אם הנרצח בפיגוע: "חיכיתי בכליון עינים"

פיגוע בברקן
פיגוע בברקן

עברו חודשיים ועשרה ימים מאז שקיבלנו את ההודעה הנוראה מכל, שזיו, הבן שלי, נרצח במקום עבודתו על היותו יהודי. קם בבוקר, הלך לעבודה להביא פרנסה הביתה לאשתו ושלושת ילדיו ולא חזר.

עברנו את כל הזמן הזה עם הרבה כאב ובכי. והחלטנו לצאת למאבק על הריסת בית המחבל, גירוש משפחתו והפסקת העברת הכספים שמגיעים למשפחות המחבלים שרוצחים יהודים על היותם יהודים.

המחבל לא נתפס במשך 9 שבועות. היה תסכול וכעס גדול על כך שהמודיעין שלנו והצבא שלנו לא מצליחים לשים את היד עליו במשך תקופה ארוכה. המחשבה שאולי הוא ייתפס, יישאר בחיים וילך לכלא ואני אצטרך לעמוד מולו בבית משפט לא ירדה ממחשבתי. זה היה הסיוט שלי, אבל ביום שקיבלתי הודעה שחיסלו אותו ירדה לי אבן מהלב והרגשתי שנעשה איזה שהוא צדק שהוא מת כמו שרצח את הבן שלי.

השמחה הייתה מהולה בעצב, אבל בעיה אחת נפתרה. השבוע בבוקר ה 17 לחודש קיבלנו הודעה שהבית הולך להיהרס חיכיתי בכיליון עיניים שאולי באמת יעשה מעשה והבית ייהרס כמו שאני מדמיינת שצריך להיות, גם שזה בחלקו. מבחינתי להרוס את מה שאמרו שייהרס, אז היו צריכים להשאיר רק 4 עמודים וקומה למעלה, כי אותה לא רצו להרוס כי טענו שלבן אין זיקה למחבל שרצח…

אבל מה שראיתי היה הנורא מכל. הרסו מעט ובעצם השאירו חללים להכנת חלונות גדולים יותר, ויטרינות, ועוד מעט הם יחזרו לבנות מחדש. עצוב ומתסכל שכך זה נראה, עושים מאתנו צחוק, לא רק הפלסטינים, אלא גם הצבא ומי שהחליט על הריסה שכזאת. אנחנו מתכוונים להמשיך במאבק להריסת כל הבית. להגיש ערעור ולנסות להגיע להריסת כל הבית, ולהוכיח שהאח הוא חלק מהמשפחה שהייתה שותפה לרצח.

הכותבת היא אמו של הקדוש זיו חג'בי הי"ד שנרצח בפיגוע בברקן

השארת תגובה