צהוב משנאה: יאיר לפיד בסרטון חדש

בשבוע עגום שבו משפחות חרדיות מצטרפות למשפחת השכול הצה"לית הפיץ בוגר 'במחנה' – עוד סרטון הסתה. כך נראה פוליטיקאי שנתקע בשול המחנה עם אפוד זוהר

יאיר לפיד מצטרף למחאת האפודים הצהובים
יאיר לפיד מצטרף למחאת האפודים הצהובים

"בנט צודק, נתניהו אכן איבד את ההרתעה", סיכם אחד משרי נתניהו בתום ישיבת הממשלה השבועית ומיהר להשמיע את הטוויסט, "אני לא מתכוון להרתעה מול חמאס וחיזבאללה, אלא להרתעה מול שרי הליכוד ושותפיו לקואליציה".

תשעה שרי ליכוד פעילים ועוד שר עשירי שמקווה לספח לעצמו על הדרך, כמו נחלה לא מוכרזת, מקום ברשימת הליכוד הבאה, החלו את בוקר יום ראשון במסע פריימריז ירושלמי. למעט ארבעת שרי הליכוד שמועמדים (בעיני עצמם) לתפקיד שר החוץ ונמנעים מכל פעילות שתיתן לנתניהו סיבה (נוספת) כדי לוותר על שירותיהם, הרי שיתר שרי הליכוד פתחו את השבוע בהפגנה נגד עצמם ובשרם.

את פורום 'שרינו' של הליכוד ניתן היה לכנס השבוע במאהל המחאה שהקימו ראשי המועצות ביהודה ושומרון מול בית ראש הממשלה. האופוזיציונרים מבית לא הנידו עפעף כשנשמעו דברים בגנות "אוזלת ידה של הממשלה", כביכול אינם נושאים באחריות מיניסטריאלית להחלטותיה/ם.

הקרב על ה'בייס' אינו רק נחלתם של ביבי ובנט – אלא חלק מגורלם של כל שרי הליכוד. אם ביבי זקוק למצביעים הפוטנציאליים בהתנחלויות כדי לפרוץ את תקרת ה-30, הרי שחברי הכנסת צריכים את קולות המתפקדים מאותם מחוזות כדי להיכלל במיקום ריאלי ברשימה. כזה שיאפשר להם להמשיך ולחמם את הכיסא סביב שולחן הממשלה גם בקדנציה הבאה.

הפגנת הביטחון העצמי הייתה רק הקדימון להצגה האמיתית שהתרחשה בישיבת הממשלה. שעה קלה אחרי שגמרו להפגין נגד עצמם, עשו השרים את דרכם לישיבת הממשלה כדי לחזות בהתגרות השבועית של בנט בנתניהו. על המלאכה ניצחה הפעם השרה שקד, שמשתדלת לרוב לאזן את בן זוגה להנהגת המפלגה. בסביבתו של ראש-הממשלה זיהו לאחרונה סוג של מגמה. מאז המשבר האחרון שבסיומו נתפסה שקד כמי שבלמה את שותפה הפזיז רגע לפני ההתנתקות מהממשלה, היא נראית כמי שבאה לכפר וללחוץ על גז הדי-ניין בעוצמה.

את מעגל האיבה של השבוע הנוכחי פתחה שקד כשהודיעה כי בכוונתה להימנע בהצבעה בממשלה על מינויו של נתניהו לתפקיד שר הביטחון. כשנתניהו השיב "תגמרו את הסיבובים שלכם", חזר בנט בתגובה על המנטרה "איבדנו את ההרתעה", משפט עליו הסכימו השרים – בהקשר הקואליציוני דווקא.

למרבה האירוניה מי שנחלץ לסייע לשחרור קשיי התנועה של הממשלה הוא שר התחבורה ישראל כץ, עד לפני שנה "השטן הקטן" של נתניהו – דמון משני רק ל"שטן הגדול" בנט ושקד. רכבות רבות חלפו ובעיקר נתקעו בקו שבין תל אביב לירושלים, מאז שנתניהו השמיע את אותן אמירות קשות נגד שר התחבורה ישראל כץ ועד לישיבה השבועית, שבמהלכה נחלץ כץ לסייע לראש הממשלה. שקד סיננה לעברו שהוא עושה זאת כמי שלוטש עיניים לתפקיד שר החוץ, אולם ישראל כץ עצמו, טען השבוע שהאמירה לא הגיעה לאוזניו ומקורה בעוד הדלפה שאינה תואמת למציאות – ומתבססת על הזיות חלומיות בסביבת הבית היהודי.

ישראל כץ עצמו יוצא מהשבוע הנוכחי בעור שיניו. תדמיתו כבולדוזר שמוביל את מהפכת התשתיות ספגה מכה קשה לנוכח הכישלון המתמשך ברכבת ישראל (כץ). הבני-ברקים והירושלמים שבינינו יוכלו לתלות זאת בנקמת הנוסעים החרדים, שמשרד התחבורה לא מצא לנכון לשים אותם על המפה ולחברם לתשתית הרכבת החדשה לירושלים. חשמול התחנות, כפי שנחשף כאן בשעתו, נעצר במכוון על פי התכנון בתחנת סבידור מרכז, תחנה אחת בלבד לפני תחנת בני ברק. מי שלא רצה לראות את הנוסעים החרדים על הרכבת החדשה, מוצא עצמו כיום תקוע על המסילה.

 כניסת השב"כ

מערכת הבחירות כבר כאן ואת ההתגוששות הזאת נראה מעתה ועד להכרזה הרשמית על המועד שייקבע. שקד ובנט אחוזים בתנועת מלקחיים, כשאת ההתפרצות שלהם השבוע בישיבת הממשלה ניתן לייחס גם לקריאת התיגר של צעיר חברי הכנסת מ'האיחוד הלאומי – תקומה', בצלאל סמוטריץ', שהתנה את תמיכתו בחוק המאפשר לנשיא המדינה להטיל את הקמת הממשלה על יו"ר תנועה בלבד (להלן: "חוק גדעון סער") בנקיטת יד קשה בצירי התנועה ביהודה ושומרון. בניגוד לעמיתו להנהגת הבית היהודי שמתמקד בקבלת הג'וב הנחשק והחמקמק, הרי שסמוטריץ' הצעיר מתמקד במהות: בהרחבת ההתיישבות, חסימת תנועת הפלסטינים בצירים ונקיטת יד קשה נגד מחבלים. ניתן אפוא לומר שבעוד בנט מבקש לקדם את זמני כניסתו לקריה בתל אביב כשהוא עטוף במאבטחי שב"כ, הרי שסמוטריץ' מצדו מבקש רק להקדים את זמני כניסת השב"כ לשכם ולרמאללה.

בשבוע שכזה ניתן לשאול את חברי הכנסת מדגל התורה ומש"ס מדוע לא נקטו בצעד דומה ונמנעו מלהבהיר לנתניהו בשיחות סגורות כי הם מתנים את העברת ציפור הנפש שלו (חוק גדעון סער) בציפור הנפש החרדית (חוק הגיוס) – שגם השבוע קורקעה בוועדה המיוחדת שבראשה עומד יו"ר הקואליציה ח"כ דודי אמסלם. דומה שגם חברי הכנסת החרדים מצויים בעיצומה של מערכת בחירות, אך לא הארצית העתידית אלא המוניציפאלית – שטרם הסתיימה בגזרה החרדית. מן הראוי לומר להם בשבוע שכזה: תהיו סמוטריצ'ים. הפסיקו לשחק במועדי קבלת הג'ובים והתפקידים והתמקדו בזמני כניסת בחורי הישיבות לבקו"ם.

נכון לעכשיו מעדיפים חברי הכנסת החרדים להיות ישראל כצים ולגונן כמעט בכל במה על ראש הממשלה. האסוציאציה של יחסי כץ-נתניהו באה גם כדי ללמד שהמחוסל של אתמול יכול להפוך למגונן של היום. בהקשר של בנט ושקד, שנואי נפשו ונפשה, נראה שהמעוות לא יוכל לתקון. בקדנציה הבאה נתניהו יעשה הכל כדי שבנט ושקד לא יכהנו, ולא רק במשרדי הביטחון והמשפטים – אלא בתפקיד מיניסטריאלי כלשהו.

אחד משרי הליכוד, שחמטאי חובב שמתמחה בזיהוי מהלכי השח-מט של נתניהו, הסביר השבוע שגם הקרבות בין החרדים – שביבי מעצים בהתנהלותו כשהוא מקפיד להפריד בין גפני ודרעי לליצמן ופרוש – הם חלק ממשחק צופה פני עתיד שמטרתו הוצאת הבית היהודי אל מחוץ לגדר. במשך למעלה משלוש שנים מזהה נתניהו ציר בלתי ניתן לניתוק בין צמד חמד שיושב סביב שולחן ממשלתו – בנט וליצמן.

בנט שם את מבטחו ביו"ר אגודת ישראל, מתוך הנחה שש"ס ויהדות התורה לא יצטרפו לממשלת נתניהו הבאה ויותירו את ליצמן בדד באופוזיציה. בשיחה שקיימתי עמו באמצע הקדנציה העריך בנט שהוצאתו מהממשלה הייתה ונותרה משימת העל של נתניהו. בנט בנה סביבו חומת מגן ליצמנית, כאשר ליצמן מצדו הבהיר, בין השאר כאן בעבר, כי גם בממשלה עתידית הוא לא יותיר מאחור את חברו נפתלי בנט. בכך הפך סגן שר הבריאות ל'בייס החרדי' של הבית היהודי.

הנחת העבודה הזאת הייתה נכונה עד לבחירות המוניציפאליות האחרונות. פעם אחר פעם נגררו ש"ס ודגל התורה אחרי הקו שקבעה ה'מועצת' החסידית ודומה היה שבעת החדשה שאחרי עידן מרן הגר"ע יוסף ומרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, רק מתעצמת המגמה, כאשר ש"ס ודגל התורה אינן מסוגלות לפנות שמאלה בשעה שה'מועצת' האגודאית מאותתת ימינה. המוסכמה הזאת נשברה לרסיסים במערכת הבחירות לרשויות שנמשכת במלוא עוזה גם בתום ספירת הקולות. דגל וש"ס לא חוששות עוד להביע עמדה מיליטנטית נגד העמדה החסידית, ובכל קונסטלציה פוליטית שבה ליצמן יבקש להיצמד לבנט – הם יציעו לו להתכבד לעשות זאת לבדו, מבחוץ ולא מבפנים, בתעתיק זהה לתפקיד שהם מייעדים לנציגיו ברשויות.

הפילוג החרדי אפוא משרת את נתניהו לטווח הארוך. אם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, שממריא בסקרים מאפס למאה (בהתאם לכותרות מדורי הכלכלה נכון יותר לומר: ממינוס למאה) ירוץ עד הסוף עצמאית ויקפיד לכשיפתח את פיו, להשמיע עמדות ימניות – סטייל ברק ב-99' ורבין ב-92' – הוא עוד עשוי להעביר כמה מנדטים ממחנה למחנה, בעיקר על חשבונה של כולנו. ולמרות הזליגה הצפויה נתניהו עוד עשוי רק להרוויח מהמהלך, וזאת אם טעויות בסגנון הרצת רשימות ימניות גבוליות לא יחזרו על עצמן. בתרחיש שכזה יגיע השמאל הישראלי לקו הגמר עם שלוש מפלגות שכל אחת מהן מתנדנדת על עשרה וקצת מנדטים, כאשר מולן יתייצב הליכוד של נתניהו כשהוא נוגע ברף השלושים. ליכוד אחד גדול מול כל השמאל.

בסיטואציה מהסוג הזה, נתניהו יצטרך רק לחבור לאחת מרשימות השמאל כדי להרכיב קואליציה נטולת הבית היהודי, וגם (סגן) שר ההגנה ליצמן ושלושת המנדטים של אגודה, בתרחיש האופטימי, לא יוכלו להושיע את האח הסרוג. בנט עוד עשוי למצוא עצמו מחוץ לגדר, דרך סדק מיוחד שייפתח לצורך הוצאתו בחסות הלוחמים החרדים, כמו בחומת היישוב בית אל.

צהוב משנאה

לוחמי הגדוד החרדי נצח יהודה חוו את אחד מהשבועות הקשים בתולדות הגדוד – ולא רק בגלל מטח היריות והאבנים מצד הפורעים הערבים. החיילים בגדוד שמעו את הקולות העלומים בתקשורת, בין השאר בתחנה הצבאית, של קצינים בפיקוד מרכז שמתחו ביקורת על ההתמודדות המבצעית של חיילי הגדוד. זה היה שבוע שבו החיבוק החרדי למשפחות הפצועים היה חזק יותר מזה שזכו לו מצד קצינים בצמרת הפיקוד. תדע כל אם חרדית שמסרה את ילדיה בידי מפקדים שעלולים לגנות את בניה, במקום לגונן עליהם.

אם עד היום דובר רבות על הכתף הקרה שמקבלים החיילים החרדים ממשפחותיהם, הרי שאחרי השבוע הזה, אפשר בהחלט לדבר על הגב שהופנה לחיילי נצח יהודה דווקא מכיוון הפיקוד הצה"לי – לא כולו אך אחדים מתוכו. הקצינים האמיצים בחרו להסתתר מאחורי גבם של עיתונאים ולשגר חיצים מורעלים שסדקו את התדמית של הגדוד החרדי ככוח קרבי. בשיח הכואב עם כמה מבני המשפחות, ניכר כי הירי בתוך הנגמ"ש הצה"לי פגע בהם הרבה יותר מהשלכת האבנים בתוך הבית החרדי. טוב שצמרת צה"ל מצאה לנכון לחזק ולהבהיר שהרמיזות המכוערות לא היו על דעתה, אך מה חבל שהדברים לא נעשו שעה אחת קודם.

דווקא בשבוע עגום שבו משפחות חרדיות מצטרפות למשפחת השכול הצה"לית, בחר לו בוגר במחנה שחרף נפשו במערכות (עיתונות) ישראל – להפיץ סרטון נוסף עם אמירה אנטי חרדית. כך נראה פוליטיקאי שנתקע בשול המחנה עם אפוד זוהר.

בעולם וירטואלי שבו תמונה אחת שווה אלף מילים, נמצא מי שערך את ההשוואה שמדברת בעד עצמה. מצידה האחד של התמונה נראה יאיר לפיד העוטה לגופו אפוד צהוב על רקע בתי השכונה היוקרתית שבה הוא מתגורר. מן הצד השני נראים חובשי האפודים הצהובים החרדים המחלצים עוד נפגע מרכב בוער, בעוד מופע של התנדבות הרואית הנהנית מקונצנזוס ישראלי – למעט חוסר פרגון משווע מצד ארגון מד"א, בסכסוך דמים מיותר ששווה טור בפני עצמו.

לפיד מנסה ללא הצלחה להשכיח את קדנציית הנפל שלו כשר אוצר, שבמהלכה כמעט ולא הצליח להעביר מהלך כלכלי אחד ראוי לשמו. מגולת הכותרת של המהפכה שביקש להנהיג בנושא הדיור, בחקיקת חוק מע"מ אפס, נותרה רק הכותרת המאופסת ששיקפה את הציון שקיבל שר האוצר על מהלכיו הכושלים.

החל מראשית הקדנציה הנוכחית שבה הוגלה אל האופוזיציה, יאיר לפיד עשה הכל כדי לברוח מזיהויו הכלכלי כשר אוצר. הוא התעופף ממדינה למדינה, נאם והטיף בכל מדיה ושיגר מכתבים נוזפים לראשי מדינות ולשגרירים כביכול הם התחילו לקבל ממנו הוראות – אם להשתמש באותה אמרת לשון שחוקה שלפיד הטיח בשעתו בגפני. המדינאי הדגול לפיד שהשמיע בקדנציה הנוכחית קולות מתונים גם בגזרת היחסים עם החרדים, נראה השבוע כמו חתול מאולף שזיהה עכבר. כמה חבל.

משחקי חברה

"מה זה שעון רבינו תם", נשאל השבוע בתמיהה סגן שר האוצר יצחק כהן על ידי אנשי מערכת 'פגוש את העיתונות'. סגן השר האשקלוני שנתבקש להגיע במוצ"ש לאולפן המרוחק בנווה אילן, הבהיר למזמינים שהכל תלוי בשעון רבינו תם, המאחר להוציא את השבת, ומצא עצמו על הדרך מרביץ תורה ויראת שמים בחברים מנווה אילן שעושים שבתות כחול.

ברעננות של מי שהשלים בשנת השבת חמשוש נטול שעות שינה, עלה סגן שר האוצר יצחק כהן על הכביש המהיר שמוביל לאולפן 'פגוש את העיתונות' אחרי שהבדיל כמנהג חסידים. ונתקיים בו מה שנאמר: ״המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא״ (לאולפן). כמי שסוגר קדנציה שלישית של שנות שובע במשרד האוצר, כהן מוצא עצמו בשלהי הקדנציה כמי שנאלץ להילחם על שמו הטוב – של המשרד, של השר וגם שלו.

המחאה הכלכלית של הסבב הנוכחי מתרחשת בחצר האחורית של סגן השר שמפלגתו חרטה על דגלה את הסיוע ל'שקופים'. אלא שלמרבה האירוניה, בשעה שבחורצ'יק חרדי מוכשר ואמיץ בשם איציק אלרוב, בוגר מחאת הקוטג' ולשכת השר דרעי וכיום יועץ ליו"ר העבודה, השמיע את קולו מעל כל במה, הרי שהש"סניקים בחרו לשמור על זכות השתיקה.

איך זה, שאלתי את סגן השר, שבשלהי המשמרת שמתיימרת להיות החברתית ביותר באוצר מזה שנים, אנו רואים עליית מחירים חסרת תקדים.

"אל תאמין לכותרות", השיב כהן, "בוא נדבר על העובדות. מתחילת הקדנציה ועד היום, במשך כמעט ארבע שנים לא הייתה עליית מחירים. ההיפך קרה. יחסית לשנים קודמות המחיר ירד. הדלק, החשמל והמים הוזלו משמעותית. זה קרה גם בזכות הסעיף שדרעי הכניס בהסכם הקואליציוני לגבי הורדת מחירי החשמל והמים. אני שומע את הקולות הפופוליסטיים אבל זו לא חכמה להפריח סיסמאות. צריך לשבת ולקרוא את הנתונים. יש ירידה של בין 13 ל-20 אחוזים מתחילת הקדנציה, בין השנים 2013 ועד 2018".

מה שהיה היה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהמגמה של המשק כיום היא העלאת מחירים. זה קורה במשמרת של שר אוצר חברתי שקנה את עולמו בהוזלת הסלולר ושל סגנו שבא כדי לייצג את השקופים. האחריות היא שלכם והציבור שואל את עצמו, מי הזיז את מחירי הגבינה שלו?

"מחירי הגבינה וגם הבשר – רק לא ביחד בבקשה – גם הם טופלו ומטופלים בצורה אגרסיבית בביטול מכסים ופתיחת השוק לייבוא מקביל. כל המדדים המקצועיים מלמדים שבשלוש השנים האחרונות המחירים ירדו. זה נכון שחלק מהחברות מנסות להעלות מחירים ואנחנו לא מתעלמים מכך. גם הציבור אגב, צריך לפקוח עיניים וללמוד לתגמל את החברות שמוזילות מחירים. אם תנובה רוצה להעלות מחיר של גבינה צהובה – יש היום גבינה מיובאת יותר זולה, כשרה למהדרין. חברת שטראוס לדוגמה לא העלתה מחירים. כשחברה באה ומפריחה בלון ניסוי של העלאת מחיר, הציבור צריך לומר את דברו ולגרום לחברות האחרות ולרשתות השיווק לחשוש מהעלאת המחיר".

קל לדרוש מהציבור לגלות אחריות אבל איפה האחריות שלכם? הרי את כספי המיסים שנצברו שפכתם על הורדת מכסים של מסכים ואייפונים בעלות של מאות מיליונים, וכשהכסף מתבזבז על שעשועים, מה הפלא שמוצרי הבסיס עולים?

"המסכים הם רכיב קטן ולא משמעותי. הורדנו מכסים בכל התחומים הכי משמעותיים ובמרכזם ביגוד ומוצרי תינוקות. גם הניסיון של כמה מהחברות להעלות מחירים אחרי שנים של התייצבות והורדה, נובע בעיקר מכך שבנק ישראל העלה את הריבית ולא מהורדת המכסים. זה התניע תחושה של העלאה בלי שום בסיס אמיתי. חלק מהחברות מנסות לנצל את ההזדמנות וצריך להיות כנים ולומר שגם להן יש טענות. השכר הממוצע במשק עלה משמעותית וקיימנו את ההבטחה להעלאת שכר המינימום בתוספת משמעותית מאוד של כאלף שקלים בחודש, שמשליכה נטו על ציבור השקופים. היצרנים אומרים: אם שכר המינימום עלה אז ננסה להעלות מחירים ואנחנו אומרים, אתם מרוויחים מספיק, אל תעשו את זה על חשבון האזרח. יש לנו כלים לדאוג שאכן כך יהיה ובכוונתנו להשתמש בהם. הורדנו מכסים על ייבוא ונרחיב את זה עוד יותר אם היצרנים המקומיים ינסו להעלות מחירים".

אפשר לומר שאתה 'הישראלי היפה' של ש"ס. אתה נתפס כסגן שר אוצר מקצועי ומוערך שמקפיד לדבר על צרכי החברה הישראלית כולה, אבל איפשהו דומה שבדרך קצת נשכחו צרכי "הבייס החרדי", שממנו באת. הוזלת המכסים על מסכי ענק היא דוגמה משקפת למגמה של דאגה לצרכי האזרח הישראלי ולא החרדי…

"יכול להיות שהרכיב הספציפי של הוזלת המכס על מסכים פחות מעניין את האזרח החרדי, אבל כל השאר רלוונטי לו מאוד. בפרט בכל מה שנוגע להוזלת הביגוד ומוצרי ילדים ותינוקות שאלה רכיבים חשובים מאוד במשק הבית החרדי ושם יש ירידה דרסטית, לעיתים של עשרות אחוזים. גם הוזלת מחירי התחבורה הציבורית, החשמל והמים – נוגעת לכל אזרח חרדי. אני לא מתבייש בזה שאני סגן שר אוצר מש"ס שדואג לכלל ישראל, אבל גם הצרכים של רבי ישראל ומשפחתו לא נעלמים מעיניי. אני מציע גם לציבור החרדי לפקוח עיניים ולראות מה קונים ברכישות השוטפות. הציבור הצרכני הישראלי חכם והוא יכול לקנות מוצרים באיכות טובה מאוד שהם זולים בעשרות אחוזים. הציבור החרדי אגב, היה הראשון שזיהה זאת והבין שהמותג היקר יותר – הוא לא בהכרח גם טוב יותר".

בניגוד לשר האוצר המנוח יגאל הורביץ שכונה "יגאל אין לי", את כחלון של הקדנציה הנוכחית ניתן לכנות "משה, יש לי". עושה רושם שהבזבוזים של הקדנציה הנוכחית עומדים להתנקם בכולנו, תרתי משמע, בקדנציה הבאה…

"על איזה בזבוזים אתה מדבר? וכי רפורמת הסיעוד היא בזבוז? חסכון לכל ילד זה בזבוז? סיוע לניצולי שואה זה בזבוז? תוספת חצי מיליארד לסל התרופות זה בזבוז? יש פה קואליציה חברתית שלא הייתה כמוה מעולם. אני אגיד לך מה זה בזבוז: כשקרנות הפנסיה של העובדים שהמערך היה אחראי עליהם התרסקו בגלל שוד של מי שהיה ממונה עליהם משחר ההיסטוריה – זה בזבוז. אני מציע לכל הפופוליסטים מהעבודה שיפסיקו להטיף לנו מוסר. את הגירעון של 130 מיליארד שקלים בגלל שוד קרנות הפנסיה במשמרת שלהם, עם ישראל סוחב על גבו עד היום. אנחנו לעומת זאת, משתמשים במשאבי המדינה בתבונה ולראשונה גם מייעדים אותם לאוכלוסיות שממשלות המערך לא ספרו".

איך זה שתנועת השקופים לא מתייצבת בחזית המאבק החברתי? האפוד הצהוב לא הולם את הסטייל של החליפה והעניבה?

"אתה מדבר עם איש ש"ס וברגע זה אתה פוגש אותי עם חולצה ושרוולים מופשלים באמצע יום עבודה. תקרא את ההסכם הקואליציוני שבו לקחנו מיליארד שקל להורדת מחירי הדלק והחשמל. תראה איזו מהפכה השר דרעי עשה בהעברת תקציבים לפריפריה, לנגב ולגליל ובהשמה של צדק חלוקתי לרשויות במשרד הפנים. יש לנו בעיה אחת, אנחנו לא מדברים ומדבררים זאת מספיק, אבל עשייה – יש ועוד איך. על עשייה אחת שלא הצלחתי ליישם אני מצטער ואני מתכוון לביטוח אברכים שכידוע מעוכב ולא בגללי".

התיישבנו כדי לדבר על ביטוח אזרחים לנוכח עליות המחירים אבל כשאתה מגיע לביטוח האברכים שחוזר על עצמו בכל שיחה, זהו אות וסימן לכך שצריך לסיים את הראיון.

"תשמע את זה ממני גם בראיון הבא ובכל שיחה שאערוך. לא אנוח ולא אשקוט עד שהעוול הזה שזועק לשמים יתוקן. זו השליחות שלי – ולא אפסיק להתריע עד שהיא תושלם".

תגובה אחת
  1. שיעשה מפלגה חדשה עם משה גפני שניהם בנויים על שנאה נראה שזה יביא תוצאות טובות מבחינתם הרבה מנדטים כדאי לעשות סקר בקשר לזה

השארת תגובה