המלחמה היא על הבית שלנו

בתחילת השבוע, יחול יומו האחרון של החג – זאת חנוכה, היום האחרון של חנוכה, מביא איתו חידושים רבים ורעיונות על החג # ליקטנו עבורכם שיחה קלילה שופעת רעיונות המותאמים ליום קדוש זה מתוך הספר 'הגדתי היום'

חנוכה בחצר הקודש ויזניץ, צילום יהושע פרוכטר (1)
חנוכה בחצר הקודש ויזניץ, צילום יהושע פרוכטר (1)
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בעמדנו ביום גדול זה, זאת חנוכה. עלינו להתבונן במהותו של נס החנוכה. אמנם כן, ידענו כי מצאו כד שמן שהספיק לשמונה ימים למרות הכמות הקטנה שהייתה בו. ידענו גם על ניצחונם של החשמונאים בנסים גלויים. אך שרשם של דברים חייבים אף הם להתלמד כדי שנלמד מאבותינו והקב"ה יעשה לנו נסים כבימים ההם גם בזמן הזה.

בתפילת ההודאה של חנוכה אנו מגוללים את אשר עבר על העם היהודי בתקופה קשה זו: בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם.

תחילה מזכירים אנו את הגזירה ואחר כך את הישועה. ואולם יש שינוי בלשון בין החלק הראשון לחלק השני. תחילה מסופר שגזרו "להשכיחם תורתך, להעבירם מחוקי רצונך". לשון נוכח. והכוונה שבקשו לפגוע בתורה שלך כביכול. שלך ולא שלנו. בהמשך כאשר הגיעה עת הגאולה, נאמר: "רבת את ריבם דנת את דינם" כלומר המריבה והדין שנקם ה' באויבינו היו על הדברים שלנו. רבת את ריבם של עם ישראל והחשמונאים מוסרי הנפש. ומאליה צפה השאלה: מה נשתנה? מדוע נשמע כי הגזירות היו על תורת ה' ואילו הניצחון היה זה ניצחון על מה ששייך לנו?

למעשה זו לא השאלה, זו התשובה! כאשר החלה הגזירה וחשו שהגזירה היא שייכת כביכול להקב"ה,- להשכיחם תורתך, להעבירם מחוקי רצונך. כאילו שזו לא בעיה של העם היהודי. משכך, הם לא נלחמו עליה. אך כאשר הבינו כי תורת ה' היא שלנו, ודבריה הם חיינו ואורך ימינו. כאשר הובן כי זו בעיה שלנו, אזי החלו למסור נפש. ומשם החלה הישועה. כשהייתה זו מלחמה של כלל ישראל והבינו כי היא על התורה שלהם, היה זה ריבם , דינם ונקמתם. ועל כך ההודאה.

המלחמה על הבית

פעמים רבות אין אנו מרגישים מספיק כי מאבקי היהדות הם מלחמה על הבית שלנו. אנו עוברים גזירות וניסיונות שונים לקעקע את בסיס היהדות ואנו משאירים את המלחמה לאחרים, "עזבו לאחרים חילם". שהרבנים ילחמו. העסקנים. אבל כאשר זה נוגע לדברים של עצמו פתאום אנו לובשים רוח קנאות ואכפתיות על הדברים. אדם זה מוכן להילחם עליהם בחרב ובחנית. מה קרה? כי זה שלו! ועל שלו הוא נלחם. ורוח הקודש צווחת ואומרת: על כבודי לא מחיתם ועל כבוד בשר ודם מחיתם? כשאכפת, צועקים.

מעשה בהלך אחד, חסיד מודז'יץ שנקלע לשבת בעיירה קרלין. הוא ידע שיש בכיסו ארנק עם ממון רב, וביקש להפקידו במקום מבטחים. לשאלתו אמרו לו כי דברים יקרי ערך, מפקידים החסידים בבית האדמו"ר, וכך עשה. הוא ניגש אל בית האדמו"ר נתן לרבנית את ארנקו. ובתוך ההתעניינות אודותיו, נשאל על מוצאו ומטרת בואו. הוא סיפר כי בא מהעיירה מודז'יץ ונקלע באקראי לגמרי לקרלין. "נו ומה אתה אומר על המקום?" נשאל. "מוזר מעט… הייתי בתפילת מנחה… הצעקות היו נוראות. עוצמת התפילה הזו לא ברורה לי. למה לצעוק, אי אפשר לבקש בשקט?"

הרבנית לא השיבה לו. במוצאי שבת כאשר בא ליטול את פיקדונו. היתממה הרבנית כאילו אינה יודעת במה מדובר. "מה זאת אומרת". שאל בכעס "היכן פיקדוני"? והיא אומרת לו "איני יודעת מה אתה רוצה." הוא הרים קולו וצעק: "מה זאת אומרת? את כל כספי הפקדתי כאן". קולו הלך והתעצם עד כי כמעט וגרונו ניחר. או אז פנתה אליו הרבנית ואמרה לו: "למה אתה צועק, למה אתה מרים קול"? "למה?" ענה עזות "כי זה אכפת לי? כי זה שלי".

"את זה רציתי שתבין". השיבה לו מינה וביה, "כאשר אדם חש שהדבר נוגע לו אישית, הוא צועק. כי כשאנו מתפללים אנו חשים שזה שייך לנו, וכשזה אכפת, צועקים".

שחקן לא עוזב

ילד בא לרבו להתברך לבר מצווה שלו. אחר הברכה שאל אותו אם הוא וחבריו משחקים לפעמים בכדור. כן הוא ענה. ואתה רואה גם אחרים שמשחקים? כן בוודאי. זה מעניין אותי.

ואתה נשאר עד סוף המשחק בדרך כלל? לפעמים כאשר המשחק מעניין אותי. כשמשעמם אני הולך באמצע.

והשחקנים גם כן עוזבים? מה פתאום. הם חייבים להישאר. הם שחקנים. אני רק צופה.

ובכן, אמר לו הרב. דע לך כי כך הם החיים. עד היום היית צופה. ומהיום אתה שחקן. ושחקן  צריך לשחק עד הסוף. גם אם הוא מפסיד וגם אם זה לא הולך. כי כשהחיים הם שלך אתה נאבק  עליהם בכל הכוחות שיש לך.

מסעדה יהודית

התיאור הבא ינסה להמחיש לנו עד כמה שונה ההתייחסות של האדם כאשר הדבר שלו. מסעדה יוקרתית בפאתי מרכז מסחרי מציעה ללקוחותיה מבחר של מנות יוקרתיות מאין כמותם. יוקרתיות אך גם יקרות. את איוון הגביר אין זה מעניין, הפרוטה מצויה בכיסו, ומידי פעם מתיישב במסעדה ומתפנק על מנת בשרים להשביע נפש שוקקה.

וכך בערב אחד מתיישב לו איוון במסעדה. נוטל את התפריט ובורר לו מנה יפה. מאה וחמשים דולר עולה מנה כזו. את אוון זה לא מעניין. כל חייו עובד הוא לפרנסתו, ואם מצויה היא מה להם לכמה דולרים שייפרדו ממנו כדי לוותר על העולם הזה שלו. ולפתע. כאשר המנה לפניו, חגורתו משוחררת עיניו וכל חושיו בצלחת. נעצר הכל. התיאבון יצא ממנו ומצב רוחו ירד למפלס הנמוך.

מה קרה? מולו, גילה לתדהמתו יושב יהודי. יהודי שצורתו לבד יש בה לעורר דחיה אצל שונא ישראל זה. כאן עוד הגדיל לעשות אותו יהודי, הוא חייך. ואין לך סיבה גדולה מזו להעלות חמתו של איוון. לו לא היה חושש לכבודו היה נושכנו כחמור. אך נימוסי המקום מנעו זאת ממנו. הוא ביקש באחת את המלצר. משזה בא הורה לו לחלק מנה יוקרתית לכל יושבי המקום. על חשבונו. רק לאחד לא, ליהודי! והיהודי ממשיך לחייך ולהתמוגג מהנאה.

איוון ממשיך ומבקש מהמלצר, הגש בקבוק יין צונן לכל אחד מהסועדים. שיעלה ככל שיעלה. אולם לאחד לא, ליהודי. עשרות בקבוקי יין נשלפו מהמרתף עד כי ברגע התבשמו להנאתם כל יושבי המקום שלא הבינו מדוע שפר חלקם היום וזכו למתת ידו הרחבה של איוון.

איוון הרים עיניו אל היהודי שוב. ושוב רואה את השמחה על פניו. הוא כמעט ויצא מכליו. בשלישית ניסה לתקוף את חיוכו במנה אחרונה יוקרתית שחולקה אחר כבוד לכולם. לכולם אמרנו? לא ממש. ליהודי לא. והיהודי?? מחייך.

כאן כבר לא עמד בזה איוון וניגש אל היהודי. "אומר לך" פתח את דבריו. "כל מה שראית כאן לא נעשה אלא להסיר ממך את החיוך היהודי שלך. ולהפתעתי אני רואה שלא די שאני לא מצליח להעציב אותך אלא אני עוד גורם לך לשמוח יותר. אתמהה?! משיב לו היהודי לאיוון האנטישמי, אכן יש לי סיבה לשמוח, אני הוא בעל המסעדה!!!

הוא לבדו ישא פרי חטאו

חיינו אף הם כרוכים סביב תכלית אחת. כאשר אנו בדרך להגיע אליה מתגברים על הקשיים ולא חוששים מהתמודדויות. ההחלטה כי החיים הם שלי וכל מה שיקרה בהם אני אשא בתוצאות הופכות את החיים לרציניים יותר ואחראיים יותר.

אגרתו הידועה של רבי ישראל מסלנט זי"ע פותחת במילים אלו: "האדם חפשי בדמיונו ואסור במושכלו, דמיונו מוליכו שובב בדרך לב רצונו בל יחת מהעתיד הוודאי, עת יפקוד ה' על כל מפעליו ובשפטים קשים יוסר. בל ילכד זר בגללו הוא לבדו ישא פרי חטאו אחד הוא עושה העבירה והנענש מרה היא. בל יאמר האדם זה חלי ואשאנו.

סדר העבודה לאור הדברים הללו הוא. לדעת כי יש לו לכל יהודי סולם עדיפויות מסודר. סולם מוצב ארצה שראשו מגיע השמימה. צריך כל העת להיות ערני ולבחון בפלס המאזניים, האם אכן חיי התורה והמצוות בראש מעיניו או שהוא נוטה מסדר זה. וזו טענה שטען הקב"ה כלפינו במרוצת הדורות. הכיצד? "על כבודי לא מחיתם ועל כבוד בשר ודם מחיתם?"

מקור הדברים הוא, בגמרא מסכת נדרים (דף ל"ט:) אודות המעשה עם קורח שחלק על משה רבינו. עלו השמש והירח ממקום שהם רגילים להיות, למקום יותר גבוה ואמרו: "אם אתה עושה דין לבן עמרם מוטב ואם לאו אין אנו מאירין" ובקשו בזאת לתבוע את כבודו של משה רבינו. אמר להם הקב"ה, בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם? כל יום עושים כל מיני עבודות זרות שמשתחווים לשמש ולירח ואתם שותקים, אינכם מוחים. עכשיו שעושים ריב עם משה רבינו אתם מוחים ובאים לתבוע את כבודו? ומאז השמש והירח לא יוצאים עד שהקב"ה יורה בהם חצים ומכריח אותם שילכו להאיר.

העיקרון הוא לדעת מה יקר באמת ומה יקר פחות. לדעת כשאדם כועס וחושב שהכעס בא לו מתוך קנאות. אומרים לו האם דווקא כשזה נוגע לך אתה כועס או שגם אם היה נעשה דבר דומה לחברך היית נזעק. האם דווקא כשהחוג של השני עשה מעשה שלא לרוחך כעסת בו בזמן שכאשר היה זה מהחוג שלך לא היה אכפת לך. האם כאשר לדעתך טועים שני חוגים, האחד בר פלוגתא שלך והשני לא. האם גם על החוג ההוא יצא קצפך? וכשהתשובות מגומגמות ניכר כמה שהנגיעה האישית מרחיקה את האדם מהאמת. כמה הוא נלחם בחייו למען כבודו כבוד משפחתו וכבוד מפלגתו ואינו שת לבו לכבוד ה' באמת.

יתן ה' ונדע ונזכור בזאת החנוכה, כי ההבנה הזו היא שהחזיקה את עם ה' בכל התלאות, והיא שעמדה לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה.

נלקט מתוך "הגדתי היום" על מועדי השנה – כתב ליקט וערך הרב אברהם ארלנגר, בימים אלה יוצא הכרך הראשון על פרשיות השבוע

תגובה אחת
  1. אפשר לקנות את ספריו של הרב אברהם ארלנגר באתר טקסט רץ הוצאה לאור:
    https://textratz.co.il

השארת תגובה