אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי (מד, יח). נְטִיָּתוֹ הַטִּבְעִית שֶׁל הָאָדָם הִיא לְהַאֲשִׁים אֲחֵרִים בְּכָל תַּקָּלָה, וְאַף אִם נִרְאֶה שֶׁיֶּשְׁנָהּ גְּזֵרַת שָׁמַיִם, תּוֹלֶה הוּא אֶת הַדִּין בַּאֲחֵרִים – בְּאַשְׁמַת פְּלוֹנִי וּבִגְלַל חֲטָאֵי אַלְמוֹנִי. אַךְ כָּאן, מוֹצְאִים אָנוּ שֶׁהַשְּׁבָטִים קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין וְהֵבִינוּ כִּי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בָּהֶם. לֹא הִתְמַרְמְרוּ עַל מוֹשֵׁל מִצְרַיִם שֶׁמִּתְנַכֵּל עֲלֵיהֶם, וְלֹא חָקְרוּ יָדוֹ שֶׁל מִי הָיְתָה בַּמַּעַל, וְכֵיצַד אָכֵן הִגִּיעַ גְּבִיעַ הַכֶּסֶף אֶל אַמְתַּחְתּוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה – בִּי אֲדֹנִי". בְּשֶׁלָּנוּ וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הֵבִיא עָלֵינוּ ה' אֶת הַצָּרָה הַזֹּאת.

כַּנִּרְאֶה שֶׁיֶּשְׁנוֹ פְּגָם אֶצְלִי

לִפְנֵי כְּמֵאָה שָׁנִים חַי בִּירוּשָׁלַיִם הַצַּדִּיק רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זוֹנֶנְפֶלְד זַצַ"ל. רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים הָיָה רַבָּהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל 'הָעֵדָה הַחֲרֵדִית' בִּירוּשָׁלַיִם, הִנְהִיג אוֹתָהּ בְּיָד רָמָה וּבְהַקְפָּדָה מְדֻקְדֶּקֶת עַל כָּל עִנְיָן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה וּבַהֲלָכָה.

פַּעַם אַחַת יָצְאָה בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים, שֶׁהָיְתָה כְּבַת אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ, לְבֵיתָהּ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ. רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים הִבְחִין בִּיצִיאָתָהּ וְהֶחְלִיט לַעֲקֹב אַחֲרֶיהָ וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ מְעַט בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת עִם חֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁאָכֵן הַיְדִידוּת בֵּינֵיהֶן – לְרוּחוֹ הִיא. מֵרָחוֹק רָאָה אֶת הַיַּלְדָּה נִכְנֶסֶת לַחֲצַר בֵּיתָהּ שֶׁל הַחֲבֵרָה, וְהִנֵּה, בֶּחָצֵר יוֹשֵׁב אָבִיהָ שֶׁל הַחֶבְרָה, בְּיָדָיו צַלַּחַת מְלֵאָה אֹכֶל, וְהוּא מְשַׁדֵּל אֶת בִּתּוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ. כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ וּלְזָרְזָהּ, הוֹשִׁיב הָאָב אֶת יַלְדָּתוֹ עַל בִּרְכָּיו, וְכָךְ הִגִּישׁ לָהּ כַּפִּית אַחַר כַּפִּית.

יֵשׁ יְלָדִים שֶׁזְּקוּקִים לְשִׁדּוּלִים בְּכָל כַּפִּית וְכַפִּית, וַאֲפִלּוּ אִם הָאֹכֶל טָעִים וְטָרִי… הָרַבָּנִית מַרְגָּלִית יוֹסֵף עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, רַעְיָתוֹ שֶׁל מָרָן זַצַ"ל, הָיְתָה מְסַפֶּרֶת כִּי יְלָדֶיהָ הָיוּ מְסָרְבִים לֶאֱכֹל מִן הָאֹכֶל שֶׁהָיְתָה מְכִינָה לָהֶם. בַּצַּר לָהּ, הָיְתָה נִגֶּשֶׁת לְמָרָן וּמְסַפֶּרֶת לוֹ עַל כָּךְ, וְאָז הָיָה אוֹמֵר לָהּ: "קִרְאִי לְכֻלָּם לְכָאן, וְהָבִיאִי אֶת הַצַּלָּחוֹת שֶׁלָּהֶם". כָּךְ הָיוּ כֻּלָּם מִתְיַשְּׁבִים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן, וּמָרָן, תּוֹךְ כְּדֵי לִמּוּדוֹ, הָיָה מוֹרֶה לָהֶם: "בָּרֵךְ", "קַח כַּפִּית, וְגַם אַתָּה…" "לֹא, אֵינְךָ יָכוֹל לָקוּם בְּאֶמְצַע הָאֲרוּחָה. יוֹשְׁבִים עַד שֶׁמְּסַיְּמִים…" כָּךְ הָיָה מַנְהִיג אֶת בֵּיתוֹ בְּיָד רָמָה.

אוֹתוֹ שָׁכֵן, יְהוּדִי יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה, אַךְ כְּשֶׁנִּכְנְסָה בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים לֶחָצֵר חָשׁ שֶׁאֵין זֶה מִן הָרָאוּי לְהוֹתִירָהּ רְעֵבָה וּבוֹדֵדָה. הוּא הִזְמִינָהּ לָשֶׁבֶת עַל בִּרְכּוֹ הַשְּׁנִיָּה, וְהֶאֱכִיל אֶת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת לְסֵרוּגִין. רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים רָאָה כָּל זֹאת מִמְּקוֹמוֹ, וְהַדָּבָר לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו כְּלָל וּכְלָל. הוּא חָשׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּיַלְדָּה קְטַנָּה, אֵין הַיְשִׁיבָה הַזּוֹ הוֹלֶמֶת אֶת דַּרְכֵי הַצְּנִיעוּת. מֶה עָשָׂה?

שֶׁלֹּא כְּפִי שֶׁהָיִינוּ מְצַפִּים, רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים לֹא הֵעִיר לַשָּׁכֵן, וְאַף לֹא לְבִתּוֹ. "אִם כָּךְ אֵרַע לְבִתִּי", אָמַר בְּלִבּוֹ, "אוֹת הוּא שֶׁעָלַי לְתַקֵּן דְּבַר מָה. כַּנִּרְאֶה יֶשְׁנוֹ פְּגָם כָּלְשֶׁהוּ בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וּצְנִיעוּת שֶׁעָלַי לְכַפֵּר עָלָיו". בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ תִּקּוּן נָקַט? הָעֻבְדּוֹת מַבְהִילוֹת: מֵאוֹתוֹ מִקְרֶה וְעַד סוֹף יָמָיו הָיָה מִתְעַנֶּה בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁבּוֹ אֵרַע הַדָּבָר! שָׁנִים עַל שָׁנִים, בְּלֹא לְוַתֵּר לְעַצְמוֹ כִּמְלֹא נִימָה – מִתּוֹךְ הַכָּרָה בְּרוּרָה בְּכָךְ שֶׁ"אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּי".

אֶת הָאֱמוּנָה לֹא נַעֲזֹב לְעוֹלָם

וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת (מד, כב). אֶת אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאֶת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן בּוֹ – לֹא נַעֲזֹב לְעוֹלָם. נָכוֹן, לִפְעָמִים יֶשְׁנָהּ שִׂנְאָה וִירִידָה בִּכְבוֹד הַתּוֹרָה, לֹא תָּמִיד מַחְזִיקִים בִּשְׁלֹשֶׁת הַיְסוֹדוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם עוֹמֵד הָעוֹלָם – תּוֹרָה, עֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים (אָבוֹת א, ב), אַךְ עֲדַיִן "יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן" (מד, כ) – יֵשׁ בְּלִבֵּנוּ אֶת הָאֱמוּנָה בְּבוֹרְאֵנוּ יִתְבָּרַךְ, וְהִיא לְעוֹלָם לֹא תָּסוּר מֵאִתָּנוּ.

"יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא יִשְׂרָאֵל הוּא" (סַנְהֶדְרִין מד ע"א), בְּכָל יְהוּדִי טְמוּנָה וּבוֹעֶרֶת הָאֱמוּנָה בַּבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, רַק צָרִיךְ לְהָאִיר אוֹתָהּ, "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ב, ז).

הַשִּׂנְאָה מְעַוֶּרֶת אֶת שִׁקּוּל הַדַּעַת

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (מה, ג). בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹסֵף הִתְגַּלָּה לְאֶחָיו הֵם נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו וְהֵבִינוּ כִּי אָמְנָם סָבְרוּ בֶּעָבָר שֶׁדָּנוּ דִּין אֱמֶת, וְאַף שִׁתְּפוּ עִמָּם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּדִּין, אַךְ בְּפֹעַל, הַנְּגִיעָה הַפְּרָטִית שֶׁלָּהֶם הִיא שֶׁהוֹבִילָה אוֹתָם לְמַעֲשֵׂה הַמְּכִירָה.

מִכָּאן יְכוֹלִים אָנוּ לִלְמֹד עַד כַּמָּה רָחָב כֹּחַ הַבְּחִירָה הַנִּתָּן לָאָדָם, וְיֵשׁ בְּיָדוֹ הָרְשׁוּת לִטְעוֹת, כְּדִבְרֵי חֲזַ"ל (מַכּוֹת י ע"ב): "בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ". לֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁהָאָדָם עָלוּל לִסְבֹּר כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּמַעֲשָׂיו, בְּשָׁעָה שֶׁלְּמַעֲשֶׂה הַקָּבָּ"ה אֵינוֹ מַסְכִּים עִמּוֹ, אֶלָּא רַק נוֹתֵן לוֹ אֶת הַבְּחִירָה וְאֶת הָרְשׁוּת לִטְעוֹת וְלָלֶכֶת אַחַר נְגִיעוֹתָיו הָאִישִׁיּוֹת.

אִם הַשְּׁבָטִים, אֲשֶׁר הָיוּ גְּדוֹלֵי עוֹלָם וּקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן, נִכְשְׁלוּ מֵחֲמַת נְגִיעָה עַצְמִית, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאָנוּ, הַקְּטַנִּים, מְחֻיָּבִים לְהִשָּׁמֵר מִכָּךְ, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ (שֵׂכֶל טוֹב פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ מה ג): "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה, וּמָה יוֹסֵף שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּשֶׁהוֹכִיחַ אֶת אֶחָיו לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתּוֹ, בְּתוֹכְחוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, שֶׁהוּא עֵד וְדַיָּן וּבַעַל דִּין, וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא בַּדִּין, וְדָן אֶת כָּל אָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵין בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי'".

כְּפִי שֶׁאֵרַע לַאֲחֵי יוֹסֵף, כָּךְ עָתִיד לִקְרוֹת לְכָל אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲרֹךְ אֶת דִּינוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא וִיגַלֶּה לוֹ כִּי פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת שֶׁעָשָׂה מִתּוֹךְ מַחְשָׁבָה שֶׁזֶּהוּ הַדָּבָר הָרָאוּי וְהַנָּכוֹן, נָבְעוּ לְמַעֲשֶׂה מִנְּגִיעָה עַצְמִית פְּסוּלָה. אֵין לְשַׁעֵר אֶת עָצְמַת הַבּוּשָׁה שֶׁתֹּאחַז בָּאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה עַד כַּמָּה שִׁקּוּל דַּעְתּוֹ הָיָה מְשֻׁבָּשׁ עֵקֶב נְגִיעוֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו הָאִישִׁיִּים. בְּאוֹתוֹ זְמַן הָאָדָם יִתְבַּיֵּשׁ עַל שֶׁרִמָּה אֶת עַצְמוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל חַיָּיו, וְיָחוּשׁ צַעַר כֹּה נוֹרָא עַד שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לְהִכָּנֵס לַגֵּיהִנֹּם, רַק כְּדֵי לְהִפָּטֵר מֵהַבּוּשָׁה כְּלַפֵּי בּוֹרֵא הָעוֹלָם, אֲדוֹן הַכֹּל, שֶׁיּוֹכִיחַ לוֹ כִּי נִכְשַׁל בְּהַחְלָטוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו מֵחֲמַת הַנְּגִיעוֹת הָאִישִׁיּוֹת שֶׁאָחֲזוּ בּוֹ.

הַגְּמָרָא (יוֹמָא ט ע"ב) אוֹמֶרֶת: "רִאשׁוֹנִים שֶׁנִּתְגַּלָּה עֲווֹנָם נִתְגַּלָּה קִצָּם, אַחֲרוֹנִים שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲווֹנָם לֹא נִתְגַּלָּה קִצָּם". הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן עָמַד בְּחֻרְבָּנוֹ בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים שָׁנָה בִּלְבַד. כַֹאֲשֶׁר חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַגָּלוּת וּבָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, הָיוּ בְּתוֹכָם אֲנָשִׁים שֶׁזָּכוּ לִרְאוֹת אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּתִפְאַרְתּוֹ. אֲבָל מֵאָז חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי חָלְפוּ קָרוֹב לְאַלְפַּיִם שָׁנָה, וְהוּא עֲדַיִן עוֹמֵד בְּחֻרְבָּנוֹ. טַעַם הַדָּבָר מִפְּנֵי שֶׁחֵטְא "רִאשׁוֹנִים", הַיְנוּ חֲטָאֵי אַנְשֵׁי דּוֹר בַּיִת רִאשׁוֹן, הָיוּ יְדוּעִים. הֵם נִכְשְׁלוּ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים וּבַעֲבוֹדָה זָרָה. אֲבָל חֲטָאֵי "אַחֲרוֹנִים", הַיְנוּ חֲטָאֵי אַנְשֵׁי דּוֹר בַּיִת שֵׁנִי וְאֵילָךְ, אֵינָם יְדוּעִים. עַד הַיּוֹם בְּנֵי אָדָם פּוֹעֲלִים מִכֹּחַ שִׂנְאַת חִנָּם, וְאֵינָם מְבִינִים כִּי זוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם אֵינוֹ מוּדָע לַחֲטָאָיו – זֶהוּ הַחֻרְבָּן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. לָכֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה עַד יָמֵינוּ אָנוּ, וְעַד הַיּוֹם אָנוּ מְצוּיִים בְּגָלוּת אֲרֻכָּה וְקָשָׁה.

הַלֶּקַח שֶׁאֲנַחְנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשַׁת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, הוּא לְהַפְסִיק אֶת הַשִּׂנְאָה וּלְהַרְבּוֹת יְדִידוּת וְאַהֲבָה בְּקֶרֶב עַם יִשְׂרָאֵל. לִפְעָמִים אָנוּ אַף נִדְרָשִׁים לְהוֹצִיא מָמוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שִׂנְאָה בֵּין אִישׁ לְאָחִיו, בֵּין אָדָם לִשְׁכֵנוֹ, בֵּין יְשִׁיבָה לִישִׁיבָה, בֵּין עֵדָה לְעֵדָה וּבֵין שֵׁבֶט לְשֵׁבֶט. אוּלָם הַכֹּל שָׁוֶה כְּדֵי לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה.

(מתוך "משכני אחריך" בראשית ח"ב פנינים לפרשת ויגש).

השארת תגובה