לא קריאת שמע – מה למד היהודי במחנה ההשמדה?

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בפסוק הראשון של פרשת ויחי מונה התורה את שנות חייו של יעקב אבינו, לפני מותו. וכך נאמר: "ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה" (בראשית מז, כח). והדבר מעורר תמיהה, היכן מצינו שמונים את שנות חייו של האדם קודם מותו, הרי רק לאחר פטירת אדם מסכמים כמה מספר השנים שהאדם חי אבל לא טרם פטירתו כי יתכן שימשיך לחיות עוד שנים? אם נשים לב כשהתורה מונה את שנות חייהם של אברהם אבינו ושל שרה אמנו זה רק לאחר פטירתם, ומדוע אצל יעקב נמנו שנות חייו טרם מותו?

קושיה זו הקשה בעל 'אגרות משה' רבי משה פיינשטיין זצ"ל. וביאר: שהתורה באה ללמדנו על דרך חייו של יעקב אבינו, שכל שנותיו בין בילדותו ובין בזקנותו היו שוות בעוצמת אמונתו בבורא עולם.

זה מה שאומר יעקב אבינו לנכדיו מנשה ואפרים: המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי…" מדוע שיברך אותם "המלאך" ולא בורא עולם בכבודו ובעצמו? מסביר להם יעקב ואומר איך יקרא בכם שמי ושם אבותי? איך תמשיכו את מורשת האמונה הגדולה שלי ושל אבותי? בכוחו של המלאך הגואל אותי מכל רע – האמונה שהייתה בי בזמנים קשים כמו זמנים טובים שבכולם האמנתי שמה' הדבר והכל לטובה.

הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל הביא את דברי חז"ל שהיה ידוע ליעקב אבינו מפי הגבורה, שאם אחד מבניו ימות בחייו – אין לו חלק לעולם הבא. כך שיעקב אבינו חי בתחושה זו שאין לו חלק לעולם הבא במשך עשרים ושתיים שנה, מצב המביא אדם לחשוב שאין לו סיבה לעבוד את הקב"ה, שהרי כל תכלית העולם הזה הוא לחיי העולם הבא. והנה לא מצאנו אצל יעקב אבינו שום שינוי בעבודת ה' שלו בכל תקופת חייו.

כל אדם עובר תקופות קשות וניסיונות בחייו שלפעמים עלולים לגרום לו למחשבות של יאוש, בריחה ועוד. אך האדם החזק באמונתו, החי את ה' בכל רגעיו, ויודע כי הוא מנהיג העולם, וכל דבר נעשה בהנהגתו ברחמים גמורים אינו מתיאש בנקל. שכן עם מחשבות אמונה בהירות, אפשר לשרוד גם תקופות קשות בחיים. ונאמן הוא לשלם שכר ליראי שמו!

הגאון רבי גרשון ליבמן זצ"ל, מתלמידי הסבא מנובהרדוק זצ"ל סיפר שפגש פעם יהודי ישיש ברוסיה שסיפר לו כי הוא יהודי. שאל אותו הרב במה הוא יהודי? אך היהודי לא ידע להשיבו כי היה בור ביהדותו. לא קריאת שמע, לא תפילה, לא שבת ולא יום כיפור. כלום ממש! רק פסוק אחד הוא ידע לדקלם: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה מרוב כל". הוא נדהם, פסוק בסיסי של קריאת שמע הוא לא ידע, אבל לדקלם פסוק מתוך פרשת התוכחה – ידע גם ידע…?

סקרנותו של הגאון ר' גרשון זצ"ל לא ידעה גבול, והוא ביקש מן היהודי הסבר לפשר הדבר המוזר הזה. הסביר לו היהודי את פשר הענין: "בימי צעירותי הייתי במחנה ההשמדה 'בירקנאו', יחד עם עוד יהודים, תחת ידם האכזרית של קלגסי הנאצים ימ"ש שהיו מעבידים אותנו בעבודות קשות עד מאוד, באכזריות איומה וללא טיפת אנושיות כלל. אותם ארורים חיפשו כל הזמן הזדמנויות להתעלל ביהודים כשהם מתמוגגים בהנאה למראה היהודים הנאנקים תחת סבל שאין לתאר… ופעמים רבות עד מוות ממש.

'תחביב' נורא היה לנאצים במחנה, שהיה ממוקם ליד גבעה. הם היו מבקשים מן היהודים, שרובם היו במצב גופני ירוד מאוד, לטפס על הגבעה כשעל כתפיהם משאות כבדים מאוד. וכך היו חיות הטרף הנאציות עומדים ליד הגבעה ונהנים ומתמוגגים למראה היהודים המנסים לטפס כשמשא כבד על כתפיהם, ומחמת כובד המשא וקושי הדרך – מתגלגלים ומדרדרים למטה בשברון עצמות ומוות אכזרי מאין כמותו. מעטים ממש זכו לצאת בחיים מ'תחביב' אכזרי זה.

אני, שהייתי בריא ובעל גוף, הצלחתי לעמוד בזה. יהודי נוסף שהיה עמי הצליח אף הוא לשרוד את התעלול הנורא הזה, היה זה יהודי שברירי ורזה, שכולו היה אוסף של עור ועצמות. התפלאתי מאד, כיצד הוא מחזיק מעמד? באחת העליות עם המשא הכבד, התקרבתי אליו וראיתי שהוא ממלמל דבר מה. התקרבתי יותר ושמעתיו ממלמל בכוונה גדול את הפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". בכל פעם שהיה היהודי החלוש עולה על הגבעה, היה שב ואומר את הפסוק, וחוזר על כך שוב ושוב וזה מה שהחזיקו.

פסוק זה הוא הדבר היחיד שנותר לי מיהדותי, לאחר עשרות שנים תחת השלטון הקומוניסטי שמחק ממני כל שריד מיהדותי". "מי היה היהודי הפלאי הזה?" שאל אותו הרב גרשון ליבמן בהתפעמות, והזקן ענה: "הכל קראו לו הקלויזנבורג רבה!!".

האפשרות היחידה להחזיק מעמד בתקופות של חושך ומצור – היא הדבקות בה' יתברך בכל המצבים, ולהאמין כי הכל בידו, והוא בעל הכוחות כולם ואין עוד מלבדו.

כשלומדים את מסכת חייו של יעקב אבינו, על הנסיונות הקשים שעבר, בילדותו בבית אביו בצל אחיו עשיו, בימים בהם שהה בבית עבר, ובהמשך בבית לבן הארמי, ולאחר מכן בצער הגדול שלו על העלמות יוסף ולקיחת בן זקוניו למצרים, וכל רדתו למצרים, הרי אין לתאר אלו תקופות של צער ומכאוב עברו על יעקב אבינו בחייו. ובכל זאת שמר על אמונתו בבורא עולם, ללא שום הבדל בין זמן לזמן. לכן כתבה התורה מספר שנותיו של יעקב עוד קודם מותו, ללמדנו כי כל חייו שווים היו באמונה שהכל לטובה בכל זמן ועת.

איך ויחי יעקב? איך הוא שרד את כל ייסוריו? בזה ששבע שנים וארבעים ומאת שנה היו שווים באמונה. זה אינו סיכום חיים אלא הסבר לכוחו של יעקב אבינו. זהו המלאך שליווה את יעקב וילווה כל אחד מאתנו ויתן לנו את הכח לקבל את ברכת ה'.

השארת תגובה