נתניהו הבין: היעד בחירות בחירות במאי

נתניהו מבין שאי אפשר לשרוד כך עוד שנה והוא מכוון למשוך את הקואליציה עד ינואר ואז ללכת לבחירות באייר • הרווח – תקווה לרגיעה בעזה ובמה מכובדת לטקסים הממלכתיים ולראש הממשלה

נתניהו  צילום לוי נאזרוב
נתניהו צילום לוי נאזרוב
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

הקואליציה שרדה השבוע בנס. ח"כ חיליק בר (המחנה הציוני) בחו"ל ללא תיאום מראש, חברו לסיעה ח"כ רוברט טיבייב לא היה במשכן עקב פגישה חשובה, הקואליציה ניצלה על חודו של קול והפילה את הצעת החוק להעלאת קצבת הזקנה והשוואתה לשכר המינימום: 57 חברי כנסת התנגדו לעומת 56 תומכים. ככה לא מתחזקים ממשלה, כך אי אפשר לשרוד. רוה״מ והשרים חייבים לשהות במשכן הכנסת ומשם לנהל את עיסוקיהם, עוצר נסיעות לחו״ל והכי גרוע, אי אפשר ללכת לשמחות של חברי מרכז! מה יהיה בפריימריז הקרבים? כל ח״כ מלך לשעה, האנרכיה קרובה, השרלטנות ויצר הפרסום האישי חוגגים.

בניגוד לציפיות, איווט ליברמן וסיעת ישראל ביתנו שבשליטתו, ״משחקים״ אופוזיציה אמיתית לוחמת ומודיעים שיצביעו נגד הצעות חוק שהיו בבת נפשם, כגון ״חוק הנאמנות בתרבות״ של מירי רגב. ׳הכעס׳ של ליברמן נובע מדחיית הקואליציה את ההצבעה בקריאה שניה על ״חוק עונש מוות למחבלים״. ליברמן רצה להציג את ה׳חוק׳ שיעילותו והאפקטיביות שלו נתונים במחלוקת עובדתית עזה, כדגל במסע הבחירות העתידי.

כשהקואליציה נתונה לאצבע של ח״כ מזדמן, כשאין לה גיבוי בשעת מבחן אמיתית, מסיעה שהייתה שותפה מרכזית ושואפת לחזור ולהיות ציר בקואליציית העתיד, מצבה בכי רע. איווט ליברמן שואף לבחירות מוקדמות ככל האפשר. מרכיב הזמן קריטי עבורו, הוא מאבד גובה, יורד מהכותרות, הופך ללא רלוונטי. הבוחר המצוי ״ישכח״ את נסיבות פרישתו מתפקיד שר הביטחון, מדוע ולמה? ׳הארומה הביטחונית הקשוחה׳ ותהילת ׳שומר הגחלת הימנית׳. הדבר שכן יזכרו לו, שהוא זה שהפיל את ממשלת הימין. ליברמן חייב בחירות ומיד.

בנימין נתניהו כבר ׳מבין׳ שהבחירות הבאות לא יהיו בנובמבר 2019. נתניהו לא ׳יזכר׳ לדורות כמי שכיהן בראשות הממשלה, לקדנציה הכי ארוכה, 4.5 שנים. אולי כמי שכיהן משך הזמן הכי ארוך כרוה״מ, גם הישג, יותר מבן גוריון. נתניהו שבאצבעו סתם והציל את הסכר המתמוטט, על רקע ההסדר הנתון במחלוקת ברצועת עזה, שגרר את פרישת איווט ליברמן מתפקיד שר הביטחון ואת גמדיו מהקואליציה, והשאירה עם 61 תומכים בלבד מבין, שבמוקדם או במאוחר הגלים הסוערים יסחפו גם אותו. המטרה – בחירות במאי 2019. לא מרץ.

בחירות כבר במרץ, לא טובות לנתניהו, בעזה המצב נזיל, רגיש, המרעומים לא מנוטרלים, האש יכולה לחזור במחי טעות של חייל זוטר. לחרדים בחירות באדר ב׳, ערב או אחרי חג פורים, לא טובות והם יתנגדו בכל מאודם. כוח האדם ׳עסוק׳ בהתרמות לת"תים! לא בבחירות. חודש אחרי, חג הפסח, טרדות חג המצות וההכנות המרובות יחבלו במערכת הבחירות.

הברירה הראשונה היא חודש אייר. תחילת הזמן בישיבות היא בעיה פתירה, ב״מלחמה על עיקרי הדת״. העיקרון ״מוטב יחללו שבת אחת ולא שבתות הרבה״, יוחל ולא בפעם הראשונה. הגמרות ייעזבו, היכלי התורה יינטשו, למען המטרה הקדושה, בציפיה לא דרוכה, להכרזה המרוממת, ״ויחזור לתלמודו״. באם ׳החזרה׳ תהיה בשירה וריקודי שמחה על ההצלחה במלחמת הקודש, יהיה קשה לכלוא את הצהלה והעניין ולחזור לעולם העיון והעמקה בלימוד.

בנימין נתניהו ישמח באם הבחירות יערכו רק במאי. טכסי יום הזיכרון ויום העצמאות, שבהם הוא זוכה לחשיפה מרובה כשהאופוזיציה לא קיימת והאפשרות להפגנת משילות, ממלכתיות, הדר ועוצמה, עוזרים בקלפי. תחרות הזמר האירופאית שהשנה מתקיימת באסיה-ישראל, האירוויזיון, אמורה להתקיים בתל-אביב בתחילת מאי. שגשוג, חשיפה, מצב רוח, תיירות, הצלחה, ׳ישראל על המפה׳! הכל ׳עוזר׳ ביום הבוחר. הממסד המכהן ינופף וישתמש באירועים כהצלחותיו, מול משביתי שמחות מקצועיים ורואי שחורות.

המלחמה של הליכוד היום היא שרידות עד ינואר הקרוב. בינואר יוכרז על הקדמת בחירות לטווח של בין 90 ל150 יום כפי שמצווה החוק, חודש מאי 2019. מאידך, באם הממשלה נופלת בהצבעת אי-אמון. כלומר 61 אצבעות נגדה, לא מספיק רוב יחסי, הבחירות מתקיימות אוטומטית בתוך 90 יום. קשה להאמין שיימצאו 61 אצבעות נגד. אלא אם כן השר משה כחלון ישתגע. כחלון רוצה בחירות, אך לא רוצה לפגוע ב׳בייס׳ שלו, ולהצטייר כמי שהפיל את ממשלת הימין.

כך ניתן לקרטע כל הדרך אל ינואר המתקרב. במשכן הכנסת, בית המחוקקים הישראלי, כל שבוע מלחמות חורמה. האופוזיציה תרשום ע״ש הישגים מדי פעם. אי אפשר לקדם חוקים שהוסכמו והוכנו עי וועדת שרים לחקיקה והיו מוסכמים על חברות הקואליציה, החקיקה מעוכבת, חוק הגיוס מושהה, אך הממשלה לא תובס בהצבעת אי אמון. כאמור לליברמן שמפחד לצלול לתהומות השכחה, זה לא טוב, גרוע. הוא ינסה לחבור לכל אופציה של הקדמת בחירות. באם הניסיונות יכשלו, לקראת הסוף  לא נופתע, באם הוא יחזור לשתף פעולה עם הקואליציה, מתוך הבנה שהוא חוזר להיות חלק ממנה בעתיד הקרוב.

האיום הרציני ביותר על שלימות הקואליציה, הינו חוק הגיוס. הארכה שקצב הבג״ץ נגמרה! החוק החדש לא חוקק, טכנית נדרשים מספר ימי עבודה מזורזים בכדי להעבירו. בשעת כתיבת שורות אלו לא התקבלה בבג״ץ החלטה, בבקשה הדחופה להארכת מועדים. באם היא תדחה סופית או לא תתקבל החלטה מידית, כבר בשבוע הבא בני הישיבות בבעיה משפטית קשה. הישיבות גם בבעיה כלכלית! השמש תזרח, יהיו פקקים בכבישים, עולם ינהג כמנהגו, בחורי ישיבות לא יגויסו בכוח. דברים ישתנו. כבר למדנו על בשרנו, ״כל המשנה ידו על התחתונה״. ההתנהלות שבשגרה, עדיפה.

ייתכן, שזו הסיבה ששר הביטחון החדש, רוה״מ בנימין נתניהו ׳אימץ׳ את התפקיד לחיקו ולא נענה להפצרות נפתלי בנט ואיילת שקד, להפקיד את התיק הפנוי בידי נפתלי בנט והבית היהודי. בתפקידו כשר בטחון בפועל ולמעשה, יוכל בנימין נתניהו להרגיע את החרדים ולנסות להעביר את ״תפוח האדמה הלוהט״ לקדנציה הבאה, תוך הבטחה וקריצה, ש׳בינתיים׳ הכל בסדר. כלום לא ישתנה בהסדרים הקיימים. לבג״ץ יודיעו, שהשר הממונה והדרג המקצועי, נערכים. יקימו וועדה. החרדים ׳יותר מישמחו׳ לא להפיל את הממשלה על רקע הגיוס. בבחירות זה יעלה ביוקר רב, עד כדי שינוי אפשרי במרכיבי הקואליציה בקדנציה הבאה.

לבנימין נתניהו בראש סיעה של 28/30 ח"כים בקדנציה הבאה, יש אופציות קואליציוניות נוספות. יאיר לפיד ויש-עתיד, לא ישרדו קדנציה נוספת באופוזיציה. זו תהיה שירת הברבור של האיש והמפלגה. לפיד חייב לחזור לבמת העשייה, כשר חוץ, אוצר, בטחון, מחק את המיותר. אחרת הוא נידון לכליה. אין לו זכות קיום. כבר עכשיו הוא מאבד גובה ולגיטימיות באם השם החם, בני גנץ, או גבי אשכנזי, יועמדו בראשות ולפחות בצמרת המחנה הציוני. לפיד יתפשר ויכנס לקואליציה בכל מחיר. החרדים חייבים לקחת זאת בחשבון. בחירות על רקע גיוס חרדים, יכולים להעביר 4/5 מנדטים מהימין למחנה המרכז/שמאל ולחסל את האפשרות לממשלת ימין. עוד נקודה למחשבה.

לסיכום שאינו סוף. העסק מתפרק. השאלה, באם יהיה אפשר לסחוב את מצב הפירוק ללא מינוי מפרק! וקביעת תאריך יעד לבחירות, עוד חודש חודשיים. זו השאלה שעומדת על הפרק. נתניהו מאמין שכן.

השארת תגובה