הרפורמים והקונסרבטיבים: ארצות ללא 'הברית'

השבר הגדול: ההתבוללות, אבדן הזהות והתרופפות הקשר לישראל • למי מותר לעלות לתורה, האם גוי יחבוש כיפה בבית כנסת ואיך מתייחסים לבני זוג מתבוללים?

בית הכנסת שארית ישראל בסנטרל פארק וסט בניו יורק
בית הכנסת שארית ישראל בסנטרל פארק וסט בניו יורק

על הנייר, הקהילה היהודית בארה"ב נמצאת בתור הזהב שלה, כשצוללים לנתונים, מגלים את השבר הגדול, ההתבוללות, אבדן הזהות והתרופפות הקשר לישראל # למי מותר לעלות לתורה, האם גוי יחבוש כיפה בבית כנסת ואיך מתייחסים לבני זוג מתבוללים? – הסוגיות החדשות שמנהיגי יהדות ארה"ב נאלצים להתמודד איתן # בזמן שהקונסרבטיבים עדיין מנסים להיאחז במקורות ומפעילים תכניות חינוכיות לעידוד הנישואין בתוך הקהילה, הרי שהרפורמים כבר מזמן איבדו את הכיוון ומובילים את יהדות הגולה לאבדון # וגם: איך באמת נתפסת היהדות אצל האמריקאים, מה גרם לשינוי תפיסתי בשנים האחרונות והאם היבשת עומדת בפני גל של "חזרה בתשובה"?

 

מאת:

 

הקהילה היהודית בארצות הברית ניצבת בפני אתגרים חדשים בעידן הנוכחי. אפילו לשאלה הכה פשוטה: כמה יהודים יש בארצות הברית? אין תשובה חד משמעית. לכאורה ממחקר שנעשה ב-1990 עולה כי אומדן מספרם של היהודים עלה מ5.5 מלין ל8 מיליון. הסיבה לעליה חדה זו נעוצה בהגדרת המושג: מיהו יהודי? הרחבת המושג הכלילה למעשה גם אנשים שעד כה לא הוכרו כיהודים כלל. יותר ויותר לא יהודים, מתקבלים כחברים בארגונים היהודים, ואפילו בבתי כנסת הרפורמים, וכך מגדילים את מספרם לפחות למראית העין של "היהודים המאורגנים".

לעומת זאת לפי הערכות המקובלות, קרי יהודים לפי ההלכה, מספרם של היהודים קטן בהתמדה מ-5.5 מיליון בשנת 1990 ל-5.2 מיליון בשנת 2002, ירידה של 5.45% בעשור. הסיבה היחידה לכך היא בעיית ההתבוללות. לפי נתוני הסקרים בשנות האלפיים עלה שיעור היהודים הנישאים לבני זוג לא יהודים ל- 58%.

התופעה המדאיגה נובעת מכמה סיבות עיקריות ולא פשוטות: הגברת החילון והחלשות המעורבות הדתית ושמירת מצוות, בני הדור השלישי והרביעי להגירה עוזבים מקומות ותיקים של אוכלוסייה יהודית צפופה ועוברים לפרברים למקומות בלי יהודיים, יהודים מתרכזים במקצועות הצווארון הלבן ויוצרים קשרים נרחבים עם לא יהודיים מה שמעודד נישואי תערובת, וגורם אחרון – רוב הצעירים היהודים בוחרים בלימודים אקדמאים ומאמצים ערכים אוניברסליים של שוויון על פני ערכים יהודיים.

נישואי תערובת מתרחשים כיום לצערנו במידה שווה אצל גברים ונשים. בין יהודים בגילאי 25-49  40% מהגברים ו-40% מהנשים נישאו ללא יהודים. (לשם השוואה בקרב בני 50 ומעלה 27% מהגברים ו-19% מהנשים נישאו ללא יהודים). בעקבות מחקרים וראיונות עומק שבצעו החוקרים, למרות שגברים ונשים נישאים בנישואי תערובת באחוזים זהים, הם מתנהגים באופן שונה ביחס  ליהדותם והם שונים מאד באופן סוציולוגי. נשים יהודיות שנישאו ללא יהודי, הן בדרך כלל נשים שנישאו שלוש שנים מאוחר יותר מנשים יהודיות שנישאו לגברים יהודים. הנשים מתארות חיפוש ארוך של שנים רבות אחרי בן זוגי יהודי ולבסוף הגיעו לוויתור והסכמה להיפגש גם עם גברים לא יהודים. לעומתן, בקרב גברים יהודים הסבירות הגבוה שהזהות הדתית של האישה כלל לא הייתה נושא שהעסיק אותם.

הזרם הרפורמי במבוכה: האם גוי יכול להיות שליח ציבור בבית הכנסת?

על פי סקר שבוצע בשנת 2003 נמצא כי למעלה מ-80% מהיהודים (יש לציין כי מדובר באנשים המגדירים את עצמם כיהודים) הם בעלי קשר למסורת היהודית, אם מדובר בהליכה לבית הכנסת, הדלקת נר חנוכה או השתתפות בליל הסדר. ההתפלגות בין הזרמים השונים הינה: 38% שייכים לקהילה הרפורמית, בין 22% ל-33% לקהילה הקונסרבטיבית, ו-9.4% שייכים לקהילה האורתודוקסית. למרבה הצער, רוב יהודי ארצות הברית – 62% תופסים את היהדות כתרבות אתנית ולא תרבות דתית, ואילו 15% מגדירים את היהדות כדת בלבד.

כידוע, בקרב הזרם הרפורמי שיעור נישואי התערובת הוא הגבוה ביותר, מה שגורם לעלייה גבוהה במספרם של זוגות מעורבים בני אמונות שונות, הבוחרים להגיע לבית הכנסת ולגדל את ילדיהם כיהודים. כך אחוז גדול והולך של מתפללים הממלאים מגוון תפקידים בבית הכנסת הרפורמי כלל אינו יהודי! תופעה זו נפוצה בעיקר בערים הקטנות ובאזורים בהם האוכלוסייה היהודית דלילה – שם התופעה נפוצה יותר והלחץ החברתי מזרז זוגות בני אמונות שונות להצטרף לכנסיה או לבית הכנסת.

ההתמודדות עם התופעה גורמת לזרם הרפורמי לדון בכובד ראש לגבי היחס ללא יהודי בקהילה ובעיקר בבית הכנסת: האם הלא יהודי יהיה בעל זכות הצבעה לגבי החלטות קהילתיות? רוב הקהילות חוששות כי זכות הצבעה כזאת תטה את ההחלטות לכיוון פחות יהודי. סוגיה נוספת – האם לא יהודי יוכל לכהן בוועדות קהילתיות? בדרך כלל רוב הקהילות מאשרות. האם לא יהודי יכול להיות שליח ציבור? מהבחינה ההלכתית הוא כמובן אינו יכול להוציא מתפללים אחרים ידי חובה היות ולא צווה להתפלל. זו היא דוגמא לשאלה שדנו עליה במסגרת הרפורמית כמה פעמים. האם לא יהודי יכול לברך על הדלקת נרות חנוכה? האם לא יהודי יוכל לברך בטקס בר מצווה על קבלת התורה? לבעיות אלה נמצאו כמה "פתרונות" יצירתיים. יש קהילות רפורמיות שאוהבות לטעון כי תוכן והמלל אינו חשוב רח"ל וכי התפילה היא פעולה סימבולית ולכן אין חשיבות לתוכן הברכה, וגם לא יהודי שאינו קבל תורה או לא צווה להדליק נרות יכול לברך, במיוחד שהשפה היא עברית ולכן הדיסוננס אינו משמעותי. רוב הקהילות אף מגבילות את ההשתתפות של הלא יהודי בפומבי בטקס התפילה.

לגבי סוגיות נוספות: חבישת כיפה – רוב הקהילות נוהגות שגם הלא יהודי יחבוש כיפה על מנת להראות כבוד לבית הכנסת אך להתעטף בטלית – רק היהודי יכול.

וזה רק מקצת הבעיות שיש בבית הכנסת הרפורמי. בשל שכיחות התופעה, הדיון על מקומו של הלא יהודי בבית הכנסת רק נעשה מורכב יותר ויותר.

עמדת ה"רבנים" השייכים לזרם הרפורמי לאורך השנים בנושא ההתבוללות:

1909- שיעור נישואי התערובת זניח ועמד על 2%. הקהילה מקבלת את התפיסה ההלכתית האורתודוקסית. עם זאת לרב הבודד תמיד הייתה היכולת לקדש זוג מעורב, משום לפי התפיסה הרפורמית ה"מצפון היחיד" הוא המכריע במקרים כגון אלה. במשך השנים ישנם רבנים המוכנים להשתתף בטקס היות ונישואין בזמן המודרני הם "מתוך אהבה", ולכן אין להתנגד ולהרחיק את הזוג מן הקהילה. יש לקרבם על מנת שבעתיד יתקרבו לקהילה ויחנכו את ילדיהם ברוח היהדות.

ב-1970 – התפרסם סקר הפדרציה היהודית כי שיעור נישואי התערובת גדל ל30% ונוצר מתח בין רבנים מתירים בזרם הרפורמי למתנגדים. מתקבלת החלטה חדשה בנידון.

1973 – איגוד הרבנים מאשר את ההחלטה הקודמת ומוסיף הצהרה על הכרה ב"חופש המצפון" של הרב היחיד. על מנת לסייע לזוגות המעורבים הם מציעים:

לסייע בחינוך הילדים כיהודים, לסייע בגיור של הבן זוג הלא יהודי, לעודד השתתפות ומעורבות בקהילה ובבית הכנסת (בשונה מהקונסרבטיביים).

פיתוח תכנית "היד המושטת" – תכנית מקובלת בזרמים הרפורמים על מנת לקרב את הזוגות המעורבים לקהילה היהודית. התכנית כוללת תכניות רשמיות ולא רשמיות המכוונת באופן בלעדי לצרכיהם של הזוגות המעורבים ומטרתה להכיר להם את היהדות על מנת שיחושו בנח בסביבה יהודית ולהכניס לביתם יסודות יהודים. לתכנית יש מצדדים ומתנגדים.

1983 – עלה מעמדם של ילדים לאב לא יהודי לדיון, היות והללו באו וטענו כי מרחיקים אותם מן הקהילה, לעומת יהודים ע"פ ההלכה האדישים למעמדם אך הקהילה מכירה בהם כחברים באופן אוטומטי. בעקבות כך הוחלט ליצור מצב שוויוני בין ילדים לאב יהודי בלבד לבין ילדים לאם יהודייה בלבד. לא די בזהות יהודית אלא המבחן המעשי הוא הקובע. וכך ילד לאב יהודי זוכה לברית מילה, הענקת שם יהודי, לימוד תורה, טקס בר\בת מצווה. תגובת מנהיגי הקהילות בעייתית, מצד אחד ישנה דאגה מהתופעה, ובאותה נשימה נשואי תערובת הפכו לנורמטיביים בקהילה היות וחלק מן המנהיגים בעצמם נשואים בנישואי תערובת או ילדיהם.

ברוח ה"קרוב" מוקם אתר אינטרנט למתעניינים בגיור. תכניות מיוחדת לזוגות מעורבים כגון: דיונים קבוצתיים ברוח התכנית "היד המושטת", כיתת לימוד פתוחה למתעניינים בגיור, קבוצת תמיכה להורים שילדיהם נישאו בנישואי תערובת, בית ספר דתי אלטרנטיבי למשפחות מעורבות שעדיין לא החליטו על זהות דתית לילדיהם, תכנית למתחילים של טעימה על הדת היהודית.

עמדת הקונסרבטיבים בנושא ההתבוללות:

בקרב הזרם הקונסרבטיבי, התקיימה וועדה בשנת 1952 "להלכה וסטנדרטים יהודיים" במסגרת הוועדה התקיימו ההחלטות הבאות:

לא יהודי הנישא ליהודי לא יתקבל כחבר בקהילה.

יהודי שנישא מחוץ לדת, לא זכאי להטבות בקהילה למרות שלא למנוע ממנו לקיים מצוות (להתפלל) אך הוא לא יקבל "כיבודים" בבית הכנסת. על מנת לא להראות לגיטימציה לנישואי תערובת.

ילדים של זוגות מעורבים יוכלו להתקבל לבית הספר דתי אם תהיה כוונה לגיירם בהמשך. (ילדים לאב יהודי).

ב-1959 נוצרה הבחנה בין חבר חדש לחבר ותיק בקהילה. חבר ותיק שומר על חברתו בקהילה אך אשתו אם אינה יהודייה לא תתקבל, לעומת זאת חבר חדש לא יתקבל במידה ובת זוגו אינה יהודייה.

ככל שהתופעה גדלה, "הרבנים" הקונסרבטיביים מרגישים צורך לנסח אסטרטגיה ברורה.

בשנת 1995 – נישואי תערובת מגיעים ל-50%. הרבנים הקונסרבטיביים מצהירים "אנו מחויבים לגישה תלת ערוצית ביחס לנישואי תערובת".

מניעה – הצהרה על התנגדות לנישואי תערובת. חינוך לנישואין בתוך הקהילה היהודית. לדעת הקונסרבטיביים זו היא האסטרטגיה הטובה ביותר. הועדה מכינה תכנית להורים שילדיהם בסיכון גבוה על מנת לחזק את טיעוני ההורים בנושא, לחזק את המוטיבציה של הצד היהודי, עידוד מפגשי רבנים בקהילה, סימפוזיונים, עידוד מפגשי צעירים.

גיור – לגבי זוגות העומדים להינשא, מנסים לשכנע את בן הזוג הלא יהודי להתגייר. מתוך הנחה שכך תתחזק הקהילה הקונסרבטיבית. (בשונה מהיהדות האורתודוקסית שאינה מכירה בגיור לצורך נישואין היות וגיור צריך לנבוע משכנוע פנימי עמוק) מדריך גיור מבקר במרכזים יהודיים, ישנו קו טלפון לייעוץ חינם בנושא גיור, הקמת אתר למתעניינים בגיור. בהמשך יוצע  לילדי הזוג, תכנית "קרוב" בסגנון "היד המושטת".

קרוב –  גברת בשם "הרבה מילר" מפיצה שאלון כדי לדעת אייך לשפר את הקשר עם המתקרבים, הפצת ספר "שמירת היהדות במשפחתך" (מיועד למשפחה מעורבת) חברים בוועדה משתתפים בוועדות של הרפורמים על מנת לשמוע על דרכי טיפול.

הפתרון רק "חינוך יהודי"

הבסיס להמשכיות יהודית – חינוך יהודי. לכך דרוש "סוכן חיבורת" – אשר אחראי על העברת הערכים והנורמות של החברה מדור לדור בשנים הראשונות כגון: המשפחה הגרעינית, מוסדות חינוך, ותנועות נוער. בקהילה היהודית בארה"ב נוצר הצורך בקיומה של מערכת חינוך יהודית בשנות החמישים של המאה העשרים, לאחר ההגירה המסיבית מאירופה. עד אז החינוך היהודי והקמת בתי ספר יהודיים לא העסיק את הקהילה היהודית מכמה סיבות:

המשפחה – המשפחה היהודית אשר נדדה ממזרח אירופה הייתה בעלת מטען יהודי שורשי ואפשר היה ללמוד יהדות במשפחה. בשנות החמישים, דור שני להגירה, אין למשפחה הגרעינית את הידע המספק על מנת להעביר את המסורת הלאה אלא דרוש לכך בית ספר יהודי.

הסביבה האתנית – היהודים בתחילת המאה העשרים גרו בשכונות יהודיות מובהקות לעומת הדור השני אשר עבר להתגורר בפרוורים בין המוני גויים (מלבד האורתודוקסים) וההורים הבינו כי הסביבה האתנית כבר אינה תורמת לחינוך היהודי ולכן חיפשו עבור ילדיהם דווקא מוסד חינוכי יהודי.

האידאליזציה של ביה"ס הציבורי – היהודים אשר היגרו לארה"ב שאפו שילדיהם יקלטו במהירות בסביבה האמריקאית ולכן שלחו אותם ללמוד בבית ספר ציבורי. החל משנות החמישים המצב השתנה היהודים הבחינו ברמת האלימות הגבוהה בבתי הספר הציבוריים, הרמה הלימודים אשר אינה גבוהה, וכי רוב התלמידים באו מאוכלוסיות נזקקות ולכן העדיפו להעביר את ילדיהם לבית ספר פרטי ועדיף – יהודי.

הקשר בין שייכות דתית לקשר עם ישראל:

בבואנו לסקור את מכת ההתבוללות בקרב יהדות ארצות הברית חייבים להתייחס למאפיין נוסף ובולט המרמז על הקשר ליהדות והוא: מידת ההזדהות עם מדינת ישראל.

ישראל נעשית התוכן והביטוי של הזהות היהודית הדתית. סביב התמיכה בישראל יש קונצנזוס קהילתי מלא של כל יהודי אמריקה  יותר מכל נושא אחר. ההזדהות עם ישראל באה לידי ביטוי בהפגנות למען ישראל, תרומות, הפגנת תמיכה למען ישראל, נסיעות לישראל, תמיכה במועמד פרו ישראלי לנשיאות אך עליה לארץ ישראל – זה לא.

אורתודוקסים – קרבה גבוהה ביותר לישראל לעומת הזרמים האחרים. מתבסס על נתונים של: עלייה לישראל, קשר עם ישראלים וידיעת השפה העברית. הקרבה התחזקה עוד יותר בין השנים 1986-1983.

הקונסרבטיבים – קרבה גבוהה לישראל ביחס לרפורמים או ל"בלתי שייכים" ונותרה יציבה במשך השנים.

רפורמים – חלה ירידה בקשר לישראל אצל הקרובים מאוד, ועלייה אצל הפחות קרובים.

הבדל בקרבה לישראל לפי גיל: חוקרים מצאו שהקשר הנמוך ביותר לישראל הוא בקרב הצעירים בגילאים 39-3,  והקרבה הגבוהה ביותר היא בקרב המבוגרים מגיל 65 ומעלה.

לצערנו, חלה ירידה במוקדי הביטוי האחרים של היהודים באמריקה:

חלה ירידה בשמירת מצוות היהדות בנוסף חלה ירידה בלחימה באנטישמיות – ישנה קבוצה של יהודים שבעיניהם להיות יהודי הכוונה ללחום באנטישמיות,  מדובר בשוליים. הדעות האנטישמיות כיום הן דעות אנטי-ישראליות כך שהלחימה באנטישמיות כיום כרוכה בכל מקרה באימוץ דעה פרו – ישראלית, ישנה ירידה בקרב המשתייכים לבית כנסת קבוע, וישנה מגמה גוברת של אימוץ ערכים אוניברסליים של צדק חברתי כגון: זכויות אדם, חירות האדם.

הרבה מן הערכים הללו שהיוו צורת ביטוי חלופית ליהודי האמריקאי איבדו את תוקפן ומשמעותן באמצע שנות ה-60. לעומת זאת, כמה גורמים לכך שדווקא ישראל הפכה למוקד של ביטוי זהות יהודית במיוחד ליהודי הלא דתי שאינו משתייך למסגרת דתית:

ישראל משמשת כנכס של התרבות היהודית החילונית שנעלמה בארה"ב, חשיבותה של ישראל ביהדות, בתפילה, אינטרס של יהודי אמריקה וקיום קשר הדוק עם בני משפחותיהם בישראל, התמיכה הפוליטית והכלכלית בישראל משמש ביטוי לפעילות יהודית עם גיבוי דתי והתוכן חילוני, אמצעי התקשורת ההמונים מפנים את הפוקוס כלפי ישראל, מערכת גמולים – השגת תמיכה מיהודים מתבוללים באמצעי תגמול שונים, בצורה שאף מוסד אחר לא יכול לתגמל. כגון, סעודה משותפת עם גולדה מאיר, בנוסף ישראל משמשת כתחליף ל"בית אבא".

יהודי ארה"ב שינו את הגדרתם העצמית בשנות ה-70 מקהילה דתית לקבוצה אתנית, מה שהוביל לתפיסת ישראל כחלק מ"המשפחה הרחבה", עם הרגשות והחובות הנלווים לכך. ישראל היא "הבית". כקבוצת מיעוט בחברה האמריקנית, יהודי ארה"ב מרגישים לעיתים עדיין זרים ורק בישראל הם יכולים להרגיש חלק ממשפחה רחבה. ישראל אף מספקת ליהודי ארה"ב מענה לפחדיהם ולחשש מאנטישמיות. הקרבה לישראל מנקודת מבט משפחתית-אתנית במקום דתית מאפשרת ליהודי ארה"ב להיות יותר ביקורתיים כלפי ישראל מתוך הזדהות ודאגה.

מסקנה, כל עוד חשוב ליהודי האמריקאי הזהות היהודית וההשתלבות בחברה האמריקאית במידה שווה, ישראל מהווה עבורו רק סמל זהות דתית. והוא מאזן את תמיכתו בישראל בגבולות ההתנהגות הסבירה הנראית לעין. יהודי אמריקה מלאי בטחון עצמי ומרגישים באמריקה "כמו בבית". אחד הסמנים המובהקים למידת התבוללות הרבה של יהודי אמריקה הינה העובדה הפרדוקסלית, כי הם אינם חשים עצמם בבעיה של "נאמנות כפולה" בשל תמיכתם בישראל. נוסף על כך שהמדיניות האמריקאית היא הסכמה עם מדינת ישראל. יחד עם זאת מעמדה של ישראל בקרב יהודי אמריקה עשוי להשתנות אם בשל המדיניות האמריקאית שתשתנה אם בשל ההתבוללות העצומה או גל חדש של התעוררות דתית "חזרה בתשובה".

ישראל ממלאת תפקיד מרכזי בהיבט המוסדי-ארגוני בעיני יהודי ארה"ב. ובקרב ההנהגה היהודית בארה"ב שיעור התמיכה בישראל ממשיך להיות גבוה. יש לציין כי התמיכה של היחיד בישראל גבוהה באופן עקבי, למרות שאינו מתמצא בנבכי הפוליטיקה הישראלית.

ומה צופן לו העתיד?

שלושה היבטים המאיימים על עתידה וחוסנה של הקהילה היהודית בארה"ב:

כאמור, עליה בשיעור נישואי תערובת – מהווה פגיעה כמותית בקהילות היהודיות ואנשים מתרחקים מן הקהילה. חוקר בשם ליבמן עורך הבחנה בין "התבוללות אישית" לבין "התבוללות קולקטיבית" המישור האישי – פחות בעייתי היות והיהודים אינם חוששים להזדהות כיהודים ואינם מנסים להסתירה כמו בעבר. הבעיה בהתבוללות קולקטיבית הינה שהיהודים עוברים טרנספורמציה – הופעת זהות יהודית חדשה במקום היהדות המסורתית המלכדת. המסורת היהודית היא זו ששמרה על עם ישראל לאורך כל הגלות, החשש הגדול שחוסר הלכידות יגרום להתפרקות בין יהודים אשר לא תהיה ביניהם שפה משותפת.

חינוך יהודי שטחי – במקום לימוד מעמיק.

שיוך על פי זרמים – ירידה במספר החברים בבתי הכנסת של הקהילות הקונסרבטיביות לצד עליה בשיוך צעירים לקהילות הרפורמיות אשר פחות מחויבות ליהדות. תהליך אשר מהווה כרסום בחיים היהודים.

ההיבטים הללו מביאים לארוזיה – סחף וכרסום ופוגמים באיכות חיים היהודית בארצות הברית. ומי יודע, שמא התנכלויות האנטישמיות האחרונות והאלימות שלפתע הרימה ראש כלפי יהודי ארצות הברית, בניו יורק ובפלורידה, הם שישנו את מגמת ההידרדרות הרוחנית?!

השארת תגובה