ליצמן ואשר: שתי ציפורי נפש במכה

קשה לראות איך מפלגה מרובת שברים – יוצאת לריצת מרתון של בחירות ארציות, אבל אחרי השיחה עם שני ה'יעקב' – ליצמן ואשר, אולי אפשר לומר שנמצא הסולם

מסיבת הניצחון של יהדות התורה צילום משה גולדשטיין (26)
מסיבת הניצחון של יהדות התורה צילום משה גולדשטיין (26)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כשהוא נזהר מלהעלות על דל שפתיו את הנושא שהס מלהזכיר את שמו – מתמרן נתניהו בין ראשי המפלגות החרדיות ומלהטט ביניהם בשיחות אישיות. בישיבות המשותפות לראשי המפלגות, בהן נוכחים מטבע הדברים גם ראשי המפלגות החרדיות, נתניהו נמנע במכוון מלהעלות את חוק הגיוס עקב נפיצותו הפנים חרדית. את שתי הגרסאות הסותרות של דגל וש"ס מחד ושל אגודה מאידך הוא שומע בשיחות נפרדות, בין גברא לגברא של ישיבותיו המשותפות עם ראשי הסיעות. לא ציפור נפש אחת יש לחרדים בסוגיה החשובה ביותר שעל סדר היום אלא שתי ציפורים קטנות בלב שעושות לנתניהו מנגינות שונות.

גפני וליצמן שוחחו ביניהם מאז הבחירות המקומיות אך לא בעניין ההדלקה המרכזית של חוק הגיוס. עם נתניהו לעומת זאת הם שוחחו בנושא, אך לא שניהם יחד אלא כל אחד לחוד. גפני אינו נוהג לפרסם את תוכן שיחותיו עם גדולי תורה ומנהיגי המדינה (להבדיל בין קודש לחול), ואת ההדלפה שיצאה ביום ראשון, כביכול איים על נתניהו כי דגל תפרוש מהממשלה אם התיקון לחוק הגיוס לא יעבור – גפני הכחיש בדרכו בכוונת מכוון. הדבר האחרון שהיהדות החרדית צריכה, זה להצטייר כמי שמשגרת איומים ומציבה אולטימטום בנושא רגיש כל כך כמו חוק הגיוס, בה בשעה שחיילי צה"ל מצויים בעיצומו של מבצע צבאי על גבול הלבנון.

את עמדתה הרשמית של דגל התורה, השמיע השבוע ח"כ יעקב אשר בשיחה שקיימתי איתו בלשכתו ביום שני השבוע בצוותא עם ידידי פרשן 'בקהילה' יעקב ריבלין. "אנחנו לא מאיימים בפרישה מהקואליציה", הצהיר אשר, "אבל הובהר לראש הממשלה שלא נוכל להיות שותפים בממשלה בשעה שייערמו קשיים על בני ישיבות בגלל שאין חוק המסדיר את המשך לימודם הרציף באופן חוקי".

משנת הגיוס של אגודת ישראל הובאה כאן לאחרונה – מפיו של סגן השר מאיר פרוש: "שלא יהלכו עלינו אימים. הרי גם בשנת 2012 מצאנו את עצמנו במשך תקופה ארוכה שבמהלכה הנושא אינו מוסדר בחוק. אני גם מתקשה להבין את הבהלה שאוחזת בכמה מהחברים. הרי את החוק שאיווט כשר ביטחון ניסח – לפיד אימץ בשתי ידיים. המשמעות היא שגם אם הגרוע מכל יקרה ותקום חלילה ממשלה ללא חרדים, לא יעבור חוק גרוע יותר מהנוסח שכבר יש עליו הסכמה של לפיד ואיווט. השבתי לגאון רבי משה הלל הירש ששאל מה המהלך שלנו בחוק הגיוס, ואמרתי: הרי את מה שיש לנו – כבר יש לנו, אז למה למהר ולרוץ להעביר חוק כזה בלי שום שינוי בשנת בחירות? למה לא לנסות למשוך זמן עד אחרי הבחירות הקרובות שהן בכל מקרה עניין של זמן? במקרה הכי גרוע החוק יישאר כפי שהוא, אבל בתחילת קדנציה תהיה לנו אפשרות לנסות ולהכליל בו כמה שינויים לטובה".

התשובה של דגל התורה לטענה הושמעה השבוע בכינוס הפנימי מפיהם של ראשי הישיבות – שהסבירו בפלפול ישיבתי את ההבדל הגדול בין הימים ההם ב-2012 לבין הזמן הזה (לא 'בין הזמנים' חלילה. ואל נא תשגו במונחים היות וחנוכה הוא חג החשמונאים), בואכה 2019. בניגוד למצב דאז כאשר בג"ץ פסל את חוק טל ואלטרנטיבה חקיקתית ברת חלופה לא הייתה קיימת, הרי שכיום אנו מצויים במצב שבו צה"ל הניח על השולחן הצעת חוק שאושרה בקריאה ראשונה והוכשלה אך ורק בשל התנגדות החרדים. בסיטואציה שכזאת, הסיכוי שבג"ץ יחפה על העמדה החרדית ויימנע מלקבל עתירה שתבקש, כדוגמה, להורות מיידית על ביטול תקציב הישיבות למשתמטים החייבים על פי חוק בגיוס – נמוך מאחוזי הריבית החדשה של בנק ישראל.

שעה קלה לפני שאשר אמר את דברו פגשתי את ליצמן במזנון הח"כים, בשעת בין הערביים שבה הורגל להצטופף בשבוע האחרון על המרפסת הימנית בבית המדרש של חסידות גור בצוותא עם בכירי הממשל והמשק שמגיעים – ונדלקים. ליצמן גזר על עצמו שתיקה ממוצאי הבחירות האחרונות וגם בחלוף מספר שבועות הוא מעדיף להוסיף וליהנות מהשפעת זיו אורות החנוכה שכבו, מבלי להיגרר לשיח תקשורתי שמייצר תבערה חדשה.

"את מה שיש לי לומר בנושא הגיוס אני אומר לראש הממשלה עמו אני שומר על קשר רציף", אמר לי ליצמן וגם הזכיר ובצדק שאת הארכה של החודש וחצי שקצב בג"ץ, נתניהו השיג בזכות התעקשותו (של ליצמן) לבקש ארכה מבג"ץ. זכה הצדיק נתניהו, המתריע ברבים מפני מאכילי טריפות, שמלאכתו תיעשה בידי חרדים. אם ציפורי הנפש של דגל התורה וש"ס לא ישוחררו לחופשי והדרישה הסותרת של שתי הסיעות תישמר, כי אז מבחינתו של ביבי שחותר ליעד של בחירות בסביבות מאי – הוא יוכל להרגיש כמי שתפס שתי ציפורים במכה.

ציר חסום

חילוקי הדעות בין מועצת גדולי התורה האגודאית לבין מועצות גדולי וחכמי התורה של דגל וש"ס היו ידועים ברבים עוד לפני הבחירות המקומיות. הפלוגתא הזאת לא מנעה מחברי הכנסת מלהציג את עמדתם ולנסות להתכנס סביב מכנה משותף של הצורך החיוני בתיקון החוק, בטרם יפקע המועד שקצב בג"ץ. עוז לתמורה בטרם פורענות.

מאז שנפתחה לה מערכת הבחירות המקומיות והמחנה התפזר לכל עבר, גם המכנה המשותף הזה נעלם. אם במערכות בחירות קודמות הורגלנו בכך שהחברים נעים זה לכיוונו של זה ומגששים את דרכם להסדרה עם הישמע הגונג של סיום המערכה, הרי שהפעם התחושה היא שהמערכה רק בראשיתה.

"מערכת בחירות כזאת לא ידענו", התבטא השבוע ח"כ ביהדות התורה בכאב. הפיגוע אינו נקודתי, בצומת מסוים שבו אורבים המפגעים לשלוחי הציבור התמימים אלא לאורך כל הציר – אם להשתמש בביטוי החביב כל כך על המנצחים. "בירושלים ובחיפה, בבית שמש ובפתח תקווה, בביתר עילית ובאלעד. בכל עיר ששמים עליה את האצבע המחלוקת נמשכת כאילו אנו מצויים חודש לפני ולא אחרי הבחירות". בבחירות עברו, הפאזל הזה של מנצחים-מפסידים היה משתלב לו זה בזה לתמונה ארצית גדולה, ולא מעודף אהבה אלא מחמת חשיבה פוליטית קרה. בבחירות מקומיות – לכל סיעה מנצחת יש גם ערים מופסדות, ונדיבות של מנצחים מאפשרת גם ליריבים לנהוג בה באותה מידה בערים בהן נחלה מפלה. הבחירות האחרונות הן כאוטיות כל כך וגדושות באיבה, עד שכל גילוי תמיכה חרדי הדדי, מפתיע אותנו מחדש, כאילו מדובר בתמיכה של מפלגות המחנה הלאומי בצירוף נציג תנועת חד"ש לקואליציה בחיפה.

דווקא הציר שנחסם השבוע לתנועה בעיר התורה והחסידות בני ברק יכול ללמדנו שאפשר להתנהל גם אחרת ולהגיע להבנות בין הסיעות השונות. לראש עיריית בני ברק הנבחר הרב אברהם רובינשטיין היו את כל הסיבות שבעולם להפר הסכמים וללבות סכסוכים מול החברים האגודאים. מטען החבלה שהוצמד לו לגחון – עם פתיל השהייה לשבוע שלאחר הבחירות, היה אמור לספק לו תירוץ לפעולת נגד נועזת, אבל רובינשטיין העדיף לפוצץ את המנהרה בשטחו ולהימנע מהבערת כל הגזרה.

לא קרוואן אחד של הפלג הירושלמי, אלא שמונה קרוואנים, על שטחים ירוקים, הונחו בשבועות שקדמו לבחירות. רובינשטיין נכנס לזירת המטענים הזאת בעיניים פקוחות. הוא הבין שהוא יכול לצעוד בדרך הקלה, לעקוף את שדה המוקשים ולמסמס את פניות התושבים. צעד מהסוג הזה אולי היה מקנה לו שקט לטווח הקצר, אך מנטרל באחת את כוח ההרתעה שחיוני לכל ראש עיר שנכנס לתפקיד ורוצה לייצר סביבת עבודה ראויה של מנהל תקין. צריך להעריך ראש עיר שהוא ראש כולל, אדם שתורתו אומנותו ומסרב להפוך את התורה קרדום לחפור בה תשתיות בגינות ציבוריות. לא מדובר בהעדפת עצים על עצניקים אלא בהיגיון בריא ושכל ישר של ראש עיר שמבין שמחויבותו הראשונה היא לתושבים ולא לעסקנים. עוד כמה צעדים מהסוג הזה ואולי גם הסטראוטיפ של עיר נעדרת חוק וסדר שבה כל הרוצה לעקור נטוע יבוא ויניח קרוואן – תשתנה ולטובה.

אין מה לבוא בטענות לאנשי הפלג הירושלמי בבני ברק שתגובתם הייתה צפויה. כשהקרע אינו ניתן לאיחוי צעד מעין זה של פינוי בית כנסת, גם אם מכל הסיבות הנכונות שבעולם, מאפשר למפונים לזעוק בגרון ניחר מי לה' אליי, בטונים שלא נשמעו כאן מימי מתתיהו ובניו. הבעיה הגדולה שלנו היא שהמציאות הזאת, נראית כיום בכל עיר ועיר ולא בג'יהאד שבין הפלג לדגל, אלא בוויכוח הפוליטי שבין הסיעות הרשמיות שנציגיהן מכהנים בכנסת ישראל. בכל עיר ועיר שבה משתוללת אש המחלוקת נמצא הקרוואן התורן שעליו מונף דגל החשמונאים נגד המתייוונים מהסיעה השנייה – שהעזו להיכנס עצמאית לקואליציה ולהותיר את חבריהם בגולה האופוזיציונית הדוויה.

שתיקה בתרי

"מלכתחילה התיאום בחוק הגיוס לקה בחסר אבל האווירה שנוצרה אחרי הבחירות לרשויות לא מוסיפה", אמר השבוע בכנות ח"כ יעקב אשר כששאלנוהו האם אינו רואה קשר ישיר בין המריבות הפנימיות בערים לבין חוסר התיאום המוחלט בגזרת הגיוס. "אין ספק שהתוצאות של מה שאנחנו רואים ברשויות משפיעות על הדברים הכי חשובים שלמענם נשלחנו".

זיהוי הבעיה וההכרה בה – הם חצי פתרון. גם הנימה המפויסת של אשר מלמדת שלא אבדה התקווה לאחות את השברים. כששאלתי את ליצמן השבוע מדוע קולו לא נשמע, הוא השיב בפולניות מפולפלת: "אני מעדיף שיחשבו שאני לא עושה כלום ולא יידעו מה אני מתכנן".

את השתיקה בתרי – של ליצמן שמתנזר מראיונות ושל אשר שמדבר בקול שקט, צריך לכבד ולהעריך בימים שבהם כולם נהנים לשפוך עוד ועוד שמן למדורה. "אני מעריך שבבחירות הבאות לכנסת נרוץ ביחד", אומר ליצמן. אז נכון שבסיטואציה הנוכחית קשה לראות איך מפלגה עם שברים בכל חלקי גופה – קמה על רגליה בתוך חודש ויוצאת לריצת מרתון של בחירות ארציות, אבל אחרי השיחה עם שני ה'יעקב' – של דגל ושל אגודה, אולי אפשר לומר שנמצא הסולם. לקראת בוא הבחירות הארציות, ההמלצה הרפואית הרשמית של סגן שר הבריאות היא חודש של שתיקה תקשורתית והינזרות מהטחת עלבונות. ושיהיה לכולנו חורף בריא.

 

השארת תגובה