יאיר לפיד: אני קרבן של עברייני מקלדת

יאיר לפיד.  צילום: אגודת הסטודנטים המכללה למנהל
יאיר לפיד. צילום: אגודת הסטודנטים המכללה למנהל

חבר הכנסת שהפך את הרשתות החברתיות לבמת התבטאויותיו פירסם פוסט חדש.

הפעם עוסק הפוסט של יאיר לפיד, בעוד 'טעות' בה נתפס – סוגיא בפני עצמה בה הפך לפיד ל'חביב הרשתות'. כשבכל טעות בה הוא נתפס – מפורסמים פוסטים וסרטוני 'תשובה.

אלא שבמקרה דנן, הטעות היתה דווקא של אלו ש'תפסו' את הטעות. קראו את דברי חבר הכנסת יו"ר תנועת 'יש עתיד' – ותבינו:

"הפוסט שלא רציתי לכתוב

אחותי מיכל ז"ל נולדה ב-5.11.1960. אני נולדתי שלוש שנים אחריה, בדיוק באותו תאריך. 5 בנובמבר. בכל שנה, כשה-5 בנובמבר היה מגיע, אמא ואבא שלי היו מעירים אותנו מוקדם בבוקר ושרים "יומולדת למיכלי ויאירי, חג שמחה לילדים", ואנחנו היינו יושבים במיטות הקטנות שלנו ומוחאים כפיים.

מיכלי היתה יפה וחכמה ומוארת ואהבתי אותה. היא נהרגה בתאונת דרכים בגיל 24. מאז, ימי ההולדת שלי פחות שמחים. המשפחה באה, מקסימום כמה חברים, אבל בלי מסיבות.

ביום שישי האחרון הייתי בתכנית של אופירה וברקו. הם שאלו איך חגגתי ואני אמרתי שבגלל מיכל אני לא עושה חגיגות גדולות.

היום בבוקר קמתי לסערה. מישהי כתבה בטוויטר ששיקרתי, אחותי לא נולדה בנובמבר, אלא ב-1 באפריל. המצאתי את כל הסיפור על ימי ההולדת, כדי לגרוף אהדה פוליטית.

מאוחר יותר התברר שהייתה טעות במחשב של "חברה קדישא", אבל צונאמי של רוע כבר החל להשתולל ברשתות החברתיות. זה צוייץ, וצוייץ שוב, ונכתב ועלה באתרים, ונשלח לכל עבר. הדבר הכי בולט היה העונג. העובדה שהם נהנו כל כך לעסוק באחותי המתה, רק כדי שיוכלו להגיד עליי משהו מגעיל.

אני שואל את עצמי מה עובר על מי שכותב דבר כזה? מה המצב הנפשי של מי שעוזר לו להפיץ את זה? אחד האתרים העלה את הסיפור עם הכותרת "האם יאיר לפיד שיקר לגבי אחותו שנפטרה?". בגוף הידיעה נאמר שהם בדקו והתברר שלא, אני לא משקר לגבי אחותנו שנפטרה. תודה רבה באמת, אבל רוב האנשים קוראים רק כותרות.

אני תוהה מה אמר לעצמו האיש בדסק שהעלה את הכותרת. באמת לא עלה בדעתו שיש דברים שפשוט לא משקרים לגביהם? אף אחד. גם לא מי שהלך לחיים פוליטיים? הרי זה לא רק אני, יש את אמא שלי, ואת אחותי הקטנה, ואת הבעל של מיכל, וחברים. הרבה מאוד אנשים שהיו חוגגים לה יומולדת בכל 5 בנובמבר. הרבה מאוד אנשים שלקחו את זה קשה, כי הם לא האמינו שיכולה להיות כזו רשעות.

אז כתבתי את הפוסט הזה. שלא צריך היה לבוא לעולם. רק כי אנחנו ברגע שבו כל אחד מאתנו צריך להחליט איפה הוא עומד מול הרוע. זה לא השיח שצריך להיות פה. זו לא המדינה שבה אנחנו רוצים לחיות. הדרך היחידה לשנות את זה היא שכל אחד ייקח אחריות על עצמו. שיגדיר לעצמו איפה הגבול. כל מה שצריך זה שכל אחד מאתנו יגיד לעצמו "אם אני לא בטוח שזה נכון, אני לא אכתוב את זה ולא אפיץ את זה. נכון שזה עסיסי, נכון שזה על מישהו שאני שונא, אבל אני אזהר כמו שהייתי רוצה שיזהרו אילו זה הייתי אני". אולי זה נשמע מעט, אבל זה ישנה המון.

ויומולדת שמח מיכלי. אני מתגעגע."

השארת תגובה