אוֹתוֹ חִנּוּךְ, וְתוֹצָאָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית!

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו (לב, ד) יַעֲקֹב וְעֵשָׂו – שְׁנֵיהֶם נוֹלְדוּ מֵאוֹתָם אָב וָאֵם, שְׁנֵיהֶם גָּדְלוּ בְּאוֹתוֹ בַּיִת, וְקִבְּלוּ אֶת אוֹתוֹ חִנּוּךְ. עֵשָׂו הָרָשָׁע, תִּרְאֶה מַה יָּצָא מִמְּךָ – אִישׁ רַע מַעֲלָלִים, וּלְעֻמַּת זֹאת, מַה יָּצָא מִיַּעֲקֹב אָחִיךָ הַצַּדִּיק – מַלְאֲכֵי מָרוֹם מְשָׁרְתִים אוֹתוֹ [לְפִי הַדֵּעָה שֶׁהַ"מַּלְאָכִים" שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב אֶל עֵשָׂו אָחִיו הָיוּ מַלְאָכִים מַמָּשׁ]!

פַּעַם בָּא מִישֶׁהוּ לְמָרָן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף זַצַ"ל וְאָמַר לוֹ: "הָרַב זוֹכֵר אוֹתִי? הָיִינוּ חַבְרֵי יַלְדוּת, שִׂחַקְנוּ יַחַד בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים"… הֵשִׁיב מָרָן: "כֵּן, אֲנִי זוֹכֵר. כֻּלָּם הָיוּ פַּעַם יְלָדִים קְטַנִּים וְשִׁחֲקוּ בְּמִשְׂחֲקֵי יַלְדוּת. אֲבָל צָרִיךְ לִרְאוֹת מַה יָּצָא מִכָּל אֶחָד… אֶחָד צָמַח וְנִהְיָה לְאִישׁ, וְאֶחָד נִשְׁאַר תָּקוּעַ בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים"….

מִיהוּ הֶ"חָשׁוּב" בְּעֵינֵי עֵשָׂו

וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה (לב, ו) מָה אִכְפַּת לוֹ, לְעֵשָׂו, אִם יֵשׁ לְיַעֲקֹב שׁוֹר וַחֲמוֹר? אֵצֶל עֵשָׂו, וְכָךְ גַּם כַּיּוֹם אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף, נֶחְשָׁב חָשׁוּב וּבַעַל עֵרֶךְ. הָאֱמֶת הִיא, כַּמּוּבָן, שֶׁאֵין בָּעֹשֶׁר שׁוּם הוֹכָחָה לְטִיבוֹ שֶׁל הָאָדָם וּלְחָכְמָתוֹ. יָכוֹל אָדָם לִהְיוֹת אַנְאַלְפָבֵּית גָּמוּר וְסָכָל – וְיַחַד עִם זֹאת עָשִׁיר מֻפְלָג, שֶׁהֲרֵי הַכֶּסֶף מַגִּיעַ מֵאֵת ה'. עַל אַף זֹאת, הֲמוֹן הָעָם מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם הֶעָשִׁיר, וְרוֹאִים אוֹתוֹ כְּמַצְלִיחָן. וְאִם אֵין לָאָדָם כֶּסֶף, הַיַּחַס אֵלָיו בְּהֶתְאֵם.

יַעֲקֹב אָבִינוּ הִכִּיר אֶת נֶפֶשׁ עֵשָׂו אָחִיו, וְלָכֵן אָמַר לוֹ: "עִם לָבָן גַּרְתִּי… וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה" – 'עַל אַף שֶׁשָּׁהִיתִי אֵצֶל לָבָן הָרַמַּאי, הִצְלַחְתִּי לִצְבֹּר רְכוּשׁ רַב מְאֹד. אֲנִי עָשִׁיר מֻפְלָג, אַל תַּחֲשֹׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְזַלְזֵל בִּי, וְאַל תַּעֲלֶה עַל דַעְתְּךָ לְנַסּוֹת לְהִתְנַכֵּל לִי'…

מַדּוּעַ הִרְבָּה יַעֲקֹב בְּהִשְׁתַּדְּלוּת?

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת (לב, ח) מִפְּנֵי מָה חָשַׁשׁ יַעֲקֹב כָּל כָּךְ מִפְּגִישָׁתוֹ עִם אָחִיו עֵשָׂו, מַדּוּעַ עָרַךְ הֲכָנוֹת כֹּה רַבּוֹת; חָצָה אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, הִתְפַּלֵּל וְשָׁלַח דּוֹרוֹנוֹת וּמַתָּנוֹת לְעֵשָׂו, הֲרֵי הַקָּבָּ"ה הִבְטִיחוֹ: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (לְעֵיל כח, טו). לְיַעֲקֹב אָבִינוּ יֵשׁ הַבְטָחָה מְפֹרֶשֶׁת שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יִשְׁמֹר עָלָיו וְיַצִּילֵהוּ. אִם כֵּן, מַדּוּעַ עוֹשֶׂה הוּא אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת וְהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת הַלָּלוּ?

יַעֲקֹב אָבִינוּ מְלַמְּדֵנוּ בְּהַנְהָגָתוֹ זוֹ יְסוֹד חָשׁוּב: אָמְנָם הוּא בָּטַח בַּה' בְּלֵב שָׁלֵם, אַךְ עִם כָּל זֹאת הִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבְּכֹחוֹ וּבִיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת, כְּדֵי לֹא לְהַטְרִיחַ אֶת הַקָּבָּ"ה, וְלִסְמֹךְ עַל הַנִּסִּים שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמּוֹ.

טַעַם נוֹסָף לְפַחְדּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אוֹמְרִים רַבּוֹתֵינוּ (בְּרָכוֹת ד ע"א), כִּי הָיָה יָרֵא "שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא".  יַעֲקֹב אָבִינוּ יָדַע שֶׁעֵשָׂו בָּא אֵלָיו כְּשֶׁבְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִצְווֹת יְקָרוֹת וַחֲשׁוּבוֹת מְאֹד: א. מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם. ב. מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת, וּזְכֻיּוֹת מִצְווֹת אֵלּוּ הָיוּ חֲסֵרוֹת לְיַעֲקֹב. שֶׁכֵּן, יַעֲקֹב אָמְנָם נִשְׁלַח מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּת אִמּוֹ לָשֵׂאת אִשָּׁה, וּמֻתָּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּרָה זוֹ, אַךְ גַּם לְאַחַר שֶׁחָלְפוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה הַשָּׁנִים שֶׁעָבַד בִּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו שֶׁל לָבָן, רָחֵל וְלֵאָה, נִשְׁאַר בְּחָרָן עוֹד שֵׁשׁ שָׁנִים, שֶׁבָּהֶן לֹא קִיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם וּמִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּשֶׁל זְכוּת זוֹ שֶׁנֶּחְסְרָה מִמֶּנּוּ, הֵכִין יַעֲקֹב אֶת עַצְמוֹ גַּם לְמִלְחָמָה, שֶׁמָּא יִגְרֹם הַחֵטְא, וְחָלִילָה וְחַס לֹא יַעֲמֹד ה' לְצִדּוֹ, לְשָׁמְרוֹ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיו, שֶׁזְּכוּת שְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלּוּ שֶׁקִּיֵּם יַכְרִיעוּ אֶת הַכַּף לְטוֹבָתוֹ.

וְזֶהוּ שֶׁרָמְזָה הַתּוֹרָה בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה הַבָּאָה: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַל תִּקְרָא "מְגוּרֵי אָבִיו" מִלְּשׁוֹן דִּירָה וּמְגוּרִים, אֶלָּא מִלְּשׁוֹן מָגוֹר וּפַחַד, כְּמוֹ "כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה" (דְּבָרִים ט, יט). לְיַעֲקֹב אָבִינוּ הָיָה פַּחַד בַּלֵּב מִפְּנֵי עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו. וְלָמָּה? "בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" – זוֹ מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּ"בְאֶרֶץ כְּנָעַן" זוֹ מִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּי הַמִּצְווֹת שֶׁלֹּא קִיֵּם בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.

מַדּוּעַ הִתְעַכֵּב יַעֲקֹב מִחוּץ לִגְבוּלוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹסֵף שָׁלוֹם אֶלְיָשִׁיב זַצַ"ל אָמַר עַל כָּךְ רַעְיוֹן נִפְלָא: בֶּאֱמֶת יַעֲקֹב אָבִינוּ רָצָה לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאַחַר שֶׁעָבַד אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנִים בְּבֵית לָבָן הָרָשָׁע, אַךְ כְּשֶׁהוֹדִיעַ לְלָבָן שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לַעֲזֹב, אָמַר לוֹ לָבָן: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (ל, כז), תַּמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶצְלִי, ה' מְבָרֵךְ אוֹתִי בִּגְלָלְךָ. שָׁמַע זֹאת יַעֲקֹב וַתִּפָּעֵם רוּחוֹ, שֶׁהֲרֵי לָבָן הִזְכִּיר שֵׁם ה' וְאָמַר: "וַיְבָרְכֵנִי ה'", וְאִם כֵּן – כַּנִּרְאֶה הוּא מַתְחִיל לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה!

אָמַר יַעֲקֹב בְּלִבּוֹ: אִם אֲנִי רוֹאֶה בְּלָבָן סִימָנֵי תְּשׁוּבָה, מוּטָב אֶשָּׁאֵר אֶצְלוֹ עוֹד מִסְפַּר שָׁנִים וַאֲקָרְבֵהוּ לְדֶרֶךְ ה', אוּלַי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יִתְרַכֵּךְ לִבּוֹ בְּהַשְׁפָּעָתִי וְיָשׁוּב אֶל ה', שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף חָמִי הוּא!

אַף עַל גַּב שֶׁמִנֶּגֶד עוֹמְדוֹת מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם וּמִצְוַת יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם מוּטָב לְוַתֵּר עַל מִצְווֹת יְקָרוֹת אֵלּוּ, כְּדֵי לְהַחֲזִיר נֶפֶשׁ אַחַת לַה' יִתְבָּרַךְ! אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הִצְלִיחַ יַעֲקֹב לְהָשִׁיב אֶת לָבָן. הַלָּה נִשְׁאַר אוֹתוֹ רָשָׁע מְרֻשָּׁע שֶׁרָצָה לְכַלּוֹת אֶת כָּל זַרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, וּבִקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל, הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אֶת הָעֲבוֹדוֹת זָרוֹת וְהִתְלוֹנֵן: "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי" (לא, ל), וְלָכֵן פָּחַד יַעֲקֹב.

לְהַמְשִׁיךְ הַשֶּׁפַע בִּזְכוּת הַהוֹדָאָה

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ (לב, יא) כָּל אָדָם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס – מִתְמַעֲטוֹת זְכֻיּוֹתָיו עַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁעָשָׂה. הַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה לָנוּ נִסִּים רַבִּים, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים הַרְבֵּה מְאֹד מַעֲשִׂים טוֹבִים.

עַשְׂרוֹת אַלְפֵי טִילִים שֻׁגְּרוּ לְעֵבֶר יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם, וְכֻלָּם תֻּכְנְתוּ בְּאֹפֶן מְדֻיָּק כְּדֵי לִפְגֹּעַ בַּמַּטָּרָה. אַךְ הַקָּבָּ"ה עָשָׂה עִמָּנוּ חֲסָדִים מְרֻבִּים, וְהַפְּגִיעוֹת בְּנֶפֶשׁ הָיוּ מוּעָטוֹת. כַּיּוֹם, כָּל יוֹם הוּא בִּבְחִינַת "חֲנֻכָּה", כָּל יוֹם אֲנַחְנוּ זוֹכִים לְנִסִּים מֵאֵת הַקָּבָּ"ה, וְעָלֵינוּ לְהוֹדוֹת לוֹ עַל כָּךְ.

עַל הַמִּלִּים: "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ" (שָׁם יג) דָּרְשׁוּ: מָתַי אֵיטִיב עִמָּךְ? אִם אַתָּה מוֹדֶה בֶּאֱמֶת עַל הַטּוֹבָה שֶׁהֵיטִיב עִמְּךָ בּוֹרֵא עוֹלָם. אָדָם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, וְהוּא מוֹדֶה עָלָיו – הַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה לוֹ נֵס נוֹסָף.

כַּאֲשֶׁר שׁוֹאֲלִים אָדָם "מַה שְּׁלוֹמְךָ?" – רָאוּי לוֹ לוֹמַר: "בָּרוּךְ ה', טוֹב". וּמֵאַחַר שֶׁאָמַר "הֵיטֵב" – מִתְקַיֵּם בּוֹ "אֵיטִיב", הַקָּבָּ"ה מוֹסִיף לְהֵיטִיב עִמּוֹ. אֲבָל אִם אָדָם עוֹנֶה: "סוֹחֲבִים, מַה לַּעֲשׂוֹת… הַמַּצָּב לֹא טוֹב, אַל תִּשְׁאַל…", לְפִי מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר – הוּא מְקַבֵּל. הָאָדָם דּוֹמֶה בְּכָךְ לְמַגְנֵט. הוּא מוֹשֵׁךְ אֵלָיו טוֹבָה אוֹ רָעָה, בְּהֶתְאֵם לְדִבּוּרוֹ. לָכֵן, תָּמִיד יַגִּיד: "יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ, הַקָּבָּ"ה מֵיטִיב אִתִּי", וְאָז הַקָּבָּ"ה יֵיטִיב עִמּוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

(נלקט מ"משכני אחריך" בראשית חלק ב' – פנינים לפרשת וישלח).

השארת תגובה