בבת אחת הפך הרב לחולה המרותק למיטתו

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

יעקב אבינו פוחד ורועד מהמפגש עם אחיו עשיו הרוצה להורגו.  הוא שומע שהוא עדיין בכעסו כשהוא יוצא לקראתו עם ארבע מאות איש למלחמה. ובעקבות כך הוא נערך לדורון, מלחמה ותפילה. בתפילתו הוא אומר: "קטונתי מכל החסדים… אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי… כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים. ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים…" וכבר שואלים המפרשים ממה חושש כל כך יעקב הרי הקב"ה הבטיח לו שישוב למולדתו ויהיה עמו! מה צריך יותר מזה? ומשיבים: כי יעקב חושש שמא יגרום החטא, ומחמת חטאיו בטלה ההבטחה.

ויש להבין, הרי אמרו חז"ל שקללת צדיק עושה רושם, וברית כרותה לשפתיים. הרי שמרובה מידה טובה ממידה רעה, כך ששבעתיים ברכת הצדיק שעושה רושם אינה חוזרת ריקם, א"כ איך עלה על דעתו של יעקב אבינו שהקב"ה יניחנו במלחמה עם עשיו לאחר שהבטיח לו לשמור אותו, גם אם חלילה חטא? טענתו הנחרצת: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך" היא חזקה שבעתיים גם מול "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך…" ממה יש לחשוש?

י"ל שזה אכן טענת יעקב לקב"ה. אמנם "קטונתי", וייתכן שגרם החטא, כך שמחמת זכויותי לא מגיע לי נס כה גדול של שידוד מערכות כדי לנצח את עשיו הגיבור שבורך על ידי אבי יצחק ב"על חרבך תחיה". אבל "ואתה אמרת…" ועל זה אני רוצה להסתמך.

מסופר על יהודי מיקירי יהודי העיר לבוב, שהתגלה אצלו גידול ממאיר ל"ע, כזה שאינו מותיר לבעליו סיכוי להישאר בחיים. עד שהרופאים אמרו שימיו ספורים.

בבת אחת הפך ר' חיים דב מאברך מלא מרץ ושמחת חיים, לחולה המרותק למיטתו. גופו הלך והצטמק, כוחותיו אזלו. בני משפחתו סבבו את מיטתו ללא הפסקה ודאגו מאוד לנוכח מצבו.

אחיו, ר' זאנוויל, היה מחשובי הדיינים בעיר לבוב. הוא הפעיל את קשריו והצליח לאחר מאמצים רבים לקבוע לאחיו ר' חיים דב תור דחוך אצל הפרופסור סלייטר, מנתח יהודי בכיר בבית החולים בלבוב, על מנת לשמוע את חוות דעתו. הרופא בדק את החולה ביסודיות, אך לא היו בפיו בשורות מרחיקות לכת. "עם או בלי ניתוח", אמר לר' זאנוויל, "הסיכויים של אחיך להחלים הינם קלושים. הניתוח, אם יצליח, יכול להאריך את חייו לכל היותר בכמה שבועות". "גם שבועות ספורים של חיים אינם דבר של מה בכך" אמר ר' זאנוויל, והניתוח הדחוף נקבע ליום המחרת.

בין צדיקי העיר לבוב היה האדמו"ר רבי נחום מהוסיאטין זי"ע, נכדו של הרבי הק' רבי ישראל מרוזין זי"ע, שנודע בכינויו: רבי נחומונ'יו. בליל יום שלישי, שעות ספורות לפני הניתוח, החליט רבי זאנוויל להביא את אחיו אל הרבי מהוסיאטין ולבקש את ברכתו לפני הניתוח. במבצע מורכב הביא את אחיו החולה אל הרבי, אולם שם לא הניחו להם להיכנס, היות שהרבי לא חש בטוב באותו זמן.

"סלח לי", פנה אליו ר' זאנוויל, "אחי הוא חולה אנוש, מחר הוא עומד לעבור ניתוח וחייו מונחים לו על כף המאזניים. אנו חייבים להיכנס אל הרבי עוד היום!" גם טענה זו לא הצליחה לפתוח בפניהם את הדלתות, והוויכוח הלך וגבר עד שהגיעו הדיו לאוזניו של רבי נחומונ'יו ששאל את משמשו על מה הרעש? ולאחר ששמע את פרטי המעשה, הורה לו הרבי להכניסו.

בדמעות שליש שחו האחים לרבי על המחלה המקננת בגופו של ר' חיים דב, עד כי אפילו הרופא המנתח אינו מעניק לו סיכוי לחיות. "ה' יעזור, הניתוח יעבור בשלום ותזכו לרפואה שלמה" איחל הרבי. אולם החולה, ר' חיים דב, כלל לא היה מרוצה מהברכה שקיבל. אחיו ר' זאנוויל, שהתכופף והקשיב למוצא פיו החלוש, אמר לרבי: "הוא מבקש שהרבי יברך אותו ברפואה שלמה בדרך הטבע, ללא צורך בניתוח".

דממה פתאומית השתררה בחדר. "מה הוא רוצה, שיעשו לו ניסים?" שאל הרבי, "אם כך, נשאלת השאלה האם הוא באמת 'שווה' את זה, האם הוא באמת ראוי שייעשו לו ניסים?" המתח בחדר חתך את האוויר, אבל אז נשמע קולו החלוש של החולה: "אני אמנם אינני 'שווה' את הנס, אבל הרבי הקדוש הרי ראוי ו'שווה' שיעשה נס על ידו ודרך זה אני מבקש את הנס לפנים משורת הדין". לנוכח דברים אלו בירך אותו הרבי ברפואה שלמה ללא צורך בניתוח, ונפרד ממנו לשלום.

שעות ספורות חלפו, ור' זאנוויל הגיע אל הרבי, נרגש כולו וסיפר שמעט אחרי חצות לילה החלה הידרדרות במצבו של אחיו, חום גופו נסק ועיניו היו עצומות. אך לפתע פרץ מפיו שיעול יבש שהרעיד את החדר, ומיד אחריו פרץ סילון של דם מגרונו. ר' זאנוויל  חשב שהגיעה השעה להיפרד מאחיו האהוב, מסכת הייסורים שלו עומדת להסתיים. אך לפתע הוא שמע קול חלוש: "אחי היקר, בבקשה, תביא לי משהו לשתות. אני צמא מאוד". הוא אץ להביא כוס חלב חם ורצה להשקות את אחיו בכפית, כפי שהיה רגיל בעת מחלתו, אך הוא סרב. הוא לקח מידו את הכוס ושתה אותה עד תומה. לאחר מכן ביקש החולה לאכול, ועם כל רגע שעבר השתנו פניו לטובה. ר' זאנוויל מיהר להזעיק את בני הבית ולנגד עיניהם התרחש הנס המופלא, החולה הגוסס קם לתחיה… "ברכתו של הרבי התקיימה חיש מהר! כעת אין כבר צורך בניתוח", הכריז ר' זאנוויל בהתרגשות.

בבוקר שלמחרת, זמן הניתוח המיועד, חיכה הפרופסור סלייטר לחולה. ומשלא בא- הבין כי מן הסתם שבק חיים במהלך הלילה. יומיים לאחר מכן פגש הפרופסור בר' זאנוויל ושאל: "איפה הייתם? למה לא באתם לניתוח?" ענה לו רבי זאנוויל: "פשוט, כבר לא היה צורך בניתוח". "אה, אני מצטער", מלמל הרופא היהודי בעצב. "ברוך דיין אמת". "לא ידידי, לא הבנת נכון", פנה אליו ר' זאנוויל בחיוך, "דיין האמת העניק לאחי חיים מחודשים. הוא הולך ומתחזק מיום ליום וכלל אין צורך בניתוח". הרופא נדהם, ור' זאנוויל סיפר לו על ברכתו של הרבי מהוסיאטין ועל הנס שהתרחש שעות ספורות לאחריה. "אם כן", קרא הרופא, "עלי ללכת ולהכיר את הצדיק הזה".

כשהגיעו לפני רבי נחומונ'יו, ניסה הרבי בענוותנותו להמעיט בגודל הנס: "כנראה שהאבחנה הראשונית לא הייתה מדויקת. מסתבר מאוד שהיה לו רק פצע מוגלתי בגרונו"… אולם הרופא מחה על כך בתוקף: "במחילה מכבודו, שהרבי לא יהפוך אותי ל'סנדלר'! האבחנה הייתה מדויקת, החולה סבל מגידול ממאיר ולפי מצבו לא נותרו לו אלא ימים בודדים עלי אדמות. אם יש מישהו שמכיר בעוצמת הנס שנעשה כאן- זה אני, המומחה לגידולים מעין אלו. ולכן באתי לכאן, כדי לראות את פני הצדיק שפעל את הנס השמימי הזה"…

כתפילתו של יעקב אבינו באותה שעה מול עשיו אחיו בעזרת צדיקי הדור. אמנם ריבונו של עולם לא מגיעים לנו ניסים גדולים, אבל להם- הצדיקים מגיע. ואתה ריבונו של עולם חנון ורחום, תן לנו לפנים משורת הדין ותזכה אותנו בניסים ונפלאות.

השארת תגובה