עסקת בולים שיצרה אוכל כשר

הרב אריאל למברג
הרב אריאל למברג
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

יצחק נעמעס היה סוחר בולים בניו יורק. פעם קיים משא ומתן עם יהודי ניו-יורקי בשם טנקל על עסקת בולים ענקית. המו"מ נמשך חצי שנה, אך ברגע האחרון העסק התפוצץ. נעמעס חש צער על הזמן הארוך שבוזבז, אך במחשבה שניה אמר לעצמו שכל עסקי הפרנסה הם רק כיסוי על השליחות הרוחנית והחל להרהר כיצד לקרב את הטנקל הזה. הוא ביקש שוב פגישה עמו ואמר כי הוא רואה סימן בקשר ביניהם שעליו לעורר אותו לחיזוק רוחני והציע לו לשמור שבת. טנקל סירב. נעמעס התייעץ עם הרב חודקוב והוא הציע לדבר אתו על כשרות. אך טנקל סירב גם לכך באומרו שאשתו לא תסכים להחליף את כלי המטבח שלה.

חלפו שנים, רעייתו של טנקל נפטרה, ונעמעס הלך לנחם אותו. בין הדברים הציע לו להכשיר את המטבח לעילוי נשמת אשתו. אך טנקל הגיב בחשש שאינו יודע איך יסתדר במצב החדש, וקל וחומר שאינו רוצה לשנות את המטבח מהכלים הישנים. נעמעס לקח אומץ והציע הצעה מדהימה: הוא מוכן להביא לו מדי שבוע, שבע מנות מזון מבושלות. טנקל לא היה יכול לסרב להצעה כזו.

מאותו שבוע, מדי יום חמישי היה נעמעס לוקח את הרכבת מקראון הייטס לברונקס, קונה 7 מנות בשריות מבושלות, משם לוקח את הרכבת לריוורדייל ומוסר אותן לטנקל. הוא לא התחשב במחיר היקר שעלה לו העסק הזה, קרוב לרבע משכורת חדשית, אלא עשה זאת בהתמדה.

כך נהג במשך שנה וחצי, 80 שבועות. לפתע טנקל פנה אליו וביקש ממנו להפסיק. לדבריו, הוא לא אוהב את האוכל המוכן שנעמעס מביא. החסיד ההמום שאל מה קורה עם האוכל כל שבוע? וטנקל ענה שהוא זורק אותו לכלב… זה היה יותר מדי עבור נעמעס והוא ניתק עמו את הקשר בצער.

חלפו עשרות שנים, נעמעס הזדקן ועזב את הביזנס, אך היה לו ולאשתו מנהג יפה. הם היו מארחים בביתם סטודנטים שהיו באים ל'שבתון' בשכונה. פעם אירחו סטודנט מוזר. כל הסעודה ישב והביט מסביב ולא אכל כלום. הוא התנצל שלא בא לאכול אלא סתם רצה לראות יהודים. הוא הסביר, שסבא שלו סיפר על יהודי משונה, שהיה מביא על חשבונו אוכל מדי שבוע במשך שנה וחצי והעיקר שהוא יאכל כשר. "חשבתי לעצמי שבאמריקה אין כבר אנשים כאלו ואני מוכרח לראות אם נותרו עוד כמה מהסוג הזה…". נו, הם סיפרו לו כי הם "היהודים המוזרים הללו" ומכאן ההמשך היה צפוי. הם קירבו אותו לאידישקייט עד שהחל לשמור תורה ומצוות

הרבי מליובאוויטש מביא וארט כביר בשם חמיו, האדמו"ר הריי"צ: כל סוד הגלות, והשתיקה של אברהם בתגובה לכך, טמון במילות התורה עצמה: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם". מה משמעות הלשון הבלתי רגילה הזו? למה לא נאמר ברור 'בארץ מצרים'? כאן טמון סוד הגלגולים: לפעמים נשלח אדם לארץ לא לו, כלומר, לא לצורכו האישי אלא לצרכי המשימה שנדרשת ממנו!.

בחיים יש את מה שאנו בוחרים עבור עצמנו, ויש את מה שההשגחה העליונה בוחרת בנו עבור הצרכים שלה. מעבר לכך שכל אחד הוא אדם והורה ומפרנס, הוא גם חלק מהפאזל שהקב"ה יצר ואנשים נשלחים למשימות בהתאם לפסיפס הגדול שיצר הקב"ה.

האר"י הקדוש כותב כי לפני הבריאה, התחולל בעולמות העליונים זעזוע שנקרא "שבירת הכלים". האורות האלוקיים שהאירו בעולם היו נשגבים עבור יכולת הקיבול של העולם הזה וניצוצות אלוקיים התפזרו ברחבי האטמוספירה. השליחות היהודית היא ללקט את הניצוצות הללו ולתקן אותם, להאיר בהם את שורשם העליון. הרעיון רמוז באחד הפסוקים הראשונים בתורה: "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים", המילה "מרחפת" היא נוטריקון: "רפ"ח מעולם תוהו", שכן בעולם הזה התפזרו 288 ניצוצות מעולם התוהו.

ארץ מצרים הייתה באותם ימים המעצמה העולמית החשובה, ומכאן שהיה בה ריכוז רוחני עצום של ניצוצות שצריכים להתברר. מתוך 288 ניצוצות שהתפזרו בעולם כולו, 202 התפזרו במצרים לבדה. השליחות של צאצאי אברהם הייתה לגלות אל "ארץ לא להם", כלומר לא בשביל עצמם אלא בשביל תיקון העולם. להיות במצרים, להביא לשם אור רוחני ולתקן את השברים.

כעת נוכל להבין את אחת השאלות הגדולות במקרא (שהארכנו לדון בה בשנים קודמות): לאורך הפרשיות הללו מצווה הקב"ה שוב ושוב לשאול ממצרים כלי כסף וכלי זהב לפני שייצאו משם. לכאורה מה מטרת הסחטנות הזו שמעמידה את בני ישראל באור אנטישמי של תאבי בצע? הביאור הפנימי הוא שזה בדיוק הסדר דרכו התבצע הליך הבירור המצרי. עם ישראל לקח מהם את כלי הכסף והזהב ואחר כך הקדיש אותו לבניית המשכן, וכך התבצע היפוך מושלם.

וכפי כותב הרבי בליקוטי שיחות ג/1016ד: הקשה מורי וחמי אדמו"ר, הרי אברהם אבינו היה תכלית הטוב והחסד (עד שמצא זכות על ישמעאל ואמר 'לו ישמעאל יחיה לפניך') ואיך לא מצא זכות על ישראל כששמע גזירת הגלות 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם'? אלא זה מה שאמר הכתוב 'בארץ לא להם', הקב"ה רמז לאברהם: אל תירא, מה שגר יהיה זרעך הוא 'לא להם', לא בשבילם (למרק חטאיהם) כי אם לברר את הניצוצות במצרים. וזהו 'ועבדום וענו אותם' – הם יעבידו את מצרים ויעשו אותם לעניים כי ייקחו מהם את כל הניצוצות, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' הוא רכוש הניצוצות שיוציאו ממצרים.

המהלך הזה התחיל במצרים ונמשך עד היום: נשים לב לעובדה מופלאה שקשה להסביר אותה בדרכים הגיוניות: יהודים הם העם הנודד ביותר בעולם. הסינים גרים בסין, הצרפתים בצרפת – והיהודים גרים בכל פינה על פני הגלובוס. הסמל היהודי הנצחי הוא "מקל הנדודים". גם כשחשבנו שמצאנו מקום נוח להתיישב בו במשך מאתיים שנה, דאגו הגויים לגרש אותנו ולהתגלגל אל מקום חדש. ועד היום הזה יהודים הם חסרי שקט ומנוחה ומתגלגלים לכל פינה נידחת בגלובוס.

לפי התפיסה הפנימית, זה לא קלקול, זה תיקון. נועדנו להגיע לכל פינה ולקדש אותה. לברך על האוכל, לארגן מניין תפילה ולהיות מורי הדרך לחיים של משמעות.

הסיפור הבא (לפי אגרות קודש הריי"צ ז/עמוד כ) התרחש לפני כמאה וחמישים שנה ברוסיה. יהודי חסיד התגורר בעיר החשובה פולאצק ברוסיה הלבנה, העיר הייתה מלאה חיי תורה, בתי כנסת, תלמידי חכמים וחסידים. לפרנסתו עבד כצורף כלי כסף וזהב והרוויח היטב. חייו היו מאושרים בגשמיות וברוחניות. אך חלפו הימים והפרנסה התמעטה וימים שלמים הוא ישב בחוסר עבודה. לא נותרה בידו ברירה והוא נאלץ לחפש מקום עבודה חדש.

אמרו לו שבעיר רחוקה בשם "ולאדימיר" בעומק רוסיה זקוקים לצורף עם ידיים טובות והוא שינה את חייו ועבר לשם. אך העיר הזו הייתה הפוכה ממקום מושבו הקודם. אמנם הייתה עיר של מסחר, אך לא היו בה חיים יהודיים, הוא לא מצא אפילו בית כנסת ומנין לקריאת התורה, והריקנות והשממון הרוחני העלו בליבו תמיהות על הנהגת הקב"ה: למה הוביל אותו למקום כזה?

כמו חסיד אמתי הוא לא נכנע לשבר בליבו, אלא נסע לליובאוויטש אל האדמו"ר המהר"ש ושאל: היות שהקב"ה רוצה שאקיים חיי תורה, למה הוביל אותי למדבר שממה רוחני? הרבי הביט בו ואמר: אתה באמת חושב שהקב"ה לא יכול לספק לך בפרנסה בפולאצק?! זה בכלל לא העניין. תביט סביבך ותבין הכול: באותה עיר היה מחנה גדול של "קנטנוניסטים", אלו היו צעירים יהודיים שגוייסו כילדים בגיל שמונה! למשך 25 שנה בצבא הרוסי. זאת הייתה מזימה מרושעת של הצאר במטרה לנצר ולחלן את הצעירים היהודיים. אותם צעירים זועקים לנפש קרובה, שתחבק אותם, שתיתן להם הרגשה של בית, שתעורר אותם להתקבץ לתפילה ולקריאת התורה ולכן אתה נשלחת לשם. צרכי הפרנסה שלך הם רק כיסוי למה שהקב"ה צריך ממך. אותו חסיד התמסר למשימה ופעל רבות עם אותם צעירים.

בכך מבאר האר"י הקדוש את השאלה האחרונה שהעלינו: מדוע אסור לחזור למצרים לעולם? משום שיהודי מתגלגל לאן שיש מה לתקן ואילו במצרים הושלם תהליך הבירור. אין ליהודי מה לעשות שם.

לקוטי תורה להאריז"ל ריש פרשת תצא: אמר ה' 'לא תוסיפו לראותם עד עולם' … [וקשה] למה צוה כן במצרים ולא עשה כן בשאר הגלויות? … הנה הגלויות הוצרכו לברר ניצוצי הקדושה שנתערבו בחטא אדם הראשון בתוך הקליפות, שנתערב טוב ברע כנודע … והנה במצרים באותה גלות ביררו כל הקדושה שהיתה בקרבם ולא נשאר דבר … ולכן ציווה שלא לראותם עוד.

התפיסה אודות מחויבות האדם למקומו, שופכת אור על אחד הדיאלוגים הסוערים בתנ"ך. זה רגע השיא של הדרמה במגילת אסתר: גזירת המן התפרסמה, המלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. מעולם לא פורסמה גזירה נוראה ואכזרית יותר: "להרוג ולאבד את כל עם מרדכי טף ונשים ביום אחד". לא רק היהודים באירופה, לא רק היהודים באפריקה, אלא כל עם מרדכי בתוך 24 שעות.

מרדכי פונה לאסתר ומפציר בה ללכת לבעלה, המלך, ולעורר את רחמיו, אך אסתר טוענת שזה לא הצעד הנכון. משום שהיא לא נקראה אל המלך שלושים יום וזאת לא תהיה גישה נכונה לפרוץ לחדרו כנגד החוק. ואז קורה דבר מוזר: מרדכי עונה לה במילים קשות וחמורות ביותר שאי אפשר להכיל אותן: "אל תדמי בנפשך להימלט … כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו!, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".

מרדכי מאיים עליה במוות, לא פחות. וכאן עולות שתי שאלות: א. למה הוא מפחיד אותה? היא מתגוננת בדברים של טעם ולמה לענות באלימות? ב. מה מרדכי מתכוון בסוף דבריו "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"? מדוע נוקט בלשון מהססת, לא נחרצת, "ומי יודע אם לעת כזאת"? האם ככה יניע אותה לפעולה?! עליו לקבוע ברורות: 'אני אומר כי לעת כזאת הגעת למלכות'!.

בהתוועדות פורים תשכ"ב הציג הרבי מליובאוויטש גישה מופלאה: מרדכי עונה לה כך, "מי יודע"! איש אינו יכול להסביר מדוע דווקא את זאת שנבחרת להיות כאן, איש אינו יודע מדוע זאת הדרך בה עלינו לבטל את הגזירה, אך כן ברור ש"לעת כזאת הגעת למלכות"!. אם את כאן – כנראה שזאת השליחות שלך. כנראה שהובאת לכאן בדיוק בשביל הרגע הזה.

במלים מעשיות הכוונה היא, שלהיות מאמין זה לא לשבת בטל. אצל אדם מאמין אין דבר כזה 'להעביר את הזמן עד שאגיע למקום שאני חפץ להיות בו'. כל רגע בחיים הוא משימה, כל תפקיד בקריירה הוא שליחות, ומה שנדרש מאתנו הוא לקום מהכורסה כרגע, עכשיו, ולחשוב איך אני נותן את התרומה הכי טובה במקום בו אני נמצא. יתכן ועוד חצי שנה אהיה במקום אחר, אבל כרגע אני כאן וזה אומר ש"לעת כזאת הגעת למלכות". היום אני צריך לעשות את המקסימום בו אני נמצא.

בחיים מתגלגלים למקומות רבים, בחלקם איננו מבינים מה אנו עושים בהם, אך הדבר הכי חשוב הוא לעשות בכל מקום את המקסימום הגשמי והרוחני. משום שהוא בוודאי חלק מהשליחות שלנו.

בשבוע הקרוב ייפתח כינוס שלוחי הרבי בארץ הקודש במלון ניר עציון שלוחים שבחרו להקדיש את חיי משפחתם לשליחות קודש, את הכינוס ינהל יו"ר צעירי חב"ד הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב כמיטב המסורת. הנתונים המרגשים המצביעים על 880 שלוחים הפועלים ב 445 בתי חב"ד כיום, כאשר רק בשנה האחרונה יצאו 63 משפחות שלוחים חדשות ורק בישראל. הנתונים הללו הם קידוש ה' עצום, ומילה טובה לרב אהרונוב הנמרץ שמסור ונתון למימוש חזונו של הרבי, מסתבר כי הרב אהרונוב הינו ללא ספק אחד המנהיגים ואנשי המעש הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם היהודי כולו.

 

השארת תגובה