו השוטר הדגיש לו כי בעקבות כך משדובר בשבת, הוא לא יכול לתעד. עיתונאים מהמגזר הערבי, מותקפים על ימין ועל שמאל. מה שאומר שהכתבה לא התייחסה לכלל המקרים, אלא מעט מאוד. אגב, פה סיקרנו אלימות פיזית, מי יודע כמה מקרים עוד סתם הגבילו עיתונאים מסיקור?

חופש העיתונות הוא סעיף חשוב בדמוקרטיה תקינה וכמו שנוהגים להגיד בכל מיני מקומות "כלב השמירה של הדמוקרטיה". העיתונות אמורה להציג תמונה לציבור שאולי במקרים מסוימים, היה השלטון מעדיף כי לא הציבור לא יעסוק בה. גם בזירות שכאלה, לעיתונות יש תפקיד מאוד חשוב. האחד, להעביר לקורא/צופה/מאזין הסקרן תמונת מצב והדבר המהותי יותר בזירות כמו הפגנות, לעקוב כיצד מתנהל החיכוך בין המשטר לאזרח בזירה כל כך נפיצה ולבקר כשיש צורך וזאת על אף שדעתם של העיתונאים לרוב מנוגדת לשל אותם אזרחים. מעצרים, אלימות והגבלת סיקור, יוצרים תחושה מאוד בעייתית ולכן גם בג"צ מחמיר מאוד במקרים שכאלה.

תגובה אחת
  1. השאלה "האם הכתבות על אלימות שוטרים לא יוצרות את העוול האמיתי לשוטרים ההגונים?" היא שיא הטימטום. לפי ההגיון הזה אפשר לשאול: האם הכתבות על אלימות אזרחים לא יוצרות את העוול האמיתי לאזרחים ההגונים?
    מי שאינו מבין בעצמו שדיווחים עתונאיים על אלימות שוטרים הם חובה, מוטב שיירשם מייד בתור להשתלת מוח. שוטרים אלימים יש להשמיד!

השארת תגובה